קטגוריה:אסתר ה ד

​ 

מדוע הזמינה אסתר את המן - מדוע לא הזמינה רק את אחשוורוש? כמה הסברים:

1. אסתר רצתה לעורר את קנאתו של אחשוורוש, שיחשוד שהמן זומם לקשור נגדו; כך, כשאסתר תגיד לו בהמשך שהמן הוא גם אויב שלה, הוא ימהר להוציאו להורג. וכן לעורר את קנאתם של שאר השרים, שירצו במפלתו; ואכן כך נהג חרבונא, אסתר ז ט (רש"י ע"פ מגילה טו ב),

אולם הדבר מעורר שאלה נוספת: מדוע המלך לא חשד באסתר עצמה - מדוע לא ביקש הסבר על הזמנה מוזרה זו?

2. ייתכן שאסתר רצתה לגרום לאחשוורוש לחשוב שהיא בהריון. היא לא באה אליו במשך 30 יום - מספיק זמן כדי לזהות עיכוב במחזור. המלך אכן חשב שזו בקשתה, ולכן הציע לה "עד חצי המלכות", כראוי לאימו של המלך הבא. מזה נובע שצריך למנות עוצר (Regent) לתינוק הרך, שיחזיק את השלטון עבורו אם המלך הנוכחי ימות לפני שהתינוק יתבגר. והמתאים ביותר לתפקיד זה הוא המן - ראש השרים - ולכן מתאים שהוא יוזמן לשיחה חשובה זו.

וכך ניתן להבין את כעסו של המלך, כאשר הוא חשב שאסתר בהריון, והנה המן כבר זומם וחותר עם אשתו בביתו (אסתר ז ח) אחרי שהוא שינה את פקודת המלך, ובקש מצעד ראווה לעצמו, ברחוב העיר, עם כתר מלכות בראשו (ע"פ אילן סנדובסקי).

3. ייתכן שאסתר רצתה גם לעורר את גאוותו ושאפתנותו של המן, שירגיש שמעמדו עולה ומתקרב למלוכה, וכך יעשה בעצמו דברים שיגרמו למלך לחשוב שהוא מסכן אותו. וכך אכן קרה: מתוך גאוותו של המן על ההזמנה שקיבל מאסתר, הוא החליט לעשות עץ לתלות את מרדכי, ובסופו של דבר נתלה עליו. וכן נאמר ב(משלי טז יח): "לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן, וְלִפְנֵי כִשָּׁלוֹן גֹּבַהּ רוּחַ" (ע"פ מלבי"ם טעם ג).

4. אילו אסתר היתה מאשימה את המן ללא נוכחותו, אחשוורוש היה מבקש קודם לשמוע את הצד של המן, והיה מדבר איתו לאחר המשתה, וייתכן שהמן היה מצליח לשכנע אותו שדברי אסתר לא נכונים. לכן היה חשוב שגם המן יהיה נוכח. אסתר קיימה בזה את אחד מעקרונות הצדק במשפט העברי: לא לדבר בפני השופט לפני שבעל-הדין מגיע, כדי שלא להשיג יתרון לא-הוגן. ראו גם (משלי יח יז): "צַדִּיק הָרִאשׁוֹן בְּרִיבוֹ, יבא[וּבָא] רֵעֵהוּ וַחֲקָרוֹ" (ע"פ מלבי"ם טעם ב, וכן מהר"ל).

המילה יבוא ביחיד היא לשון של כבוד כלפי המלך: הוא - המלך - עיקר המשתה, והמן רק נלווה אליו. לשון יחיד גם מדגישה, שהמלך והמן יבואו כל אחד לבדו. אפילו שומרי ראשו של המלך נשארו בחצר הביתן. לכן, כשהמלך הבין שהמן הוציא פקודה ללא רשות, הוא ברח לחצר להביא את שומריו (אסתר ז ז).

סיפרו להמן את הזמנת המלכה, וסביר שהוא הבין שמיועד לו כבוד נוסף, והוא שמח ללכת למשתה כפי שרואים שאחרי המשתה הוא היה "שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב" (אסתר ה ט), וכך המן לא חשד שהוא נכנס למלכודת, ללא שומרי ראשו מבודד בחדר המלכה.

המן זכה בכבוד עצום: לבוא לחדר המיטות של המלכה. כשם שלמלך היתה זכות להרוג אנשים הבאים בלתי קרואים, כך גם למלכה היתה זכות למנוע מזרים לבוא לבית הנשים בלי הזמנה (וושתי, לצערה, חשבה שהחוק הזה הרשה לה לסרב לשמוע את סריסי המלך). כשהמלך נתן לאסתר את התך, סריסו האישי, הוא העניק לאסתר זכות להרוג אנשים הבאים בלתי קרואים. למלך עצמו אמנם היתה רשות "לשרור בביתו" ולבוא אל אשתו ללא הזמנה, אבל המן לא היה יכול לבוא לבית הנשים של המלך ללא הזמנה, ולכן הוא היה גאה בהזמנה זו (אסתר ה יב): "אַף לֹא הֵבִיאָה אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עִם הַמֶּלֶךְ אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשָׂתָה, כִּי אִם אוֹתִי".

אסתר הכינה את המשתה לפני שהזמינה את המלך. המלך דרש שההצעות המובאות לאישורו יהיו מוכנות לגמרי. לכן אין סיבה למצוא פגם בהמן שקבע מראש את יום-ההריגה (אסתר ג ז) ובנה את עץ-התלייה לפני שהמלך אישר את ההוצאה להורג של מרדכי (אסתר ה יד). אסתר הפעילה לחץ על המלך לבוא למשתה המוכן ולכן המלך פקד "מהרו את המן" (אסתר ה ה), אולם המן הסתיר מהמלך שהוא כבר בחר את יום הפור.

המלך כמנהגו לא מבטיח, כשם שהוא לא הבטיח לבוא למשתה השני (אסתר ה ח), אולם מתגובתו "מהרו את המן" ניתן להבין שלפחות המן יופיע במשתה כ"דבר אסתר" (אסתר ה ה).

מגילת אסתר היא אחד משני הספרים היחידים במקרא שבו לא נזכר שם ה'. כל סיפור המגילה מתרחש כביכול בעולם האנושי ללא כל מעורבות אלהית. אפילו הגיבורים היהודים, מרדכי ואסתר, אינם מזכירים בפירוש את שם ה'.

באופן מפתיע, שם ה' נרמז במרכז המגילה. ברגע הקריטי, כשאסתר משליכה את חייה מנגד, באה אל המלך בניגוד לחוק, ולא ברור אם המלך יהרוג אותה או יחון אותה - אסתר מזכירה את שם ה' בראשי-תיבות:

"יבוא המלך והמן היום"

כתפילה נסתרת שה' יהיה איתה ברגע גורלי זה.

ובהמשך דבריה "אל המשתה" - רמז לקריאה (דברים ד לה): "י-ה-ו-ה הוא האלהים", (מלכים א יח לט): "י-ה-ו-ה הוא האלהים". מתוך נקודת-השפל העמוקה ביותר של התרבות הפרסית האלילית, אסתר רומזת להצהרת-אמונה בה'.