קטגוריה:משלי כג ד

לפי רוב המפרשים, הקטע ממליץ שלא להשקיע יותר מדי בצבירת עושר - אל תתייגע כדי להיות עשיר. מה משמעות הצלע השניה מבינתך חדל? ניתן לפרש בכמה דרכים:

1. הנחיה: חדל לאמץ את בינתך במחשבות על איך להתעשר. לפי זה, הפסוק מלמד שלא כדאי להתאמץ יותר מדי כדי להתעשר, לא בגוף (אל תיגע להעשיר) ולא במחשבה (מבינתך חדל), והסיבה כתובה בפסוק הבא - העושר ממילא עלול ללכת לאיבוד מהר (רמ"ד ואלי ועוד).

ייתכן שהפסוק מתייחס בפרט לסוחרים בבורסה, המאמצים את מוחם בניסיון "לפצח את סודות השוק", ולחזות לאן הוא יילך. הפסוק רומז, שאין טעם להתאמץ, כי השוק מתעופף ממקום למקום כמו נשר, אי אפשר לחזות לאן יגיע (כמו (משלי ל יח): "שְׁלֹשָׁה הֵמָּה נִפְלְאוּ מִמֶּנִּי, וארבע[וְאַרְבָּעָה] לֹא יְדַעְתִּים: דֶּרֶךְ הַנֶּשֶׁר בַּשָּׁמַיִם..."*). מסקנה אפשרית היא, שכדאי להיות "משקיע פאסיבי", לקנות כמה תעודות סל ולהחזיק בהן לאורך זמן, ולא לבזבז אנרגיה במעקב תמידי אחרי השוק.

2. נימוק: מתוך תבונתך ושכלך תבין, שכדאי לך לחדול מהמאמץ להתעשר; כי העושר הוא קניין חולף שעלול כל רגע "להתעופף" וללכת לאיבוד (מצודות).

3. אזהרה: אם תתאמץ יותר מדי להתעשר, תחדל להיות נבון - כי לא יהיה לך זמן לפתח את בינתך: "אל תיגע להעשיר אחר שמצאת מה שיספיק לך, כי זה ימנע לך מבינתך בסבת כלוי זמנך בענין העושר, בהפך המכוון מענין העושר, כי המכוון בו הוא שיהיה בו עזר לאדם אל שיהיה לבו פנוי בבקשת החכמה והבינה" (רלב"ג), "אחר שצוה בל ימשך אחר כח המתאוה לאכילה ולעידון, צוה לבל ימשך אחר קיבוץ העושר, שעל-ידי-כך יעזוב מלהתבונן בתורה, וז"ש אל תיגע להעשיר, שעי"כ תחדל מבינתך, כי לא כל המרבה בסחורה מחכים, ולא מעבר לים היא, כמ"ש חז"ל" (מלבי"ם).

- אולם, כל הפירושים הללו לכאורה סותרים את (משלי יג יא): "הוֹן מֵהֶבֶל יִמְעָט, וְקֹבֵץ עַל יָד יַרְבֶּה" - אדם המתייגע לקבוץ ולאסוף הון, בסופו של דבר הונו ירבה*. בנוסף, דווקא היגיעה להשיג עושר דורשת, לפעמים, שימוש בכוח הבינה; ייתכן שאדם המתייגע להתעשר דווקא יפתח את כישרונותיו השכליים.

4. לכן אפשר לפרש, שפסוק 4 אינו המלצה אלא תנאי: אם לא תתייגע כדי להעשיר, ואם תחדל ולא תשתמש בבינתך כדי לשמור על העושר שלך, העושר לא יישאר בידך אלא יברח ממך ויעוף לשמיים (בדומה ל(משלי יד ז): "לֵךְ מִנֶּגֶד לְאִישׁ כְּסִיל - וּבַל יָדַעְתָּ שִׂפְתֵי דָעַת"*, שפירושו "אם תלך מנגד לאיש כסיל - לא תדע שפתי דעת").

לפי זה, המסר של הפסוק הוא: "אל תחשוב שאם תתעשר כבר לא תצטרך להתאמץ. גם כשתהיה עשיר תצטרך להתייגע ולאמץ את בינתך כדי לשמור על עושרך שלא יאבד".

חכמי המדרש פירשו פסוק זה כביקורת על בני ראובן ובני גד, שדאגו לעושרם יותר מלילדיהם (ראו במדבר רבה כב ט).

ישנם פסוקים נוספים המלמדים על חסרונות של עושר.