קטגוריה:משלי ח יג

פסוקים 12-14 הם נאום של החכמה. בפסוק האמצעי בנאום זה, החכמה אומרת מה היא שונאת. המפרשים קישרו פסוק זה לקודם בכמה דרכים:

1. החכמה מזהירה את תלמידיה, שלא להשתמש בה לרעה (ע"פ רש"י). "אני יודעת שמי שלומד אותי יכול להשתמש בי לרעה - בערמה ובמזימה; אבל אני מזהירה אתכם שלא לעשות זאת אלא לשמור על יראת ה' ושנאת רע! אני עצמי שונאת את דרך הרוע, ומי שילך בדרך הרוע יאבד אותי!".

2. החכמה מדריכה את מבקשיה, מה הן התכונות הדרושות כדי לזכות בה. בנוסף לערמה ומזימה שנזכרו בפסוק הקודם במשמעות של תחבולות לימודיות (ראו רלב"ג), צריך גם מידות טובות של יראת ה' ושנאת רע, ובמיוחד התרחקות ממידת הגאווה המונעת מהאדם ללמוד מאחרים (ע"פ רלב"ג, וראו גם רמ"ד ואלי).

3. החכמה מבטיחה לתלמידיה, שיזכו במידות טובות ויתרחקו ממידות רעות: "כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה... נקרא רע, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק חסיד ישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנו עצה ותושיה בינה וגבורה" (ר' מאיר במשנה אבות ו א, וכן הגר"א על פסוקנו).

4. החכמה ממליצה על שיתוף-פעולה בינה לבין יראת ה', שהרי "אם אין חכמה - אין יראה, אם אין יראה - אין חכמה" (משנה אבות ג יז, וכן מלבי"ם על פסוקנו).

גם לגבי הביטויים השונים בפסוק, ישנם פירושים שונים:

גאה היא מופשטת וגאון הוא מוחשי:

1. "גאה - שמתגאה בעצמו ואין כל העולם חשוב כנגדו, וגאון - שמחמת גאוותו רוצה שהוא ישתרר עליהם" (הגר"א);

2. "הגאון - אמת, והגאווה - מדומה: גאותו - מה שיש ברוחו גאוה והתנשאות, וגאונו - הגודל שיש לו עתה באמת, שהוא עתה אומה חזקה וגדולה" (מלבי"ם על ישעיהו טז4); "הגאוה הוא רק בעצם המתגאה, שמתנשא ברוחו לדמות את-עצמו יותר ממה שהוא. והגאון הוא חוץ לעצם המתגאה, המעלות שבעבורם יתגאו, כמו עושר גבורה חכמה מופלגת" (מלבי"ם על ישעיהו יג11).

1. דרך היא סדרת צעדים המובילים למטרה; החכמה או יראת ה' שונאת את הרע, ולכן היא שונאת גם דרך רע - שונאת להשתמש בצעדים רעים גם כדי להגיע למטרות טובות, כי המטרה לא מקדשת את האמצעים.

2. "הקנאה והתאוה והכבוד, כל אחד כלול משניים: רע ומרמה, תאוה וחמדה, גאה וגאון... יראת ה' נגד תאוה; שנאת רע הוא החמדה, שהיא הנוקבא של הרע; גאה וגאון - שתי בחינות של הגאוה; ודרך רע ופי תהפוכות - הוא הרע ומרמה" (ע"פ הגר"א).

3. שנאת רע - כלל, הכולל שלושה פרטים: מחשבה (גאה וגאון), מעשה (דרך רע), ודיבור (פי תהפוכות): "רע כלל כל חסרון, ופרט ממנו גאה וגאון, ודרך רע ופי תהפוכות. דרך רע - הנהגה רעה. ופי תהפוכות - שמתהפך מענין לענין" (אבן עזרא, וכן מצודות, וכן רמ"ד ואלי).