ביאור:מ"ג בראשית לט יד
וַתִּקְרָא לְאַנְשֵׁי בֵיתָהּ וַתֹּאמֶר לָהֶם לֵאמֹר רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ[עריכה]
ותקרא לאנשי וגו'. לצד שידעה צדק יוסף בעיני אדונו ולא יאמין לדבריה, לזה נתכוונה ותקרא להם שהם יאמרו בבוא אדוני יוסף, והוא אומרו לאמר, ובערה בם אש הקנאה להעיד והוא אומרו ראו הביא לנו וגו' לצחק בנו שתפתם בצרתה כי גם עליהם גדלו והוא איש נכרי. או ירצה באומרו ראו כי יעידו על הדברים כי כן ראו, והוא אומרו לאמר ראו, גם נתחכמה להתרעם נגד הבעל שבזה אם יליץ טובה עליו תאמר אף זו מן התוכחות עליך תלונתי:
ותקרא לאנשי ביתה. לזכות את עצמה. אמנם כאשר ראתה שחוץ לחדר לא רץ, וזה ראו גם אנשי ביתה, אמרה להם: "וינס ויצא החוצה" (פסוק טו), כמו שהיה באמת. אבל לבעלה שלא ראה הדבר אמרה "וינס החוצה" (פסוק יח), להורות שעשה תנועת הניסה גם בחוץ להמלט מאנשי ביתה, וזה לאמת ענין השקר שלה.
ראו הביא לנו. הרי זה לשון קצרה הביא לנו ולא פירש מי הביאו ועל בעלה אומרת כן:
ואמרה הביא לנו על בעלה, לא הזכירתו לכבודו, או בדרך מוסר לנשים, או בעבור שהמביא ידוע. וכן בספר איוב במקומות רבים ידבר על השם הנכבד בסתם, בעבור דעתם שעליו ידברו. וכן ויאמר אל אבנר מדוע באת אל פילגש אבי (ש"ב ג ז), לא יזכיר האומר ולא דבר בו כלל בעבור היותו ידוע שהוא איש בשת:
הביא לנו. בעלי:
ראו הביא לנו איש עברי. ולא פירשה מי, והכונה על בעלה. ומה שלא הזכירתו אותו הנה זה דרך מוסר בנשים.
עברי. (ב"ר) מעבר הנהר מבני עבר (ס"א מעבר הנהר):
וטעם ראו הביא לנו איש עברי. כי העברים שנואי המצרים המה, ולא יוכלו לאכל אתם לחם כי תועבה היא להם (להלן מג לב), ולא יקנו מהם רק לכורמים וליוגבים, ולא יבאו בביתם. ולכן אמרה, הנה עשה עמנו רעה להביא בביתנו עברי ועשאו פקיד ונגיד, וראוי לו שיצחק בנו, כענין שנאמר (משלי כט כא) מפנק מנוער עבדו וגו'. וזה טעם אשר הבאת לנו, כי הבאתו בביתם היתה קשה בעיניהם:
ומה שאמרה איש עברי שהיה מוחזק בארץ הוא ואבותיו כאנשים עברים על שם שהיו מעבר הנהר.
לצחק בנו. כלשון הכתוב (משלי י) כשחוק לכסיל עשות זמה.
לצחק בנו. בעניני תשמיש שמתוכם נכר שבא אלי לשכב עמי.
בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי[עריכה]
בא אלי לשכב עמי. תפח רוחה היא אמרה לו שכבה עמי ואומרת בא אלי לשכב עמי: ובמדרש בא אלי לשכב עמי, זהו שאמר הכתוב (קהלת ז) ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה. רבי יהודה בר שלום אומר אין לך קשה מן האשה, תדע כי במעשה העגל נאמר (שמות לב) ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש. ובמעשה זמרי ע"י אשה נפלו (במדבר כה) ארבעה ועשרים אלף. (קהלת ז) טוב לפני האלהים ימלט ממנה, זה יוסף. וחוטא ילכד בה זה זמרי. מהו אסורים ידיה, היו תופשות לאדם בשוק. כשברא הקב"ה לחוה אמר מאיזה מקום אבראנה, אם מן הראש תהיה רוחה גסה, אם מן העין תהיה סקרנית, אם מן הפה תהיה פטפטנית, אם מן האוזן תהיה צייתנית, אם מן הידים תהיה גנבת, אם מן הרגלים תהיה פדרנית. מה עשה הקב"ה בראה מן הצלע שהוא מקום צנוע כדי שתהא צנועה ויושבת בבית. ואע"פ שלא בראה מן הראש רוחה גסה שנאמר (ישעיה ג) יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטויות גרון. לא בראה מן העין והיא סקרנית שנאמר (שם) ומשקרות עינים. וכתיב (בראשית ג) ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים. לא בראה מן הפה והיא פטפטנית שנאמר (בראשית ל) המעט קחתך את אישי. לא בראה מן הידים והיא גנבת שנאמר (בראשית לא) ותגנוב רחל את התרפים. לא בראה מן האוזן והיא צייתנית שנאמר (בראשית יח) ושרה שומעת פתח האהל. לא בראה מן הרגלים והיא פדרנית שנאמר (בראשית ל) ותצא לאה לקראתו. (בראשית לד) ותצא דינה בת לאה:
וָאֶקְרָא בְּקוֹל גָּדוֹל:[עריכה]
ואקרא בקול גדול. לפי שאתם רחוקים ממני שאילו לא הרימותי קולי היה שוכב עמי בעל כרחי: