מהרש"ל על הש"ס/סוכה/פרק ב

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דף כא עמוד א

במשנה ולפי דרכינו למדנו שהישן כו'. נ"ב יש ספרים גרסי' במתני' למדנו ב' דברים כו' כמו בברייתא דלקמן וטעות בידם כי כך הפי' במשנה אמר ר"ש לפי דרכינו כלומר שעסקנו בשיחת חולין שלא לשם תלמוד למדנו מדרך בדיחתו עוד דין אחר שהישן תחת המטה כו' אבל הא דעבדים פטורים מן הסוכה א"ר גמליאל בהדיא וק"ל. אבל בברייתא דלקמן בא ר"ש להשמיע לנו מלתא אגב אורחא שיתן כל א' לב לשיחתו של ת"ח ולא יבטל ממנה שהרי משיחה שלו נשמע ב' דברים א' שהעבדים פטורים וא' שישן כו' ולכך דקדק תלמוד מלתא אגב אורחיה מברייתא ולא ממתני' ודו"ק וכן יראה מפרש"י וכן ברי"ף ורא"ש אינו:

רש"י בד"ה או שרצים כגון חולדות ואישות. נ"ב היא תנשמת בלא עינים:

בד"ה או שאכלתו מלחת שהארץ מליחה כו'. נ"ב ספרים אחרים ארן מליחה שמתבקע מאליה כגון ארץ מליחה לא תשב ומפרשינן מלחת מקום שמולחין שם מלח ופעמים שזוחלים ממימי המלח במקום אחד ומחמת תוקף המלח נעשית הארץ חורים חורים ל"א תולעת שעמד בארץ ומפריכה כמו שמים כעשן נמלחו פי' נמחקו:

בד"ה וכן סואר כו' ויש בהן אהל כו' כצ"ל:

גמ' הגיעו לשילוח כו'. נ"ב נהר שלוח:

רש"י בד"ה אלא שוורים שכריסן רחבות ותינוקות יושבין עליהם וכריסן מפסיק כצ"ל. ונ"ב נ"ל לאו דוקא כריסן ממש אלא שדרן וק"ל:

דף כא עמוד ב

גמ' וגידים תסוככני ואי בעית כו' כצ"ל וכן ברש"י וכן בתוס':

שם והא ר"ש דאמר סוכה דירת קבע בעינן ואתי אהל עראי ומבטל אהל קבע בהא פליגי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה ובעצמות כו' כל שכן בהמה שכריסה למטה כו'. נ"ב פי' מאחר שכריסה למטה א"כ השדרה דומה לאהל ממש ודו"ק:

בד"ה שאין לה קבע כו' טעמא דמתני' הכא כו' כצ"ל:

דף כב עמוד א

רש"י בד"ה ושצילתה מרובה כו' תנינא חדא זימנא כו'. נ"ב פי' מאחר שנאמר כבר חמתה מרובה מצלתה פסולה א"כ ממילא איפכא כשרה וק"ל:

בד"ה רב תני כו' קיימי ושמואל כו' סוכות רב תני כו' כשרה ושמואל כו' רואין ושצילתה כו' הד"א:

בד"ה כנגד צ"ל כנגדה:

בד"ה ותני עלה כו' והכי פירושא כו' מתני' בשיש כו' וכשיעורן טומאה כו' דלא אמרי' חבוט רמי כצ"ל הס"ד והד"א:

בד"ה ביניהם כו' לעליונות כשאינן מכוונות טהור וה"ה כשהן מכוונות שעל גבה כו' כצ"ל. ונ"ב פי' על גבה לא איירי דומיא דביניהם דאיירי בטומאה ביניהם ועל גבה דפרש"י איירי לענין כלים והטומאה תחתיה ולא כפי' התוס' ודו"ק. (עיין במהרש"א) ותדע שגירסתיה היא מתוקנת דלס"א מהו וה"ה כשאינה מכוונת כו' וקאי על האויר שביניהם שלא יטמאו הכלים מטומאה שתחתיה פשיטא מאחר דכבר פרש"י דלא אמרי' חבוט רמי לטומאה שתחתיה שלא יטמא כל הבית למטה מכח חבוט רמי מכ"ש למעלה דהוי הפסק ביניהם ועוד קשה לגירסתו מאחר דכבר פירש תחתיה ואח"כ עשה פיסקא על ביניהם כי לא תמצא בלשון רש"י חבוט רמי ביניהן א"כ מה צריך תו להזכיר אח"כ ותחתיה טמא כו' או היה לו לפרש למעלה ועוד למה שינה הלשון וכתב שעל גבה ולא על גביהן כלשון הברייתא אלא רש"י בתחלה מפרש הברייתא שאם הטומאה תחתיהן תחתיה טמא ולא כל הבית ואם הטומאה ביניהן כל הכלים שעל הקורות טהורין חוץ ממה שהוא למעלה כנגד הטומאה דפשיטא שהוא טמא דבוקעת ועולה וכן על גביהן ולא הזכיר רש"י משום שפשוט דהוי כמו ביניהן שוב מפרש רש"י מה שאמרי' לעיל שאם הטומאה תחתיהן שתחתיה טמא ותו לא דאפי' על גבה נמי טהור אפי' הוא למעלה כנגד הטומאה משום דחוצץ ומביא ודו"ק היטב:

בא"ד וגרסי' הכי בד"א בשיש בהן פותח טפח אבל אין בהן פותח טפח טומאה בוקעת ועולה טומאה בוקעת ויורדת כצ"ל והס"ד:

תוס' בד"ה קורות הבית כו' בד"א בזמן שיש בהן פותח טפח כו'. נ"ב בפי' רבינו שמשון מצאתי לשם דעל רוחב הקורה נמי שייך לשון פותח ע"ש:

דף כב עמוד ב

רש"י בד"ה שתי קורות כו' של ג' טפחים כו'. נ"ב פי' ג' על ג':

בד"ה הא זו כו' דמכשר אלמא כו' הד"א:

תוס' בד"ה הא זה וזה כו' אפי' בפחות מג' כו'. נ"ב פי' אפי' לא שמעת מהם דהוי ראוין אלא בפחות מג' אפ"ה תוכל ללמוד מדברי ר' יוסי בר יהודה שאפי' בשלשה כו' וק"ל:

בא"ד דהא לא פליגי במאי דלית להו רואין אלא מטעמא דפרישית כצ"ל:

בד"ה אבל בשלשה כו' היתה קורתו משוכה כו'. נ"ב פי' חוץ למבוי:

בא"ד או תלויה כו'. נ"ב כזה [איור]:

דף כג עמוד א

תוס' בד"ה על גבי בהמה כו' כדפרשי' לעיל. נ"ב שפי' לעיל אין לה קבע היינו שמטלטלת ע"י המטה א"כ תיפוק ליה הכי משום שאין לה קבע שהסוכה מטלטלת ע"י הבהמה וקרא ל"ל כמו שמסיק אחר כך:

בד"ה ולא גולל כו' הנוגע בתוכו עד ד' טפחים כו' כצ"ל:

דף כג עמוד ב

רש"י בד"ה ומיחל מעשר שני שהוא יכול לחלל כו' נ"ב פירוש כל מה שיכול לתקן מתקן ואינו סומך על ברירה כן פירש רש"י בפרק מרובה ובשאר מקומות:

תוס' בד"ה דתניא כו' של כותים דכיון דפרושים כו' כצ"ל:

בד"ה שני לוגין כו' למען תלמד ליראה את ה' אלהיך כל הימים אפי' בשבת כו'. נ"ב פי' בקראי דמעשרות כתיב וק"ל:

בא"ד ליתן ללוי והא דלא קתני הכא כו' כצ"ל:

בא"ד ובשבת אין מפרישין כדפרישית. נ"ב פי' אפי' בין השמשות (עיין במהרש"א):

בד"ה עשרה כו' דמסכת דמאי פ"ז ועוד כו' כצ"ל:

דף כד עמוד א

תוס' בד"ה דברי ר"מ כו' דכל המתלקט מברר דבריו בפירוש כצ"ל ונמחק ועומד להתברר ע"י תנאי. ונ"ב טעות הוא כי אינו עומד להתברר בודאי דלמא לא יבא לידי חילול לעולם ודו"ק וכן בכל התוס' [דבמרובה] אינו וק"ל:

בא"ד אף אחרון אינו פוסל. נ"ב דין האחרון שנוי במשנה:

בא"ד דלמא אדמייבם חד מיית אידך כו'. נ"ב ומדינא לבתר דחליץ הראשון מצי אידך ליבומי דהשתא מקיימא מצות יבומי בתרתי אלא גזירה דלמא אתי ליבומי ברישא רש"י:

בא"ד וסוגיא דשמעתין דפ"ב דיבמות כאביי כו'. נ"ב פי' דמשני התם אדמייבם חדא מיית אידך כו' דמשמע מינה דחיישינן לשמא ימות לזמן מרובה ואע"פ דרבה הוא דמשני התם מ"מ משמע דאביי קבלה מיניה מדהקשה לו אביי ורבה השיב לו כך ושתק משמע דקבלה וק"ל:

בד"ה ר' יהודה ור' יוסי כו' בין תולה בדעת עצמו כו' נ"ב פי' דבתולה בדעת עצמו לא אמרי' ברירה ובתולה בדעת אחרים אמרי' ברירה:

דף כד עמוד ב

רש"י בד"ה הא איכא כו' ופעמים שאף הנוף מן הדופן כצ"ל:

תוס' בד"ה בכתיבה מתגרשת כו' מספר כריתות ספר כורתה כו' כצ"ל:

בד"ה על מנת כו' והא אם מת אביו או מכרו נמחק או מכרו. ונ"ב וכן בתוס' דגיטין ועירובין אינו כי לא פריך מיניה וק"ל (עיין במהרש"א):

דף כה עמוד א

רש"י בד"ה והוא מארבע כו' בית סאתים וכן כו' הד"א:

בד"ה שלוחי מצוה כו' ואפי' בשעת חנייתן. נ"ב פי' אף בלילה:

תוס' בד"ה שהרי נאמר כו' שאר אבלים כיחזקאל כו'. נ"ב פי' א"כ גבי תפילין נמי ניעביד שאר אבלים כיחזקאל אבל לא להיפך ודו"ק:

דף כה עמוד ב

תוס' בד"ה משום דלא מטא כו' אפי' לאחר חצות לא קשה דמת מצוה שאני כו' כצ"ל:

דף כו עמוד א

תוס' בד"ה משום בקי כו' אין הלכה כך כדפרישית שם כצ"ל:

בד"ה הישן בתפילין כו' ור' יעקב לא חייש דלמא ממליך. נ"ב וחכמים חוששין וה"ק אין ישנים שינה שיבא לידי קבע דהיינו בלילה דלמא ממליך וק"ל:

דף כו עמוד ב

תוס' בד"ה ולא בירך אחריו כו' מלתיה דר' יוחנן אמר. נ"ב פי' כמו זאת אומרת וק"ל:

דף כז עמוד א

מתני' חוץ מלילי יו"ט ראשון של חג כו'. נ"ב לילי הוא כמו ליל אלא שהוא דבוק וק"ל וכן לילי האחרון של חג בפ' לולב וערבה:

רש"י בד"ה חזר בו כו' חוץ מלילי יו"ט הראשון כו'. נ"ב נ"ל דה"פ חזר בו ר"א מי"ד סעודות בסוכה ולא קאי אלא על לילי יו"ט הראשון ואע"פ שאותה סעודה בע"כ צריכה סוכה מ"מ חיובא די"ד לאו בסוכה תליא אלא ילפינן מלילי פסח דצריך אכילה ומאחר דצריך אכילה אי אפשר לקיימה בלא סוכה ומ"מ עיקר מצותה תלוי באכילה ומש"ה יכול להשלימה באכילת סעודה אחריני באיך שהיא אבל אי הוה מצריך ר"א י"ד סעודות בסוכה א"כ ע"כ מתשבו כעין תדורו נפיק דצריך י"ד בסוכה ועיקר חיובייהו בסוכה תליא וא"כ איך מועיל השלמה כו' ודו"ק (עיין במהרש"א):

תוס' בד"ה תשבו כעין תדורו כו' למצה כשהוא תאוה. נ"ב נ"ל שזה הביאו התוס' לפסק הלכה שיחמיר האדם על עצמו לאכול בליל הראשון לתאוה כמו בליל פסח וכן מאי שאמר אחריו שצריך כזית דגן צריכא נמי להחמיר כמו שמשמע אח"כ מדברי התוס' שאינו יוצא במיני תרגימא וק"ל:

בד"ה אי בעי אכיל כו' אפשר בבישרא ופירי דאין בהן בהמ"ז כו'. נ"ב אבל בתוס' פ' שלשה שאכלו פסקו התוס' בשם ר"י דצריך פת ביו"ט כמו בשבת וחוזר ביו"ט כמו בשבת והא דקאמר הכא אי בעי לא אכיל היינו כשירדו גשמים לאפוקי בליל הראשון צריך כזית דגן אפי' ירדו גשמים וכן דעת הרא"ש לשם וכן מסקנת הטור:

בד"ה במיני תרגימא כו' ואין ללמוד מכאן כו'. נ"ב וכן פסק הרא"ש:

דף כז עמוד ב

רש"י בד"ה ויצא שלא רצה להתיר את הדבר. נ"ב ס"א שלא יאמרו התיר את הדבר ונ"ב נ"ל עיקר:

תוס' בד"ה כל האזרח בישראל כו' כיון דכתיב לך כו'. נ"ב פי' כל כיכא דכתיב לשון לך אם נתמעט בו שאולה ה"ה דאיתמעט ביה שותפות דמצינו כמה כה"ג בראשית הגז דגנך שדך (עריסותיכם) דממעטינן שותפות אף דלא שייכי שם שאלה וק"ל א"כ אי הוה ממעטינן הכא גבי סוכה שאולה ה"ה שותפות וא"כ היכא מקיימא כל האזרח בישראל אלא לך לא בא למעט לא שאולה ולא שותפות ואינו בא אלא על גזולה וק"ל:

בא"ד דדרשינן מיניה בפ' לולב [וערבה] כו' כצ"ל:

בא"ד מדכתיב תשבו כעין תדורו שותפין כו' נמחק שותפין. ונ"ב נ"ל טעות דמסתמא ר"א פוסל בשותפות כמו שפוסל בשאולה וממעטינן מלך דהא מוקי כל האזרח לדברים אחרים ועוד וכי ברירה ליה כל כך דרך דירה בשותפות בשלמא מה שאדם עושה סוכה אחת לכל בני ביתו הוא דרך דירה אבל לא בענין אחר ועוד א"כ מאי פירשו התוס' לעיל דבחנם דחק רש"י דממעטים שותפות כו' הא תשבו כעין תדורו מרבי שותפות אלא על כרחך ט"ס (עיין במהרש"א):

בא"ד ומה שנהגו כו'. נ"ב זה דברי רשב"א וכן כתב הסמ"ג:

דף כח עמוד א

גמ' ראוין שתשרה עליהם שכינה כו'. נ"ב ראוין שתשרה כו' אלא שעון הדור גורם ואין הדור ראוי לכך שתעמוד להם חמה כיהושע ולמשה נמי עמדה חמה דנפקא לן אחל אחל אלא משום דאין חשובים כל כך כמשה תלאן ביהושע:

דף כח עמוד ב

גמ' לחינוך בדרבנן הוא כו' כל שניעור ואינו קורא אימא אימא גדולים נמי כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה ופרכינן אימא גדולים נמי כו' כצ"ל:

בד"ה מעשה לסתור דהא קטן כו' כצ"ל:

בד"ה ומשני בסוכה כו' ומחתכו על בוריו. נ"ב קצת נראה שזהו לפי הסלקא דעתא של המקשה אבל לא לפי האמת ודו"ק: