רבינו בחיי על בראשית לט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רבינו בחיי על בראשית · לט · >>


<< · רבינו בחיי על בראשית · לט · >>

Verse 1


ויוסף הורד מצרימה. דרשו רז"ל בן אמה מוכר בן חורים, ועבד קונה אותו. שהרי המדינים מכרו אותו שהיו בני האמה בני הגר, ופוטיפר היה עבד, ונתקיים הכתוב (קהלת י) ראיתי עבדים על סוסים. ושר הטבחים זה ממונה היה להרוג כל חייבי ההריגה בגזרת המלך והיה גבור חיל ובעל זרוע כמו נבוזארדן שהיה שר גדול, כענין שכתוב (ירמיה לט) וישלח נבוזראדן רב טבחים, וכתיב (מ"ב כה) ואת יתר ההמון הגלה נבוזראדן רב טבחים. וכן מצינו באריוך כתיב (דניאל ב) באדין דניאל התיב עיטה וטעם לאריוך רב טבחיא די מלכא.


ובמדרש ויוסף הורד מצרימה, מעשה באנטונינוס המלך שבא לקסרין שלו ושלח אחר רבינו הקדוש בא רבינו הקדוש ור"ש בנו עמו ורבי חייא הגדול, ראה ר"ש שם לגיון אחד נאה ומשובח ראשו מגיע לקפיטולירין של עמודים, א"ל ר"ש לרבי חייא ראה כמה פטומים עגלים של עשו, נטלו ר' חייא והוליכו לשוק והראו סל של תאנים וסל ענבים והזבובים עליהם, אמר רבי חייא זבובים אלו ואותו לגיון שראית אי זה מהם משובח. כשעלה ר"ש אצל אביו אמר לו כך אמרתי לרבי חייא וכך השיב לי, אמר לו אביו עד עכשיו נתן לו הבבלי ממש שהשוה אותו לזבובים, לפי שלגיונים אלה אינם חשובים כלום אבל זבובים הקב"ה עושה שליחותו בהם, שנאמר (ישעיה ז יח) והיה ביום ההוא ישרק ה' לזבוב אשר בקצה יארי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור. וכן כתוב (שמות כג) ושלחתי את הצרעה לפניך. וכן בכנים וצפרדעים. תדע שבשעה שבקש הקב"ה לקיים גזרת ידוע תדע בקטן שבשבטים עשה שליחותו, נמכר יוסף למצרים וירדו שם אביו ואחיו ופרעו השטר, לכך נאמר ויוסף הורד מצרימה.


Verse 2


Verse 3


כי ה' אתו. היה ראוי שיאמר כי אלהים אתו, אבל אדני יוסף היה מצרי לא ידע ה', וע"כ יאמר כי בראותו הצלחתו הגדולה היה סבור כי דרך חכמת הכשפים הוא, כמעשה ארץ מצרים שהם נהוגים בהם, עד שראה שהיה מאת עליון במראה שנראית לו בחלום או בעמוד ענן לכבוד יוסף. וזהו שאמרו במדרש וירא אדוניו כי ה' אתו. היה רואה אותו מלחש ונכנס מלחש ויוצא, אמר מזוג רותחין והיו רותחין מזוג פושרין והיו פושרין, ומה אמר, יוסף תבן בעפריות, חרשין במצרים. עד היכן, עד שראה שכינה עומדת על גביו, הדא הוא דכתיב וירא אדניו כי ה' אתו.


Verse 4


וישרת אותו. בנקיות ובזריזות.

ויפקידהו על ביתו. מנהו בן ביתו, כענין שכתוב (מ"א יח) ויקרא אחאב אל עובדיהו אשר על הבית.

וכל יש לו נתן בידו. מנהו שר האוצר כענין שכתוב (ישעיה כב) לך בא אל הסוכן הזה על שבנא אשר על הבית.

Verse 5


ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. המשילו הכתוב לארון הברית שכתוב בו (שמואל ב ו) וישב ארון ה' בית עובד אדום הגתי ג' חדשים ויברך ה' את עובד אדום ואת כל ביתו.


בבית זו ברכת הבית בממון ובכלים. ובשדה. בתבואות ובפירות ובנטיעות, עד עכשיו היה ממונה בחשבון מכאן ואילך בלא חשבון, שנאמר ויעזוב את כל אשר לו ביד יוסף.


ובמדרש בבית ובשדה, בבית ששה חדשים בחורף, ובשדה ששה חדשים בקיץ, מכאן אתה למד שעמד יוסף בביתו של פוטיפר שנה אחת, ובבית האסורים שתים עשרה שנה, שכן מצינו שלש עשרה שנים משפירש מאביו עד שמלך במצרים, והיה זמנו לצאת מרשות פוטיפר לסוף י"א שנים לפי חשבון י"א אלומות בחלום ראשון וי"א כוכבים בחלום שני, אלא שנתוספו לו שתי שנים בעונש שתי מלות, שהם והזכרתני והוצאתני.


Verse 6


ולא ידע אתו מאומה. לא היה יוסף נמלך עמו כי אם במטעמי סעודתו, שנאמר כי אם הלחם אשר הוא אוכל. ועוד יכלול הלחם ההיא כנוי על אשתו, כענין שכתוב (שמות ב) קראן לו ויאכל לחם. וכתיב (משלי ל) אכלה ומחתה פיה. וכן באר בסמוך כי אם אותך באשר את אשתו.


ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה. גלה לנו הכתוב על יופיו אשר בעבורו תבעתו גבירתו. ואמר.


Verse 7


ויהי אחר הדברים האלה. להגיד מעלת יוסף כי אחר שהשליטו האדון ושמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו כענין הנזכר והיה רואה עצמו אדון תבעתו גבירתו ולא קבל.


ובמדרש כיון שראה יוסף את עצמו בטובה הזאת התחיל לאכול ולשתות והיה מסלסל בשערו ואמר ברוך המקום שהשכיחני מבית אבי. אמר לו הקב"ה אביך מתאבל עליך ואתה מסלסל בשערך הרי אדונתך מזדווגת לך ומצירה לך.


Verse 8


וימאן ויאמר הן אדוני. תחלת דבורו אמר לה הן אדני, כלומר והלא אדני מצוי לך ומה את עושה לי. והטעם שבמילת וימאן מורה על אסור הדבר ועל היותו נמנע אצלו ממאן בו בתכלית המיאון, שהרי מתוך הטעמים שבתורה אנו מבינים מה שלא נכתב בה, כענין התנועות שבאדם שמתוכם נדע כוונת לבו.

ובמדרש הן אדני, ראה איקונין של יעקב אביו ואמר לו יוסף עתידים אחיך שיכתבו באבני אפוד רצונך שתהיה חסר מהם ותהיה רועה זונות.

ותאמר שכבה עמי. דברה דרך פריצות וחציפות כענין שכתוב (משלי ז) והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב וגו'. וזאת שיחה מאשה מנאפת, אבל אשה כשרה כגון רות בלשון נקיה אמרה (רות ג) ופרשת כנפיך על אמתך.

ויאמר אל אשת אדוניו. היה אפשר לומר ויאמר לה, אבל הוסיף לומר אשת אדוניו לבאר כי עם היותה גברת אשת אדוניו והיה ירא אותה, את ה' היה ירא יותר.

Verse 9


ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים. הגיד כי יעשה שתים רעות, האחת שיהיה בוגד באדוניו הבוטח בו, זהו הרעה הגדולה הזאת היא הבגידה שיבגוד לאדוניו. השנית שיהיה חוטא לאלהים, וזהו כלשון הכתוב שאמר עלי לבניו (שמואל א ב) אם יחטא איש לאיש ופללו אלהים ואם לה' יחטא איש מי יתפלל לו.


Verse 10


ולא שמע אליה לשכב אצלה. ע"ד הפשט אפילו בלא תשמיש. להיות עמה, בתשמיש שכן מצינו ביאה בלשון הויה, כענין שכתוב (רות א) גם הייתי הלילה לאיש.

וע"ד המדרש אמרה לו למה אין אתה שומע לי אין אדם יודע אותנו, אמר לה הפנויות שבכם אסורות לנו אשת איש על אחת כמה וכמה. משל למה הדבר דומה לנכרי אחד שאמר לישראל יש לי מאכל נאה ומשובח להאכילך, אמר לו ומהו, אמר לו בשר חזיר, אמר לו ריקה שבעולם שחוטה שלכם בבהמה טהורה אסורה לנו בשר חזיר עאכ"ו. כך אמר יוסף פנויות שלכם אסורות אשת איש עאכ"ו.

ולא שמע אליה לשכב אצלה בעוה"ז, להיות עמה בגיהנם. ג' נאמנין הם, בעל הבית המפריש מעשרותיו כראוי אינו נחשד על התרומה והמעשרות ואין לך נאמן גדול מזה. רווק הדר בשכונת זונות ואינו חוטא אין לך נאמן גדול מזה. עני שהפקידו לו פקדון ולא נחשד עליו אין לך נאמן גדול מזה. אי אתה מוצא נאמן כיוסף שהיה במצרים שכתוב בהם (יחזקאל כג) אשר בשר חמורים בשרם, והוא בן שבע עשרה שנה והיא משדלתו בכל יום ולא נחשד על העריות. שלשה כבשו את יצרם ואלו הם. יוסף, בועז, פלטי בן ליש. ודרשו רבותינו ז"ל בסנהדרין תקפו של יוסף ענותנותו של בועז, דאלו גבי יוסף ביום ואלו גבי בועז בלילה, דכתיב (רות ג) ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת והנה אשה שוכבת מרגלותיו. וכבש את יצרו שלא קרב אליה כלל עד אחר הנישואין. תקפו של בועז ענותנותו של פלטי בן ליש, דאלו בועז חדא ליליא ואלו פלטי בן ליש כמה זמן. שהרי בשעה שבעתתו רוח רעה לשאול נתן לו את מיכל בתו, שנאמר (שמואל א כה) ושאול נתן את מיכל בתו אשת דוד לפלטי בן ליש אשר מגלים, והיה יודע פלטי בן ליש שלא היו קדושין תופסין באשת איש ושאול אנס את בתו ונתנה לו, ומפני שנתירא משאול הראה עצמו שלקחה כי לא היה חפץ בה, וכיון שנתברר לדוד שאנסה שאול ושלא היה חפץ פלטי בן ליש בה, שלח לבנו של שאול אחר שמת שאול ואמר (ש"ב ג) תנה את אשתי את מיכל אשר ארשתי לי במאה ערלות פלשתים. ולפיכך פירש ואמר (שם) ויקחה מעם איש ולא אמר מעם אישה. ומה שכתוב (שם) וילך אתה אישה, פירושו שהלך פלטי ללוותה לילך אל דוד אישה. ומה שכתוב (שם) הלוך ובכה אחריה עד בחורים, מפני שהיה מתירא מדוד שמא לא יאמינהו ויגמלהו רעה.

Verse 11


Verse 12


ויעזוב בגדו אצלה. למד הכתוב מעלתו שלא רצה להתעצם עם אדונתו ולקחת בגדו ממנה אבל הניחו אצלה לכבודה.


וינס ויצא החוצה. יצא לחוץ כדי שתתיאש ממנו ולא תתבענו. או אולי מפני שרצה הצדיק לכבוש את יצרו נתחכם למצוא דרך ויצא החוצה להתקרר מפני שנתחממו לו כחות הגוף.


ובמדרש וינס ויצא החוצה. אמר לו הקב"ה אתה נסת היום, הים ינוס מפני ארונך, שנאמר (תהלים קיד) הים ראה וינוס מה ראה ארונו של יוסף.


Verse 13


Verse 14


ראו הביא לנו איש עברי. ולא פירשה מי, והכונה על בעלה. ומה שלא הזכירתו אותו הנה זה דרך מוסר בנשים. ומה שאמרה איש עברי שהיה מוחזק בארץ הוא ואבותיו כאנשים עברים על שם שהיו מעבר הנהר. לצחק בנו. כלשון הכתוב (משלי י) כשחוק לכסיל עשות זמה. בא אלי לשכב עמי. תפח רוחה היא אמרה לו שכבה עמי ואומרת בא אלי לשכב עמי.


ובמדרש בא אלי לשכב עמי, זהו שאמר הכתוב (קהלת ז) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה. רבי יהודה בר שלום אומר אין לך קשה מן האשה, תדע כי במעשה העגל נאמר (שמות לב) ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש. ובמעשה זמרי ע"י אשה נפלו (במדבר כה) ארבעה ועשרים אלף. (קהלת ז) טוב לפני האלהים ימלט ממנה, זה יוסף. וחוטא ילכד בה זה זמרי. מהו אסורים ידיה, היו תופשות לאדם בשוק. כשברא הקב"ה לחוה אמר מאיזה מקום אבראנה, אם מן הראש תהיה רוחה גסה, אם מן העין תהיה סקרנית, אם מן הפה תהיה פטפטנית, אם מן האוזן תהיה צייתנית, אם מן הידים תהיה גנבת, אם מן הרגלים תהיה פדרנית. מה עשה הקב"ה בראה מן הצלע שהוא מקום צנוע כדי שתהא צנועה ויושבת בבית. ואע"פ שלא בראה מן הראש רוחה גסה שנאמר (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון. לא בראה מן העין והיא סקרנית שנאמר (שם) ומשקרות עינים. וכתיב (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים. לא בראה מן הפה והיא פטפטנית שנאמר (בראשית ל) המעט קחתך את אישי. לא בראה מן הידים והיא גנבת שנאמר (בראשית לא) ותגנוב רחל את התרפים. לא בראה מן האוזן והיא צייתנית שנאמר (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל. לא בראה מן הרגלים והיא פדרנית שנאמר ( בראשית ל) ותצא לאה לקראתו. (בראשית לד) ותצא דינה בת לאה.


Verse 15


Verse 16


Verse 17


Verse 18


Verse 19


כדברים האלה עשה לי עבדך. זה ראיה למה שדרשו ז"ל שהיה סריס ולא היה יכול לשמש, ומזה דרשו ז"ל בשעת תשמיש אמרה לו. ואין הכוונה תשמיש ממש שהרי סריס היה, אבל התשמיש היה במיני המשמוש בחבוק ונשיקה, כי אלו היה תשמיש ממש איך אפשר שתודה במה שלא היה ותהיה נמאסת בעיני בעלה, ואלו היה הדבר אמת היה ראוי לה להסתירו, איך תכזב להעליל עליו לפגום את עצמה, אבל באור כדברים האלה במיני משמושין, כי הרשעה הזאת העלילה על יוסף שבא כנגדה וקם עליה לאנוס אותה במיני משמושים וחבוקין כמוהו.

Verse 20


ויתנהו אל בית הסוהר. הוא הבור והוא בית בנוי בקרקע שקורין לו שיג"א בלע"ז אשר לו פתח קטן מלמעלה יכניסו בו האסורים וממנו בא להם האורה, והוא מלשון (בראשית ו) צוהר תעשה לתיבה, בחלוף סמ"ך בצד"י. ואחר כך פי' שהוא בית הסוהר המיוחד לגדולי המלכות, זהו שאמר מקום אשר אסירי המלך אסורים. כי שני בית הסוהר היו שם, אחד לגדולי המלכות גדול האורה, ואחד לשאר העם קטן האורה. ומה שהוסיף ואמר ויהי שם בבית הסוהר, כדי להסמיכו אל ויהי ה' את יוסף, ולמד שבתוך בית הסוהר היתה שכינה עמו.


ויתכן שגם הרמזים מורים בעתיד, וענוי יוסף בבית הסוהר רמז לגלות ישראל שהוא נמשל לבור, ומזה תקנו לנו בתפלה לשון יעלה ויבא, כי העומד בבור צריך שיעלה משם, וכשם שהשכינה שרויה עמו בתוך הסוהר כן ישראל השרויים בגלות שכינה עמהם, וכשם שכתוב ביוסף (תהלים קה) ברזל באה נפשו, כן בגלות ישראל כתיב (שם קז) יושבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל. וכשם שכתוב ביוסף ויט אליו חסד, כן ישראל בגלות כתוב בהם (עזרא ט) ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד. וכתיב (ישעיה נד) וחסדי מאתך לא ימוש, וכתיב ביוסף ויתן חנו בעיני שר בית הסוהר, כן ישראל בגלות כתיב בהם (תהלים קו) ויתן אותם לרחמים לפני כל שוביהם. וכשם שיצא יוסף מבית האסורים כן ישראל מן הגלות עתידים לצאת ולהגאל, שנאמר (ישעיה מט) לאמר לאסורים צאו. וכשם שכתוב ביוסף (תהלים קה) עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו, כן כתוב בגאולת ישראל (דניאל יב) ואתה דניאל סתום הדברים וחתום הספר עד עת קץ ושוטטו רבים ותרבה הדעת.