קטגוריה:משלי כג כז

דקויות

מה ההבדל בין שוּחה עמוקה לבאר צרה?

1. "זונה - הקרב אל פתח ביתה יילכד בה פתאום - כאשר ייפול האיש בשוחה אם לא יישמר ממנה..."

"הנכריה, אף על פי שאינה זונה, היא כמו באר צרה, שאם יהיה רגיל עמה בשיחה ובהסתכלות בפניה כל יום - יוסיף ליבו להימשך אחריה, ויתחדש בו חשק ורוח זנונים, עד שיתעה וייכשל; וכמי הבאר, שהם נובעים וכל עת שישאבו מהם יתחדשו אחרים, כן מן השיחה יבוא אל המראה, וממנו אל ההרהור, וממנו אל המגע..." (ר' יונה).

2. "כי יש שני מקומות בגיהנום:"

"אחד ל'זונה', והיא החמדה, שחומד לגדולות ולנפלאות ולהגביה עצמו מאד, ונגדו ערוך המקום הנקרא שוחה עמוקה;"

"ואחד ל'נכריה', והוא היושב בביתו ומרחיב נפשו בתענוגי מעדנים וממלא תאוות גופו, ונגדו ערוך המקום הנקרא באר צרה" (הגאון מווילנה).

3. "הזונה, שהוא יצר המתאוה, דומה לשוחה עמוקה, שהנלכד שם קשה לצאת ממנו..."

"והנכריה, שהיא המינוּת, דומה כבאר צרה, שהנופל שם יטבע תיכף במים הזידונים וימות, כן הנטבע במינות מת מיתת הנפש ולא ישוב לראות באוֹר החיים" (מלבי"ם).

הקבלות

שוחה עמוקה

קשר פסול עם נשים זרות נמשל לשוחה עמוקה גם ב(משלי כב יד): "שׁוּחָה עֲמֻקָּה פִּי זָרוֹת, זְעוּם ה' יפול[יִפָּל] שָׁם"*, ובניסוח אחר ב(משלי ט יח): "וְלֹא יָדַע כִּי רְפָאִים שָׁם, בְּעִמְקֵי שְׁאוֹל קְרֻאֶיהָ".

כמובן גם גברים יכולים להציב שוחה, למשל ב(ירמיהו יח כ): "הַיְשֻׁלַּם תַּחַת טוֹבָה רָעָה כִּי כָרוּ שׁוּחָה לְנַפְשִׁי, זְכֹר עָמְדִי לְפָנֶיךָ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶם טוֹבָה לְהָשִׁיב אֶת חֲמָתְךָ מֵהֶם" (פירוט): "רבי אלעזר אמר: שחשדוהו מזונה; רבי שמואל בר נחמני אמר: שחשדוהו מאשת איש" (בבלי בבא קמא טז:). כך גם ב(משלי כט ה): "גֶּבֶר מַחֲלִיק עַל רֵעֵהוּ - רֶשֶׁת פּוֹרֵשׂ עַל פְּעָמָיו"*.

באר צרה

1. על-פי הפשט: באר דחוקה ולחוצה שאי אפשר אפילו לזוז בתוכה (מצודות);

2. על-דרך הדרש: באר ש"שואבים" ממנה רק צָרוֹת (רמ"ד ואלי). זאת בניגוד לאשת-הנעורים, המשולה לבאר ששואבים ממנה שמחה ואהבה, (משלי ה טו): "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ"... (משלי ה יח): "יְהִי מְקוֹרְךָ בָרוּךְ וּשְׂמַח מֵאֵשֶׁת נְעוּרֶךָ, אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן, דַּדֶּיהָ יְרַוֻּךָ בְכָל עֵת בְּאַהֲבָתָהּ תִּשְׁגֶּה תָמִיד"*

3. ועל-דרך הרמז: באר שהיא ניגוד אל מקור מים חיים, (ירמיהו ב יג): "כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי: אֹתִי עָזְבוּ, מְקוֹר מַיִם חַיִּים, לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים, אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (רמ"ד ואלי).