משתמש:Pashute/ביאור:שמות כב - מעומד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

ר' הביאור במהדורה הרגילה

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י - - מהדורות מבוארות של התנ"ך ללא עימוד

שמות פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ פרק זה במהדורה הרגילה (ללא עימוד) (ומהדורות נוספות של שמות פרק כב)

---

המשך דיני הגנב והשודד

סוף עלייה שניה, פרשת משפטים

חלוקה הפרקים כאן תמוהה. הפסוק הראשון הינו סוף עניין הגנבים והשודדים המתחיל בפרק הקודם

אִם בַּמַּחְתֶּרֶת בחפירה שחפר הגנב כדי לפרוץ לתוך בית יִמָּצֵא הַגַּנָּב? - וְהֻכָּה וָמֵת?

- אֵין לוֹ דָּמִים לנוקמם, כי לבעל הבית הייתה זכות להגן על עצמו (וסביר שגנב שפורץ לתוך רשותו של אחר לא יהסס להרוג את בעל הבית אם יתקל בהתנגדות, ואם כן הרי זו הגנה עצמית, וכלשון המסורת (המובאת ברש"י: הקם להורגך, השכם להורגו.).

אִם זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ עָלָיו אם נתפס ביום, או אם היה ברור כשמש שהגנב לא מהווה סכנת חיים - דָּמִים לוֹ יש לנקום את דמו, כלומר, אין להרוג גנב שכזה, אלא:: שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הגנב ישלם לאחר שיתפס. אִם ואם אֵין לוֹ מספיק כסף לשלם את החוב עבור הגנבה וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ כעבד עברי כדי לשלם את חובו.

אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה, מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה - חַיִּים בלי שנפגעו ואפשר להחזיר את הגניבה עצמה: שְׁנַיִם פי שניים: להשיב את הגניבה לבעליה, ותשלום הנוסף כקנס, להעניש אותו על פי הכלל "מידה כנגד מידה". יְשַׁלֵּם על פי המסורת הגנב תמיד משלם פי שנים מערך הגנבה: אם אפשר להחזיר את הגנבה עצמה היא מוחזרת כחלק מתשלום זה. {ס}

היזק לשדות - (שן) ואש

עליית שלישי פרשת משפטים
פרק כיצד הרגל, גמרא על משנה ג'הַכֶּלֶב שֶנָּטַל חֲרֳרָה וְהָלַך לַגָּדִישׁ, אָכַל הַחֲרֳרָה וְהִדְלִיק הַגָּדִּישׁ? עַל הֶחֳרֳרָה - מְשַׁלֵּם נֵזֶק שָׁלֵם, וְעַל הַגָּדִּישׁ - מְשַׁלֵּם חֲצִי נֵזֶק... אתמר: ר' יוחנן אמר: אשו - משום חִצָיו. וריש לקיש אמר: אשו - משום ממונו. ...אמר רבא קרא ומתניתא מסייע ליה לרבי יוחנן! קרא - דכתיב כִּי תֵצֵא אֵשׁ: תצא מעצמה - ...יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה: שמע מינה אשו משום חציו! ... דאכלה - היכא? אילימא דאכלה בגדיש דעלמא? הא - בעינן: וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר - וליכא?!...
אַרְבָּעָה אֲבוֹת נְזִיקִין: הַשּׁוֹר וְהַבּוֹר וְהַמַּבְעֶה וְהַהֶבְעֵר... וְלֹא זֶה וָזֶה - שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן רוּחַ חַיִּים, כַּהֲרֵי הָאֵשׁ... וְלֹא זֶה וָזֶה - שֶׁדַּרְכָּן לֵילֵךְ וּלְהַזִּיק, כַּהֲרֵי הַבּוֹר...
גמרא: מדקתני אבות - מכלל דאיכא תולדות! תולדותיהן - כיוצא בהן? או: לאו כיוצא בהן? ...אמר רב פפא: יש מהן - כיוצא בהן, ויש מהן - לאו כיוצא בהן. תנו רבנן: ג' אבות נאמרו בשור: הקרן, השן והרגל. ...תולדה דקרן מאי היא: נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה... '...רביצה ובעיטה' - תולדה דרגל היא?! לא! רגל - הזיקה מצוי, הני - אין הזיקן מצוי.
...שן ורגל - היכא כתיבי?
וְשִׁלַּח - זה הַרֶגֶל! וכן הוא אומר: משלחי רגל השור והחמור. ישעיהו
וּבִעֵר - זו השן וכן הוא אומר: ...וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם - כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ נבואת אחיה על בית ירבעם (מלכים)

כִּי יַבְעֶר יזיק בבהמתו על ידי כך שהיא אוכלת את תבואת שכנו (ראה בויקיפדיה פירוט. פירוש אחר (ע"פ רבי יוחנן) אם אדם מדליק בכוונה אש) אִישׁ שָׂדֶה אוֹ כֶרֶם,

וְשִׁלַּח אֶת (בעירה) בְּעִירוֹ בהמתו, או האש שהוא הבעיר - וּבִעֵר בִּשְׂדֵה אַחֵר:

מֵיטַב שָׂדֵהוּ וּמֵיטַב כַּרְמוֹ יְשַׁלֵּם. {ס}

כִּי תֵצֵא אֵשׁ אש שיצאה בלא כוונה (על פי פירוש רבי יוחנן), או כל אש שהיא לפי המסורת וּמָצְאָה קֹצִים -

וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ ערימת תבואה שנקצרה אוֹ הַקָּמָה שיבולים העומדות להיקצר אוֹ הַשָּׂדֶה האדמה עם הזרעים שבתוכה:

שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם הַמַּבְעִר אֶת הַבְּעֵרָה. {ס}

דיני שומרים

לפי פשוטם של דברים, הסדר הוא כך:
1. השומר:
(א) נגנב הכסף או נגנבו הכלים.
(ב) אבידה
(ג) נזק שסיבתו אינה ידועה לשומר: מות, פציעה או שוד בהמות.
(ד) גניבת בהמות.
2. השואל: (א) עם (ב) ובלי הבעלים.
3. פועל שכיר המשתמש בבהמה

ולפי חזל:
1. שומר שכר: (א) נגנב (ב) פשיעה

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ כֶּסֶף אוֹ כֵלִים לִשְׁמֹר - וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ השומר:

אִם יִמָּצֵא הַגַּנָּב? - יְשַׁלֵּם הגנב, ולפי חז"ל: השומר, לאחר שיקבל מהגנב שְׁנָיִם.

אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב?

וְנִקְרַב יבוא, מלשון קירבה והגעה בַּעַל הַבַּיִת שבו נשמרו הדברים. כלומר: השומר אֶל הָאֱלֹהִים לבית הדין לצורך שבועה. הביטוי "הLהים" משמעותו: בפני הדיינים המייצגים את האמת (וכוחות העל אשר להם האמת). וחז"ל קראו לכך "שכינה". מונגד עם המילה 'בעל': "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ ישביעו אותו במילים אלו: הישבע בה'! האם לא שלחת ידך במלאכת רעך? בִּמְלֶאכֶת בכסף או בכלים. ונקראים מלאכה, כי הכסף והכלים התקבלו תמורת עבודה של הבעלים. או: כי ייצור הכלים נעשה בידי בעל הבית. בכל מקרה מזכירים לשומר בשעת שבועתו את "מלאכתו" (שמירתו) רֵעֵהוּ? ומזכירים לו את החבירות ואת כך שסמכו עליו. ובו בזמן את הרוע - שברצונו להימנע ממנו..."

עַל כָּל דְּבַר פֶּשַׁע דיבור של פשע - טענה של הבעלים שהשומר לא עשה מלאכתו נאמנה:

עַל שׁוֹר עַל חֲמוֹר עַל שֶׂה עַל שַׂלְמָה שמלה, בגד. ומשחק מלים עם חובת התשלום בהמשך. חילוף אותיות, ויתכן שזו המילה המקורית - ומקורה משורש של"ם או סל"ם במשמעות אריג אחד לא מחולק...

אֲשֶׁר יֹאמַר יטען הבעלים (או: השומר), ויוכיח בבית הדין: "כִּי הוּא - זֶה! 'זה החפץ שנתתי לו לשמור עליו - מוחבא אצלו!', או: 'זה החפץ שהבעלים טוען שחסר', או: 'זה מה שקרה'"?

עַד הָאֱלֹהִים לבית הדין, בפני הדיינים המייצגים את האמת (וכוחות העל אשר להם האמת). וחז"ל קראו לכך "שכינה" יָבֹא דְּבַר שְׁנֵיהֶם.

אֲשֶׁר אם, או: בעת ש... יַרְשִׁיעֻן ירשיעו - יחליטו שאין השומר צודק. 'רשע' במשמעות: אינו נכון, או: אינו צודק אֱלֹהִים בית הדין, בשמם של האמת והצדק, ור' לעיל? - יְשַׁלֵּם שְׁנַיִם לְרֵעֵהוּ כדינו של הגנב, לעיל! {ס}

אִם טָרֹף יִטָּרֵף? יְבִאֵהוּ עֵד. - הַטְּרֵפָה? לֹא יְשַׁלֵּם. - לפי פשוטו, השומר פטור מתשלום על בהמה שנטרפה, ולפי חז"ל (ברייתא, בבלי, פרק ארבע אבות נזיקין): שומר בשכר פטור מדמי הטיפול הנדרשים למכירת הנבילה, ומשלם רק את ההפרש, תוך נתינת הנבילה לבעלים. בספר בראשית יעקב אבינו ספג את ההפסדים בעדר של לבן, כפי שהודיע: "טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ, אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה - (אחטאנה, קיבלתי עלי את האחריות)! מִיָּדִי - תְּבַקְשֶׁנָּה (ושילמתי לך את הנזקים)" (פרשת וישב).

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר, וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר נפצע אוֹ נִשְׁבָּה נפל בשבי, נשדד אֵין רֹאֶה יתכן שזהו ביטוי 'נשבה אין רואה', ולפי המסורת: הבעלים, השומר ומכיריהם אינם יודעים כיצד קרה הנזק - בין עם מות, פציעה או שוד:

שְׁבֻעַת יְהוָה השבעה עם השם המפורש: אני נשבע בה' שלא שלחתי ידי..., כלומר: מקבל על עצמי את עונשו אם אני משקר תִּהְיֶה בֵּין שְׁנֵיהֶם הבעלים ישביע את השומר, או: השבועה תכריע מי מהם צודק: "אִם לֹא שָׁלַח יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת רֵעֵהוּ?" ישביעו אותו במילים אלו: הישבע בה'! האם לא שלחת ידך במלאכת רעך?

וְלָקַח את מה שנשאר מהפיקדון (למשל במקרה שהבהמה נפצעה) בְּעָלָיו - וְלֹא יְשַׁלֵּם השומר את הנזק מסוג זה.

וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ? יְשַׁלֵּם לִבְעָלָיו ולפי חז"ל: המדובר בשומר שכר (שמשלמים לו תמורת שמירתו), והיה על השומר למנוע את הגניבה, ואילו 'שומר חינם' אינו חייב על גניבה.

אִם טָרֹף יִטָּרֵף? יְבִאֵהוּ יביא את הטריפה, וחז"ל (רב כהנא, בבלי, ד' אבות) דרשו פסוק זה: על השומר לתת את הטריפה לבעלים עֵד כעדות, כהוכחה. מלשון מענה בקול רם ומהדהד, ואולי: חזרה על דברי איש בית המשפט באופן טקסי. ומקורו בצליל ההדהוד. - הַטְּרֵפָה? לֹא יְשַׁלֵּם אינו צריך לשלם את המחיר המלא של הבהמה (שנטרפה). וחז"ל (ר' לעיל) הגבילו את הפטור והסבירו: לא ישלם כסף על הנבילה, אך יעביר את הנבילה עצמה לבעלים, וישלם כסף על ההפרש..{פ}

וְכִי יִשְׁאַל אִישׁ מֵעִם רֵעֵהוּ וְנִשְׁבַּר אוֹ מֵת?

בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ אם בעל הבהמה לא היה לידו כאשר היא ניפצעה או מתה? - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם.

אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ? - לֹא יְשַׁלֵּם.

אִם שָׂכִיר הוּא לפי פשוטו: אם מדובר בשמירה תמורת שכר. ולפי חז"ל: אם השור מושכר תמורת כסף? - בָּא בִּשְׂכָרוֹ עליו לשלם בכל מקרה, עד גובה שכרו. ולפי חז"ל: הביטוי בא בשכרו הוא: יש להתחשב בכך שהחפץ בא לידי השומר תמורת שכרו. כלומר: דינו של שוכר כדין שומר שכר שלפי פירושם נאמר לעיל.! {ס}

סטיות מיניות והחלשים בחברה

וְכִי יְפַתֶּה אִישׁ בְּתוּלָה אֲשֶׁר לֹא אֹרָשָׂה וְשָׁכַב עִמָּהּ:

מָהֹר יִמְהָרֶנָּה חייב לשאת אותה תמורת מהר מלא, שכן כבר אינה בתולה לּוֹ לְאִשָּׁה לשון נופל על לשון לאורך כל הפיסקה.

אִם מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ לְתִתָּהּ לוֹ - כֶּסֶף יִשְׁקֹל ישלם כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת תשלום הניתן לאבי הנערה תמורת הפסד בתוליה - 50 שקל כסף (דברים כב, כט). {ס}

מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה.

כָּל שֹׁכֵב עִם בְּהֵמָה, מוֹת יוּמָת. {ס}

זֹבֵחַ בהקשר לסטיות מיניות ורצח כחלק מהפולחן האלילי לָאֱלֹהִים לאלוהים אחרים יָחֳרָם יומת, בִּלְתִּי חוץ מ- לַיהוָה לְבַדּוֹ.

וְגֵר לֹא תוֹנֶה תרמה אותו בדברים וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ תעשוק אותו - כִּי שהרי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם!

כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן.

אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ... כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ!

וְחָרָה אַפִּי - וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב,

וְהָיוּ מידה כנגד מידה נְשֵׁיכֶם - אַלְמָנוֹת, וּבְנֵיכֶם - יְתֹמִים! {פ}

אִם כאשר כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי - אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ שנמצא יחד אתך (ולפי חז"ל: אהוד אותו והתחבר אליו -

לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה כדוחק לפרוע את ההלוואה: לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ ריבית.

אִם ודוגמא נוספת כיצד לא להיות כ-"נושה" חָבֹל תַּחְבֹּל תיקח כמשכון שַׂלְמַת רֵעֶךָ:

עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ שקיעת השמש, כאשר הוא צריך לישון בבגדו - תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ.

כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ! הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ! בַּמֶּה יִשְׁכָּב?

וְהָיָה - כִּי יִצְעַק אֵלַי, וְשָׁמַעְתִּי - כִּי חַנּוּן אָנִי! {ס}

המורמים מעם (נשיא, כהן, ביכורים, בכורות)

אֱלֹהִים השופטים בבית הדין - לֹא תְקַלֵּל.

וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ - לֹא תָאֹר תקלל (מלשון 'ארור').

מְלֵאָתְךָ לפי פשוטו: המס של סוף התקופה, ולפי המסורת וחז"ל: פירות שהגיעו לשלב שהם ראויים להפריש מהם ביכורים (נגמר בישולם ונתמלאו) וְדִמְעֲךָ לפי פשוטו: המס בתקופת הזריעה. ולפי המסורת וחז"ל: פירות שהבשילו לגמרי (ונוטים לנשור מהעץ כמו דמעות) - לֹא תְאַחֵר להביא לה' דרך הכהן או הלוי,

בְּכוֹר בָּנֶיךָ תִּתֶּן לִּי.

כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ - שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי.

וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ - תִּהְיוּן לִי:

וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה שתלשה אותו בהמה טורפת- לֹא תֹאכֵלוּ, - לַכֶּלֶב תַּשְׁלִכוּן אֹתוֹ^[1]! {ס}

1. לפי המדרש הכלב מקבל בשר מבני ישראל מידה כנגד מידה על כך ששתק בעת יציאת מצרים ('ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו')