מ"ג בראשית ו טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית ו · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה ופתח התבה בצדה תשים תחתים שנים ושלשים תעשה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
צֹ֣הַר ׀ תַּֽעֲשֶׂ֣ה לַתֵּבָ֗ה וְאֶל־אַמָּה֙ תְּכַלֶּ֣נָּה מִלְמַ֔עְלָה וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
נֵיהוֹר תַּעֲבֵיד לְתֵיבְתָא וּלְאַמְּתָא תְּשַׁכְלְלִנַּהּ מִלְּעֵילָא וְתַרְעַהּ דְּתֵיבְתָא בְּסִטְרַהּ תְּשַׁוֵּי מְדוֹרִין אַרְעָאִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין תַּעְבְּדִנַּהּ׃
ירושלמי (יונתן):
אִיזֵל לְפִישׁוֹן וְסַב מִתַּמָן יוֹהֲרָא וְתִשְׁוִנֵיהּ בְּתֵיבוּתָא לְאַנְהָרָא לְכוֹן וּלְגַרְמִידָא תְשֵׁצִינֵיהּ מִלְעֵיל וְתַרְעָא דְתֵיבוּתָא בְּצִטְרָא תְשַׁוֵי מְדוֹרִין תַּתָּאִין תִּנְיָנִין וּתְלִיתָאִין תַּעַבְדִינֵהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"צהר" - י"א חלון וי"א אבן טובה המאירה להם (ב"ר שם)

"ואל אמה תכלנה מלמעלה" - כסויה משופע ועולה עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה כדי שיזובו המים למטה (סא"א) מכאן ומכאן

"בצדה תשים" - שלא יפלו הגשמים בה

"תחתים שנים ושלשים" - ג' עליות זו על גב זו עליונים לאדם אמצעים למדור תחתיים לזבל (שם)

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

צהר — מקום שיכנס ממנו האור. והוא מגזרת "צהרים". והוא נעשה למעלה, כמשפט.

ואחר שהיה למעלה אמה אחת באורך, היה ברוחב שישית אמה. והנה התיבה כדמות משולש וראשו חד, וכן מקצעותיו, על כן לא תתהפך. והפתח בצד האחד, והיה עולה אליו בסולם. וידענו כי התיבה גדולה מאד. גם יתכן להיות קומת נח גדולה מקומתנו, כי האמה היא כמידתו. ויתכן היותה כאשר היא נחלקת על שלש, גובה התחתיים עשר אמות. ויש אומרים כי רבים היו, והכתוב אחז בדרך קצרה:

תחתים — תואר השם, וכן שניים, וכן שלשים. והשואלים: למה לא אמר 'ושלישיים'? עינים להם ולא יראו; הלא יראו "סלח", "קשת", "גנב", תואר השם. ו"נגיד" ו"פקיד" ו"חסיד" ו"חכם" ו"נבון", תואר השם. וכל מלה כפי משקלה ומערכתה. ומשקל שלשים כמשקל "נגידים", "חסידים", כי האחד הוא "שליש" כמו "חסיד". או יתכן שיו"ד שניים משמשת עצמה ומלת שלישים עמה. אולי תנוח דעת השואלים:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טז) "צהר". שיעשה חלון שיכנס בו האורה. "ואל אמה תכלנה". שיהיה להחלון משקוף שיכסה עליו שלא יכנסו הגשמים דרך שם, כמו וינועו אמות הספים שהם המשקופים של ספי הבית, וכן אמר במדרש כמין קומרוטין היתה והיה משקיף בה ועולה. ופתח התבה בצדה תשים. בצד התיבה לא באמצע. והרמז שבעולם החדש כבר יזרח להם אור הדעת והאמונה ע"י יחידי סגולה ויהיו חלוני שקופים אטומים כמו שהיו במקדש שהי' משקוף על החלון, לרמז שאור ה' תבא בצמצום לפי המקבלים. תחתים שנים ושלשים תעשה. כמו שהעולם הכללי יושפע משלשה עולמות הידועים שהם זה למעלה מזה:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"תחתים שנים ושלישים". יש להתבונן אם היה צריך לחלק כל מדור ומדור לפי ענינו עליונים לאדם אמצעים למדור תחתונים לזבל א"כ למה לא צוה לעשותם בשטח אחד ולמה נעשו בזו על גב זו דוקא. ורמז כאן שהיו ג' שטחים אלו בדמיון כל ג' עולמות, כי בזמן המבול נתקלקלו כל העולמות והמזלות לא שמשו כלל, ע"כ נעשית התיבה בציור זה להורות על קיומם. ומ"ש ואל אמה תכלנה מלמעלה לפ"ז היה הגג למעלה רק רוחב אמה אחת ולמטה ממנו ב' אמות והולך ומרחיב כדרך כל דבר המשופע והולך רמז שרק הוא ית' אחד בתכלית האחדות וכל הקרב הקרב ביותר אל הסבה ראשונה ית' נמצא בו חלק יותר גדול בענין האחדות, כי המלאכים הקרובים אליו ית' אע"פ שיש בהם רבוי המינים כי זה נברא מאש, וזה ממים, וזה מרוחות, מ"מ אין בהם הרכבת ד' יסודות אלא כל אחד מהם הוא מיסוד א' פשוט בלא הרכבה. והעולם האמצעי נוסף על רבוי המינים יש בכל אחד מהם הרכבת שתי יסודות כי השמים נבראו מאש וממים. נוסף עליהם התחתונים שיש בהם הרכבת ד' יסודות. וא"כ כל הבנין משופע ועולה עד שעומד למעלה על אמה אחת המורה כי הוא יתברך רוכב על שלשה עולמות אלו תחתים שנים ושלישים. וציור זה ניתן לנח להורות שכל העולמות יחזרו לקדמותן בזכות צדיק יסוד עולם.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

צהר תעשה לתבה. ר' מאיר אומר: אבן אחת של מרגלית היתה תלויה בתיבה, והיתה מאירה לכל הבריות שבתוכה כנר שהוא מאיר בתוך הבית, וכשמש הזה שהוא מאיר בצהרים. אמר ר' יוחנן, א"ל הקב"ה לנח: קבע בה אבנים טובות ומרגליות, שיהו מאירות להן כצהרים.

ואל אמה תכלנה מלמעלה, דבהכי קיימא. תחתיים לזבלים, שניים לאדם, שלישים לבהמה:

צהר תעשה לתבה. ר' אבא בר כהנא אמר, חלון; רבי לוי אומר, מרגלית. כל י"ב חדש שהיה נח בתיבה לא היה צריך לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא מרגלית היתה לו; בשעה שהיתה כהה היה יודע שהוא יום, ובשעה שהיתה מבהקת היה יודע שהוא לילה. אמר ר' הונא: ערקין הוינן מקמי גונדיא בהדא ביטסא דטבריה, והיו בידינו נרות; בשעה שהיו כהין היינו יודעים שהוא יום וכו'.

ואל אמה תכלנה מלמעלה. ר' יהודה ור' נחמיה. ר' יהודה אומר: שלש מאות וששים קילין, כל קיל וקיל עשר אמות על עשר אמות, ושתי פלטיאות של ארבע אמות, וקילין מכאן וקילין מכאן, ושתי אמות לצדדין. רבי נחמיה אומר: תשע מאות קילין היו בה, כל קיל וקיל שש אמות על שש, ארבע קילין באמצע, ושלש פלטיאות של ארבע ארבע, וקיל מכאן ומכאן, ושתי אמות לצדדין. על דעתיה דרבי יהודה ניחא, ועל דעתיה דרבי נחמיה לא ניחא. רבי יהודה אומר: כאמתא מלמטה כך אמתא מלמעלה:

ואל אמה תכלנה מלמעלה. ר' נחמיה אומר: כמין קמרוטין היתה, והיה משקיף בה ועולה ומשקיף בה ועולה עד שהעמידה על אמתא, שנאמר: ואל אמה תכלנה מלמעלה (ואית דאמרי ר' יהודה אומר ש"ל קילים היו בה ומפרש ד' קילין היו ברחבה ד' פעמים ל' יעלו ק"כ קילין תחתיים ק"כ ושניים ק"כ יעלו ר"מ שלישים העליונים לא היו אלא ג' שורות שהיה מצר ועולה ולא היה רוחב התיבה אלא מ' אמות וג' שורות עולין צ' ור"מ הנה ש"ל קילין לדברי ר' יהודה. לר' יהודה ניחא כי גובה הקילין עד לגג ור' נחמיה כמין קמרוטין היה משפע ויורד כגג המשופע).

ופתח התבה בצדה תשים. לימדתך תורה דרך ארץ, שאם עשה אדם טרקלין עשר על עשר, יהא עושה פתחו מן הצד.

תחתיים שניים ושלישים. תחתיים לזבלים, והשניים לו ולבניו ולטהורין, והעליונים לטמאים; ויש שמחלפין, תחתיים לטמאים, והשניים לו ולבניו ולטהורין, והעליונים לזבלים. כיצד היה עושה? אלא כמין קטרקטון היה לו והיה פותחן מן הצד.

תעשה. אף היא מסייעת את עצמה:

<< · מ"ג בראשית · ו · טז · >>