מ"ג אסתר ה ד
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ותאמר אסתר אם על המלך טוב יבוא המלך והמן היום אל המשתה אשר עשיתי לו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִם־עַל־הַמֶּ֖לֶךְ ט֑וֹב יָב֨וֹא הַמֶּ֤לֶךְ וְהָמָן֙ הַיּ֔וֹם אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי לֽוֹ׃
תרגום
תרגום אחד (כל הפרק)
תרגום שני
• לפירוש "תרגום שני" על כל הפרק •
רש"י
"יבוא המלך והמן" - רבותינו אמרו טעמים הרבה בדבר מה ראתה אסתר שזימנה את המן כדי לקנאו במלך ובשרים שהמלך יחשוב שהוא חשוק אליה ויהרגנו ועוד טעמים רבים
"אל המשתה" - כל סעודה נקראת על שם היין שהוא עיקררש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
אֶל הַמִּשְׁתֶּה – כָּל סְעוּדָה נִקְרֵאת עַל שֵׁם הַיַּיִן שֶׁהוּא עִיקָר.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פה אמרה אם על המלך טוב ולקמן (פסוק ח' ופרק ז פסוק ג) אם מצאתי חן.
- מה היה כונתה שזימנה את המן לבית המשתה :
יבא המלך. הטעמים שזימנה את המן רבים במפרשים, והיותר קרובים אצלי, הם שלשה, א. בל יחשוב אחשורוש כי משנאה עצמיית שיש לה עליו מבקשת את נפשו, לכן הראית כי היא אין לה עליו שום משטמה רק הצלת נפשה ועמה מבקשת, ב. כדי שתעמיד טענותיה נגדו פתאום שלא יהיה לו פנאי לסדר טענותיו, ולעת מצוא שתוכל להעלות בקל חמת המלך עליו במשתה היין, שבעת ההיא יהיה המלך בטבעו נוח לכעוס ולעשות משפט חרוץ, ג. כי הצלחת המזל כשעולה עד תכלית נקודת הרום, שוב מתחיל לירד כידוע, ואחר שראתה מזל הרשע מצליח עד קצה המעלה ולא חסר לו אך המלוכה, העלתה אותו גם בזה שיהיה בעיניו תכלית הצלחתו כמו שיתבאר בפסוק י"ב, שמעתה תתחיל המסיבה להתהפך בהכרח להורידו אל עמקי בור.
והנה פה לא אמרה אם מצאתי חן, כי לדבר כזה שיבא אצלה לשתות א"צ למציאת חן, רק אם על המלך טוב לשתות ולאכול, ואמרה אשר עשיתי, לאמר שהכל נכון באופן שימהר ביאתו ולא ידחנו ליום מחר :מדרש רבה
* קיים ביאור על פיסקה זו, לחץ על אות הפיסקה
"וְהַנַּעֲרָה אֲשֶׁר תִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ וְגוֹ'" מי הגון לדבר זה? - מרדכי,
"אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי".
ודכוותיה: (שמות ב, כה): "וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים" - מי הגון לדבר זה? - משה, "ומשה היה רועה".
ודכוותיה: (ש"א ח, כב): "ויאמר שמואל אל העם לכו איש לעירו וגו'", מי הגון לדבר זה? - שאול, שנאמר (שם ט, א) "ויהי איש מבנימין ושמו קיש".
ודכוותיה: (ש"א יז, יא): "וישמע שאול וכל ישראל את דברי הפלשתי ויחתו ויראו מאד", מי הגון לדבר זה? - דוד, "ודוד בן איש אפרתי הזה".
ר' יהושע בר אבירם אמר תרתי: כתיב (שופטים ד, ג): "והוא לחץ את ישראל בחזקה", מהו בחזקה? אמר רבי יצחק: בחירופין ובגידופין המד"א האיך מה דאת אמר
= כמו שאתה אומר (מלאכי ג, יג): "חזקו עלי דבריכם". מי הגון לדבר זה? - דבורה, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (שופטים ד, ד): "ודבורה אשה נביאה אשת לפידות".
ר' יהושע בר אבירם אמר חורי: (שם י, יח) "ויאמרו העם שרי גלעד איש אל רעהו מי האיש אשר יחל להלחם בבני עמון יהיה לראש לכל יושבי גלעד", מי הגון לדבר זה? - יפתח, (שם יא, ו) "ויפתח הגלעדי היה גבור חיל".
אור חדש
פרק ה/פסוק ד
אם על המלך טוב (אסתר ה, ד) וגו' לפי הפשט נראה כי לכך הזמינה אסתר את המן כי כאשר המלך הוא במשתה אז הוא טוב לב ונותן שאלות ובקשות לאחרים לכך אמרה אסתר במשתה היין תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי ואם לא היה המן בעצמו שם במשתה היין הרי לא יעשה דבר להמן במשתה כאשר המן אינו שם ואם יעבר המשתה לא יעשה לה שאלתה אבל כאשר הוא בטוב לב אז יעשה שאלתה ובקשתה מיד ולכך הזמינה אסתר להמן כך יראה על פי הפשט ועוד יש לפרש כי כאשר הוא עמה אינו מעיז כנגד המלכה כ"כ להיות נכנס בריב עמה ולומר כי עמה אינם שוים להניחם ויחשוב המן כי יותר טוב שיבקש ממנה שהיא תמחול לו על מה שעשה והוא ירצה לפייס אותה כמו שעשה באמת ודבר זה תועלת אליה לכל הפחות לבטל הגזירה ומכ"ש כאשר היה עם המלכה במשתה היין בטוב הלב ובאהבה שלא ירצה לדבר דברים שהם כנגדה ובזה תהיה אסתר מבטלת הגזירה על כל פנים כך היה נראה לפי הפשט אבל בגמרא אמרו (מגילה דף טו:) ת"ר מה ראתה אסתר שזמנה את המן ר' אלעזר אומר פחים טמנו ללכדו שנאמר (תהלים סט, כג) יהי שלחנם לפניהם לפח ר' יהושע אומר מבית אביה למדה שנאמר (משלי כה, כא) אם רעב שונאך האכילהו לחם וגו' וה' ישלם לך אל תקרי ישלם אלא ישלמנו לך ר' מאיר אומר כדי שלא יטול עצה וימרוד רבי יהודא אומר שלא יכירו בה שהיא יהודית ר' נחמיה אומר כדי שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתם מן הרחמים ר' יוסי אומר כדי שיהא מצוי לה בכל עת ר' שמעון בן מנסיא אומר אולי ירגיש המקום ויעשה נס ר' יהושע בן קרחה אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא א"ר גמליאל אחשורוש מלך הפכפך היה ואמר ר"ג עדיין צריכין אנו למודעי דתניא ר' אליעזר המודעי אומר קנאתו במלך קנאתו בשרים רבה אמר לפני שבר גאון (שם טז, יח) אביי ורבא אמרי תרווייהו בחומם אשית את משתיהם, (ירמיה נא, לט) אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו א"ל כמאן חזייה אסתר ועבדה הכי אמר לי' ככולהי תנאי וככולהי אמוראי ע"כ, ופי' הברייתא כך למ"ד פחים טמנה לו פירש זה כאשר האדם הוא בטוב ובשמחה ובדעתו שהוא שלם ואין לו חסרון אז הוא מוכן לחסרון ולהיות לו נפילה כאשר מגיע לו דבר שהוא מוקש אליו וזה שאמר הכתוב יהי שלחנם לפניהם לפח כלומר כמו הפח שנלכד בו הצפור הוא נעשה בקלות וכך יהא (ספר אור חדש עמוד קסד) שלחנם להם לפח להיות נלכד בקלות ודבר זה כי האדם כמו זה שהוא באכילה ושתיה דבק בו ההעדר וכאשר יבא אליו מכשול מה שהוא מוכן הוא לנפילה אבל אם אין לו השלמה מוכן הוא שיושלם אבל כאשר כבר נשלם ואינו מוכן להשלמה עוד אז דבק בו ההעדר כי האדם בפרט דבק בו ההעדר כי לא יושלם האדם בתורה ובחכמה עד שאין חסר עוד אבל באכילה ושתיה שהיא גופנית השלמה הזאת היא לאדם עד שאין חסר עוד האכילה והשתיה והתאוה הגופנית וכאשר כבר הגיע אל השלמתו דבק בו ההעדר אבל אם האדם הוא בחסרון ואין לו השמחה אז שייך לומר עליו בכל עצב יהא מותר כלומר כאשר הוא עצב וזה כאשר הוא בחסרון אז הוא מוכן לקבל השלמה ולא השלמה בלבד אלא אף מותר יש לו ודבר זה גלו חכמים במה שאמרו (סנהדרין דף צא:) אימתי יצה"ר נתן באדם משעה שיצא לאויר העולם ולא קודם שיצא לאויר העולם משעה כי יצה"ר הוא ההעדר אשר דבק בנבראים וזה נתן באדם כאשר כבר הושלם ויצא אל אויר העולם שאז הוא שלם בגופו דבק בו ההעדר אבל קודם שיצא לאויר העולם ולא נשלם אין דבק בו ההעדר שהרי מוכן להיות נשלם עוד רק אחר שנשלם אז דבק בו ההעדר והוא דבר ברור וכך אמרו במדרש (ילקוט שמעוני בלק סי' תשעא) וישבו לאכול.
והנה אורחת ישמעאלים באה (בראשית לז, כה) לא קלקלו השבטים אלא מתוך אכילה ושתיה וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות (במדבר כה, א) אין קללה רק מתוך ישיבה, וכלל הדבר כי מתוך שהאדם הוא בשלימות גופו אז דבק בו ההעדר ולא כן כאשר האדם רואה עצמו בחסרון שכל חסר מוכן שיושלם וכיון שהוא מוכן שיושלם הוא מרוחק מן ההעדר שהוא הפך ההשלמה ומי שאמר אם רעב שונאך וגו' (משלי כה, כא) דבר זה חכמה גדולה כאשר היה מקבל המן אכילה מאסתר מאחר שהוא מקבל מן אסתר הנותנת להמן והנותן הוא יותר עליון מן אשר מקבל עד שנחשב המקבל שהוא תחתיו ברשותו ובזה היתה מנצחת את המן לעלות עליו וזה שאמר הכתוב (שם) אם רעב שנאך האכילהו להם וה' ישלם ודרשו (ילקוט שמעוני אסתר סי' תתרנו) אל תקרי ישלם לך רק והוא ישלמנו לך ודבר זה כמו שאמרנו כיון שהוא מקבל ממך ובזה הוא נמסר בידך לגמרי כאשר התחיל לקבל ממך, ומ"ד כדי שלא יטול עצה וימרוד פי' אם אם לא היה המן עמו כאשר יהיה נודע להמן שאסתר מבקשת להרגו יתחבר המן אחרים אליו וימרדו במלך ולכך הזמינו אותו והיה עם המלך ואז יוכל אחשורוש לעשות בו כרצונו ומי שאמר שלא יכירו בה שהוא יהודית ודבר זה ראוי כמו שפרשנו למעלה כי מה שלא הגידה אסתר עמה כדי שלא ישלח המן יד בה ובעמה ומולדתה ולפיכך הזמינה אותו למשתה שלא יכירו בה שהיא יהודית כמו שהתבאר למעלה עניין זה שהיו יראים שתגדול אסתר אומתה ותגדל את מרדכי ותשפיל השרים האחרים הדבר זה היתה יראה שיהיו כך חושבים לכך ירצו להפיל אותה ומי שאמר שלא יסחו עצמם מן הרחמים סבר כי אסתר ידעה בבירור הגמור כי צרה זאת אין לה רפואה כי אם ע"י תפילה כי ידעה אסתר מה שאמר הכתוב (תהלים קכד, ב) לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם, וידעה כמה גדול כח המן שאין רפואה לצרה רק כי אם ע"י הש"י בעצמו וכמו שבארנו למעלה דבר זה ולפיכך אין מועיל לזה אלא התפילה כי התפילה גובר על כח המן ודבר זה ידוע בחכמה ולכך אמרה אסתר שצריך שלא ימעטו מן התשובה ולא יסמכו על האדם כי יהיו אומרים שאסתר ישתדל אצל אחשורוש ולכך יהיו ממעטין מן התשובה והרחמים ולכך עשתה אסתר בחכמה נפלאה דבר זה ומי שאמר שיהא מצוי לה בכל עת פירש כמו שאמרנו למעלה שיהיה המן אצל אחשורוש כאשר אסתר תהיה מבקשת מן המלך על המן להרוג את המן יהיה זה נעשה מיד כאשר יהיה שם המן אבל אם לא יהיה שם באולי יהיה נודע להמן וישתדל בתחבולה להציל עצמו זמן מה ובתוך זמן הזה יציל עצמו לגמרי ומי שאמר אולי ירגיש (ספר אור חדש עמוד קסה) המקום ויעשה הש"י נס פירש כי אסתר היה מכבדת את המן ביותר ואין ראוי לרשע הגדולה הזאת ולכך יעשה השם יתברך נס להשפיל ולאבד את הרשע ומ"ד מלך הפכפך היה פירש שאם לא הזמינה אותו רק היתה מבקשת מאתו הצלה על עמה אף אם הבטיח אותה שמא יהיה חוזר בו כאשר הוא מלך הפכפך ועוד דודאי כיון שנתן הטבעת להמן אי אפשר לעשות דבר אחר שנתן הטבעת להמן רק אם חזר ולקח הטבעת מן המן ודבר זה היה צריך עכוב והמתנה והוא היה מלך הפכפך ויהיה חוזר בו לכך הזמינה אותו שיהיה המן בסעודה ויעש המלך מיד מעשה בו והנה הם עשרה טעמים שאמרו התנאים ושנים שאמרו האמוראים רבה אמר לפני שבר גאון פירש כאשר האדם יש לו גדולה זאת ביותר דבר זה הוא לפני שבר כי הגאוה היתרה הוא דבר תוספת וכל תוספת קרוב להיות בטל ממנו וזה שאמרו במסכת סוטה (דף ה.) כל מי שיש בו גסות רוח סופו מתמעט ולכך כתיב (משלי טז, יח) לפני שבר גאון שכל גאון וגבהות יותר מן הראוי קרוב להיות נטל מן האדם כמו כל דבר שאין ראוי להיות ויוצא מן השעור יש לו הפסד ומי שאמר בחומם אשית משתיהם דבר זה נתבאר בפתיחה עיין שם כאשר האדם נמשך אחר התאוה והנאה הגשמית מסלק כח עליון אשר יש לאדם ובודאי המן היה לו כח גדול ועל ידי אכילה ושתייה הוסר כח זה ממנו כאשר היה נוטה אל השכרות כמו שהתבאר למעלה בפתיחה ומפני כך זמנה אסתר את המן למשתה ודבר זה חשיבות וגאוה אצל המן ודבר זה עצמו היה גורם אליו הנפילה ומפני כי נראה דבר זה תמיה גדולה כי אסתר בא אל אחשורוש שלא כדת ולא בקשה רק שיבא עם המן אל המשתה ועל זה מסרה נפשה וצריך שיהיה לזה טעמים הרבה לא טעם אחד כי טעם אחד לא היה מספיק ולא היה די שתמסור נפשה על זה ולכך קאמר אליהו שכוונה אסתר ככולהו תנאי וכולהו אמוראי ר"ל כי אסתר ברוח הקודש עשתה דבר זה ומאתו יתברך כל טעם שהוא נכון לעשת ולכך כל הטעמים הם אמת כי דבר שנאמר ברוח הקודש הוא מן הש"י ובודאי כל טעם שהוא נכון בעצמו היתה אסתר מכוונת אליו ומצד כל הטעמים ביחד מסרה נפשה על זה לא בשביל טעם א' בלבד.
יבא המלך והמן היום (אסתר ה, ד) וגו' ולכך קאמר היום כי ראש התיבות הוא השם המיוחד ורמז בו כי השם המיוחד ג"כ יבא והשם המיוחד הוא ילחם כנגד המן שהוא זרע עמלק ואין השם שלם עד שימחה זכר עמלק ומפני כי עתה הוא התחלת הגאולה להפיל אותו ולכך הזכירה את שם המיוחד שהוא יפיל המן ולפי הפשט אמרה יבא היום ולא כאשר עבר היום והוא לילה רק היום יבא וזה שלא לעשות שתי הסעודות עם הסעודה שהיא אח"כ ביום אחד כי אז נראה כאילו היה הכל סעודה אחת והיא היתה רוצה לעשות שתי סעודות בשני ימים כמו שיתבאר ולכך אמרה היום אל המשתה כאשר עדיין הוא יום ואז יבא אל המשתה אשר עשיתי.