"קחו מוסרי ואל כסף", הכסף ניתן בהוצאה וקונים בו כל דבר הצריך, משא"כ החרוץ אינו ניתן בהוצאה רק שאוצרים אותו בין סגולות ואוצרות, עפ"ז ממשיל מוסר החכמה אל הכסף שכבר התבאר כי יראת ה' מוסר חכמה, שיען שאין על חקי החכמה מופתי הדעת, ויצרי לב האדם מתנגדים אל החכמה, צריך לאסור כחות נפשו במוסר שהיא יראת ה', שעי"ז יקבל חקי החכמה וישמרם מיראת ה' שצוה עליהם, וא"כ מוסר החכמה הוא דבר הניתן בהוצאה שעל ידה קונים חקי החכמה ואוצרים אותם באוצר הלב, כמ"ש יראת ה' היא אוצרו, עפ"ז צוה שיקחו מוסר החכמה ולא ישתדלו בקיחת הכסף, כי בעד הכסף יקנו דברי הבלים ועניני הזמן שאין בם ממש, ובעד מוסר החכמה יקנו סגולות יקרות שהם דברי החכמה היקרים מכל חפץ, "ודעת מחרוץ נבחר" ונגד החרוץ שאין מוציאים אותו בהוצאה רק אוצרים אותו באוצר מפני שהוא דבר יקר, טוב יותר לאצור דברי דעת, שהם דעת אלהים וסוד הנהגתו והשגחתו וכל הידיעות היקרות, שהם מתעצמות בנפש וממלאים אותה באוצר מלא כל כלי חמדה, יקרים מחרוץ שאין יתרון לו מהם כי אם ראות עיניו:
