משנה סוכה ב ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק ב · משנה ד | >>
העושה סוכתו בין האילנותיב, והאילנות דפנות לה, כשרה.
שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה.
חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה.
אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה.
הָעוֹשֶׂה סֻכָּתוֹ בֵּין הָאִילָנוֹת, וְהָאִילָנוֹת דְּפָנוֹת לָהּ,
- כְּשֵׁרָה.
- שְׁלוּחֵי מִצְוָה פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה.
- חוֹלִין וּמְשַׁמְּשֵיהֶן פְּטוּרִין מִן הַסֻּכָּה.
- אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין עֲרַאי חוּץ לַסֻּכָּה:
העושה סוכתו - בין האילנות,
- והאילנות - דפנות,
- כשרה.
- והאילנות - דפנות,
- שלוחי מצוה - פטורין מן הסוכה.
- חולין, ומשמשיהן - פטורין מן הסוכה.
- אוכלין ושותין עראי - חוץ לסוכה.
האילנות אין ראויות שיהו דפנות, אלא בשני תנאים:
- האחד שיהו אותם האילנות בתכלית העובי והחוזק, כדי שלא תניעם הרוח ויטו לארץ כאשר יקרה לענפים הדקים.
- והשני שימלא ראש האילן ובין ענפים בתבן וכיוצא בו, כדי שתתקיים ולא יניענו הרוח, כי העיקר אצלנו "מחיצה שאינה יכולה לעמוד בפני רוח מצויה, אינה מחיצה".
ועוד עיקר אחר אצלנו, "העוסק במצוה פטור מן המצוה".
ואמר חולין פטורין מן הסוכה - ואפילו חולי קל ביותר.
ואכילת עראי הוא שיאכל אדם שיעור מועט לא יחשוב עליו לסעודה, אבל אכלו לדחות תאותו עד שיגמור סעודתו אחר כך:
והאילנות דפנות לה כשירה - והוא שהאילנות עבים וחזקים ולא אזלי ואתו ברוח מצויה. וצריך נמי למלאות בין הענפים בתבן וקש שלא תזיזם הרוח יג, שכל מחיצה שאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה אינה מחיצה:
שלוחי מצוה פטורים - שהעוסק במצוה פטור מן המצוה. ולא בלבד בשעה שעוסקין במצוה פטורים, אלא אפילו בשעה שאין עסוקים בה, כגון הולך להקביל פני רבו או לפדיון שבוים פטור אף בשעת חנייתו יד:
חולין ומשמשיהן פטורים - ואפילו בחולי כל דהו. והאי דשרי לבטל מצות עשה של תורה מפני חולי כל דהו, ומצטער מפני ריח רע או מפני פשפשים ופרעושים שהוא פטור, וכן הולכי דרכים טו ושומרי גנות ופרדסים דפטרי להו רבנן מן הסוכה, טעמא הוי משום דכתיב (ויקרא כג) בסכות תשבו, כעין תדורו, וכל היכא דאית ליה מידי שמפני אותו דבר היה יוצא מדירתו יכול נמי לצאת מסוכתו. אבל העושה סוכתו מתחלה במקום הראוי להצטער באכילה או בשינה, כגון במקום שמתירא בו מפני לסטים בשינה ואין מתירא מפני הגנבים או ליסטים באכילה, אפילו באכילה לא יצא ידי חובתו באותה סוכה, הואיל ואינה ראויה לעשות בו כל צרכיו אכילה ושתיה ושינה, דהא כעין תדורו בעינן טז והא לא הוי כעין דירה:
אוכלים ושותים עראי - דבר מועט להסיר רעבונו, ודעתו לסעוד אחר כן:
העושה סוכתו בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש"י:
והאילנות דפנות לה. כתב הר"ב והוא שהאילנות עבים ר"ל עיקר האילן עצמו. וז"ש וצריך נמי למלאות בין הענפים כו' ועיין במשנה ח' פ"י דערובין. ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ"ל:
שלוחי מצוה פטורין. כתב הר"ב אף בשעת חנייתו וכפירש"י וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורבי משה איסרליס בהג"ה סימן ל"ח כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת. אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן. וזה כדעת הר"ן:
חולין ומשמשיהן פטורין. ומ"ש הר"ב הולכי דרכים ה"פ אם הולכים ביום פטורים ביום. וחייבים בלילה. ואם הולכים בלילה פטורין בלילה וחייבים ביום. והא קמ"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה. ב"י סימן תר"מ בשם א"ח ומ"ש תשבו כעין תדורו גמ' וטעמא נ"ל דדריש דהל"ל [בסוכות] תהיו אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו:
אוכלין ושותין עראי כו'. עיין משנה ו' דפרק קמא:
(יב) (על המשנה) בין האילנות. בארץ ולא סמכה עליהן אבל הן דפנותיה. רש"י:
(יג) (על הברטנורא) ובגמרא אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא נגזור דלמא אתי לאשתמושי באילן. כלומר להניח שם כליו קמ"ל:
(יד) (על הברטנורא) וכתב המרדכי משום דכשנחים וישנים בלילה בהנאה יכולין לעסוק למחר טפי והוי בכלל העוסק במצוה. ורמ"א בסימן ל"ח כתב כל העוסק במצוה פטור ממצוה אחרת אם צריך לטרוח אחר האחרת אבל אם יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יעשה שתיהן:
(טו) (על הברטנורא) ה"פ, אם הולכים ביום פטורים ביום וחייבים בלילה ואם הולכים בלילה הוא להיפך. והא קמ"ל שאם יש לו ללכת בדרך ויודע שיצטרך לאכול קודם שימצא סוכה א"צ למנוע מפני זה. ב"י:
(טז) (על הברטנורא) גמרא. וטעמא נ"ל דדריש דהול"ל בסוכות תהיו, אלא תשבו היינו ישיבה דרך עיכוב והיינו כעין תדורו. תוי"ט:
העושה סוכתו בין האילנות: פ"ק דעירובין דף ט"ו וביד שם סי' ה' ובפ' ששי סי' ב' ד' ו' ובטור א"ח סי' תר"ל:
והאילנות דפנות לה: אבל לא סמכה על האילנות:
שלוחי מצוה: הרא"ש פ"ק דשבת דף קע"ב. ונלע"ד דמשום דאשמועינן ברישא דהעושה סוכתו בין האילן וכו' כשרה ה"א דהולכי דרכים אפי' של מצוה אם יזדמן להם בדרך במקום מלונם אילנות שיש מהם כדי לעשות דפנות וגם לחתוך ממנו ענפים לסכך בהן יעשה סוכה קמ"ל בסמיכת המשניות דאפי' הכי פטורין והיינו דסמך ותנא שלוחי מצוה פטורין מן הסוכה. והיינו דוקא כשאינו יכול לעשות שתיהן כאחת בלא טורח יותר. ונפקא לן טעמא בגמ' מקרא דכתיב בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן דמה דרך רשות אף כל רשות לאפוקי האי דבמצוה קעסיק ורש"י והר"ן ז"ל נתנו טעם למה הוצרך קרא יתירה לחתן בפני עצמו דהא בכלל עוסק במצוה הוא משום דה"א דלא פטר הכתוב דבשבתך בביתך אלא טורח ועושה מלאכת מצוה בידים או מהלך במצוה אבל חתן שהוא יושב ובטל ואינו עסוק אלא טרוד במחשבת בעילה לא פטר קרא להכי איצטריך [קרא] יתירה ע"כ. ותוס' ז"ל כתבו דאפכא גרסי' בשבתך בביתך פרט לחתן ובלכתך בדרך פרט לעוסק במצוה דהכי משמע קרא בשבת דידך הוא דמחייבת בק"ש ולא בשבת דמצוה שאתה יושב ומחשב בבעילת מצוה ובלכתך ממעט עוסק במצוה דמשמע בלכת דידך ולא בלכת מצוה ומחתן לא הוה ידע שאר עוסק במצוה דדילמא שאני חתן שאין נקל לו כ"כ להסיר הטרדא מלבו אע"פ שבטרדא דרשות מיבעי ליה ליתובי דעתיה ולהסיר מחשבת טרדתו וכן היא הגרסא בספ"ק דברכות ע"כ:
חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה: ואפי' מצטער משום בקי משום דתשבו כעין תדורו בעינן כשם שכל ימות השנה אינו נמנע מלצאת מביתו כשהוא מצטער כך בסופה ומטעם זה התירו ללכת בימות החג בדרכים ולא מנעוהו מדרכו ולא משמירת גנות ופרדסין כדי לקיים מצות סוכה כדפי' רבינו שלמה ז"ל מהרב ה"ר אליה מזרחי ז"ל דבסוף סמ"ג:
ואוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה: כד טעים בר בי רב ועייל לכלה דהיינו כביצה מפת וביצה בכלל: ושתיית עראי פירשו רש"י והר"ן ז"ל שתייה דאכילת עראי שטועם מלא פיו ושותה עליה. ובטור א"ח סי' תרל"ט ובסי' תר"מ. וכתב שם בסימן תרל"ט וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאפי' את"ל דפרי וגבינה בעו סוכה היינו דוקא במי שקובע עליהם אבל מי שאוכלן דרך עראי ודאי אין צריכין סוכה ושתיית יין נמי עראי היא. ומים כיון שאין דרך לקבוע עליהם אפי' הקובע סעודתו עליהם לא חשיב קבע דלא עדיף מאכילת עראי דפת שאינה צריכה סוכה ע"כ: וכתב שם בבית יוסף ולדברי האומרים שאם קבע סעודתו על הפירות חייב בסוכה הה"נ בקבע סעודתו על היין ע"כ: ונלע"ד דהרב בעל הטור ס"ל דעראי דקתני מתני' לא קאי רק אאכילה דאילו שתייה אפי' יין קבע שלו חשיב עראי וכ"ש מים ומשום חומרא בעלמא הוא שלא רצה לשתות ר"ג הדלי של מים שהביאו לו חוץ לסוכה ואפשר דמשום זה נקט בגמ' בפסקא אוכלין אכילת עראי אע"ג דמלת אכילת ליתה במשנה לרמוז דעראי לא קאי רק אאכילה ולדעת רש"י והר"ן ז"ל אפשר דנקט לישנא דברייתא והברייתא נקטא האי לישנא דהאוכל אכילת עראי הויא כשיעור אכילה הרגילה לבר בי רב וכדאמר אביי. ועיין בהגהת אשרי. ירושלמי א"ר אלעזר אכילת עראי אין שינה עראי חברייא אמרין שכן אדם משתקע בתוך שנתו א"ר אילא שכן אדם ישן קמעא ודיו מה נפיק ביניהון מסר שנתו לאחר על דעתהון דחברייא מותר על דעתיה דר' אילא אסור ע"כ:
יכין
טז) והאילנות דפנות לה ותמך הסכך בקונדסין [ מג"א תר"ל סקי"ד ].
יז) כשרה ודוקא שרוב הדופן הוא מדבר שאין רוח מצוייה מנידו [שם].
יח) פטורין מן הסוכה ר"ל א"צ לטרוח אחריה, אפילו בשעה שאינו עוסק במצוה. אבל בלא טורח, חייבים (שו"ע או"ח, תרמ).
יט) חולין אפילו רק מיחש גוף בעלמא.
כ) ומשמשיהן וי"א דהן דוקא בשעה שצריך לשמש להחולה [שם].
כא) פטורין מן הסוכה ובנכבו הנרות בסוכה, פטור מלישב שם, וא"צ לטרוח אחר אחרת. ובנושב רוח מותר לתלות וילן ביו"ט בסוכה, כדי להגן מהרוח [שם].
כב) אוכלין ושותין עראי חוץ לסוכה פירות ומשקין אפילו טובא, ופת רק כביצה, ומאכל מה' מיני קמח, בקבע עליו חייב בסוכה (שו"ע או"ח תרלט, ב).
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת