"תנה בני לבך לי". שלא תהיה כוונתך ורצונך כי אם לקנין השלימות, "ועיניך תצרנה דרכי" אשר העירותיך אליהם בזה הספר להרחיק התאוות הגשמיות ולכוון בשלימות השכל.
"תנה בני לבך לי", מבאר איך יהיה זה, שהוא ע"י "שתתן לי לבך", שהלב מציין שימשלו חקי החכמה בלבו, ושלא ימשלו בו ספיקות המינות וההכחשות, בענין שחקי החכמה יהיו חקוקים וכתובים על לבו תמיד ולא ימצא בו ענין אחר, "ועיניך דרכי תצרנה" העינים מציינים את התאוות וציורים הרעים שיסודם על החושים, כמ"ש ולא תתורו אחרי לבבכם זו מינות ואחרי עיניכם זו זנות, שהעינים יצורו דרכי ה', ולא יתפעלו מתאוות העוה"ז וחמדת היצר:
