ביאור:מ"ג בראשית לט ח
וַיְמָאֵן
[עריכה]והטעם שבמילת וימאן מורה על אסור הדבר ועל היותו נמנע אצלו ממאן בו בתכלית המיאון, שהרי מתוך הטעמים שבתורה אנו מבינים מה שלא נכתב בה, כענין התנועות שבאדם שמתוכם נדע כוונת לבו:
[מובא בפירושו לדברים פרק ל"ג פסוק ט"ז] ובמדרש מברכת ה' ארצו, למה נתברך יוסף בברכת הארץ יותר מכל השבטים, אלא אדם הראשון ששמע לקול אשתו נתקללה האדמה בעבורו שנאמר (בראשית ג) כי שמעת לקול אשתך וגו', יוסף שלא שמע לאשת אדוניו נתברכה האדמה בעבורו, הה"ד מברכת ה' ארצו:
וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי:
[עריכה]וימאן ויאמר אל אשת אדניו. סיפר הכתוב כי מאן לעשות כרצונה אף על פי שהיא גברתו אשת אדוניו, והוא ירא ממנה, כי היה ירא את השם יותר. וזה טעם: אל אשת אדניו.
ויאמר אל אשת אדוניו. היה אפשר לומר ויאמר לה, אבל הוסיף לומר אשת אדוניו לבאר כי עם היותה גברת אשת אדוניו והיה ירא אותה, את ה' היה ירא יותר:
וימאן ויאמר הן אדוני. תחלת דבורו אמר לה הן אדני, כלומר והלא אדני מצוי לך ומה את עושה לי. (...) ובמדרש הן אדני, ראה איקונין של יעקב אביו ואמר לו יוסף עתידים אחיך שיכתבו באבני אפוד רצונך שתהיה חסר מהם ותהיה רועה זונות: