מהרש"ל על הש"ס/סוכה/פרק ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד | ה
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | רי"ף | רבינו אשר | רבינו חננאל | רמב"ן | הריטב"א | הרשב"א | תוספות רי"ד
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש |

על ש"ס: מהרש"ל | ראשונים | אחרונים


דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף מג עמוד א[עריכה]

גמ' אמר רבה גזירה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה והשמחה כו' ראשון דסוכות בא' בשבת כו' נ"ב אע"פ שלעולם חסר ליל מוצ"ש וא"א ח' ימי החג בלא שבת אפ"ה לא מקשי התוס' אלא היכא שחל יום א' בשבת כו' משום דשאר לילות לא איתרבו להדיא בשלמים רק ליל שמיני העצרת דילפי' בפ' לקמן מקרא והיית אך שמח לרבות לילי יו"ט האחרון של חג וק"ל. (עיין במהרש"א):

בא"ד דליל מוצאי ז' לא ישחטו כו' דוחה שבת וע"כ מהני דנשחטו ביום ו' אכיל בז' ואין שלמים כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה סוכה מצותה כל היום ושלא לצאת כדכתיב ומפתח אהל מועד לא תצאו שבעת ימים ונאמר תשבו יומם ולילה שבעת ימים כצ"ל ונמחק לא תצאו פן תמותו. ונ"ב נ"ל דטעות דהאי קרא בשמיני כתיב:


דף מג עמוד ב[עריכה]

גמ' כי אתא רבין וכל נחותי נ"ב בספרים מדויקים לא כתיב נחותי ימא אלא נחותי וכן יראה מדברי רש" י:

שם ר' אלעזר אומר בלולב ר' שמואל בר נתן אמר ר' חנינא בערבה כצ"ל:

רש"י בד"ה הכירו צ"ל והכירו כו':

בד"ה כאן צ"ל כיון כו' דידהו לדידהו כו' הד"א:

תוס' בד"ה לא איקלע כו' דלא אתי תקעתא בשבת כו' כצ"ל:


דף מד עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה והא א"ר יוחנן כו' מחמת מרדיו שהרג אדם א' כדאמרי' כו' אלמא ס"ל לר' יוחנן דלא נשתכחה כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אמר ליה ר' יוחנן כו' דמעלה דרבנן היא כו'. נ"ב אבל מותר מה"ת ליכנס נמי בין אולם למזבח וא"כ ה"ה זר שרי מה"ת וק"ל:

בד"ה והא א"ר יוחנן כו' דלהון היא משלהם היא. נ"ב פי' ישראל מעצמן נהגו כך מימי הנביאים אחרונים אבל מעולם לא נצטוו על כך כי אינה מה"ת ומן הלכה ודו"ק:


דף מד עמוד ב[עריכה]

תוס' בד"ה כאן במקדש כו' דר' יוחנן אמר יסוד נביאים כו'. נ"ב זהו כפרש"י אבל לפי' ר"ת ע"כ הכי קאמר כאן במקדש פי' פליגי ר' יוחנן סבר יסוד נביאים דהיינו הלכה למשה מסיני ושכחום וחזרו ויסדום ור"א סבר מנהג נביאים אבל בגבולין אף ר"י סבר מנהג נביאים דו"ק ותשכח וצ"ע:

בא"ד ובין בזה יכולין לברך לקרות כו'. נ"ב וה"ה לגמור מטעמא דלעיל וכן פי' הרא"ש רק מהר"ם מרוטנבורג חולק עיין בטור:

בא"ד על כל צרה וצרה שלא תבא עליהן וכשנגאלין אומרין אותו על גאולתן ולכך נקט כו' כצ"ל. ונ"ב פרש"י לישנא מעליא נקט כלומר אם ח"ו תבא עליהן צרה וכשיושעו ממנו אומרין אותו על גאולתן כגון חנוכה:


דף מה עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה אני והו כו' אלף דמאחריהם כו' כצ"ל:

בד"ה מיד תינוקות כו' לולבי הקטנים מידם בשביעי כצ"ל בד"ה עלה אמה כו' ומלאוהו סיד וקוניא כו' נ"ב פי' חיתוך אבר:

בא"ד ומילאוהו חלוקי אבנים כו'. נ"ב פירוש אבנים שלמות וחלקות בלי פגימה:

רש"י בד"ה אין לו מקום כו' לאכול שם ביו"ט האחרון כצ"ל:

תוס' בד"ה וחוזרין כו' דהכא דחזרתו על כו' כצ"ל:


דף מה עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה בשעת פטירתן כו'. נ"ב מדברי רש"י יראה שלא כתוב במשנה בשעת פטירתן כו' אלא מדברי סתמא דתלמודא הוא והוא מן התוספתא וכן בס"א אינו במשנה וכן מוכח מעין יעקב ע"ש:

גמ' הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה א"ל שמחה לששון אנא עדיפנא מינך דכתיב שמחה וששון ליהודים א"ל ששון לשמחה אנא עדיפנא מינך דכתיב ששון ושמחה ישיגו א"ל שמחה לששון חד יומא שבקוך ומלו בך מיא דכתיב ושאבתם מים בששון א"ל ששון לשמחה חד יומא שבקוך ושווייך פרוונקא דכתיב כי בשמחה תצאו כו' כצ"ל:

שם חוץ מן העולה לג' דברים שעולין דרך שמאל וחוזרין על העקב כו' כצ"ל:

רש"י בד"ה שהיין והמים מגולין היינו טעמא דפסולין לגבי מזבח דחיישינן שמא שתה כו' כצ"ל והשאר נמחק:

ד"ה חד יומא כו' צ"ל קודם דיבור פרוונקא כו':

בא"ד חד יומא שבקוך יפקיעוך מן השמים כצ"ל:

בד"ה ומקיפין כו' של כבש שהיא לשמאלו כו' במס' זבחים כצ"ל ונ"ב בפ' קדשי קדשים דף (ל"ח) [ס"ב]:


דף מו עמוד א[עריכה]

גמ' נכנס לישב בה אומר לישב בסוכה כו' כצ"ל:

שם מאי ממעט זמן אימא ממעט נס נס כל יומא איתיה כל זה נמחק ונ"ב בס"א אינו וכן נ"ל כי אין כאן מקומו:

רש"י בד"ה הרואה נר חנוכה כו' צריך לברך הס"ד ואח"כ מה"ד על הראשונה מברך שתים כו' והד"א ונ"ב כך הוא נקוד בס"א אבל יכול להיות ג"כ (להיות) לברך על הראשונה פי' אותה שראה בראשונה וק"ל:

תוס' בד"ה העושה סוכה לעצמו כו' עליה שמחה כו' נ"ב ומילה צערא דינוקא וק"ל:

בסה"ד דאתי מזמן לזמן נ"ב ופסק מהרא"י בתה"ד דדברי רב שרירא ליתא מקמי כל המחברים:

בד"ה הרואה נר של חנוכה כו' שאין העושה מברך נ"ב פי' ולישב בסוכה אין שייך לעשות אפי' רואה אחד שיושב בסוכה כמו שהכא אין שייך לברך להדליק אלא שעשה נסים וא"כ צריכים אנו לעשות ברכה אחרת מה שאין העושה מברך וזה לא יתכן ודו"ק ומברכת שהחיינו לא קשה מידי אע"פ שהעושה מברך בעשיית סוכה לא קשה כי אין שייך שהחיינו היכא דלא שייך ברכה אחרת ודו"ק ועוד העושה נמי יכול לסדר אותה על כוס של קידוש ודו"ק. (עיין במהרש"א):


דף מו עמוד ב[עריכה]

גמ' רב אמר כל א' וא' יוצא בו ואוכלו למחר ור' אסי אמר כל א' וא' יוצא בו ואוכלו לאלתר כצ"ל ונ"ב כן מצאתי לפי גי' רש"י לאפוקי לפי גי' התוס' עיין בפ"ק גבי עיטרה בקרמים:

רש"י קודם ד"ה קם ר' זירא צ"ל הדבור קם אבוה דשמואל בשיטתיה דלוי חזר מדבריו ואמר אף בשמיני אסור קם ר' זירא בשיטתיה דשמואל דאמר כו' כצ"ל:

בד"ה ובפלוגתא כו' היכא עבדינן כו' כצ"ל:


דף מז עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה טעונין קרבנות לעצמן כצ"ל:

תוס' בד"ה הכא כתיב כו' והאי בתרא כתיב כמשפטם ואין כו' כצ"ל:

בד"ה לינה ללון לילה כו' מתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל כו' כצ"ל ונ"ב פי' ואינה צריכה מריקה ושטיפה משום נותר:


דף מט עמוד א[עריכה]

רש"י בד"ה וכבש נמחק וכבש וצ"ל ויסוד:

בד"ה וריבוע שאינו מרובע אם כו' והכבש הוא פניו של מזבח כו' כצ"ל והד"א:

בד"ה ושורפין כו' ואשם ושורפין כו' הד"א:

תוס' בד"ה שכל מזבח כו' ובסידא פליגי בה תנאי כו' נ"ב פי' היכא דנפגמה סיד המזבח ולא אבנים וכן איתא לשם בהדיא בגמ' דדוקא בסיד הוא דפליגי ע"ש:

בא"ד א"א לשבר בלא פגימה ואין כאן כו' כצ"ל:

בא"ד וכן הא דקאמר רשב"ג התם משחרב בהמ"ק ניטל טעם הפירות מסתמא בבית שני קאמר שחרב בימיו ובטל השמיר היינו לאחר בית שני כל זה נמחק:

בא"ד וכן הא דקאמר רשב"ג אח"כ במשנה משחרב בהמ"ק כו' חורבן בית שני שחרב בימיו ועוד תדע כו' כצ"ל:

בא"ד כדכתיב במלואותה נ"ב פי' שיהיו מלאין ושלמים ולא חסרים וק"ל:

בא"ד ואמר שמיר שבו בנה שלמה כו' נ"ב פי' ולא אתי שמיר דשלמה לאבני אפוד כמו שמוקי ר' נחמיה וק"ל:


דף מט עמוד ב[עריכה]

רש"י בד"ה אתיא קדש כו' הוצאתו ושריפתו כו' נ"ב וי"מ המקשן לא פריך על הוצאה מאי משמע דלא צריך קרא אלא מסברא נוכל לומר דס"ל לתנא אף בלא קרא וק"ל:

בד"ה פוקקין כו' כצ"ל:

בד"ה שכר לשון שכרות ושמחה ונסיכה. נ"ב מה שפרש"י כך לפי שאינו נופל על המזבח לשון שביעה ושכרות וק"ל:

בד"ה הוצאת המת כו' דעבדי כן וכן מפרש כו' כצ"ל:

בד"ה דברים שדרכן כו' ויודעין היציאה משל מי והיינו כו' כצ"ל:


דף נ עמוד א[עריכה]

גמ' וגזירה שמא יאמרו כו' כצ"ל וכן אח"כ:

רש"י בד"ה חזקיה כו' חזי דמנסכי כו' כצ"ל:

תוס' בד"ה אי מייתי כו' וא"ת כו' כיון שנתמלאה שלא בזמנה איך יפסל בלינה דכלי שרת כו' כצ"ל והשאר נמחק:

בא"ד ומפסלו בלינה סוף סוף מאחר כו' ימים רבים אין בכך כלום כו' ובגדי כהונה במלוי וא"ת והלא צלוחית כו' כצ"ל:

בא"ד לפסול בלינה וביוצא כו' נ"ב פי' לשון הגמ' מקדש לפסול ותו לא מידי וק"ל:

בא"ד ובסוף פ' מזבח מקדש מפרש בקונטרס אבל מקדשין ליפסל אם יצא כו' יש לו מתירין משקרבו מתיריו אין לו מתירין כו' כצ"ל:

בד"ה חזקיה אמר כו' חזקיה אמר קדשו מ' כו' נ"ב פי' בסתמא פליגי שלא אמר לקדשו מ' מתוך פ' דבזה כ"ע מודו דקדשו וכן אי אמר לא ליקדשו מ' אלא פ' כ"ע סבירא להו דלא קדשי כן איתא לשם בגמ' ע"ש:

בא"ד וכי מהדר ליה לקומץ לדוכתיה ליקדש וליפסל כו' נ"ב פי' לכלי ראשון וק"ל:

בא"ד אבל מהך קשה שאין שיעור למים ואפ"ה אין מקדשין כו' כצ"ל ונ"ב וא"כ ראוי כל המים להתקדש מדעת וק"ל. (ועיין במהרש"א):