קטגוריה:בראשית לט ח

'למאן' – לסרב, לא להסכים. יוסף מאן בכבוד, והסביר את התנגדותו ואי יכולתו לשתף פעולה ולעזור לאשת פוטיפר. יפה שבעתיד נפגוש את המילה במגילת אסתר: "וַתְּמָאֵן הַמַּלְכָּה וַשְׁתִּי לָבוֹא בִּדְבַר הַמֶּלֶךְ" (ביאור:אסתר א יב). לפי ההקשר המיני נטו החכמים להבין שוותי סרבה להופיע ערומה עם "כֶתֶר מַלְכוּת" בלבד.

יוסף ידע שיש מספר דרכים להגיע לגדולה, ולקיים את חלומו: "הִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (ביאור:בראשית לז ז).

1. להולד למשפחה מיוחסת - יוסף באמת היה הבכור של האישה האהובה, וקיבל כותנת פסים. האפשרות הזאת נגמרה כאשר הוא נמכר לעבדות.
2. להתחתן עם בת/בן זוג ממשפחה מיוחסת - יוסף כבר שם עין על אסנת בת פוטי-פרע (פוטיפר) שתוציא אותו מעבדות. התעסקות עם אשת פוטיפר תהרוס את האפשרות הזאת.
3. לעבוד ולהצליח בזכות כשרון ומזל - זה היה הפתרון של אלוהים: תעבוד, תלמד, תיצור קשרים, תקבל מוניטין, תזכה להוכרה והצלחה.

סביר שאשת פוטיפר עזרה ליוסף לגדול בבית פוטיפר, והיא לימדה אותו קרוא וכתוב במצרית. היא חינכה אותו להיות נסיך מצרי. היא הרגישה שהוא שייך לה. אבל אם הוא ישכב איתה, אין ספק שבסוף יוולד ילד דומה לו ולא לפוטיפר, או שאחד העבדים ילשין, ואז לא תהיה ברירה אלא להרוג את פוטיפר או להיות מומת על ידי פוטיפר.

יוסף הבין מה יקרה אם יוולד לאשת פוטיפר בן:

1. ערכו יפול בעייני אשת פוטיפר, כי היא כבר לא צריכה אותו.
2. כשם ששרה רצתה להפטר מישמעאל, ואמרה לאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ, כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי" (ביאור:בראשית כא י), כך גם אשת פוטיפר תרצה לסלק בצורה מחולטת את יוסף מביתה.
3. אם יוסף חשב שפוטיפר יאמץ אותו כבן, כי לא היו לו בנים, ברגע שיהיה לו בן, אנו נשמע מחדש את דברי בני לבן על יעקב, "וּמֵאֲשֶׁר לְאָבִינוּ עָשָׂה אֵת כָּל הַכָּבֹד הַזֶּה" (ביאור:בראשית לא א), וגם הבן הזה יתנכל להרוג את יוסף, ולזרוק אותו לעבודת פרך.
4. קיימת אפשרות שהבן יראה כמו יוסף, ואז פוטיפר יבין ויפגע קשות בשלושתם - באשתו, בילד ובמיוחד ביוסף.
5. אין ספק שבארמון המשרתים יודעים הכל, ואחד כבר יסחוט אותו, או ילשין לפוטיפר.
6. יוסף ינותק מבנו, ובנו בכורו, יורש העצר ליעקב, לא ינחל עם בני ישראל בברכת אלוהים.

לסיכום - שום דבר טוב לא יצא מזה.

לפי חוקי חמורבי מספר 129 - "אם אשת איש נמצאה שוכבת עם איש אחר - יקשרו את שניהם יחד ויזרקו אותם למים. הבעל רשאי לחון את אשתו, והמלך רשאי לחון את משרתו."
אין הוכחה שזה היה החוק במצרים, ועורכי דין, שמתווכחים על קצו של יוד, יכולים לטעון שהחוק לא כולל עבד אלא רק איש. אולם סביר מאוד שזאת היתה עבירה חמורה בכל התרבויות, ופגיעה חמורה בכבוד בעל הבית. אין ספק שיוסף ידע את החוק הזה, ואין ספק שהוא הבין את הסכנות הענקיות ואת הרווח המועט.

אין ספק שיוסף ידע שהענין לא יגמר בפעם אחת, ועד שהם לא יתפסו או שהיא תכנס להריון הדבר לא יגמר.

• בזמנו כבר ידעו איך אישה נכנסת להריון, הן אונן מנע מתמר להכנס להריון (ביאור:בראשית כח ט), ודוד הזמין את אוריה החיתי לבקר בביתו כאשר נודע לו שבת-שבע בהריון (שמואל ב יא ה).
• רש"י מסביר "וְלֹא יָדַע אִתּוֹ מְאוּמָה, כִּי אִם הַלֶּחֶם אֲשֶׁר הוּא אוֹכֵל" (ביאור:בראשית לט ו), שהלחם זאת אשתו, אולם קיימת אפשרות הפוכה שפוטיפר לא בא לאשתו ולכן האישה בקשה את יוסף.
• אפילו אם פוטיפר בא לאשתו, בזמנו ידעו שיש דמיון בין אב לתינוק,^[1] ותינוקו של יוסף יראה כאביו שהיה "יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה" (ביאור:בראשית לט ו), ולבטח שונה מפוטיפר שהיה "אִישׁ מִצְרִי" (ביאור:בראשית לט א) כמודגש בכתוב.

טענותיו של יוסף:

1. לא שאני לא יכול.
2. לא שאני לא רוצה.
3. לא שאת לא ראויה.
4. לא שאת עושה מעשה נבלה.
5. לא ששנינו, או בעיקר אני, אתפס ואמות.
6. אני לא יכול כי אדוני נתן בי אמון מוחלט, עד כדי כך שאני ואת יכולים לעשות זאת
7. הוא נתן לי הכל, כולל אותך לשרתך, אבל לא לשמח אותך או לעשות לו יורשים
8. הוא "נָתַן" והוא יקח, ולעבדות בתחתית הסולם אני לא חוזר.
9. כבר יש לי הכל בידי, אם את תמשיכי, את ואני נצטרך להרוג אותו לפני שהוא יהרוג אותנו.^[2]