משנה כלים כ ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק כ · משנה ו | >>
סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון, טהור מן המדרס, אבל טמא טמא מתטו.
מאימתי היא טהרתו? בית שמאי אומרים, משיתבר[1].
בית הלל אומרים, משיקשר.
רבי עקיבא אומר, משיקבע.
סָדִין שֶׁהוּא טְמֵא מִדְרָס
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- טָהוֹר מִן הַמִּדְרָס,
- אֲבָל טָמֵא טְמֵא מֵת.
- וַעֲשָׂאוֹ וִילוֹן,
- מֵאֵימָתַי הִיא טָהֳרָתוֹ?
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
- מִשֶּׁיִּתָּבֵר;
- בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים,
- מִשֶּׁיִּקָּשֵׁר;
- רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר,
- מִשֶּׁיִּקָּבֵעַ:
- בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים,
סדין שהוא טמא מדרס -
- ועשאו וילון - טהור מן המדרס,
- אבל טמא טמא מת.
- מאמתי היא טהרתו?
- בית שמאי אומרין: משישבר.
- בית הלל אומרין: משיקשר.
- רבי עקיבה אומר: משיקבע
- ועשאו וילון - טהור מן המדרס,
סדין - הוא הרדיד הקטן אשר יקנחו בו האנשים, ושמו המפורסם במערב "אחראם", ובמצרים "ערצ'י".
וילון - המסך.
ומבואר שהמסך תטמא במת, לפי שהוא מכלל הבגדים ולא יטמא במדרס הזב ויהיה משכב, לפי שהוא לא נעשה לשכיבה כמו שהתבאר בזה הפרק.
עוד שאל ואמר מאימתי היא טהרתו, רוצה לומר מתי תסור ממנה טומאת מדרס ולא ישאר אב הטומאה, ויהיה מוכן לטומאת מת והדומה לה כדין כל מסך.
- ואמרו בית שמאי משישבר, רוצה לומר כאשר ישברוהו בחוט באורך ורוחב כמו שיעשו במסך.
- ובית הלל אומרים, כאשר יקשרו בו לולאות אשר יתלה בהן.
- ורבי עקיבא אומר, מעת שיתלו אותו על השער או על המיטה.
והלכה כבית הלל.
וכבר יראה מן התוספתא, שאמרו בכאן טהור מן המדרס, אבל טמא טמא מת, עניינו שזה הוילון לא ישאר אב הטומאה כמו שהיה, רוצה לומר משכב, אבל ישוב כמו כלי שנטמא בטמא מת שהוא ראשון. ויהיה זה המאמר כמו המאמר אשר נבאר בעשרים ושבעה מזאת המסכתא, והוא אמרם "וסדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון טהור מן המדרס, אבל טמא מגע מדרס", רוצה לומר שהוא ירד מדרגה וישוב ראשון כמו כלי שנגע במדרס. וכן בכאן אמר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו במת, כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון לפי מה שהשרשנו. וזהו לשון התוספתא בזה "סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס". ושני המאמרים יחד אמיתיים לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד והוא גם כן בדמיון כלים שנגעו במדרס כמו שהתבאר במקומו. ואשר יתוקן על זה השורש הוא, שיהיה אמרו סדין שהוא טמא מדרס, שיעורו שהוא ראוי להיות מדרס, עשאו וילון טהור מלעשות מדרס, ועדיין הוא ראוי ליטמא במת. וזה השיעור הוא האמת:
טמא מדרס. אם שנטמא מדרס ממש א"כ (צ"ל ה"ל למיתני בסיפא אבל טמא מגע מדרס ועי' בפירוש הרב מברטנורה ותיו"ט].) (ה"ל למיתני טמאה מדרס) כדקתני בהקומץ רבה (דף כד.) אלא בראוי לטמא מיירי דכל סדין ראוי לטמא מדרס:
ועשאו וילון. מסך לפתח או וילון לספינה טהור מן המדרס שעשה בו שינוי מעשה כדמפרש בסיפא בית שמאי וב"ה ור"ע דאמרי אין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה כדאמרינן (צ"ל בפרק במה בהמה דף נב:) בפ' במה אשה (דף נח:):
אבל טמא [טמא] מת. בספ"ק דביצה (דף יד:) אמר עולא מפני מה אמרו וילון טמא מפני שמשתמש בו השמש ומתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו יש לו תורת כלי:
מאימתי טהרתו. שביטל תורת סדין ממנו:
משיתפר. בתוספתא מוכח דבית שמאי נמי בעו שיקבל ושמא כשתופר רגילות הוא לקרוע תחלה ולתקן למדת הפתח ותופרין בו לולאות לתלות בספינה או במסך ולבית הלל דאמרי משיקשור לא בעו קרועה כן מוכח בתוס' ור"ע אומר משיקבע קרובין דבריו לדברי ב"ה. תניא בתוספ' [שם] מאימתי טהרתו ב"ש אומרים משיחבל וב"ה אומרים משיחבר או משיחבל סדין שהוא טמא מת ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת ומקבל טומאת מדרס דברי רבי יוסי בר' יהודה (צ"ל ר"א בר' שמעון אומר טהור וכ"ה בתוס' ) רבי אומר ב"ש אומרים טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא מאימתי טהור משבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר בו רוב מלמטה הוא טמא רובו מלמעלה טמא ואם היה גדול וקבעו לפתח קטן מקבל טומאה מכאן ולהבא סדין שהוא טמא מת ועשאו קלע לספונה ה"ז מטמא ומקבל טומאת מדרס דברי ר' יוסי ברבי יהודה (בתוס' ר"א בר' שמעון.) רשב"ג אומר טהור מכלל טומאה ומקבל טומאה מכאן ולהבא ומאימתי טהרתו משיבלה ואינו משמש מעין מלאכתו בלה ונשתייר רובו מלמעלה טמא רובו מלמטה טהור ואם היה גדול וקצצו ועשאו קלע לספינה קטנה מקבל טומאה מכאן ולהבא הסדינין והסגוסין שנתנם בארץ להיות מהלך עליו אע"פ שקבעו במסמר טמא עשאן לתפור עליהן זיזין וכותלים וחלונות מטמאים טומאת אוהלים ואם היתה מחצלת אהל הרי זו טמאה אין לך יוצא מן העץ מיטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. הרי הוא טמא מת והרי הוא בטומאתו וגם מטמא מדרס כל זמן שלא קשר לב"ש ולא חיבל לב"ה. מכלל טומאה טהור מכל טומאות. קסבר רבי (צ"ל ר"א בר"ש. ) אליעזר כיון שעשאו וילון טהור מטומאתו: סגוסין. בגדי צמר הן ובכמה מקומות שנינו לקמן פרק כ"ט ובפ' ט"ו דאהלות ובפרק י"א דנגעים: להיות מהלך עליהן. מכסין את קרקע הבית בסדינין להיות מהלך עליהן לנוי ולתענוג ואע"פ שקבעו במסמרים לא מבטלי אגב קרקע מחצלת של עץ טהורה מטומאת אהלים וילפינן לה בפרק במה מדליקין (דף כח.) אהל אהל ממשכן דפשתן דווקא אבל שאר עץ לא:
סדין שהוא טמא מדרס - שראוי לטמא מדרס קאמר, ולא שנטמא מדרס ממש. דא"כ אדתני סיפא אבל טמא טמא מת, ליתני אבל טמא מגע מדרס יג, כדתני בהקומץ רבה יד:
ועשאו וילון - מסך לפתח, או וילון לספינה. ודוקא שעשה בו שינוי מעשה, אבל מחשבה אינה מוציאתו מידי טומאה שהיו ראוין לה:
אבל טמא טמא מת - מפני שהשמש מתחמם כנגדו ומתעטף בשוליו לפעמים, הלכך לא בטיל מתורת כלי:
מאימתי טהרתו - שבטל תורת מדרס ממנו:
משיתפר - בתוספתא מוכח דבית שמאי בעו שיקרענו ויתקננו למדת הפתח, ויתפור בו לולאות לתלותו במסך או בספינה. ובית הלל דאמרי משיקשור, לא בעו קריעה, אלא משיקשור בו הלולאות כדי לתלותו בהם. ואית ספרים דגרסי, בית שמאי אומרים משיתבר. והיא היא. כלומר משישברוהו ויקרעוהו כדי לתפרו למדת הפתח:
ר' עקיבא אומר משיקבע - מעת שיתלה אותו על הפתח או על הספינה. והלכה כבית הלל:
סדין שהוא טמא מדרס כו'. כתב הר"ב שראוי לטמא מדרס קאמר וכו' דא"כ אדתני סיפא כו'. וכ"כ הר"ש. אבל הרמב"ם השוה שתי המשניות. ומפרש למשנתינו דה"ק. אבל טמא טמא מת. כלומר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו בטמא מת. כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון. וזה ל' התוספתא בזה. סדין שהוא טמא מדרס ועשאו וילון הרי הוא כטמא מת המקבל טומאת מדרס. וב' המאמרים יחד אמתיים. לפי שזה הוילון הוא יקבל טומאת מת בעתיד. והוא ג"כ בדמיון כלים שנגעו במדרס. ע"כ. ומ"ש עוד בפירוש הרמב"ם ואשר יתוקן וכו' מצאתי בנא"י שנכתב בגליון שלא נמצא בהעתק. ומ"ש הר"ב כדתני בהקומץ רבה. דף כד. וגם הר"ש הראה מקום זה. ולא ידעתי למה לא הראה על מקומה של המשנה במקום שהיא קבוע במכילתין פרק כז משנה ט'. דאילו בהקומץ אין מקומה. אלא מייתי לה בגמ':
ועשאו וילון. כתב הר"ב ודוקא שעשה בו שינוי כו' כדתנן ספכ"ה:
אבל טמא טמא מת. ולא עשאוהו כאחד ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה. רש"י פ"ק דביצה סוף דף יד. ומה שפירש הר"ב מפני שהשמש מתחמם כנגדו כו'. עיין מ"ש במ"ד פ"ח דשקלים:
משיתבר ובס"א משיתפר. ועוד להר"ב גירסא שלישית *)בפכ"ז משנה ט. ועיין רפכ"ה. ובמשנה נא"י מצאתי מוגה משישבר:
(יג) (על הברטנורא) אבל הר"מ השוה שתי המשניות, ומפרש למשנתינו דה"ק, אבל טמא טמא מת כלומר שהוא ישוב כמו כלים אשר נטמאו בטמא מת. כאשר נגעו במדרס ישובו ראשון. עתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) הר"ש. ולא ידענא למה לא הראה על מקומה במכילתין פרק כ"ז משנה ט':
(טו) (על המשנה) טמא מת. ולא עשאוהו כאחת ממחיצות הבית שאינן מקבלות טומאה. רש"י:
ועשאיו וילון: בערוך גריס בילן והפי' וילון:
בפי' ר"ע ז"ל. כדקתני בהקומץ רבה אמר המלקט והיא משנה לקמן בפרק כ"ז. וכ' התי"ט ולא ידעתי למה לא הראה על מקומה של המשנה במקום שהיא קבועה במכילתין פכ"ז משנה ט' דאילו בהקומץ רבה אינו מקומה אלא מייתי לה בגמ'. [הגהה נראה שהטעם שאותה שמביא שם בהקומץ רבה היא ברייתא עיין שם]:
עוד בפירושו ז"ל. ודוקא שעשה בו שינוי אמר המלקט כדקתני סיפא מאימתי וכו':
בש"א משיתבר: מצאתי מוגה משישבר וגם בפי' הרמב"ם ז"ל כן הוגה וגם הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כן הגיה. אכן ה"ר יהוסף ז"ל כתב גרסת הספרים אמתית היא דגרסי' משיתבר וכן לק' רפכ"ה גרסי' תוברות וכן הוא בערוך ע"כ בקיצור:
עוד בפירושו ז"ל: בתוספתא מוכח דב"ש בעי שיקרענו אמר המלקט דקתני בש"א משיחבל:
ר' עקיבא אומר משיקבע: וקרובין דבריו לדברי ב"ה:
יכין
סדין: ר"ל שמיוחד לשכיבה. ועי"ז ראוי לק"ט מדרס. דאילו היה באמת טמא מדרס. היכי מסיק דטהור ממדרס. הרי עכ"פ כשעשאו ווילון טמא מגע מדרס [כפכ"ז מ"ט]. מיהו י"ל דהא דקאמר טהור ממדרס. היינו שאינו עוד אב רק ראשון כמגע מדרס. רק מדמסיק אבל טמא טמא מת. משמע דרק בקבלת טומאה דלהבא מיירי כולה בבא:
ועשאו וילון: מסך לפני הפתח. או קלע לספינה:
טהור מן המדרס: דמהשתא לא חזי תו למדרס. מיהו דוקא בעשה בה מעשה. וכדמפרש בסיפא:
אבל טמא טמא מת: דאע"ג דכל מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואמק"ט [כרפי"א] וכ"כ ספינה הרי אמק"ט [כרפ"ט דשבת] וכל המחובר לטהור הרי הוא טהור [כפי"ב מ"ב]. אפ"ה וילון שאני. דשומר הפתח מתעטף ומתחמם בו כנגד הרוח שבפתח [כביצה י"ד ב']. וכ"כ וילון של ספינה. הספנים מתעטפים ומתחממים בו כנגד הרוח שמצוי בים. ולהכי כי היכא דלא ליטעו לטהר נמי בסדין מטולטל שמתחממין בו. גזרו בה רבנן גם בהנך. א"נ מדחזי גם השתא לתשמישו שבתחלה גם מדאורייתא מק"ט [כלעיל סי' מ"א] [כך נ"ל לפי התוספתא (פי"א דב"מ דכלים) דקלע ספינה נמי מק"ט. וכן נראה דעת הר"ש והר"ב כאן. שפירשו דווילון היינו של ספינה]:
מאימתי היא טהרתו: שיתבטל מלק"ט מדרס וכלעיל:
ב"ש אומרים משיתבר: נ"ל דב"ש לטעמייהו [לעיל פי"ד מ"ב] דס"ל דאין מתבטל קב"ט מכלי רק בשיעשה בהכלי מעשה רבה. לפיכך ה"נ צריך מעשה רבה בגוף הסדין. דהיינו משיקרע ממנו סרח העודף. ויחזור ויתפור לו אמרא כמדת הפתח [וכן מפורש בתוספתא] אז כשחזר וקשרו בפתח נתבטל ממנו טומאת מדרס. אבל בשקשרו שם לחוד. או אפי' קבעו שם במסמרים לא מהני. דשינוי החוזר לברייתו הוא [עי' ב"ק דצ"ו]:
בית הלל אומרים משיקשר: ג"כ לשטתייהו שם אזלו. דסגי במעשה כל דהו ולפיכך ה"נ סגי בשיקשור הסדין במשקיף הפתח. ואע"ג דלעיל בקערה שחיבר בשידה. מצריך תרתי. שקבעו ושלא כדרך קבלתה. והרי הכא עדיין יכול להחעטף בהסדין כבתחלה. י"ל הכא קשירתו ממעל להפתח. כיון דאורחא הכי. הו"ל כקבעו במסמרים דהתם. וכשהוא תו תלוי לפני הפתח. הו"ל שלא כדרך תשמישו דמעיקרא. שהיה יכול לילך בו אנה ואנה והוא מעוטף. וכשפושטו היה מניחו תחתיו. ואעפ"כ מדעדיין מתעטפים בו וכמש"ל. עדיין תורת כלי עליו ומק"ט מד"ס [כביצה י"ד ב']:
ר"ע אומר משיקבע: דמצריך הכא כמו בקערה בשידה שצריך שיקבענו במסמרים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
- ^ יש גורסים "משיתפר", ויש גורסים "משישבר".