משנה סוכה ב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ב · משנה ד | >>


משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

העושה סוכתו בין האילנותיב, והאילנות דפנות לה, כשרה.

שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה.

חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה.

אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ, כְּשֵׁרָה. שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה. אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

העושה סוכתו בין האילנות והאילנות דפנות כשרה שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

העושה סוכתו בין האילנות כו': שליחי מצוה פטורין מן הסוכה כו': מעשה והביאו לו לרבן יוחנן בן זכאי לטעום את כו': האילנות אין ראויות שיהו דפנות אלא בשני תנאים האחד שיהו אותם האילנות בתכלית העובי והחזוק כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו כדי שתתקיים ולא יניענו הרוח כי העיקר אצלנו מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה אינה מחיצה. ועוד עיקר אחר אצלנו העוסק במצוה פטור מן המצוה. ואמר חולין פטורין מן הסוכה ואפי' חולי קל ביותר. ואכילת עראי הוא שיאכל אדם שיעור מועט לא יחשוב עליו לסעודה אבל אכלו לדחות תאותו עד שיגמור סעודתו אח"כ וזה המעשה הביאו ללמדך כי המדקדק על עצמו ואינו אוכל ושותה דבר חוץ לסוכה ה"ז משובח אע"פ שאין בו חיוב:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

והאילנות דפנות לה כשירה - והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח יג, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:

שלוחי מצוה פטורים - שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו יד:

חולין ומשמשיהן פטורים - ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים טו ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב (ויקרא כג) בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן טז והא לא הוי כעין דירה:

אוכלים ושותים עראי - דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

העושה סוכתו בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש"י:

והאילנות דפנות לה. כתב הר"ב והוא שהאילנות עבים ר"ל עיקר האילן עצמו. וז"ש וצריך נמי למלאות בין הענפים כו' ועיין במשנה ח' פ"י דערובין. ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ"ל:

שלוחי מצוה פטורין. כתב הר"ב אף בשעת חנייתו וכפירש"י וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורבי משה איסרליס בהג"ה סימן ל"ח. כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת. אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן. וזה כדעת הר"ן:

חולין ומשמשיהן פטורין. ומ"ש הר"ב הולכי דרכים ה"פ אם הולכים ביום פטורים ביום. וחייבים בלילה. ואם הולכים בלילה פטורין בלילה וחייבים ביום. והא קמ"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה. ב"י סימן תר"מ בשם א"ח ומ"ש תשבו כעין תדורו גמ' וטעמא נ"ל דדריש דהל"ל [בסוכות] תהיו אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו:

אוכלין ושותין עראי כו'. עיין משנה ו' דפרק קמא:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יב) (על המשנה) בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש"י:

(יג) (על הברטנורא) ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ"ל:

(יד) (על הברטנורא) וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורמ"א בסימן ל"ח כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן:

(טו) (על הברטנורא) ה"פ, אם הולכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה ואם הולכים בלילה הוא להיפך. והא קמ"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה. ב"י:

(טז) (על הברטנורא) גמרא. וטעמא נ"ל דדריש דהול"ל בסוכות תהיו, אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו. תוי"ט:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]


טז) והאילנות דפנות לה ותמך הסכך בקונדסין [מג"א תר"ל סקי"ד].

יז) כשרה ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם].

יח) פטורין מן הסוכה ר"ל א"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים [תר"מ].

יט) חולין אפילו רק מיחש גוף בעלמא.

כ) ומשמשיהן וי"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם].

כא) פטורין מן הסוכה ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם].

כב) אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה [תרל"ט ס"ב].


בועז

[עריכה]


הלכתא גבירתא

[עריכה]

פירושים נוספים

בבלי כה א