ביאור:בבלי בבא קמא פרק א - מעומד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


תלמוד בבלי


ראה עמוד זה במהדורה המבוארת הרגילה (ללא עימוד)


תלמוד בבלי - גמרא | רש"י | תוספות
ראשונים | אחרונים


בבא קמא דף ב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: משנה: ארבעה אבות נזיקין
ראו צורת הדף באתר כתבים עבריים

פרק א משנה א - ארבעה אבות נזיקין[עריכה]

מתניתין

ארבעה אבות נזיקין  רש"י ארבעה אבות נזיקין: אבות קרי להנך דכתיבן בקרא בהדיא ובגמרא מפרש הי ניהו תולדות. 
  • השור והבור  רש"י השור והבור כו': כסדר שהן כתובין בפרשה סדרן במשנה דפרשה ראשונה נאמרה בשור שניה בבור. 
  • והמבעה  רש"י מבעה: מפרש בגמרא  וההבער.  רש"י הבער: "כי תצא אש". 

היחוד בכל אחד מאבות הנזיקין[עריכה]

לא הרי השור כהרי המבעה,  רש"י לא הרי שור כהרי המבעה: כלומר: אי כתב רחמנא שור, לא נפיק מבעה מיניה. ואמטו להכי איצטריכו למיכתב, ולהכי נקט ברישא "כהרי המבעה" -ולא נקט להו כסדר: 'לא הרי השור כהרי הבור' - משום דתו לא הוי מצי למיתני: 'לא זה וזה שיש בהן רוח חיים' - דהא בור אין בו רוח חיים! ועוד טעמא אחרינא: דהא רבותא אשמעינן, שאף על גב שיש לשניהם רוח חיים, לא נפיק חד מחבריה. - ובגמרא מפרש מאי 'לא הרי' דקאמר. 
ולא הרי המבעה כהרי השור.
ולא זה וזה - שיש בהן רוח חיים, כהרי האש - שאין בו רוח חיים.  רש"י כהרי האש - שאין בו רוח חיים: ואי לא כתביה רחמנא - הוה אמינא ליפטר. 
ולא זה וזה - שדרכן לילך ולהזיק,  רש"י לא זה וזה כו': אלו שלשתן - דרכן לילך ולהזיק  כהרי הבור - שאין דרכו לילך ולהזיק.
הצד השוה שבהן:  רש"י הצד השוה כו': מפרש בגמ' לאתויי מאי... 
  • שדרכן להזיק,
  • ושמירתן עליך,
  • וכשהזיק - חב המזיק לשלם תשלומי נזק במיטב הארץ.  רש"י במיטב הארץ: מעידית נכסיו יגבה דמי הזיקו אם רוצה לפרוע לו קרקע. 

גמרא על פרק א משנה א[עריכה]

גמרא

סוגיא: הבדלים בין אבות לתולדות נזק[עריכה]

מדקתני אבות: מכלל - דאיכא תולדות!
תולדותיהן: כיוצא בהן? או לאו כיוצא בהן?

אב ותולדת מלאכה בשבת - דומים בקרבן ובעונש[עריכה]

גבי שבת תנן:
"אבות מלאכות - ארבעים חסר אחת."
""אבות"": מכלל - דאיכא תולדות!
תולדותיהן כיוצא בהן!
לא שנא אב - חטאת.  רש"י חטאת: בשוגג  ולא שנא תולדה - חטאת.
לא שנא אב - סקילה.  רש"י סקילה: במזיד  ולא שנא תולדה - סקילה.

בשבת העובר על אב ותולדתו - מתחייב על עבירה אחת[עריכה]

ומאי איכא בין אב לתולדה?
נפקא מינה:
דאילו עביד שתי אבות בהדי הדדי,  רש"י אי עביד שתי אבות: בשוגג... 
אי נמי שתי תולדות בהדי הדדי,
מחייב  רש"י מיחייב: תרתי חטאות  - אכל חדא וחדא.
ואילו עביד אב - ותולדה דידיה,
לא מחייב אלא חדא.  רש"י לא מיחייב אלא חדא: אאב מלאכה - אבל אתולדה דידיה לא מיחייב. 

שיטת רבי אליעזר: "אב מלאכה" - פעולה שהיתה חשובה במשכן.[עריכה]

ולרבי אליעזר - דמחייב אתולדה במקום אברש"י דאי עביד אב, ותולדה דידיה - מחייב תרתי חטאות (במס' כריתות בפרק 'אמרו לו' (טז.))...:{{{2}}} ,
אמאי קרי ליה "אב", ואמאי קרי לה "תולדה"?
הך דהוה במשכן חשיבא  רש"י המשך דיבור המתחיל הקודם: כולהו אבות מלאכות - ממשכן גמרינן להו (במסכת שבת מט:))  - קרי ליה "אב".
הך דלא הוי במשכן חשיבא - קרי לה "תולדה"

אבות ותולדות הטומאה שונים[עריכה]

בבא קמא דף ב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא
החל מן המלים: וטמא מת...
ראו צורת הדף באתר כתבים עבריים

גבי טומאות תנן:
אבות הטומאות -
  • השרץ,
  • והשכבת זרע
  • וטמא מת.
תולדותיהן - לאו כיוצא בהן!
דאילו  רש"י דאילו: 'אב מטמא אדם וכלים' - גרס, ולא גרסינן: 'אדם ובגדים', שלשון זה משמע מטמא אדם לטמא בגדים. ואם תאמר: 'והרי טמא מת - עושה כלי מתכת כיוצא בו, ד'חרב הרי הוא כחלל'? אלמא - יש מהן כיוצא בהן? ויש לומר: דאכתי אינו עושה כיוצא בו, שאותו כלי מתכת אין עושה כלי מתכת אחר כיוצא בו, כמו שמדקדק ר"ת (רבנו תם?) בריש מתני' דאהלות. (ואולי זו הערה מאוחרת ברש"י)  אב - מטמא אדם וכלים,
ואילו תולדות -
אוכלין ומשקין - מטמא,
אדם וכלים - לא מטמא.

הבדלים בין אבות הנזק ותולדותיהם[עריכה]

הכא כאן, לעומת שבת ולעומת טומאה - מאי?
אמר רב פפא:
יש מהן כיוצא בהן, ויש מהן לאו כיוצא בהן:


שלושה אבות נזק השור[עריכה]

ת"ר תנו רבנן  רש"י תנו רבנן שלשה אבות: הפסיק בברייתא זו לפרש: 'תולדותיהן לאו כיוצא בהן', דקאמר רב פפא - אהייא. 
ג' שלושה אבות נאמרו בשור -
  • הקרן,
  • והשן
  • והרגל.
קרן מנלן?
דת"ר תנו רבנן
"כי יגח" (שמות כא, כח) -
אין נגיחה אלא בקרן שנאמר "ויעש לו צדקיה בן כנענה קרני ברזל, ויאמר: 'כה אמר ה': 'באלה תנגח את ארם...' וגו' (מלכים א כב, יא)
ואומר "בכור שורו - הדר לו, וקרני ראם קרניו! בהם - עמים ינגח..." (דברים לג, יז)
מאי 'ואומר'?
וכי תימא - דברי תורה מדברי קבלה לא ילפינן...

ת"ש תא שמע - 'בא שמע!', פתיח להוכחת טענה בדיון תלמודי

להרחבה ראה כאן
בכור שורו הדר לו.

והאי - מילף הוא? גילוי מילתא בעלמא הוא?! דנגיחה - בקרן הוא!
אלא:
מהו דתימא - כי פליג רחמנא בין תם למועד ה"מ הני מילי - בתלושה,
אבל במחוברת,  רש"י 'אבל במחוברת: אימא כולה - מועדת היא...: לשלם נזק שלם, אפילו בפעם ראשונה!
ואם תאמר 'ומהֵי תיתי? אי מתלושה - דייה כתלושה,
אי משאר אבות? התינח למ"ד (לקמן דף ה:) 'קרן עדיפא' - דכוונתו להזיק, ואפילו קרן אתי. וכדמפרש ר"ת לקמן: דהיינו למאן דאמר: פלגא נזקא -
ממונא - דאית ליה 'סתם שוורים - לאו בחזקת שימור קיימי'.
אבל למאן דאמר 'פלגא נזקא
קנסא
- דאית ליה 'סתם שוורים בחזקת שימור קיימי' -
לא אתיא קרן מכולהו?!
כדאמרינן לקמן (שם) 'כי שדית בור בינייהו - אתי כולהו לבר מקרן'.
דאיכא למיפרך: שכן מועדין מתחילתן - פירוש 'דרכן להזיק', מה שאין כן בקרן - דבחזקת שימור קיימי?!
- ויש לומר: דלמאן דאמר 'פלגא דנזקא קנסא - הא דקאמר "אבל במחוברת: אימא כולה - מועדת היא"... וישלם נזק שלם בפעם ראשונה - לאו משום דאיצטריך קרא לאשמועינן דאין מועדת, אלא התנא הוצרך לאשמועינן, להביא ראיה מן הפסוק דמחוברת נמי הוי בכלל נגיחה.
שלא תטעה לומר דנגיחה היינו בתלושה דומיא דקרני ברזל דצדקיה.
אבל, במחוברת - דרכו להזיק מתחילתו! ונלמוד מבור ומחד מאבות לחייבו לכתחלה נזק שלם.
  אימא: כולה - מועדת היא?

ת"ש תא שמע - 'בא שמע!', פתיח להוכחת טענה בדיון תלמודי

להרחבה ראה כאן
"בכור שורו - הדר לו..." וגו'

סוגיא: תולדות נזק ה'קרן'[עריכה]

תולדה דקרן מאי היא?
נגיפה, נשיכה, רביצה ובעיטה.
מאי שנא נגיחה - דקרי לה אב: דכתיב - "כי יגח"?
נגיפה - נמי כתיב "כי יגוף"? (שמות כא, לה)
-האי 'נגיפה' - נגיחה היא!
דתניא:
פתח בנגיפה וסיים בנגיחה, לומר לך:
זו היא נגיפה, זו היא נגיחה כלומר שתיהן זהות..

נגיחת אדם לעומת נגיפת בהמה[עריכה]

מאי שנא גבי אדם דכתיב "כי יגח"
ומאי שנא גבי בהמה דכתיב "כי יגוף"?
- אדם: דאית ליה מזלא - כתיב "כי יגח",
בהמה: דלית לה מזלא - כתיב "כי יגוף".
ומלתא אגב אורחיה קמ"ל קא משמע לן (בא להשמיע לנו:  רש"י ומלתא אגב אורחיה קמ"ל: ואפילו לרב פפא דאמר לקמן (בשור שנגח ד' וה' (דף לז.)) דמועד לאדם סתמא לא הוי מועד לבהמה - היינו דוקא שנגח ג' בני אדם: דבהכי לא הוי מועד לבהמה, אבל נגח אדם ושור וחמור דהוי מג' מינים - הוי מועד לכל, אבל נגח שור וחמור וגמל לא הוי מועד לאדם - ואף על גב דלכל בהמה הוי מועד: אפילו לרב פפא כדאיתא התם. וה"ר מנחם פירש דהכי קאמר: "מועד לאדם" - שהיה מועד לכל, וחזר בו מבהמה, ונשאר מועד לאדם - "הוי מועד לבהמה": דחזרה דבהמה - לאו חזרה היא. אבל: מועד לכל וחזרה מאדם - לא הוי מועד לאדם. דחזרה דאדם - חזרה היא. 
דמועד לאדם - הוי מועד לבהמה,
ומועד לבהמה - לא הוי מועד לאדם!

נשיכה[עריכה]

נשיכה - תולדה דשן היא?
- לא!
שן - יש הנאה להזיקה, הא - אין הנאה להזיקה.

רביצה ובעיטה[עריכה]

רביצה ובעיטה - תולדה דרגל היא?
- לא!
רגל - הזיקה מצוי, הני - אין הזיקן מצוי.


סוגיא: השוני בין תולדות לאבות נזק[עריכה]

ח וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ, וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְו‍ֹתַי וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי. ט וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, וַתֵּלֶךְ וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת לְהַכְעִיסֵנִי, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ. {ס}
י לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין, עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם - כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ. (פירוש: כל הגברים, או בפירוש אחר - כל הכלבים, העבדים והפועלים החופשים - כולם ימותו, כמו שגללים עתירי זרחן וגפרית (צואת הצאן או של יונים) בוערים ונשרפים עד הסוף.

אלא - 'תולדותיהן לאו כיוצא בהן' דאמר רב פפא - אהייא רש"י לעיל אומר, שכל ההכנות עד כאן, היו כדי לענות על שאלה זו.?
- אילימא אהני?
מאי שנא קרן: דכוונתו להזיק, וממונך, ושמירתו עליך...
הני - נמי: כוונתן להזיק, וממונך, ושמירתן עליך?!
- אלא: תולדה דקרן כקרן, וכי קאמר רב פפא - אשן ורגל.

מקור לאבות הנזקים: שן ורגל[עריכה]

שן ורגל - היכא כתיבי?
דתניא:
"ושלח" (שמות כב, ד) - זה הרגל,
וכן הוא אומר "משלחי רגל - השור והחמור" (ישעיהו לב כ (נבואת גאולת השפלה)).
"ובער" - זו השן.
וכן הוא אומר "כאשר יבער... (מלכים א יד, י) רש"י כאשר יבער הגלל:פירש רבנו חיים: כמו 'נדבכין די אבן גלל' (עזרא ו) שהשן דומה לאבן שיש.
דף ג עמוד א[עריכה]
...הגלל עד תומו.

