קטגוריה:בראשית ו טז
צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
צֹ֣הַר׀ תַּעֲשֶׂ֣ה לַ/תֵּבָ֗ה וְ/אֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶ֣/נָּה מִ/לְ/מַ֔עְלָ/ה וּ/פֶ֥תַח הַ/תֵּבָ֖ה בְּ/צִדָּ֣/הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּ/שְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂ/הָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | נֵיהוֹר תַּעֲבֵיד לְתֵיבְתָא וּלְאַמְּתָא תְּשַׁכְלְלִנַּהּ מִלְּעֵילָא וְתַרְעַהּ דְּתֵיבְתָא בְּסִטְרַהּ תְּשַׁוֵּי מְדוֹרִין אַרְעָאִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין תַּעְבְּדִנַּהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִיזֵל לְפִישׁוֹן וְסַב מִתַּמָן יוֹהֲרָא וְתִשְׁוִנֵיהּ בְּתֵיבוּתָא לְאַנְהָרָא לְכוֹן וּלְגַרְמִידָא תְשֵׁצִינֵיהּ מִלְעֵיל וְתַרְעָא דְתֵיבוּתָא בְּצִטְרָא תְשַׁוֵי מְדוֹרִין תַּתָּאִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין תַּעַבְדִינֵהּ: |
רש"י (כל הפרק)
"צהר" - י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם)
"ואל אמה תכלנה מלמעלה" - כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה כדי שיזובו המים למטה (סא"א) מכאן ומכאן
"בצדה תשים" - שלא יפלו הגשמים בה
"תחתים שנים ושלשים" - ג' עליות זו על גב זו עליונים לאדם אמצעים למדור תחתיים לזבל (שם)רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה – כִּסּוּיָהּ מְשֻׁפָּע וְעוֹלֶה עַד שֶׁהוּא קָצָר מִלְּמַעְלָה וְעוֹמֵד עַל אַמָּה, כְּדֵי שֶׁיָּזוּבוּ הַמַּיִם לְמַטָּה מִכַּאן וּמִכַּאן.
בְּצִדָּהּ תָּשִׂים – שֶׁלֹּא יִפְּלוּ הַגְּשָׁמִים בָּהּ.
תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים – שָׁלֹשׁ עֲלִיּוֹת זוֹ עַל גַּב זוֹ: עֶלְיוֹנִים לָאָדָם, אֶמְצָעִים לְמָדוֹר, תַּחְתִּיִּים לְזֶבֶל.
מפרשי רש"י
מפרשי רש"י
מזרחי (רא"ם) (כל הפרק)
ויש אומרים אבן טובה המאירה להם - בפרק חלק (סנהדרין קח, ב) ובבראשית רבה (לא, יב). ופירוש תעשה, תכין, כמו ובן הבקר אשר עשה. וקצר הכתוב ולא הזכיר החלון בצווי, וכמוהו רבים, דאל"כ למה לא קראו חלון כמו שקראו באחרונה, ולמה לא הורה לו מקומו כמו שהורה מקום הפתח ושניהם בפסוק אחד.
אבל למ"ד חלון צ"ל שלא הורה מקומו מפני היותו למעלה כמשפט כל חלונות הספינות, ולא כן הפתח מפני שמקומה היפך כל הספינות שבכלן הפתח מלמעלה ופה מן הצד, וצוהר וחלון עניינם אחד, כי צוהר מלשון צהרים המורה על האור והחלון אינו אלא לאורה.
שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה - ורחבו ששית אמה כערך אורך התיבה אל רחבה, לא שהיה רחבו אמה דא"כ יהיה ארכו שש אמות בערך אורך התיבה אל רחבה, ויהיו הגשמים נכנסים משם, ולמה חשש על הפתח שלא יפלו הגשמים בה וגזר שתהיה בצדה ולא חשש על זה.
