מ"ג משלי ח יד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לִי עֵצָה וְתוּשִׁיָּה אֲנִי בִינָה לִי גְבוּרָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לִֽי־עֵ֭צָה וְתוּשִׁיָּ֑ה
אֲנִ֥י בִ֝ינָ֗ה לִ֣י גְבוּרָֽה׃
רלב"ג
ולי גם כן "תושיה", רוצה לומר, השגת הנימוס המושכל אשר בדברים, והוא מהותו ומשיגיו העצמיים, ואלו הם חלקיו, הפינה הראשונה, להעיר על תועלתם, ומהותה, איך לא תצטרך לזכות הדברים ההכרחיים קודם ההשתדלות בה, לפי שכבד זכרה אחר החכמה, וזה ממה שצריך שתוקדם תחילה החכמה, קודם ההשתדלות בבינה, וכבר זכר זה בביאור במה שקדם.
"אני בינה לי גבורה" - רוצה לומר, כי לחכמה יהיה ההשגה בדברים הנמשכים לפי הסידור הטבעי; ואמנם, מה שיתחדש שיהיה כנגד הסידור ההוא, כמו העניין בנפלאות, והוא הנקרא גבורה, אשר לא יבואו בסיבות העצמיות, הנה החקירה עליו תהי גבורה.מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"לי עצה" - בי ימצא עצה להנצל מיד היצר הרע המסית.
"ותושיה" - ר"ל: על ידי יותש כח היצר הרע.
"אני בינה" - אני הנותן בינה להלחם למולו.
"לי גבורה" - על ידי יתגבר עליו. וכפל הדבר פעמים הרבה כדרך המליצה ולחזוק הענין.
מצודת ציון
"ותושיה" - תשות הכח.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"תושיה". למעלה (ב' ז'):