סוגיא: מקור לאב נזק - רגל[עריכה]

אמר מר:
"ושלח - זו הרגל,
וכן הוא אומר "משלחי רגל - השור והחמור".
טעמא - דכתב רחמנא "משלחי רגל - השור והחמור"
הא - לאו הכי, במאי מוקמת לה?
אי קרן - כתיב?!
אי שן - כתיב?!
איצטריך אין זה מיותר

להרחבה ראה כאן
!

סד"א סלקא דעתך אמינא. עלה על דעתך לומר אידי ואידי אשן

והא - דמכליא קרנא, הא - דלא מכליא קרנא...

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה ראה כאן
.

נזק חלקי של שן[עריכה]

והשתא - דאוקימנא ארגל, שן - דלא מכליא קרנא: מנלן?
- דומיא דרגל.
מה רגל: לא שנא 'מכליא קרנא', ולא שנא 'לא מכליא קרנא',
אף שן: לא שנא 'מכליא קרנא', ולא שנא 'לא מכליא קרנא'.


מקור הלימוד על אב נזק: שן[עריכה]

אמר מר:
"ובער" (שמות כב ד) - זו השן.
וכן הוא אומר "כאשר יבער הגלל עד תומו" (מלכים א יד י)
טעמא - דכתב רחמנא "כאשר יבער הגלל עד תומו",
הא - לאו הכי, במאי אוקימנא לה?
אי קרן - כתיב?!
אי רגל - כתיב?!
- איצטריך אין זה מיותר

להרחבה ראה כאן
!

סד"א סלקא דעתך אמינא. עלה על דעתך לומר אידי ואידי ארגל:

הא המשך הפסוק "וביער בשדה אחר" - דאזיל ממילא, הא תחילת הפסוק: "ושילח את בעירֹה" דשלח שלוחי,

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה ראה כאן

מקור לאב נזק רגל - כאשר הבהמה הלכה מאליה[עריכה]

והשתא דאוקי אשן,
רגל - דאזלה ממילא: מנלן?
דומיא דשן.
מה שן: לא שנא 'שלחה שלוחי', לא שנה 'דאזל ממילא'
אף רגל: לא שנא 'שלחה שלוחי' לא שנא 'אזלה ממילא'.

הצורך בלימוד לכל אחד[עריכה]

ולכתוב רחמנא "ושילח" - ולא בעי "וביער" -
דמשמע רגל, ומשמע שן?
משמע רגל - דכתיב "משלחי רגל השור והחמור" (ישעיהו לב, כ)
ומשמע שן - דכתיב "ושן בהמות אשלח בם" (דברים לב, כד)?
- אי לאו קרא יתירה, הוה אמינא: או הא, או הא.
או רגל - דהזיקו מצוי, או שן - דיש הנאה להזיקו.
מכדי - שקולין הן, ויבאו שניהם?! דהי מנייהו מפקת?
- אצטריך:
סלקא דעתך אמינא - הני מילי היכי דשלח שלוחי,
אבל אזלא ממילא לא?

קמ"ל קא משמע לן - משמיע לנו, מלמד אותנו

להרחבה ראה כאן
.

תולדות שן - שונים או דומים לאב הנזק שן[עריכה]

תולדה דשן מאי היא?
- נתחככה בכותל להנאתה,
ו- טינפה פירות להנאתה.
מאי שנא שן - דיש הנאה להזיקו, וממונך, ושמירתו עליך,
הני - נמי: יש הנאה להזיקן, וממונך, ושמירתן עליך?
אלא תולדה דשן כשן.
וכי קאמר רב פפא - אתולדה דרגל.

תולדות הרגל - שונים או דומים לאב הנזק רגל[עריכה]

תולדה דרגל מאי היא?
- הזיקה בגופה - דרך הילוכה,
...בשערה - דרך הילוכה,
בשליף שעליה, בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה...
מאי שנא רגל דהזיקו מצוי, וממונך, ושמירתו עליך,
הני - נמי: הזיקן מצוי, וממונך, ושמירתן עליך?

תולדות הבור - שונים מאב הנזק?[עריכה]

אלא תולדה דרגל כרגל - וכי קאמר רב פפא אתולדה דבור.
תולדה דבור מאי ניהו
אילימא אב י' ותולדה ט'? לא ט' כתיבי ולא י' כתיבי?!
הא - לא קשיא!
"והמת יהיה לו" (שמות כא, לד) אמר רחמנא,
וקים להו לרבנן: י' עבדן מיתה
ט' נזיקין עבדי - מיתה לא עבדי.
סוף סוף - זה אב למיתה וזה אב לנזקין?
- אלא אאבנו סכינו ומשאו שהניחן ברשות הרבים, והזיקו.
היכי דמי?
אי דאפקרינהו? - בין לרב ובין לשמואל היינו בור?
דף ג עמוד ב[עריכה]