שלא יפלו הגשמים בה - דאל"כ למה בצדה ולא מלמעלה כמשפט פתחי הספינות, ומה שלא פחד שלא יכנסו בה מים מן הצד הוא מפני שבידו לתקן ולא כן מלמעלה, או מפני שהזהירו שישים אותה מן הצד כדי שלא יפלו הגשמים בה, הבין מזה שישימנה למעלה ממקום השקיעה, אע"פ שלא פירש.
עליונים לאדם אמצעיים למדור תחתיים לזבל - בפרק חלק (סנהדרין קח, ב) דאל"כ למה חלקו לג' חלקים.גור אריה (כל הפרק)
יש אומרים חלון ויש אומרים אבן טובה המאירה להם - [...]
ועומד למעלה על אמה כו' - פירוש על אמה באורך אבל היה רחב רק טפח כדי שיהיה הרוחב דומה אל האורך למעלה כמו שהוא למטה, שהרי למטה היה שלש מאות אמה אורך וחמישים רוחב, הרוחב הוא ששית האורך, וכן למעלה הרוחב הוא ששית האורך, והאורך הוא אמה והרוחב ששית אמה שהוא טפח.
והשתא יתורץ לך למה היתה עומדת למעלה על אמה דוקא לא פחות ולא יותר, אלא משום שיהיה ברוחב שלה למעלה טפח ובפחות מכן אי אפשר דקיימא לן דשפוע אהלים פחות מטפח לאו אהל נקרא כלל והתיבה בודאי היא אוהל לדרים בה, ולפיכך היתה עומדת למעלה על אמה שיהיה ברוחב טפח.
שלא יפלו הגשמים וכו' - דאם לא כן כל פתח התיבה היא למעלה, והוי ליה לעשות ג"כ פתח התיבה למעלה.
עליונים לאדם - [...]משכיל לדוד (כל הפרק)
נחלת יעקב (כל הפרק)
אבן עזרא (כל הפרק)
צהר — מקום שיכנס ממנו האור. והוא מגזרת "צהרים". והוא נעשה למעלה, כמשפט.
ואחר שהיה למעלה אמה אחת באורך, היה ברוחב שישית אמה. והנה התיבה כדמות משולש וראשו חד, וכן מקצעותיו, על כן לא תתהפך. והפתח בצד האחד, והיה עולה אליו בסולם. וידענו כי התיבה גדולה מאד. גם יתכן להיות קומת נח גדולה מקומתנו, כי האמה היא כמידתו. ויתכן היותה כאשר היא נחלקת על שלש, גובה התחתיים עשר אמות. ויש אומרים כי רבים היו, והכתוב אחז בדרך קצרה:
תחתים — תואר השם, וכן שניים, וכן שלשים. והשואלים: למה לא אמר 'ושלישיים'? עינים להם ולא יראו; הלא יראו "סלח", "קשת", "גנב", תואר השם. ו"נגיד" ו"פקיד" ו"חסיד" ו"חכם" ו"נבון", תואר השם. וכל מלה כפי משקלה ומערכתה. ומשקל שלשים כמשקל "נגידים", "חסידים", כי האחד הוא "שליש" כמו "חסיד". או יתכן שיו"ד שניים משמשת עצמה ומלת שלישים עמה. אולי תנוח דעת השואלים:ספורנו (כל הפרק)
"בצדה תשים" בצד רחבה כי הוא יקרא צד ופאת האורך יקרא צלע: " תחתיים" המורגלי' באניות.
"שנים ושלישים." דומים לתחתיים המורגלים:מלבי"ם (כל הפרק)
(טז) "צהר". שיעשה חלון שיכנס בו האורה. "ואל אמה תכלנה". שיהיה להחלון משקוף שיכסה עליו שלא יכנסו הגשמים דרך שם, כמו וינועו אמות הספים שהם המשקופים של ספי הבית, וכן אמר במדרש כמין קומרוטין היתה והיה משקיף בה ועולה. ופתח התבה בצדה תשים. בצד התיבה לא באמצע. והרמז שבעולם החדש כבר יזרח להם אור הדעת והאמונה ע"י יחידי סגולה ויהיו חלוני שקופים אטומים כמו שהיו במקדש שהי' משקוף על החלון, לרמז שאור ה' תבא בצמצום לפי המקבלים. תחתים שנים ושלשים תעשה. כמו שהעולם הכללי יושפע משלשה עולמות הידועים שהם זה למעלה מזה:
כלי יקר (כל הפרק)
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
צהר תעשה לתבה. ר' מאיר אומר: אבן אחת של מרגלית היתה תלויה בתיבה, והיתה מאירה לכל הבריות שבתוכה כנר שהוא מאיר בתוך הבית, וכשמש הזה שהוא מאיר בצהרים. אמר ר' יוחנן, א"ל הקב"ה לנח: קבע בה אבנים טובות ומרגליות, שיהו מאירות להן כצהרים.
ואל אמה תכלנה מלמעלה, דבהכי קיימא. תחתיים לזבלים, שניים לאדם, שלישים לבהמה:
צהר תעשה לתבה. ר' אבא בר כהנא אמר, חלון; רבי לוי אומר, מרגלית. כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא היה צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו; בשעה שהיתה כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה. אמר ר' הונא: ערקין הוינן מקמי גונדיא בהדא ביטסא דטבריה, והיו בידינו נרות; בשעה שהיו כהין היינו יודעים שהוא יום וכו'.
ואל אמה תכלנה מלמעלה. ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: שלש מאות וששים קילין, כל קיל וקיל עשר אמות על עשר אמות, ושתי פלטיאות של ארבע אמות, וקילין מכאן וקילין מכאן, ושתי אמות לצדדין. רבי נחמיה אומר: תשע מאות קילין היו בה, כל קיל וקיל שש אמות על שש, ארבע קילין באמצע, ושלש פלטיאות של ארבע ארבע, וקיל מכאן ומכאן, ושתי אמות לצדדין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, ועל דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא. רבי יהודה אומר: כאמתא מלמטה כך אמתא מלמעלה:
ואל אמה תכלנה מלמעלה. ר' נחמיה אומר: כמין קמרוטין היתה, והיה משקיף בה ועולה ומשקיף בה ועולה עד שהעמידה על אמתא, שנאמר: ואל אמה תכלנה מלמעלה (ואית דאמרי ר' יהודה אומר ש"ל קילים היו בה ומפרש ד' קילין היו ברחבה ד' פעמים ל' יעלו ק"כ קילין תחתיים ק"כ ושניים ק"כ יעלו ר"מ שלישים העליונים לא היו אלא ג' שורות שהיה מצר ועולה ולא היה רוחב התיבה אלא מ' אמות וג' שורות עולין צ' ור"מ הנה ש"ל קילין לדברי ר' יהודה. לר' יהודה ניחא כי גובה הקילין עד לגג ור' נחמיה כמין קמרוטין היה משפע ויורד כגג המשופע).
ופתח התבה בצדה תשים. לימדתך תורה דרך ארץ, שאם עשה אדם טרקלין עשר על עשר, יהא עושה פתחו מן הצד.
תחתיים שניים ושלישים. תחתיים לזבלים, והשניים לו ולבניו ולטהורין, והעליונים לטמאים; ויש שמחלפין, תחתיים לטמאים, והשניים לו ולבניו ולטהורין, והעליונים לזבלים. כיצד היה עושה? אלא כמין קטרקטון היה לו והיה פותחן מן הצד.
תעשה. אף היא מסייעת את עצמה:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו טז.
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה
לאחר שאלוהים הסביר את המידות של התיבה, אלוהים מורה לנוח לעשות פרטים נוספים:
1. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה
המילה "צֹהַר" מופיעה ביחיד. כלומר אלוהים אמר לעשות צהר אחד בלבד.
מיקום הצוהר הוא אמה אחת מתחת לתקרה בצידה של התיבה.
לא נאמר שלצוהר הזה היה סורגים או חלון לפתוח ולסגור אותו. הצוהר הוא רק פתח, אולם בהמשך נאמר: "וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה" (ביאור:בראשית ח ו), ומכאן אנו לומדים שהצוהר היה חלון שאפשר לסגור ולפתוח. ודרכו שיחרר נוח את העורב והיונה. סביר שאנשים טיפסו על התיבה כדי להנצל מהמבול, אולם בגלל שהצוהר היה קטן וסגור הם נשארו בחוץ ומתו מרעב.
נראה שכל הזמן הצהר היה סגור והציפורים לא יכלו לעוף החוצה ולשוב כרצונם.
לא נראה שהצוהר שימש כמקור של אור וכחלון אורור לכל החיות בתיבה. סביר שהיה אוורור אחרת הסרחון היה גדול, ואפילו החמצן היה נגמר כי התיבה היתה אטומה בכופר.
ייתכן שבכל זאת היתה אטימות נגד גשם וגלים, בשכבות שמכוסות אחת את השניה, אבל היו חריצים לאוויר ואור.
צֹהַר קשור למילה צהרים, אמצע היום. אבל כאן הצוהר הוא בצד התיבה, והשמש נכנסה בבוקר או בערב כאשר הצהר פנה לשמש. אפשרי שהמילה צוהרים נוצרה בטעות כדי לציין אמצע היום, ועכשו כבר אי אפשר לשנות.
2. וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים
אלוהים הורה לנוח לעשות פתח בצד של התיבה. סביר שהפתח היה גדול מספיק שהחיה הגדולה ביותר תעבור דרכו. לא ברור איך גי'רפה נכנסה, אבל לא סביר שהפתח היה כזה גבוה. סביר שלפתח היתה דלת שאפשר לסגור, אחרת הציפורים יעופו החוצה. בציורים מראים כאילו שהדלת שימשה גם בתור שיפוע כניסה לתיבה, ונוח השתמש במערכת חבלים כדי להוריד ולהעלות את הדלת.
לא ברור אם לעשות את הפתח בצד הארוך (300 אמה) או בצד הצר, ברוחבה (50 אמה). פתח בצד הארוך יחליש את מבנה התיבה בזמן ציפה בגלים, לכן דווקא הגיוני שזה יהיה בצד הצר.
מיקום הדלת
המשך המשפט הוא "תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ". חז"ל הסיקו שהפתח היה מעל השליש הראשון של גובה התיבה, וגובהו כשליש השני. גובה התיבה היה 30 אמה (15 מטר), וכך מפתן הפתח היה בגובה חמש (5) מטר, וגובה הדלת היה חמש (5) מטר.
לפי הפרוש הזה:
- המילה "תַּחְתִּיִּם" מציינת את תחתית הפתח.
- המילים "שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים" מציינים את גובה תחתית הפתח, כאשר הגובה מתחלק לשלוש חלקים.
3. תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ
הניקוד נוסף מאוחר יותר ואינו מחייב. ללא הניקוד אנו רואים "תחתים שנים ושלשים תעשה".
- "תחתים" יכול להיות תחתית הפתח בשליש השני, והכל ממשיך לעסוק בפתח שבצד התיבה.
- אבל יכול להיות שמדובר בקומות שבתיבה, שכל קומה יוצרת 'תחתים', ואלוהים מסביר כמה קומות לעשות לתיבה, תחתית שניה, ושלישית כדי לחלק את הנפח לשלוש.
- אולם המילה "שלשים" יכולה להיות המספר שלושים (30), ככתוב (בלי ניקוד): "ושלשים אמה קומתה" (ביאור:בראשית ו טו). וכך הורה אלוהים לנוח לעשות 'שנים ושלשים' תחתים, שלושים ושנים (32) קומות, בגבהים שונים לפי הצורך, הן רוב החיות היו קטנות ולא היה צורך לספק חמש מטר גובה לכל החיות.
מה חסר?
אלוהים לא הסביר על מדרגות, גישה לניקוי, האכלה והשקיה של החיות. אין הסבר לאוורור, וקרור. כל זה אלוהים השאיר לנוח להחליט לבד.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית ו טז"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.