משתמש:נדב ס/הקדמת תולדות תו"א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הקדמה[עריכה]

לא כזר אתיצב לפניכם היום בספרי‬ החדש, ‬כי כבר הבאתי לכם את ראשית בכורי פרי עטי, ‬הוא ספרי בית ועד לחכמים, ‬אשר הצאתי לאור בשנת תרסב,‬ ובלי שום גאות אוכל לומר כי ספרי מצא חן בעיני כל רואיו, ‬ראוהו גאונים וישבחוהו,‬‬ חכמים ונבונים ויהללוהו, ‬וב״ה שנמכר במשך זמן קצר יותר משלשת אלפים עקסעמפ', ‬וזה האות היותר גדול ובקורת היותר נאמנה על ספר, ‬כי בזמן הזה שהוא שעת חירום, עת היותר רעה‬ לאחינו הנתונים בצרה ובשביה ובגלות המר ואע"פ כן יום יום ידרשו אותו מכל כנפות הארץ.‬ אבל לא כמנחה שהבאתי לכם אז, אני נותן לפניכם היום, ‬ספרי הראשון בו מלאכה יותר מחכמה, ‬אבל הספר הגדול‬ הזה אשר יחזיק שלשה חלקים גדולים‬ כאשר עיניכם רואות, מלבד המלאכה הגדולה המפרכת את הגוף, ‬מלאכה כבדה אשר הקרבתי חלבי ודמי משך זמן רב מלאכה גדולה אשר ראויה היתה להעשות מקבוץ של כמה אנשים המומחים לזה, יש בה חכמה עוד יותר ממלאכה, וצריך לזה התבוננות וזהירות יתירה, ‬שלא ליפול‬ ברשת הטעות והשערות מדומות.‬‬ ומקצוע הלזה לא כחלק חכמת התורה‬ בהלכה ובאגדה אשר מיום שיצאתה מידי‬ רבינו הקדוש וחכמי דורו עד היום הזה‬ עמלו ויעמלו בה בוני עולם, ‬ובכל דור‬ ודור הקים ה' לנו אנשי מדע, ‬אנשי אמת,‬‬ המוסיפים בהיכל התורה אבנים יקרות,‬‬ פנינים וכל אבני חפץ, ‬וכל אחד ואחד‬ ישתדל לשכלל וליפות ולצייר עוד ציור‬ נפלא בכותל התורה, ‬עוד כפתור ופרח,‬‬ לנטוע בגן החיים, וע"פ רובה ככולה‬ המה אנשים אשר משכמם ומעלה גבוהים‬ מכל העם בחכמה, ‬בתבונה, ‬בדעת, ‬ובטוהר‬ המדות, ‬אנשים היותר גדולים משרפי‬ מעלה, אנשים אשר הקריבו חייהם, ‬כספם‬ ומאדם עבור קוצו של יו"ד, ‬ואם היינו‬ יכולים לאספם יחד היום הזה, ‬אז יהיו‬ מחנה גדולה לאלהים, ‬למאות רבבות‬ אלפים, ‬ועדים המה ספריהם היקרים‬ הנמצאים בבית עקד הספרים אשר‬ להממשלות.‬‬

אבל לא כן חלק וענף הלזה, ‬תולדות‬ גדולי אומתנו, תולדות מורינו ומאירינו, תולדות הענקים אשר ראשם מגיע השמימה, לא נשקר אם נאמר כי הוא עוד בטל ילדותו, ‬עוד הוא כמעט כשדה בור רקה‬ אשר לא נעבד בה ולא נזרע, ‬ואך זעיר‬ שם זעיר שם באיזה פנה צומחת שושנה‬ חכלילת עינים, ‬ובזה נופלים אנחנו מכל‬ חכמי או"הע, ‬אשר יעריצו ויקדישו את‬ גדולי אומתם, ‬ויקריבו למענם ספרים‬ רבים, ‬אבל חכמי ישראל עברו דורות‬ רבים מאוד וכמעט אין גם אחד אשר שם‬ לבו לזה, ‬ורבותינו הראשונים כמו רש"י ותוס' ‬אף שאנו רואין בכל פנות שאנו‬ פונים שהיו מומחים גדולים גם במקצוע הזה, אבל לא היתה זאת מעין מלאכתם, כי בימי חייהם הקצרים והדואבים אשר חיו בימי הבינים, בימי חושך ואפלה‬ מנידח, ‬ראו בעין חכמתם שטוב יותר‬ לעסוק בחלק ההלכה ולפרש את התורה‬ באר היטב, ‬למען תרבה הדעת בישראל,‬‬ לידע ולהודיע הדרך ילכו בה והמעשה‬ אשר יעשון, ואך אגב אורחא פלטה‬ קולמסן כלאחר יד, ‬דברים יקרים אודות‬ חיי רז"ל וזמניהם, ורבינו הרמ"בם נגע אך בקצה המטה ביערת הדבש מה ששייך לפרושי המשניות וליד החזקה שחיבר, והאיר עינינו בהקדמותיו היקרות והמסולאות מפז.

והספר האחד והמיוחד שנשאר לנו לפליטה מיום שנחתם התלמוד, הוא הספר היקר הנודע בשם אגרת דרבינו שרירא גאון, ולמחיה שלחו אלהים לנו בארץ, ואם כי קטן הוא, אבל בא לידינו בשלמות, וכולו אומר כבוד, כי הציל לנו מתהום הנשיה זכרונות יקרים מימי קדם, זכרונות נפלאים, וכל אשר נעמיק בדבריו הקצרים נתפלא הפלא ופלא על אמיתת דבריו ועל סדורו הנפלא, וכבר הארכתי בהקדמתי לספרי פתשגן הכתב.

והספרים היקרים שנשארו לנו מקדמונינו ז"ל כאוד מוצל מאש המה הספרים היקרים סדר תנאים ואמוראים, וסדר עולם זוטא, אבל לדאבון לבנו לא באו לידינו בשלמות, ואך דברים מקוטעים נשארו לנו מהם, ונביא אך דברים אחדים "מסדר תנאים ואמוראים" שמובא שם שרבי ור' נתן קבלו מר' מאיר, והוא ט"ס וצ"ל שרבי קיבל מר' נתן ור"מ, ושם בסדר התלמוד שר"ה הוה בר זוגיה דשמואל, ובאמת מצינו ערכין טז: יתיב רב הונא וחייא בר רב קמיה דשמואל. וכן ר"ה אמר שמואל בר"ה לב., סוכה לב:, קידושין ו., ומה שמצינו גיטין ה. וזבחים מו: בעי מיניה שמואל מרב הונא הוא בל"ס ר"ה ריש גלותא שנפטר בחיי רבי, ובר מן דין ידוע שר"ה מלך ארבעים שנה ומלך שלש שנים אחרי פטירת שמואל א"כ היה עוד בימי עלומיו בחיי שמואל.

עוד מובא שם שר' יוחנן ורש"בל היו תחלת אמוראים בא"י, והאמת שר' אושעיא ור' ינאי וכל חבריהם היו תחלת האמוראים בא"י, אבל ר"י ורש"בל היו בדור שני לאמוראים, כי כתב תמיד לרב לקדם רבינו שבבבל ורב היה מאמוראי הראשונים כידוע, וכן יאמר שם שרב נהג שררא בנהרדעא כה שנים. ובאמת היה בסורא.

ועוד מובא שם שר' יוחנן חי ת' שנה ורב חי ש' שנה, ולמותר לנו להאריך בזה שאינו כן, ובל"ס יען שלא היו נזהרים להעתיק כראוי דברי קדמונינו ולכן נפלו בהם טעותים רבים, ובסדר עולם זוטא נפלו טעותים גדולים עוד יותר, ובפרט בשמות ושנות הרישי גלותא והחכמים שלהם כאשר ימצא הקורא כמה פעמים בספרי.

ועוד נשאר לנו הספר היקר ספר הקבלה לרבינו הרא"בד (הראשון), וגם בו נפלו טעותים רבים, ונביא אחדים מהם שמובא שם בסדר תנאים, כשנפטר רבן גמליאל בימי ר' יהושע עמד ר' יהושע לסתור דבריו, וכעס עליו ר' יוחנן בן נורי והעלה את רבן שמעון בן גמליאל לראש בנשיאות עכ"ל, והוא שגגה ולא מצינו בשום מקום המעשה הזה, ונשיאות רש"בג התחלו כמה עשרות בשנים אחרי שכבר מתו דור ר' יהושע וחבריו. וכן יאמר שם בסדר האמוראים שרב יהודה היה הראש בנהרדעא והוא שגגה, כי שם היה רב נחמן הראש, ורב יהודה היה ראש מתיבתא בפומבדיתא.

וכן יאמר שם שר"נ בר יצחק היה חבר דרב חסדא והאריך ימים עד שמלך אחר פטירת רבא, ובאמת חבר רב חסדא היה ר"נ בר יעקב, אבל ר"נ בר יצחק היה ריש כלי בישיבה הפרטית דרבא עוד בחיי רב יוסף כמפורש ב"ב כב.

וכן שם בסדר הגאונים נתערבבו בספרו גאוני סורא בגאוני פומבדיתא, וכפי הנראה לא היה לפניו האגרת דרש"ג, ולא נוכל להאמין שמעטו יצאו הדברים האלו, ואך המה אשמת המעתיקים. וכן נשאר לנו ספר הכריתות מרבינו שמשון מקינון, הוא ספר יקר מאוד, ובסוף ספרו הקדיש חלק קטן בשם ימות עולם אודות זמני התנאים והאמוראים, אבל הוא נלקה בחסר ויתר ושבושים רבים, ונביא לדוגמא אחדים מהם, שם שער א' ס"ב יאמר שר' שמעון בן אלעזר היה מחבריו של ר' אליעזר הגדול, ובאמת כבר ידוע שהיה תלמיד דר' מאיר וחברו דרבי.

עוד יאמר שם שרבינו הקדוש היה בנו של רבן שמעון ב"ג הנהרג, ובמחילה החסיר ב' דורות כידוע לכל בר בי רב שרבי היה בנו דרשב"ג דאושא.

וכן יאמר שם שר' יהודה נשיאה נכד רבי היה תלמיד דר' אמי, ובאמת הוא ר' יהודה נשיאה השני, אבל ר"י נשיאה הראשון היה רבו דר' יוחנן.

וכן שם שער ב' יאמר שרב נהג שררותא בנהרדעא כה שנים, וכבר ידוע שרב נהג שררותא בסורא כל ימי היותו בבבל, חוץ מזמן קצר כשבא לבבל היה בנהרדעא עד אחרי מות רב שילא, ואח"כ יסד רב ישיבתו בסורא, ושמואל מלך בנהרדעא.

וכן יאמר שם שר' חנינא נפטר תקץ לשטרות, והוא שגגה שאז נפטר ר' יוחנן אבל ר' חנינא נפטר עוד קודם רב ושמואל, שהוא לערך תקנה־ח.

וכן יאמר שם שהלך רב חסדא למתא מחסיא ועשו אותו ריש ישיבה, ומתיבתא דרב הונא בנהרדעא. ובאמת היה רב הונא ריש מתיבתא אך בסורא וישב על כסא רב רבו שלש שנים אחר פטירת שמואל, ואך אחר רב הונא מלך רב חסדא בסורא עשר שנים.

וכן יאמר שם שר' יהושע בן לוי היה תלמידו דר' יוחנן ור"ל, ובאמת ידוע שהמה היו כתלמידים לרי"בל. ועוד כמה וכמה טעותים גדולים נפלו בספר היקר הזה עד שאי אפשר להאמין שהדברים כמו שהן יצאו מפי רבינו שמשון בעל התוס'.

וכן הספר הקדמון היקר ספר כפתור ופרח לא נקה משגיאות כאלו.

ובספרים האחדים האלו עברו כמה דורות ונסתם כל חזון, עד שהעיר ה' את רוח הגאון ר' אברהם בר' שמואל זקוט שמלבד שהיה גאון גדול, היה גם חכם מופלג ואליו גוים ידרושו, והניח לנו ברכה מרובה ספר שלם ומשוכלל בתולדות תנאים ואמוראים, בשם ספר יוחסין, אשר חברו לערך בשנת ה' אלפים רסב, הוא אברהם אשר זכה וזיכה את הרבים, כי בספרו היקר מביא לפחות כל שמות התנאים והאמוראים הנזכרים בשני התלמודים והמדרשים, ותולדותיהם בקצרה, אבל מפני גדולתו וענותנותו לא ציין ע"פ רוב מקור הדברים אשר שאב מהן, וחשב שהוא דבר קטן וכולי עלמא ידעי, והניח מקום להתגדר בו לרבינו הגאון ר' יחיאל אב"ד דמינסק בעל המחבר ספר הנפלא בשם סדר הדורות, הוא עשה מפה טהורה על היוחסין, הוא צלל בנבכי ים התלמודים והמדרשים, והעלה מן התהום שמות החכמים הנשכחים מן היוחסין, וגם הציב ציונים, והערה את מקור כל התנאים והאמוראים מאין שאב היוחסין, וגם הוסיף מדיליה כמה שמות חכמים, ובבקיאותו הנפלאה עשה באמת גדולות ובפרט בהקדמתו היקרה, כי שם הראה את גאונותו בב' התלמודים, וספר היקר הלזה היה כמו קילורין לעינים לכל חכמי הדורות משך זמן מאה וחמשים שנה, וממנו שאבו כל חכמי הדורות את בקיאותם במקצוע הזה, אך מרוב העתקות עלו על הספר שגיאות לאלפים, עד אשר נהיה לספר שאינו מוגה, ובא הרב החכם ר' נפתלי משכיל לאיתן ועמל עליו חמש עשרה שנה והחזיר את העטרה ליושנה, ‫ובאמת גדולות עשה, ולולא היו בעזרתו כמה‬ מחכמי הדור אז ‫מי יודע אם לא היה נופל תחת משאו כי קשה עתיקתא מחדתא, ולו קם מקברו רבינו סה"ד אז היה שבע רצון בנפתלי, ושחוק עשה לנו החכם ר"ד טורש בבקרותו את מלאכת משכיל לאיתן (בכנסת הגדולה ח"ד לידידי‬ הרב מהר"י סובלסקי נ"י) ויאמר שם שבמשך חצי שנה יוכל לגמור המלאכה הזאת אבל נקל לומר ולא לעשות, וכבר שקל למטרפסיה בהאי עלמא מאת ידידי הרב המא"הג ר"ש בובער ז"ל באוצר הספרות שנה ד', שהראה לו את טעותיו הרבים ושהוסיף שמות חכמים מי שלא היו ולא נבראו.

וכן נמצא ספר ישן בשם נחלת שמעוני בשני חלקים, חלק הראשון הוא על שמות המובאין בתנ"ך היכן נזכרים בש"ס, וחלק הלזה טוב ומועיל מאוד, וחלק השני הוא על התנאים מקובץ כל מאמריהם והלכותיהם, אבל במחילה מכבודו שערבב מאמרי ר' אליעזר בן הורקנוס עם מאמרי ר' אלעזר בן פדת ור' אילעאי אבי ר' יהודה התנא עם מאמרי ר' אלעאי חבר ר' אבהו ובזה נתן מכשול לפני מחברים אשר העתיקו דבריו ביחד עם שבושיו הרבים, וספרי דקדוקי סופרים להגאון ר' רפאל נתן נטע ראבינאוויטש היו לי לעזר לא מעט, כי האיר עיני בגרסאותיו היקרות.

ובספרים האלו נסתמו כל מעיינות החכמה במקצוע הלזה משך כמה דורות, ואך בדור העבר העיר ה' את רוח גדולי חכמי הדור והתחילו לעסוק בתולדות חכמינו ז"ל ובראשם הרב הגאון ר' שלמה יהודה רפפרט ז"ל, והגאון ר' זכריה פרנקל, ‬והמה הרגישו חסרון ספרים כאלו בגבול ישראל, כי סה"ד בכל גדולתו ותפארתו נמשך כמה פעמים אחרי שגיאות בעל שלשלת הקבלה אשר אסף מלא חפנים רוח מכל הבא בידו, וכמה פעמים לא הצליח רבסה"ד לגלות את מקור האמת מחוסר ספרים שגם כל הש"ס לא היה בידו וכתב מה שכתב מזכרונו, וגם לא כתב ספרו בבקורת נאמנה (כאשר ימצא הקורא בתוך ספרי כמה פעמים), וכן הביא בתוך ספרו מעניני הגלגולים וכדומה שאינם שייכים לתולדות חז"ל.

לכן קמו החכמים האלו והראשון חיבר ספרו היקר ערך מלין, והאחרון את ספריו היקרים דרכי המשנה ומבוא הירושלמי, ואחריהם בא הרב החכם‬ ‫הגדול ר' יאקב ברי"ל וחבר ספרו מבוא המשנה, אשר ספרים כאלו המה מלאים ברכת ה' ומשובצים באבנים טובות ומרגליות, וכן ספרו היקר של החכם הגדול ר' יוסף דרנבורג, ספרו משא א"י, הוא בשכלו הגדול קלע כמה פעמים אל המטרה והשערותיו המה חזקות וברורות, ואחריהם בא החכם הגדול סופר דברי ימי ישראל הוא ה"ר צבי הירש גרץ, הוא הקדיש כל ימיו וכחותיו למקצוע הזה וחיבר ספרים גדולים ועצומים בחכמת ישראל, ובהם הקציע חלק גדול לתולדות ראשי חכמי חז"ל.

אבל בכל הכבוד שאנו חייבין ליתן לשמו, אשר הניח לנו ברכה מרובה מזמן ימי הבינים וכל הצרות שעברו על השה פזורה ישראל, כי שם הראה כחו וגבורתו כסופר היותר מומחה, כן כשבא לתאר ‫לנו את תואר רז"ל שם הראה לכל כי לאו מומחה הוא לזה כלל וכלל, כי לא היה תלמודי ולא צלל בנבכי ים התלמוד ובקיאותו לא היתה מקורית ולא מדד את גודל חז"ל במדה שלהם, וכראוי לסופר דברי הימים לכתוב דברים כהויתם ואך דמיונות שוא ומדוחים חזה לו, ולכן שגה הרבה מאוד והוציא משפט מעוקל.

ואחריו קם המאסף לכל המחנות הוא הרב המאור הגדול החכם ר' אייזיק הירש‬ ‫ווייס, הוא היה תלמודי גדול אשר שימש בישיבות פולין גאוני זמנו והוא הקדיש כל ימיו הארוכים לכבוד עמו כי כל ספריו חיבר בלשון עברית צחה ורוח חן שפוכה על פני כל ספריו הרבים, תחת אשר החכם גרעץ הקדיש כחותיו לעם נכר ולולא קם החכם שפ"ר להעתיק ספריו לשפת עבר אז היו כספר החתום לרוב היהודים היושבים בארץ רו"פ[1].

אך ראו זה פלא שאך כמעט התחילו ללבון לבנים וחמר לחומר לבנות בנין לחכמי ישראל, והנה שכחו את מעמדם כי האדמה אשר המה עומדים עליה אדמת קודש הוא, ויתנשאו בגאוה ובגודל לבב לאמר גם אנחנו לא נופלים מהם גם אנחנו חכמים כמוהם, ור' צבי בדורו כר"ע בדורו, כי מלבד מה שקרעו את סמל הקדושה החופפה עליהם זה אלפי שנים, ואשר לאורם נסע ונלך בגלות המר הזה, ואשר הם חיינו ואורך ימינו בין הזאבים טורפי ערב, עוד יתרון עשו שהעלו אבק עד אשר החמר והלבנים שהעריכו בזעת אפם לא נודע מקומם איה, ותחת בנין נעשה גל של אשפתות, ומהם נולדו תלמידים שלא שמשו כל צורכם וכמה מחכמיהם אשר אך בתוארם יתפארו, והמה עמלו בכל כחם לזרוק עפר ומדמנה על ראש חכמינו ז"ל, ויבראו בהבל פיהם טרם למדו לדעת דברי חז"ל, עלילות ומדוחים, עד אשר עשו את רבותינו למלכי בלהות, וחשך משחור תארם ותחת לתאר את ר' אליעזר הגדול באספקלריא המאירה ומורם מעם אשר הקריב חייתו ונשמתו בעד עמו עשו אותו לבעל גאוה ובעל דמיון ושקרן.

והחלוצים יצאו חוצץ כולו ובראשם בעל השור וחבר לו מצא את החכם אברהם קראחמאל, אשר קרא הרבה ושנה הרבה אך הציץ ונפגע ויעשו שחוק ולצנות מרבותינו הקדושים, עד אשר מעולם לא עלתה גם על שפתי שונאנו היותר גדולים, ולא נדבר אודות הסכלים שבהם אשר עשו את ר' עקיבא לרשע ושונא ישראל, ואת אלישע־אחר לצדיק תמים, או את התנא הקדוש ר' שמעון בן יוחי לבר כוזבא הורג נפש דודו הקדוש ר' אלעזר המודעי, או כפלוני הרב המחבר אשר יאמר שר' אבהו היה מוסר ומשחת המדות עד אשר הדף את ר' יהודה נשיאה מנשיאותו בעזרת שרי רומי, ושקרקר תקנות הנשיאים, ואת אבוה דשמואל שם למוכס, ואת רב אשי שהיה מחריפי פומבדיתא עד שרבים קמו עליו ואמרו על תורתו בדותא היא, ושמואל למד התחבולה החדשה הוא חשבון העיבור מאת אבלט מה שלמד מאת ההודים. ועוד כמה וכמה שקרים וכזבים שלא היו ולא נבראו, וכן פלוני הפ"לא שפי' מס' אבות היא המסכתא אשר לאורה ילכו כל העמים, מה עשה הוא הוא קבץ כל הזבוריות מכל הבא בידו ומכל האשפתות ושם בילקוטו ותלאן על ראשי מקבלי התורה.

אבל לא אלמן ישראל כי פתאום באה רוח סערה מירכתי ליטא והפיצה את כל ערמות החול, המה הספרים היקרים אשר יצאו מאת שר העדולמי והרב החכם הגדול ר' יעקב בכרך אשר אף שספריו המה ארוכים יותר מדאי אבל המה יקרים מאוד והניח לנו ברכה מרובה.

וכן הרב החכם ר' ישעיה רייכער במאמריו המחוכמים אשר הקהה בהם את שיני אויבי חז"ל, וכ"מ שאתה מוצא דבריו של ישעיה עשה אזניך כאפרכסת, והאחרון הכביד הוא הרב הגאון החכם הלוי בעל ספרי דורות הראשונים, הוא גלה חדשות ונצורות בדברי ימי חכמי המשנה והתלמוד, הוא חשף זרוע עוזו ויד ימינו והראה לכל שאך בחשכה התהלכו עד כה, ועזבו מקור מים חיים המה הש"ס והמדרשים לחצוב להם בארות בארות נשברים אשר לא יכילו מימיהם, ובכ"מ שרצו להשפיל כבוד רבותינו ז"ל הראה בראיות ברורות שאין שום ממש בדבריהם והמה כקורי עכביש, ובספריו היקרים קנה לו שם עולם לא יכרת.

וכמה מחכמי הדור רצו להשפיל את גדלו ותפארתו, אבל כמעט אין שום ממשות בדבריהם הנאמרים שלא באמת, ואך הקנאה מדברת מתוך גרונם, ואם אנו רוצים לבקר את ספריו היקרים בבקורת אמיתית בלי שום פניה, נוכל לומר אך שבספריו חסר מפתח, ודבר זה אי אפשר להעשות יען שע"פ רוב דבריו אין להם סדר קבוע, ותחת אשר בספרי דו"ר ודורשיו רוח חן שפוכה עליהם, ולשון צחה, וסדר נכון הממשיך את הלב, ספרי דורות הראשונים במעגלה יתהלכון כאופן בתוך האופן, רעיונות נעלים ונשגבים טמונים בירכתי הגהותיו, עד אשר גם הקורא את ספריו בעיון רב יעבור מעליהם ולא יתבונן, ולו היה מניף שנית את ידו החזקה לתקן המעות הזה אז היו לספרי העם כולו, אבל כמו שהם עכשיו, לא נוכל לקראתם בשם דברי הימים לתורה שבע"פ, אך ספר בקורת נאמנה לכל ספרי דברי הימים לבני ישראל, אבל החסרונות האלו כאין המה מול המאור הגדול שבהם ואשר הביא טובה רבה בעולם היהדות.

וכן ספרי תולדות ישראל להרב החכם הגדול ר' זאב יעב"ץ כולם יקרים המה למאוד ונכתבו ברוח ישראל הנאמן לעמו ולדתו, ושפתו הצחה והברה מושכת את עין הקורא לקרא אותם, ואף כי זעיר שם זעיר שם שגג בהשערותיו, אבל אך אדם הוא, ומי יתן ונזכה לראות כל ספריו יצאו לאור, יען כי ספרי החכמים גרעץ, ווייס נתפשטו במדה מרובה בקרב העם עד שעשו אותם לשו"ע ולפוסקים בישראל ודי לומר כן כתוב בספרי גרעץ או בדור ודורשיו, ולכן נבראו בשעתם ובזמנם ספרי החכם יעבץ להראות שאין לסמוך על הוראתם ואך צאו וראו איזהו דרך שיבור לו האדם.

וכן האיר בדורנו כוכב נוגה מזהיר על שמי הירושלמי הוא הרב המאור הגדול החכם ר' בער רטנר, שמלבד מה שזכה לנו בפירושו היקר לסדר עולם רבה שלאו בכל דור יציצו ספרים יקרים כאלו העמיס על שכמו לעשות הגהות על הירושלמי ובהם מצאתי כמה דברים יקרים מה שהמה שייכים לתולדות התנאים והאמוראים, כי הביא לנו ברכה מרובה גרסאות הירושלמי מספרי הראשונים אשר לא שזפתה עין עד כה.

וכן בא לידי ספר יקר למאוד בשם נחל עדן מאת ידידי הרב הגאון ר' רפאל נארדאן, ומצאתי בהן הגהות על הספר ‫סדר הדורות, ובלי שום חנף אומר כי ‫הוא גאון גדול ובקי נפלא בב' התלמודים. ובקי היותר גדול בחשבון העיבור, וכן ‫השאילני בטובו ידידי וחביבי הרב הגאון רמ"א חייקין נ"י מו"ץ דפה את סה"ד שלו עם הגהותיו היקרות והרשני להעתיק מהן ומצאתי שם הגהות יקרות קילורין לעינים ושמתים בבניני.

וכן בא לידי הספר היקר בשם טבור הארץ מידידי הרב הגאון ר' משה קליער אב"ד ור"מ דצפת תבב"א, ומצאתי בהם דברים הנותנין כבוד לרבותינו ז"ל.

וכן בא לידי הספר היקר משפחות סופרים מהר"הג ר' שלום אלבעק מווארשא. הספר הזה כמעט עולה הוא על כל הספרים אשר נדפסו במקצוע הלזה בסדורו היקר ובהחדשות שהביא לנו ובהקדמתו היקרה, אך לדאבון לבי לא נדפס אך עד ערך אבדימי, ועוד כמה ספרים אשר התחילו לעסוק במקצוע הלזה ומאמרים רבים אשר נדפסו בהעתונים, ‫את כולם ראיתי והתבוננתי עליהם.

אך לא מצאתי אף ספר אחד אשר יאמר עליו כי הוא זה, אשר יכיל בקרבו כל קורות ומאורעות חיי רבותינו ז"ל.

וכמו קול קורא אלי קום מה לך נרדם היום קצר והמלאכה מרובה ועת לעשות כבוד לחכמינו ז"ל ולחבר חבור שלם ומשוכלל, בלי כחל בלי שרק בלי שום פלפול ודרשות והשערות התלויות על בלי מה, אך כמו שהם, ושמתי פני להמקור הראשון להש"ס בבלי וירושלמי והמדרשים, ולקטתי ציונים וציינתי אצל כל תנא ואמורא כל דבר ודבר השייך לו.

ולא יאומן כי יסופר את כל העמל שעמלתי יומם ולילה משך שמונה שנים. את מבחר שנותי הקרבתי קרבן כליל לכבוד חכמי רז"ל. כל משך הזמן הארוך הזה לא ישבתי בסוד משחקים ואעלוז, לא ישבתי בסוד מרעים, לא שמתי אל לבי מה שחברי ישחקו לי וילעיגו עלי. ודבר אחד מדברי תורה היה שוה עלי מכל חללי דעלמא. ושמתי נגד עיני שחיי האדם כחלום יעוף. ומה עמקו דברי רז"ל מה שאמרו ב"ר ר"פ ויחי כצל ימינו עלי ארץ, ולואי כצל של כותל או אילן, אלא כצלו של עוף בשעה שהוא פורח. במלים הקצרים הנפלאים האלו מונח סוד ותכלית חיי האדם, שישים האדם אל לבו כי ימי הנעורים יעופו חיש מהר ותחתיהם צומחות שנים שתאמר אין לי בהם חפץ, ועלים לבנים יסובבו סחור סחור והמה ‫עדי ההתראה לאמר אל תתגאה בן אדם, וגם אם יתן האדם את חתיתו על כל החיים גם זה הבל, כי עד הגבול תבוא ולא תוסיף.

ואם כה נאמר אז נשתדל אך להטיב לזולתינו אשר זה כונת הבריאה וכל מצות התורה. ושגור על לשוני שכל האנשים דומים לזבובים, אך ימצאו בהם כמה מינים ממינים שונים. על פי רוב המה אורחים בלתי קרואים ובפרט בימי הקיץ אשר נפש כל האדם קצה בהם וישישו כי יבאו ימי החורף, וכל מה שהשאירו אחריהם חיש מהר ימחה והיו כלא היו. אבל הזבובים הנקראים בשם דבורים אשר מהם תצא דבש המתוק לחיך, ושעוה להאיר הבית, הזבובים האלו המה יקרים לבעליהם, כי המה נותנין חיים לעולם, ומי שיש לו כורת דבורים ישתדל להחיותם בימי החורף. כן האדם אשר חננו ה' בבינה יתירה צריך להשתדל להיות כדבורה הזאת ולהוציא מפיו דבש וכל מיני מתיקה, ולא להיות כזבובי מות.

אבל גם הדבורה אמרו רז"ל דברים רבה פ"א־ו במתק לשונם, מה דבורה זו דובשה מתוק ועוקצה מר כך ד"ת. ובזה הורו לנו רבותינו שצריך כל האדם להיות נוח לבריות וכאמרם ז"ל אבות רפ"ב איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם. ואמרו כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו, והעיקר שלא להתגאות ולומר קבלו דעתי שאך אמת יהגה חכי. והאומר כן, כל אמת אמת תפשיה להאי, וכבר אמרו בספרי מטות בא לכלל כעס בא לכלל טעות. ואם הראשונים שהיו כשרפי מעלה אמרו כזה, אנו מה נענה בתרייהו. ובפרט במקצוע הלזה אשר עדיין לא נעבדה ולא נזרע ועדנה בטל ילדותה. לכן צריכין אנו להזהר מאוד מאוד שלא לחפות עלילות שוא ומדוחים על ראשי מאורינו אשר לאורם נסע ונלך.

ולכן כל הבונה תולדות חז"ל מאיזה בטויים קשים אשר יצאו מפי חכם בשעת כעסו טעות היא בידו, או כל מי שבא לכתוב תולדותם ולאמר שאך הוא כיון לדעת האמת כבר הוא מודה בעצמו ששקר דיבר, כי האמת הוא אך חותמו של הקב"ה (שבת נה.) ואך כל אחד ואחד צריך לעמול בכל כחו לקרב אל האמת בכל מה דאפשר, ויהיה פיו ולבו שוין, ובזה יהיה נקי מאלהים ואדם.

וכל הדברים האלו היו נגד עיני תמיד ולא נתיאשתי מהן אף רגע אחד, ועי"ז נצלתי מלנפול ברשת השקר ולטפול על רז"ל דברים אשר לא כן הוא. ואף אם נאמר שגם המה היו עלולים לטעות, אבל זה ברור שלא הוציאו שום דבר שקר מפיהם, כי מעולם לא כסו על חטאתם, ואדרבה זה היה גדולתם ותפארתם, וכאשר אמרו יומא סט: מתוך שיודעין בהקב"ה שאמיתי הוא לפיכך לא כזבו בו, ובירושלמי ברכות פ"ז סה"ג אמרו יודעין הן הנביאים שאלוהן אמיתי ואין מחניפין לו. ומי לא יתפלא מרב עמרם חסידא שהרים קולו וצוח נורא בי עמרם. וכשאמרו לו תלמידיו כסיפתינן א"ל מוטב תיכספו בי עמרם בעלמא הדין ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי (קידושין פא.). והאם אין זה אך כח אלקי ממרום? ולכן לא לפלא מה שאמר אנטונינוס קיסר לרבינו הקדוש (ע"ז י:) ידענא זוטי דאית בכו מחיי מתים, כי אף מי שאינו מאמין בכל הקדוש לאומתנו בע"כ יודה לכל דברינו. כי למי נוח יותר להאמין אם לאיש אשר הוא זהיר במצוה קלה כבחמורה, איש אשר לא יוציא מפיו שום דברי נבלה, לצנות, ושקרים, איש אשר יקריב את גופו ונשמתו עבור אומתו וזולתו, או לאיש אשר כל קודש משחק לו, איש אשר ירמוס ברגל גאוה על העם, איש אשר ירדוף אחר כבוד המדומה, איש אשר יחפוץ להרוס את חומת הדת ולהתבולל בין הזאבים, ואם היינו רוצים להוציא דבר שקר מפינו ולומר (אף מן השפה ולחוץ) ששלשה הוא אחד, אז כבר היו פותחים לפנינו שערי עוה"ז לאכול מפריה ולשבוע מטובה, ולהסיר מעלינו את עול הגלות המר הזה אשר סובלים אנחנו קרוב לאלפים שנה, ולמה אין אנו עושין כן? זה אך יען שהקב"ה אמר לנו לא תשקרו. ועבור זה נשפך דם אבותינו ודמנו כמים המוגרים ואיך נתחיל להאמין ולילך בדרך מוליכנו ומדריכנו בגיא צלמות. האם לא ראינו בעינינו שגם דור השני הרוצים לתקן (או יותר טוב לקלקל) את הדת, שנאבדו ממנו לעולם ועד, והלכו ודבקו באלהים אחרים ונתוספו על שונאינו להעיק לנו.

ואחרי הדברים והאמת האלה, את מי אנו צריכין להאמין, אם לרבינו החת"ם סופר והצדיק הר"ר שמשון רפאל הירש ז"ל, או להחכם גייגער וכל כת דיליה. הראשונים העמידו תלמידים לאלפים ולרבבות בישראל נאמנים לאלהים, לעמם, ולמלכם. והאחרונים השמידו אלפים ורבבות מישראל. וכבר ראו כל העם כי לא מהמתקנים את הדת תבא תשועה לנדחי ישראל.

ולפלא על אשר ימצאון גם היום בתוכנו אנשים חכמים ונבונים אנשים בעלי דעה והשכל, אשר יתפארו באלהי נכר שממעי יהודה יצא, והלואי שלא היה בן אומתינו אז אפשר שלא היה שופכין דמנו כ"כ משך דורות הרבה, ואין אנו באין ללעוג על גוי ואלהיו. אדרבא ילך כל עם וכל איש בשם אלהיו, אבל אנחנו בשם אלהינו נדגול, אלהים אמת ותורת אמת, ונשים עטרה בראשינו את גדולי אומתינו, ובהם נחיה בגוים וכולם יכירו כי זרע ברך ה' אנחנו.

והנה אף שאין אנו רשאין להעמיד פסל ומסכה לזכרון גדולי אומתינו, ואין עושין נפשות לצדיקים, כי מעשיהם הטובים הן הן זכרונותיהם. ואפשר שבדורות הקדמונים היה למותר להם לכתוב תולדות רבותינו ז"ל, יען שכולם היו מאמינים באמונה שלמה בכל הגה שיצא מפי רבותם. אבל בדורנו זה אשר חכמים המה בעיניהם, ולא יאמרו עוד שאל אביך ויגדך, להם ועבורם צריכים אנו להראות את יקרת ערך הקדושים אשר בארץ המה, ולהראות לבנינו שלא מעם צוענים יצאנו, ולא מרועי חזירים אנחנו. צריכין אנו לפתוח לפניהם את ספרי דברי הימים לכל העמים ומה ימצאון שמה במה יתפארו. בשרי הצבא שלהם, אשר כל מי שהרג בחרבו הקשה רבבות אלפי אנשים נקיים, לו ניתן לגיון הכבוד. ומה עשו שרי הצבא שלנו המה הצילו רבבות אלפי אנשים ע"י דמם וחלבם. ואם האמת הוא כדאמרי אינשי שדם המלכים דם ירוק הוא, אז בלי גאות נוכל לומר שכל דמי העם הנדחה הזה דמי ירוק המה. וצדקו רז"ל מה שאמרו שבת סז. כל ישראל בני מלכים הן. ואקוה כי בספרי אשר אני נותן לפניכם היום קיימתי את אשר אמרתי. ולכן לא נשאתי פני גם להחכמים היותר גדולים, גם לרבנים היושבים על מדין, אם אך הוציאו דבה רעה על חז"ל בלי שום מקור, אתם דברתי קשה, ואלהים ה' יודע כי לא מקנאה או שנאה פרטית או חו"ש שרציתי להשפיל כבודם וערכם. כי יודע אני את מך ערכי נגד החכמים האלו. אך יען שראיתי ונוכחתי שאך השערות מדומות העלו על הספר, ומקורי עכביש רצו לבנות בנין, ובטיח תפל טחו קירותיהם. ואלהי אשר עמדתי לפניו מנעורי עד היום הזה, עזרני לבא על המוגמר, את בניני הגדול הזה. ואם כי בלי ספק ימצאו מגרעות במעשי ידי, אבל כונתי רצויה, השתדלתי יותר מכפי כחי, לשכללו וליפותו כאשר עיניכם רואות, ואם המבקרים האמיתים יראוני שטעיתי אתן תודה רבה להם. ואקוה כי הבאים אחרי אשר יעסקו במקצוע הלזה ימצאון די חמר ולבנים לבנות עוד הפעם בנין עדי עד ביתר שאת ויתר עז והמה יברכוני.

והנה לתאר לפניכם את ספרי זה ולעשות תוכן הענינים אדמה כי למותר הוא, כי לא בחידות ולא במשל ומליצה אדבר אליכם. וכאשר אך יפתח ספרי מיד תראו על מה אדניו הטבעו.

והשתדלתי בכל כחי לכתוב את חיי התנא או האמורא בלשון קל. כל מקרה ימי חייו מיום הולדו משפחתו ואבותיו, רבותיו חבריו ותלמידיו, תורתו וחכמתו עד יום פטירתו. ונטיתי מדרך המחברים אשר כתבו את עיקר הספר בלשון עצמם, וההערות והציונים הדפיסו בשולי היריעה. ואני לא עשיתי כן, כי לפי דעתי הציונים מבלבלים את עין הקורא, ויותר נוח להיות הספר כמפה פרוסה, והציונים באים בתוך הספר באותיות קטנות, ועל פי רוב לא שניתי את לשון חז"ל, וגם לא ציינתי כמעט בשום חכם באיזה שנה נולד, כאשר עשו כמה מן המחברים, ועתידים ליתן דין וחשבון על השקרים שהדפיסו לומר פלוני ופלוני נולד בשנה פלוני ונפטר בשנה פלוני, הלא ידוע לכל בר בי רב שלא נזכר בשום מקום בש"ס ומדרשים זמן לידת ופטירת חכמי רז"ל זולת אחדים מהם. ואך אם היה ידוע לי בבירור ממקור נאמן כמו מאגרת דרש"ג וכדומה אז כתבתי הזמן.

והיה בדעתי לחבר ספר גם על כל שמות הערים והכפרים ומקומות הישיבות הנזכרים בדברי רז"ל, אבל הקרה ה' לפני את הספר היקר "שבע חכמות" וראיתי כי הגדיל לעשות שמלבד שהיה חכם בחכמת התורה, עוד נגלו לפניו ספרי חכמת העמים, ולא השאיר אחריו רק עוללות. וכל המעיין בספר הזה יתן כבוד גדול להמחבר. וכבר מצאתי שמערך אחד מספר הזה נוצרו ספרים שלמים גם מבלי להזכיר את שמו, ויתפארו בנוצות זרים. ואני לא כן אנכי עמדי אני הזכרתי את שם החכם אשר שאבתי ממנו. ואך אם מצאתי שאני כונתי לדעתו טרם ראיתי את ספרו אז לא הזכרתי את שמו.

ואחלה מאת פני הקוראים שאם ימצאו בספרי איזה שגיאה ידינוני לכף זכות, יען כי בפה אין שום בעל מגיה והצרכתי לעמוס על שכמי גם להגיה ולא נסיתי באלה.

והנה אף שספרי היה למראה עיני כמה גאונים וחכמים אשר רצו ליתן לי הסכמתיהם, אך גמרתי בדעתי שלא להדפיס שום הסכמה, יען כי ספרי זה לא נכתב בעניני איסור והיתר ולא יצא שום מכשול ממנו אם לא כונתי על האמת.

וההסכמות נבראו אך להרבות בתוארים, ותוארים כהיום הוזלו כ"כ עד שגם תואר גאון גדול כותבים על אנשים פשוטים שלא קראו ולא שנו, וכמעט לחרפה נהיה אם אין כותבים על רב "הגאון האמיתי", כי בזה יראו "שגאון סתמא" הוא אינו אמיתי, וכבר אמר לי חכם אחד לו קמו מקברם החכמים וראו את כל הגדולות וגאונות אשר נכתב על מצבותיהם אז היו בושים, ועניתי לו שאין ממש בדבריו יען שכמה מהם לא יהיו יכולין גם לקרוא כל הכתוב עליו. ולכן משכתי את ידי מזה והספר יעיד על מחברו, וכאשר אמרו רז"ל אבני ביתו וקורותיו של אדם מעידין עליו (תענית יא.) והבנין יעיד על הבונה אם חכם הוא.

הספרים שהיו בגבולי למראה עיני, ש"ס בבלי דפוס ווילנא החדשות, ש"ס ירושלמי דפוס זיטאמר. וכ"מ שהבאתי הירושלמי ציינתי הפרק וההלכה, אך כשמצאתי שההלכה היתה ארוכה יותר מדאי ציינתי ג"כ את הדף והעמוד, המדרש רבה דפוס ווילנא וציינתי הפרשה והסימן, התנחומא, ומד' תהלים, משלי, שמואל, כולם מה שהוציא לאור ידידי הרה"ג החכם ר' שלמה בובר ז"ל, ואם המאמר מובא בדפוסים הישנים כתבתי בפירוש תנחומא הישן וכדומה. והאגרת דרבינו שרירא גאון ציינתי כאשר חלקתיו לג' חלקים ופרקים. וספרי דור ודורשיו היו לפני הוצאה רביעית. וספרי גרעץ מהעתקת החכם שפ"ר. וספרי יאזיפוס העתקה האנגלית, ובכולם השתדלתי בכל כחי לציין בדיוק בדי להקל על המעיין.

ואחרי כל חלק וחלק הבאתי כל שמות החכמים המובאים בספר היוחסין שלא מצאתי מקורם או שנשתבשו, ואולי ימצאו חכמים זולתי וישאו ברכה.

ותחת להאריך בהקדמתי אשר אולי הארכתי כבר יותר מדאי, אני נותן לפניכם מתנה קטנה אשר אולי ימצאון אנשים אשר יברכוני ע"ז, כי בעסקי בספרי זה כשבא לידי אחד מסימני הש"ס נתתי אל לבי להבינו וכמה פעמים מצאתי שנשתבש מאוד או שכונה עמוקה בזה, ועמלתי הרבה עד שמצאתי הכונה הנכונה, והנה ערוך לפניכם היום.

גם הדפסתי מיום שהותחל תאריך השטרות בהשואה עם מנין העולם, וחורבן הבית ומנין העמים, יען כי חשבון השטרות נזכר כמה מאות פעמים בספרי הלזה, ובפרט בהאגרת דרבינו שרירא גאון אשר הצאתי לאור שמה יבא כמעט אך חשבון השטרות לכן מצאתי לדבר נחוץ ומועיל שאם ירצה אחד לידע גם מנין העולם והמנינן אחרים יעיין בהלוח וימצא בנקל את מבוקשתו.

.המחבר

לונדון ר"ח ניסן עתר.

סימני הש"ס[עריכה]

בברכות ח. (נמצא בדקדוקי סופרים ובש"ס שלנו חסר). על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא [חיננא אשה. יונתן בתורה. יוחנן קבורה. חנין קראה. רבה בר רב שילא זבילא. רנב"י מיתה. מר זוטרא בכורסיא, סימן]. והוא סימן לכל המימרות שדרשו שם על הפסוק הזה. "ר' חנינא" אמר לעת מצא זו "אשה", "ר' יונתן" (ובגמרא, איתא בטעות ר' נתן וצ"ל ר' יונתן) אומר זו "תורה", "ר' יוחנן" אומר זו "קבורה" "ור' חנן" (ובגמרא הגרסא ר' חנינא ט"ס כי הוא מפרש דברי ר' יוחנן או שהוא ר' חנינא חברין דרבנן) אמר מאי "קראה", "רבה בר שילא" אמר היינו דאמרי אינשי – אפילו עד "זיבולא", ור"נ בר יצחק" אמר זו "מיתה", "ומר זוטרא" אמר זה בית הכסא, ועשו סימן נקי "בכורסיא". וסדרו את הדרשות לפי סדרי הדורות דהאמוראים.

שם יז. [מאיר גמיר. רבנן וחבירי. אביי ערום. רבא בחכמה. רב לעה"ב סימן] כן הוא בדק"ס ובגמרא שלנו חסר, והוא סימן לכל המימרות שאמרו מרגלא בפומייהו.

שם יח. [חייא, ובני ר' חייא, זעירי ואבוה דשמואל סימן] כן הוא בדק"ס והמה סימני החכמים זו אחר זו.

שם כא. [ספק, עמד והתפלל סימן] כן הוא בדק"ס מה שאמר רב יהודה אמר שמואל.

שם כב: אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר מג' פסוקים [בעל קרי. ראה. ומצא מים. צריך או אינו צריך] והמה סימנים להברייתות שמובא שם נזכר שהוא בעל קרי. ראה צואה. מים שותתין. הנצרך לנקביו. ותיבת אינו צריך הוא מיותר. דק"ס.

שם לב. [סימן מעשים. צדקה. קרבן. כהן. תענית. מנעל. ברזל.] ונפל ט"ס יען כי המה סימנים למימרות דר' אלעזר וא"כ איך קא חשיב בתוכם מימרא דר' יוחנן "כל כהן" ודרבא לא גזר "תענית" ולכן נראה יותר גרסת דק"ס [מעשה. הצדקה. קרבן. כהן מיום ליום] וכולם מימרות דר"א שאמר גדולה תפלה יותר "ממעשים" טובים. גדולה תענית יותר מן "הצדקה" — יותר מן "הקרבנות", "מיום" שחרב בית המקדש ב' פעמים, או אפשר דתיבת "קרבן כהן" חד סימן הוא, "ותענית מנעל" חד הוא, ובזה אתא שפיר גרסא שלנו.

שם נז: [הגוף. הגוף. מעין. משיבין. ומרחיבין סימן] וזה סימן מה שאמרו שם ג' נכנסין "לגוף", ג' אין נכנסין "לגוף", ג' "מעין" עוה"ב. ג' "משיבין" את הנפש, ג' "מרחיבין" דעתו.

שם [חמשה וששה ועשרה סימן] והוא ט"ס וצ"ל חמשה ששה וששה ועשרה, והוא סימן מה שאמרו שם, "חמשה" אחד מס'. "ששה" דברים סימן יפה לחולה. "ששה" דברים מרפאין. "עשרה" דברים מחזירין וכו'.

שבת ה. [סימן זרק ועמד. הכניס וטען] והמה סימנים מה שאמר ר' אבין א"ר אילעאי אר"י. "זרק" חפץ. "עמד" במקומו, "הכניס" ידו, היה "טוען". דק"ס.

שם כה. [סימן פנק עכס מחפז] ופרשו שם בגמרא עצמה את הסימן.
וביבמות עג: מובא אך הסימן מחפז.

שם כה: [סימן מ"ט ק"ס] והוא סימן לר' מאיר. ר' טרפון. ר' עקיבא. ר' יוסי, שכל אחד מפרש איזהו עשיר.

שם לב: [סימן שנא. חלה. תרומה. נגזלות. דינא. שבועה. שפיכתא. גילויא ונבלתא], והוא סימן להתחלת הדינים שאמרו בעון שנאת חנם. בעון חלה, [בעון ביטול תרומות ומעשרות]‏[2] בעון גזל, בעון ענוי הדין, בעון שבועות שוא, בעון שפיכת דמים, בעון גילוי עריות, בעון נבלות פה.

שם לד. [סימן בגופיא, זימרא, בחלבא דמלתא] ופי' בשל"ה הלכות תורה שבע"פ אות סמ"ך, שהוא סימן לכל המימרות שאמר ר' אבא א"ר חייא בר אשי אמר רב במס' שבת, הא גופא קשיא שבת לד., זימרא עג: אמר זומר חייב משום נוטע, ציפרא, קז. אמר נכנסה לו צפור וכו', בחבלא קיג. אמר מביא אדם חבל, דמילתא קכד: מכבודות של מלתא עכ"ל. ולפי הנראה תיבת בגופיא אין הכונה כמו שאמר של"ה הקדוש אך צ"ל "בקופה" או "בגומא" כי נזכר ג"כ נ: בדין נתקלקל הגומא אסור להחזיר. או שקאי על הא גופא קשיא ותחת רבא צ"ל ר' אבא.

שם נה: [ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, שלמה, ויואש סימן] והוא סימן למה שאמר רשב״ג א"ר יונתן כל האומר ראובן חטא — אינו אלא טועה. אך נפל ט"ס ותחת ויואש צ"ל ויאשיהו, ובדפוס שונצינו היה נדפס ויאש' ונשמט הקו בשגגה ונעשה מזה ויואש.

שם סג: [סימן זרות] והכונה מובא בספר למנצח לדוד להגאון ר' דוד פארדו וז"ל יש כאן ד' שמעתתא א) שני ת"ח המחדדין. ב) הנוחין. ג) המקשיבין. ד) המגדילים, והנה שמעתא קמייתא א"ר ירמיה א"ר אלעזר, השניה ר' ירמיה ארשב"ל. ג־ד) ר' אבא ארשב"ל. וזה הרמז הוא הז' מר' אלעזר, הריש מרשב"ל, ו"ת הכונה ותלמידיהן כי ר' ירמיה ור׳ אבא היו תלמידי דר"א ורשב"ל עכ"ל.

שם קח: [עזין צנון ואתרוג סימן] המה שלשה מאמרים מר' יהודה בר חביבא.

שם קכט. [סימן שנמסר] והוא סימן על שמות האמוראים שמואל, ר' יונתן, רב נחמן, רב יוסף, ורבא, מה שעשה כל אחד ביום שהקיז דם.

שם. היקל, ברוח, טעמא שהה סימן] והוא סימן על ד' דברים שאמרו רב ושמואל בענין הקזת דם.

שם קמג. [שרנם שפז סימן] והוא סימן על שמות האמוראים שמואל, רבה , רב הונא, אמימר, רב ששת, רב פפא, ר' זכריה, האיך נהג כל אחד ואחד עם נרעינין דתמרא בשבת.

שם קנו: [ערל שחז סימן], והכונה שעולא, רב, ולוי אמרו הלכה כר"י, ושמואל, ר' יוחנן וזעירי אמרו הלכה כר״ש.

עירובין יח. [דיו, למנודה, שבח, זוגית, נתקלקל, במידה, שלשה סימן] והמה ז' דברים שאמר ר' ירמיה בן אלעזר. א) דיו פרצוף פנים, ב) כל אותן שנים שהיה אדם הראשון בנדוי, ג) מקצת שבחו, ד) אמרה יונה — יהיו מזונותי, ה) נתקללה בבל (וכן צ"ל בהסימן), ו) לא כמידת הקב"ה, ז) שלשה פתחים יש לגיהנם. אבל שם בנמרא אמר ר' ירמיה בן אלעזר עוד ב' דברים, א) כל בית שנשמעין בו ד"ת. ב) מיום שחרב בית המקדש, ולכן גורס הנר״א [דיו, מנודה, שבח יונה, בית, שתי, נתקלל, במדה, שלשה, וחכם עדיף מנביא כי כן הוא בדק"ס בכ"י א"פ. אבל נראה כי אין אנו צריכין לזה, ואך תיבת שבח הוא ר"ת מקצת שבחו, כל בית, מיום שחרב.

שם נג. [סימן שמונה עשרה, ושנים עשר, למדנו, בדורו, לבן] והמה חמשה מאמרי דר' יוחנן, יח' גידלתי, יב' תלמידים, כשהיינו לומדין, ר' אושעיא בדורו, לבן של ראשונים.

שם נד. [סימן ענקים, לחייו, לוחות, חרות] והמה ד' מאמרי דר"א מה שצריך אדם לעשות שתלמודו יתקיים בידו.

שם סג. [סימן זילא מהניא, מחליף, איקא, ויעקב], הכונה שר' אלעזר מהגרוניא (הוא תיבת זילא מהניא להיפוך) נענש ע"י רב אחא בר תחליפא דאמר לא תיחוש לסבא, ונענש עבור ב' דברים א) שלא הראה הסכין לבע"הב רב אחא בריה דרב איקא, ב) שהיתה אתריה דרב אחא בר יעקב שהיה המופלג שבהן.

שם עה. [סימן חיצונה, עצמה, בבית, יחידאה, רבינא דלא, משכח בפנים], ונראה שטעות קצת נפל בספרים א) שהסימן צ"ל קודם ד"ה נתנו עירובין. ב) שתחת תיבת בבית צ"ל "ביבי", ג) שצ"ל "ולא" והמה קושיות הגמרא שאמרו שם תנן עירבה חצונה תנן עירבה זו לעצמה מתיב רב ביבי בר אביי ואם היו של יחידים מתיב רבינאולא עירב וכו', שכח אחד מן הפנימיות.
וע"ז הערני ידידי הרב החכם ר' יצחק פישער גי' מזאגר ישן.

שם צא. וכן א"ר יוחנן מי לחשך, רש"י לא גרס כלל תיבת מי לחשך, ובתוס׳ גורס "מלחשך" בתיבה אחת ומפרשי שכן קראו לר' יוחנן ע"ש המעשה המובא יומא פב:, אבל הריטב"א מפרש שהוא סימן הלכה, אך לא פירש על איזה הלכה כיון. ומפורש בעיטור ה' מילה ריש ח"א וז"ל רש"י כתב מלחשך לא גרסינן – ומסתברא לן דלסימנא היא הגרסא כדי שלא גטעה בההיא בגיטין יח. בפלוגתא דרב ושמואל וכו', מתקיף לה רב נתן בר הושעיא, ולשמואל יאמרו שתינשים בחצר אחד זו אסורה וזו מותרת, ומשום דגרסינן התם מתקיף לה רב נתן [שתי נשים] והכא מתקיף לה רב חסדא "שני כלים" משום הכי מנח סימנא [מלחשך והוא ר"ת מתקיף לה חסדא שני כלים] ונכתב בספרים שלא במקומו וצ"ל אצל מלת מתקיף. (הפירוש הזה העתקתי מספר היקר משפחת סופרים יא.).

שם צז. [שיצי עצבי סימן] הכונה שג' דברים שבמשנה שצריכין באור א) מה שאמרו במד"א בישנות, למאן קרינן ישנות, ופרשו אבוה דשמואל אלו הן ישנות כל שיש בהן רצועות ומקושרות, וע"ז היא הרמז ש"י, שמואל ישנות, ב) מצאן צבתים, מאי צבתים פירש רב יהודה זוזי זוזי, ועל זה הוא הרמז צ"י, צבתים יהודה, ג) דאמרו מחשיך עליהן, ומקשי ואמאי לעיילינהו זוג זוג וקאמר רב יצחק בריה דרב יהודה לדידי מיפרשא לי מיניה דאבא וכו', וע"ז בא הרמז עצב"י, שקושיית לעיילינהו מתרץ רב יצחק בר יהודה.

פסחים סח: [עב"ס סימן], והוא ר"ת ר' אלעזר, רבה, רבי יוסף, שכולם אמרו הכל מודים דבעינן לכם.

שם עב. והתניא ר' חייא [מאבל ערב], ונפל קצת ט"ס וצ"ל "מאיר ערב" פי' שר"מ אמר הדין שלא נחלקו ר"א ור' יהושע — אחד למול "ערב שבת" ויען שבדף עב. איתא א"ר שמעון לא נחלקו, לכן הניחו סימן שבכאן א"ר מאיר, ולכן ליתא תיבה זה בשבת כ. כי שם לא נוכל לטעות כי דברי ר' שמעון ליתא שם, וברש"י פירש שהוא שם מקים. (משפחת סופרים יא. בלשון אחר).

שם קיב: [מק"ש סימן] והמה שלשה דברים שצוה ר' ישמעאל בר' יוסי את רבי, מום, מקח, אשתך טבלה.

שם קיט. [דיאש אדיש כשדך מאודך (ולמטה, דק"ס) סימן] ותיבת דיא"ש הוא סימן, דוד ישי אחיו שמואל. אדי"ש, אחיו, דוד, ישי, שמואל. כשד"ך, כולם, שמואל, דוד, כולם, והתחילו לומר מתיבת אודך‏[3] ולמטה.

יומא מז: [בין, הבינים, פשט ומחץ (ונראה שצ"ל וקמץ) ופזר, וחשב, בחפינת, חבירו סימן], המה כל אבעיות דר"פ דלא איפשטא, אך חסר הרבה סימנים כי ר"פ בעי עוד כמה אבעיות שלא איפשטא.

מגילה יא. [סימן שסד"ך], והוא רמז, שלמה, סנחרב, דריוש, כורש.

שם יב: ברש״י נערי לא גרסינן. פי' שהיה כתוב "נערי סימן" והוא רמז לתירוצים שאמר רב נחמן, ריב"ל, רבנן רבא, ור' יוחנן.

שם כה. [בלת, עקן נשפה סימן], רמז שדברים הללו נקראין ומתרגמין, מעשה בראשית, מעשה לוט, מעשה תמר, מעשה עגל הראשון, קללות, עונשין, אמנון ותמר, אבשלום, פלגש, הודע.

שם כה: [רעבדן סימן] והמה רמזים שאלו נקראין ולא מתורגמין ראובן, עגל השני, ברכת כהנים, דוד ואמנון.

שם כז: [זלפן סימן], רמז ר' זכאי, ר' אלעזר בן שמוע, ר' פרידא, ר' נחוניא, ששאלו לכל אחד ואחד במה הארכת ימים ומה שאמר זה לא אמר זה.

שם לא. [מאפו סימן] ופירש"י משכו, אם־כסף, פסל־לך, וידבר שבבהעלותך.

מו"ק כה: [חנין, יוחנן, זירא, אבא, (וצ"ל אבהו), יעקב, יוסי, שמואל, חייא, מנחם סימן] על החכמים האלו עשו הספד, וחסר תנחום ועוד כמה שמות אמוראים.

תענית ח: [קבוץ גייסות צדקה מעשר (כצ"ל) פרנס סימן], המה דברים שאמר ר' יוחנן בענין גשמים.

שם טז. [רחוב, תיבה, ושקים, אפר, אפר, קבורה ומוריה סימן] המה רמזים שעל כל אחד מאלה נשאל.
א) למה יוצאין לרחוב, ב) למה מוציאין את התיבה, ג) למה מתכסין בשקים ד) למה נותנין אפר ע"ג תיבה, ה) למה נותנין אפר בראש, ו) למה יוצאין לבית הקברות, ז) מאי הר המוריה.

יבמות סג. [סימן אשה וקרקע, עזר, זאת, שתי הברכות, חגרי, פחתי] המה שבעה מאמרי ר' אלעזר.

שם פז: [סימן אמר ליה לא נעשה, ונעשה (כצ"ל) במיתה, נעשה, ולא נעשה בולד, ייבום ותרומה סימן] המה מה שמקשה רב יהודה מדאסקרתא לרבא לא נעשה – ונעשה מתים, ואח"כ מקשה ונעשה ולד – ולא נעשה בולד, ושניהם לעגין יבם ותרומה.

שם קב. [סימן התרת, יבמה, סנדל], המה שלש הלכות שאמר שם רב יהודה אמר רב.

כתובות יט. [סימן בא"ש] הוא רמז רבא, אביי, רב אשי שכל אחד אמר תירוץ אחר.

שם כא. [סימן נח, נד, חד], הוא רמז על שמות האמוראים שאמרו ומי אמר שמואל הכי, חנינא‏[4] בר חייא (נ"ח), הונא בר יהודה (נ"ד), חייא בר יהודה (ח"ד).

שם מא. [סימן היזיק, מה, והמית, כלל] המה ד' קושיות שמובא שם א) תנן הניזק והמזיק, ב) מה בין תם למועד, ג) המית, ד) זה הכלל.

שם נג: [סימן דגברי, שק, זרף, מאנה ויבמה שניה ארוסה ואנסה]. פי' ש"ק זר"ף שרב ששת וריש לקיש, ר' אלעזר , רבא, ורב פפא שאלו בדין ממאנת, בת יבמה, בת שניה, בת ארוסה, בת אנוסה, וכולם נשארו בתי"קו.

שם צא: [סימן אלף, ומאה, מצוה, בכתובתה, יעקב, זקף, שדותיו, בדברים, עסיקין] המה רמזים על כל המעשיות המובא בנמרא, ההוא גברא דהוה מסקי ביה אלפא זוזי, מסקי ביה מאה זוזי, מצוה על היתומים, דזבנה לכתובתה, שירש שדה מיעקב, זקף עליו במלוה, מכר כל שדותיו, לאו בעל דברים דידי את, ויצאו עליו עסיקין.

קידושין כ: [סימן עבד, בית, חצאין, בית עבד קרובים], אלו שלשה איבעות שבעי ר"ה בר חיננא מרב ששת, עבד עברי הנמכר לנכרי, המוכר בית נגאל לחצאין, המוכר בית נגאל בקרובים, והוסיפו תיבת עבד שגם הוא נגאל בקרובים.

שם כא. [סימן חרש חבש זמן] המה רמזים מה שהקשה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, רב אחא סבא לרב אשי, מר זוטרא בריה דרב מרי לרבינא.‏[5]

גיטין ח. [סימן עב בר רק] המה שלשה דברים ששוותה סוריא לחו"ל, והיינו עפרה טמא, המוכר עבדו, המביא גט. ובג' דברים שוותה סוריא לא"י חייבת במעשר, רוכב בשידה תיבה ומגדל וכמו שאמרו שם התוס', וקונה שדה בסוריא כקונה בירושלים.

נדרים כא: [סימן אסי ואלעזר יוחנן וינאי] וזה מה שאמרו שם בגמרא ההוא דאתא לקמיה דר' אסי, לקמיה דר' אלעזר לקמיה דר' יוחנן לקמיה דר' ינאי סבא, להתיר נדרם.

שם פט. וסימנא יללי, ופירש"י בבא ראשונה, תני יפר והדר תני לא יפר, בבא אחרונה תני לא יפר והדר יפר.

נזיר נב: [סימן יחיד שהוא גילח ואחד] הגאון בעל למנצח לדוד מפרש כונת הסימן, שבגמרא מובא ד' תירוצים על הברייתא דקא תני ששה דברים ר"ע מטמא. א) לאפוקי עצם כשעורה, דיחיד הוא דפליג עליה, ב) ואב"א כי קא תני אבר מן המת, אבר מן החי לא קתני, וע"ז הניחו סימן תיבת "שהוא" כלומר כיון דקא חשיב אבר מן המת אין צריך לחשוב אבר מן החי שהוא הוא ג) כי קא תני כל היכא דנזיר מגלח ד) שרביעית דם לא הדר ביה ר"ע, וע"ז הניחו סימן תיבת "ואחד", פירש שמכל הששה דברים שאמר חזר מכולן חוץ מאחד, והיינו דם.‏[6] עכ"ל כונתו ולא לשונו.

סוטה לה. א"ר יוחנן [סימן אמת, לכדו, לויה], משום ר' מאיר. הכונה ששלשה הלכות א"ר יוחנן משום ר"מ במס' סוטה. א) הכא כל לשון הרע שאין בו דבר אמת. ב) לקמן מב: בג' מקומות לכדו פיו, ג) מו: כל שאינו מלוה.

שם לח: [סימן מתאוה, לברכה, דוכן, בעבודה, כוס, מכיר, נהנה, בעגלה], המה ח' מאמרים שאמר ריב"ל.

שם מא: [סימן אף עובר גיהנם בידו נדה גולה] המה ששה מאמרים שאמר ר' אלעזר בענין שאסור להחניף והעונש הבאה בעבורה.

ב"ק נו. [סימן העושה בסם ושליח חבירו נשבר] רמז על ה' הלכות שפטורין מדיני אדם וחייבין בדיני שמים.

שם נו: [סימן החזירה לעולם השב חייא אמרת נשבר שכר] המה ז' פעמים שהקשה לו רב יוסף לרבה. א) החזירה, ב) לעולם הוא חייב, ג) השב אין לו אלא בביתו, ד) והא אמר ר' חייא בר אבא, ה) לא אם אמרת, ו) ונשבר, ז) לימא מסייע ליה השוכר פרת וכו'.

שם פ: [חבד, ביח בחן סימן] הוא רמז על שמות האמוראים, (חב"ד) הוא ר' אחא משום ר' אבא משום ר' אדא. (ביח) ואמרי לה ר' אבא משים ר' חיא משום ר' אחא, (בחן) ואמרי לה ר' אבא משים ר' אחא משום ר' חנינא.

שם צט: [קלן סימן] רמז לשלשה דברים דתנן אליבא דר"מ לחומרא, קשרו, לצבוע, נשברה כדו.

שם ק. [ד' ל' מ' פ' סימן] המה ד' דברים שאמרו אליבא דר"מ דן, לצבוע, המסכך, נפרצה.

שם קב. [סימן סבן], רמז שרב יוסף יתיב אחורי דר' אבא קמיה דרב הונא ועשו סימן זה כדי שלא נטעה בההיא דלקמן קטז: ששם איתא יתיב רב יוסף אחורי דר"ה בר חייא קמיה דרב נחמן.

ב"מ כא: [סימן פמגש, ממקגטי, מכסעז] והוא רמז לכל הת"ש שמובא, פירות, מעות, עיגולי, לשונות, המוציא, מאימתי, קציעות, הגנב , שטף, היו, הבעלים מרדפין, כיצד, והוסיפו, עודהו, יצאתה זו.

שם לב. [סימן בהמה, בהמת, אוהב, שונא רבצן] המה כל לימא מסייע ליה בהמת וכו' ת"ש בהמת, ת"ש אוהב, וכו'.

שם נא. [סימן זב רש] שמות האמוראין המתרצין את המשנה. ר' אלעזר, רבה, רבא, רב אשי.

שם סח: [במה, עיזי, ותרגגולין, מעלין סימן] המה התחלת כל תנו רבנן שמובא שם.

ב"ב ב: [סימן גינה כותל, כופין, וחולקין, חלונות דר"נ] המה כל ת"ש שמובא שם בגמרא.

שם ט. [סימן גדול מקדש משה] המה ג' מאמרי דר' אלעזר שאמר בענין צדקה.

שם טו. [ימשק סימן], והוא ישעיה, משלי, שה"ש וקהלת שכתבו חזקיה וסיעתו.

שם [קנדג סימן] והוא, יחזקאל ושנים־עשר, דניאל ומגילת אסתר שכתבו אנשי כנה"ג.

שם מ. [סימן ממהק] זה הסימן קאי אדלעיל דאמר רבא אר"נ שדינם בפני שנים, מחאה, מודעא, הודאה, קיום שטרות. ונראה שצ"ל "ממהקק" כי חסר דין קנין שהוא בפני שנים.

שם מא. [ענב סימן] והוא רב ענן רב כהנא דשקלי בדקא בשדותיהם, והב' הוא מה שאמרו שם ההוא דהוה דר בקשתא בעליתא, אבל הוא דחוק מאוד. ויותר נראה גרסת דק"ס ענבד סימן ואך צ"ל ענכד סימן, והוא רמז על רב ענן, נחמן, כהנא, יהודה, פי' שרב ענן בא לפני ר"נ, ור' כהנא בא לפני ר' יהודה.

שם מה. [דכולה נזיקין סימן מכריז רבא] כן הוא הגרסא בדק"ס, ופי' הלשון הזה (מכריז רבא) נמצא אך בנזיקין, והוא בב"ק כג: קיג.

שם מו: [עמלק סימן] המה כל ת"ר ערב מעיד, מלוה מעיד, לוקח ראשון מעיד, קבלן מעיד וכו', ומה שעשו רז"ל סימן כזה הוא שלא לשכח את זכר עמלק (שמעתי מפי ידידי הרה"ג ר' שאול הורוויץ).

שם נ. [מדסע סימן] ר' מאיר אומר, (כן מובא בדק"ס) והוא ההלכות שאמר ר' מאיר, ר' יהודה, ר' יוסי, ר' אלעזר.

שם עג: [סימן כעפרא דתכילתא, טרקתיה עקרבא למלתיה] והמה מעשיות שסיפר רבב"ח מה שראה, והמה, שקיל עפרא, קרנא דתכילתא,ותחת טרקתיה צ"ל "קוטריה" והוא גבי בלועי דקרח דמפקי קוטרא, דהדריה ליה עקרבא, שקלתא למילתאי.

שם עד: [סימן כל, שעה, ירדן], והוא מה שאמר רב יהודה אמר רב כל מה שברא, בשעה שביקש, ירדן יוצא.

שם [סימן ימים, גבריאל, רעב] בכל אלו נאמר כי אתא רב דימי אר"י.

שם עח: [סימן זגם נסן] והוא ר' אליעזר, ר"ש בן גמליאל, ר' מאיר, ר' נתן, סומכוס, נחום, שכולהו סבירי להו כי מזבן וכו'.

שם פט. [סימן אין מעיינין, ואין גודשין, באגרדמין, ובלטרא שלשה, ועשר, נפש משקלות ממחק, עבה, לא תעשו, לא יעשה], ונראה שצ"ל סימן אין גודשין ואין מעיינין, פי' בכל ההלכות האלו נאמר ת"ר, והאחרונה "לא יעשה" צ"ל "לא ישהה", וזה מה שאמרו שם פט: תנ"ה לא ישהה אדם וכו'.

שם צ: [סימן אוצרי פירות, אין אוצרין, ואין מוציאין, ואין משתכרין, פעמים בביצים, מתריעין, ולא מוציאין] בכל אלו ההלכות אמרו ת"ר חוץ מן האחרון נאמר תנ"ה.

שם צא. [סימן מלך (וצ"ל אלימלך), אברהם, עשר שנים, שנפטר, נתנשא לבדו], והמה מה שאמר רב חנן בר רבא אמר רב, אלימלך ושלמון, אימיה דאברהם, עשר שנים, אותו היום שנפטר אברהם, ומה שדרש על הפסוק "והמתנשא", כתוב "אמר רב חנן" וזה שהניחו הסימן "נתנשא לבדו" שאין שייך אדלעיל לומר בלשון "ואמר".

שם צא: [סימן סלע, פועל, חרובא, טליא, אמרין] בכל אלו המאמרים אמר ר' יוחנן נהירנא.

שם צב: [סימן אשה ועבד שור שורין ופירות] המה כל הקושיות מיתיבי האשה , ת"ש המוכר עבדו, ת"ש שור שנגח, לימא כתנאי שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג, ת"ש המוכר פירות.

שם צד. [סימן כל, תרי, שטרי, דראבין בר רב נחמן, אונאה, וקבלנותא] על הראשון אמרו מיתיבי ובחמשה האחרונים אמרו ת"ש, ומה שמקשה שם ב' פעמים מסיפא לא קחשיב.

שם קיג. [סימן אמר רבה בר רב שילא], ובמסורת הש"ס יאמר שהוא שם אמורא, ובאמת צ"ל "שימן" והמה ד' תירוצים שאמרו שם, רבה בר שילא אמר, אמר קרא איש, ורנב"י אמר אמר קרא ידבקו, ורבא אמר ידבקו מטות, ורב אשי אמר אמר קרא ממטה למטה ובן וכו'.

שם קטז. [סימן הדד, עני חכם] המה ג' דרשות מר' פנחס בר חמא.

שם קיז: [סימן לרב, צלפחד, ויוסף, איכפל, מנשה , יחשב] המה שש קושיות שהקשה ר"פ לאביי.

שם קכב: [סימן נפשם] והוא רמז להאמוראים שתירצו על קושית הגמרא מאי אחד הבן, והמה רב נחמן, רב פפא, רב אשי, מר בר רב אשי.

שם קנא. [סימן זוטא, אימיה, דעמרם מתרתי אחוותא, רב טובי ורב דימי בר יוסף] ונפל טעות קצת וצ"ל אימיה דזוטרא, רמי, עמרם, מתרתי אחוותא רב טובי ורב דימי בר יוסף. והמה החמשה מעשיות שמובא שם, אימיה דרב זוטרא בר טוביא, אימיה דרמי בר חמא, אימיה דרב עמרם, אחתיה דרב טובי בר מתנא ואחתיה דרב דימי בר יוסף.

שם קנד. [סימן מניח] הוא ר' מאיר, ר' נתן, ר' יעקב, ורב חסדא.

סנהדרין ו: [סרמש בנקש סימן], המה רמזים שם האומר והדין ר' אלעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אמר אסור לבצוע, ר' אליעזר אומר כיצד מברך, ר' מאיר אומר הרי זה מנאץ, ר' יהושע בן קרחה אומר – שיש שלום, רבי אומר – מתוך ביתו, ר' שמעון בן מנסיא אומר שנים שבאו, ר' יהודה בן לקיש אומר – ואחד קשה, ר' יהושע בן קרחה אומר – מנין שלא ישתוק.

שם ז. [שמעי, ושתי, שבע, זמירות, הוא סימן], המה החמשה מעשיות שמובא שם ועל כל אחד א"ל שמואל לרב יהודה קרא כתיב, וחסר תיבת גברא לבסוף.

שם [אמת, ממון, יראה סימן], המה שלשה מאמרים שאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן בענין דיינות.

שם י: [זמן, נשיא, צריך, גדי סימן], המה ד' דברים דאין מעברין את השנה, ובכ"א נאמר ת"ר.

שם יט. [חזר, והלך, וסיפר סימן], המה ג' דברים שאמר רמי בר אבא מה שהתקין ר' יוסי בציפורי.

שם יט: [חנינא, קרא, יוחנן, ואשתו, אלעזר, וגאולה, ושמואל, בלימודו סימן] פי' שלשה הראשונים הביאו ראיה מפסוק שכל המגדל יתום בתוך ביתו כאלו ילדו, ר' חנינא מביא ראיה מהפסוק ותקראנה, ר' יוחנן מפסוק ואשתו, ר' אלעזר מפסוק גאלתו, ותיבת שמואל בלימודו הוא רמז לר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן שאמר כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו.

שם כו: [סימן דבר, ועריות, גנב], המה ג' דברים שאמר רב נחמן.

שם לב. [סימן חרפש], המה רמזים על שם האומר והדין, ר' חנינא אמר בדין דרישה וחקירה, רבא ורב פפא בדין מרומה, ורב אשי אמר אחד לפשרה.

שם לד: [סימן משפט, מענה , מטה], המה ג' דברים שאמר רב אחא בר פפא בפרק זה, א) הכא בדין משפט, ב) לקמן לו. בדין לא תענה, ג) לו: בדין לא תטה.

שם לח: [שעה, בסיף, ארמי סימן], המה ג' דברים שאמר רב יהודה אמר רב בענין אדם הראשון, וחסר תיבת "מין".

שם לט: [סימן קרא, וזכה, באדום], המה ג' דברים שאמר ר' יצחק על עובדיהו, ויקרא אחאב אל עובדיהו, מפני מה זכה עובדיהו, עובדיה לאדום.

שם מ: [סימן פלט, סייף, התראה], המה רמזים מה שאמרו עיר הנדחת להנך תרתי לא דמיא שכן ממונם פלט, ע"ז לא דמיא שכן בסייף, עדים זוממין – שכן צריכים התראה.

שם מח. [סימן כפה, נפשיה, דחציבא, נכיסא, דאומנא], והוא ט"ס וצ"ל כדמובא בדק"ס [סימן כפה, נפשיה, דחציבא, דקברי, הותיר, מאב, דכיסא, דאומנא] והמה מה שאמרו מיתיבי ואח"כ כל הת"ש.

שם נז. [גשר סימן], והוא גילוי עריות, שפיכת דמים וברכת השם.

שם נח: [מגביה, עבדו, שבת סימן], והמה מה שאמר ר"ל המגביה ידו, עובד אדמתו, עכ"ום ששבת.

שם סא: [סימן עבד ישתחוה למשיח], והוא מה שאמר אביי דין העובד, אפילו נעבד (שהשתחוו לו), כהן משיח.

שם עז: [סימן סולם, תריס, סמנין, בכותל], הוא מה שאמר רב וסולם בבור, ותריס בידו, וסמנין בידו, צרור בכותל.

שם עט: [סימן בשרק] ובאמת צ"ל בשקר, אך לא רצו לעשות סימן תיבת בשקר לכן הפכו התיבה, והמה סימנים ר' אבהו, שמואל, רבא, ריש לקיש.

שם צ: [צדק גם גשם קם סימן], והוא ט"ס וצ"ל כגרסת מהרש"א [צרק קם גשם גם] והמה סימנים שאלו הצדוקים, רומאים, קליאופטרא, קיסר,מינא, והמה שאלו לרבן גמליאל, ר' יהושע, ר' מאיר, רבן גמליאל, ר' אמי, והגהות הגר"א א"א לכוונו.

שם ק: סימן זירא, רבא, משרשיא, חנינא, טוביא, ינאי, יפה, יוחנן, מרחם, יהושע, מקצר], המה שבעה אמוראים שדרשו הפסוק כל ימי עני רעים. ור' חנינא דרש אשה טובה, ור' ינאי זה שדעתו יפה, ור' יוחנן אמר זה רחמני, ורי"בל זה שדעתו קצרה.

שם קג. [סימן על שדה בתים (וצ"ל כיתות) לא תאונה], המה ג' דרשות שאמר רב חסדא א"ר ירמיה בר אבא.

שם קו: [סימן גבור, ורשע, וצדיק, חיל, וסופר], המה החמשה מאמרים שאמר ר' יצחק.

שם [סימן שלשה, ראו, וחצי, וקראו], המה ארבעה מאמרים שאמר ר' יוחנן.

ע"ז ד: [יום מעיד טרף בעגל סימן], המה ד' מאמרים שאמר רי"בל.

שבועות ח. [סימן ע"ז יולדת מצורע נזיר וכולו], המה מה שמקשו אימא ע"ז, אימא יולדת, אימא מצורע, אימא נזיר, ותיבת כולו ליתא בדק"ס.

שם ל: [סימן סניגרון, בור, גזלה, מרמה], המה הד' ת"ר שמובא שם מנין לדיין שלא יעשה סניגרון, שלא ישב תלמיד בור, שיודע בחבירו שהוא גזלן, שיודע בדין שהוא מרומה.

שם לא. [סימן תלתא תלמיד, ותלת בעלי חוב, סמרטוט שומע ומטעים], המה ג' דיני תלמיד, ג' מנין לנושה בחבירו, ודין אחד לבוש סמרטוטין, ודין שלא ישמע דברי בעל דין, ודין שלא יטעים, וכולן למדנו מן הפסוק מדבר שקר תרחק, ובדפוס ווינציא ולובלין גרסי [סימן זכות טועה מנה במאתים חוץ בע"ד סמרטוט שומע ומטעים], והיא היא.

שם לה: [אברהם, דלטיא, לנבות, בגבעת בנימין, שלמה, דניאל סימן], המה רמזים שכל שמות האמורים באברהם, בלוט, בנבות, בגבעת בנימין, בשלמה ובדניאל המה קודש.

שם לז. [סימן חובה כיתות דבעל הבית חומר נזירא], המה כל ת"ש שמובא שם.

שם מא: [סימן ראובן ושמעון, דתנו הלכתא, יזפי ופרע, פלוני ופלוני, עפצי, סטראי, בהימנותא, כבי תרי], המה שמונה ספורי מעשיות בענין פריעת בעל חוב שמובא שם.

מכות י. [סימן אשי ללמוד, רבינא ללמד], והיא רבאשי'אמר כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה, ורבינא אמר כל האוהב ללמד.

שם יא. [סימני רבנן מהמני וספרי], ונראה שצ"ל סימן ירבנן נחמני וספרים והכונה (ירבנן) שחולקין ר' יהודה ורבנן, ואח"כ (נחמני) חולקין ר' נחמיה ור' יהודה, ואח"כ (וספרים) שחולקין בדין ספר ר' יהודה ור' מאיר.

שם טז. [סימן גזל, משכן ופאה], המה ג' קושיות שהקשו דרחמנא אמר.

שם כב. [סימן שנבאי שנז], רמזי כל שמות האמוראים המובאים בשם מתקיף, כמו מתקיף רב הושעיא, מתקיף רב חנניא, ר' אבהו, אביי, רב אשי, רבינא, א"ל ר' זעירא לר' מני וליחשוב וכו'.

שם כד. [סימן דמשמק סק], והמה רמזים על מה שדרשו בא דוד – בא מיכה – בא ישעיה – בא עמוס – בא חבקוק, ואח"כ אמרו ד' גזירות גזר משה – בא עמוס ובטלה – בא יחזקאל ובטלה והיה צ"ל דשממק, אך יען שקשה ההברה ב' ממי"ן ביחד לכן עשו הסימן דמשמק.

זבחים ה: [סימן הגש בשר], וצ"ל הנש נשד, והמה רמז על מה שאמרו שם יתיב רב הונא ורב נחמן ויתיב רב ששת גבייהו, ואח"כ אמרי יתיב רב נחמן ורב ששת ויתיב רב אדא בר מתנה גבייהו.

שם ז: [חטאת על מי מכפר עולה לאחר דורן סימן], שם פירשה הגמרא הכונה.

שם ח: [שלו קבאיצן ממהר בצא בא סימן], "שלו" הוא אבוה דשמואל, ור' אילא דדרשי אי הוה כתיב וזבח, "קבאיצן" הוא ר' יעקב א"ר אבין , ר"י בר' אבין, רב יצחק, מ"ז בריה דרב נחמן, "ממהר" הוא מר זוטרא, רב יימר בריה דר' הלל מתקיף וממאי דמותר פסח, "בצא" ר' אבין ורב חנא בגדתאה מתקיף ומי מצית אמרת, "בא" הוא אבוה דשמואל, ובדק"ס נמצא גרסאות שונות וכולם משובשים.

שם מז: [ולא תותר, ולא תותר, אנינות, וטומאה, טומאה, יחיד ויחיד, ציבור סימן], הסימנים הללו שייכים לדעיל דפריך רבא בר אהילאי לא תותר אנינות, לא תותר טומאה, ותותר טומאה אצל כה"ג, בקרבן יחיד – בקרבן ציבור.

שם מט: [היקש וגזירה שוה קל וחומר סימן], פי' דבר הלמד בהיקש מהו שילמוד בג"ש, או דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בקו"ח, או איפכא, וחסר תיבת "ובנין אב".

שם סט. [קץ חפץ סימן], ומפרש הגמרא אביא המולק קדשים בחוץ, ומולק חולין בין בפנים בין בחוץ.

מנחות ב: [סימן עולה עולה מלק ומיצה חטאת העוף, קדשי קדשים, קדשים קלים], הוא רמז לחמש קושיות, עולת העוף שמלקה למעלה, עולת העוף שמיצה דמה למעלה, חטאת העוף שהזה דמה למעלה, קדשי קדשים ששחטן בצפון, קדשים קלים ששחטן בדרום, וכל קושיא מתורץ מעשיה מוכיחין עליה.

שם ה: [סימן רקיח מר אדא לשישיה], המה שמות כל האמוראים המתרצים, רב, ריש לקיש, רב אחא, רבינא, מר בריה דרבינא, רב אדא, רב שישא כל אחד אומר בתירוצו "משום דאיכא למימר" חוץ מרב אחא ורבינא.

שם יט. [סימן נתץ יקמל],‏[7] והמה, נזיר, תודה, מצורע, יום הכפורים, קרבנות, מנחה, לחם הפנים, בג' הראשונות לא נאמר בהם אלא תורה, ובג' האחרונות כתיב חוקה.

שם כ. [אשבנ, טמא סימן], והמה, אחרים, אישים, בחוץ, נותר, טומאה, מעילה, אדרבא, והמה בענין אחת.

שם מב: [סימן בגשם], וכדמפרש בגמרא מייתי מגביא, גילא, ומיא דשבלילתא ומי רגלים.

שם נה. [נחשון, ושחט, ערף, בפח סימן], וצ"ל עוף בפסח, והמה ד' דברים שאינן טעונין צפון, שעיר נחשון, השוחט, בן עוף, ופסח.

שם סה: [של ר"א סופר, ר' יהושע מונה, ר' ישמעאל מעמר, ר' יהודה למטה‏[8] סימן], כל אחד אמר הלכתא, ר"א תספר, ר' יהושע אמרה תורה מנה, ר' ישמעאל אומר – הכא עומר, ור' יהודה בן בתירא – ונאמר שבת למטה.

שם סח: [סדר הנצא גלי פיל סימן], ונראה שצ"ל גללי, והמה ד' בעית' דרמי בר חמא – שלא כסדרן – שתי הלחם, הנצה שריא – חטים שבגללי בקר, פיל שבלע וכו', ועשה סימן לזה יען שבאמצע מובא בעי' דרבא בר רב חנן.

שם פ: [סימן למודים מידת עלה שיש שכן דדמה דאי חלש מותר תמורה בחוץ חזקיה הפריש חטאת לאחר יותר], ובדק"ס הגרסא למדו לוים מידה שבו שיש בדמה דאיחלש מותר תמורה בחוץ הפריש חטאת לאחריות, ובשיטה מקובצת גורס סימן למדים לוים שיש שכן בדטהריא, וכל הגרסאות נשתבשו הרבה עד שא"א לעמוד על אמיתת הדבר, וכבר האריך בזה בדק"ס.

שם פז: [סימן חצי, חביתי, שלחן], המה הג' איבעיות דבעי רמי רב חמא מרב חסדא.

שם צט. [סימן ביטל, סרח, ושכח], המ הג' מאמרים שאמר ר"ל.

שם קו. [סימן יחיד, בגלל, לבנה במג מקמצה], וצ"ל תחת "במג" בלוג,‏[9] וכן צ"ל סימן בגלל יחיד, לבנה בלוג מקמיצה, והוא מה שמסתפקא להו באה בגלל יחיד, טעונה לבנה, באה בלוג, טעונה‏[10] קמיצה.‏[11]

שם קו: [סימן עצים, זהב, יין, עולה, תודה, שור], המה ו' דברים שנאמרו במשנה הרי עלי עצים וכו'.

שם קז: [סימן קמף שע], וצ"ל קזף שע, והמה שמות האמוראים האומרים כנגדד מי המה ששה לנדבה, והמה חזקיה, זעירי, בר פדא, שמואל ור' הושעיא.‏[12]

בכורות ל: [סימן חבר, תלמיד, תכלת, מכס, חזר, גבאי, בעצמו], המה שבעה ת"ר שמובא שם.

חולין ד. [סימן מכניס, איזמל, בזכרים], ופי' התוס' שהם סימני שמעתתא דר"מ, א) הכא, ב) לקמן לא. איזמל, ג) נא. הנהו דיכרי וכו'.

שם ה: [סימן נקלף], הוא רמז לשמות האמוראים האמוראים שאמרו שר"ג וב"ד אסרו שחיטת כותים, ר' חנן א"ר יעקב ור"י בן לוי משום בר קפרא.

שם יא. [סימן זמן שבח מכנש] והמה רמזי שמות האמוראים, ר' אלעזר, מר בריה דרבינא, רב נחמן בר יצחק, רב ששת, רבה, רב אחא, רב מרי, רב כהנא, רבינא, רב אשי, וכל אחד אמר תירוץ אחר על השאלה מנא הא מילתא דאמור רבנן זיל בתר רובא.

שם יט: [סימן בכד], והוא ר' אבא, רב כהנא, רב יהודה, דיתיב ר' אבא אחורי דר"כ ויתיב ר"כ קמיה דרב יהודה.

שם כז. [כמש סימן], והוא רב כהנא, רב יימר, דבי ר' ישמעאל, כולם אמרו בענין אחד.

שם כז: [סימן נתנבל דם במליקה], רמז לג' קושיות שמובא שם.

שם כח. [סימן שחט חצאין גרגרת פגימה דחטאת העוף], הוא רמז לחמש קושיות ובכולם נאמר ת"ש חוץ מהראשונה שאמרו מיתיביה.‏[13]

שם כח: [סימן חצי, קטינא, גרגרת, פגומה], רמז לד' קושיות, א) תנן, ב) אמר רב קטינא ת"ש וכו'.

שם כט. [הכש פשח סימן], והמה רמזי האמוראים שמובא שם, ר' הושעיא, רב כהנא, רב שימי, ר"פ, רב אשי, ר' חנן‏[14], שכל אחד אמר סימן אחר על קושית הגמרא חוץ מר' יוחנן.

שם מ: [נעץ סימן], והוא רב נחמן, רב עמרם ור' יצחק, כולם אמרו אין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

שם מג. [הלכות, חבר, כזית, מרה, וקורקבן סימן], המה ה' דברים שאמר ר' יצחק בר יוסף א"ר יוחנן.

שם מג: [דרס, חתיכות, בסכין, טומאה, סימן], המה הד' קושיות לעולא.

שם מו: [אהינא, סומקא, דיבש, גילדי, סימן], המה ד' דברים שאמר רבא בענין ריאה.

שם קב. [סימן שמואל, שילא, שימי], שאמרו שם אמר רבה בר שמואל אמר רב חסדא, ואמרי לה רבה בר שילא – ואמרי לה רבה בר שימי וכו'.

שם קיג. [סימן בישרא, דמנח, נפקותא] וצ"ל מפרקתא, והמה ג' דברים שאמר שמואל.

שם קיד:[15] [סימן שבת, חורש, וכלאי זרעים, אותו ואת בנו, ושילוח הקן], ה' קושיות הם.

כריתות כו. [סימן יולדת, מצורע, נזיר, סוטה, בעגלה], המה ה' קושיות בענין אחד ור' הושעיא מתרץ אותם חוץ מן האחרונה.

שם [סימן גגג ששלץ], המה ז' דברים שנגעים באין עליהם והמה מפורשים בערכין טז. ג״ע, גסות הרוח, גזל, ש"ד, שבועות שוא, לשון הרע, וצרות העין.

נדה ג: [שולים, בדוקין, מכוסין, בזויות סימן], המה ד' דברים שנאמר בהם שמודו שמאי והלל בקופה שיש לה שולים, בקופה שאינה בדוקה, בקופה שאינה מכוסה, בזויות קופה.

שם סו. [‬תבעוה נתר בחמין לטבול קמטים ע"ג נמל סימן] וצ"ל תחת גמל‬ "כלי חרס", והמה כל שאמר רבא, תבעוה להנשא, [אשה לא תחוף בנתר,]‏[16] אשה לא תרחוץ אלא בחמין, ‫מדיחה בית‬ קמטיה, טבלה על גבי כלי חרס.

‫לונדון ר"ח ניסן עת"ר.

.המחבר

מנין שטרות[עריכה]

‫חשבון‬ ‫מנין העולם‬ ‫בהשואה למנין שטרות וחורבן הבית (גם מנין העמים) לחשבון דרבינו שרירא גאון באגרתו‪ ,‬וחשבון הרמ"בם מובא בה' שמיטה ויובל פ"י ובקידוש החודש פ"יא שמנין שטרות הותחל בשנת ג' אלפים ד'‬ ‫מאות וחמשים לבריאת העולם‪.‬‬

לשטרות, לפני מנין העמים, לפני החורבן, למנין העולם,
א. 311. שפא. ג' אלפים תן.
יא. 300 שע. ג' אלפים תס.
כא. 290. שס. ג' אלפים תע.
לא. 280. שנ. ג' אלפים תפ.
מא. 270. שמ. ג' אלפים תצ.
נא. 260. של. ג' אלפים תק.
סא. 250. שכ. ג' אלפים תקי.
עא. 240. שי. ג' אלפים תקכ.
פא. 230. ש. ג' אלפים תקל.
צא. 220. רצ. ג' אלפים תקמ.
קא. 210. רפ. ג' אלפים תקנ.
קיא. 200. רע. ג' אלפים תקס.
קכא. 190. רס. ג' אלפים תקע.
קלא. 180. רנ. ג' אלפים תקפ.
קמא. 170. רמ. ג' אלפים תקצ.
קנא. 160. רל. ג' אלפים תר.
קסא. 150. רכ. ג' אלפים תרי.
קעא. 140. רי. ג' אלפים תרכ.
קפא. 130. ר. ג' אלפים תרל.
קצא. 120. קצ. ג' אלפים תרמ.
רא. 110. קפ. ג' אלפים תרנ.
ריא. 100. קע. ג' אלפים תרס.
רכא. 90. קס. ג' אלפים תרע.
רלא. 80. קנ. ג' אלפים תרפ.
רמא. 70. קמ. ג' אלפים תרצ.
רנא. 60. קל. ג' אלפים תש.
רסא. 50. קכ. ג' אלפים תשי.
רעא. 40. קי. ג' אלפים תשך.
רפא. 30. ק. ג' אלפים תשל.
רצא. 20. צ. ג' אלפים תשמ.
שא. 10. פ. ג' אלפים תשנ.
התחלת מנין העמים
שיא. 1. ע. ג' אלפים תשס.
שכא. 11. ס. ג' אלפים תשע.
שלא. 21. נ. ג' אלפים תשפ.
שמא. 31. מ. ג' אלפים תשצ.
שנא. 41. ל. ג' אלפים תת.
שסא. 51. כ. ג' אלפים תתי.
שעא. 61. י. ג' אלפים תתך.
לחורבן הבית
שפא. 71. א. ג' אלפים תתל.
שצ. 80. י. ג' אלפים תתלט.
ת. 90. כ. ג' אלפים תתמט.
תי. 100. ל. ג' אלפים תתנט.
תך. 110. מ. ג' אלפים תתסט.
תל. 120. נ. ג' אלפים תתעט.
תמ. 130. ס. ג' אלפים תתפט.
תנ. 140. ע. ג' אלפים תתצט.
תס. 150. פ. ג' אלפים תתקט.
תע. 160. צ. ג' אלפים תתקיט.
תפ. 170. ק. ג' אלפים תתקכט.
תצ. 180. קי. ג' אלפים תתקלט.
תק. 190. קכ. ג' אלפים תתקמט.
תקי. 200. קל. ג' אלפים תתקנט.
תקך. 210. קמ. ג' אלפים תתקסט.
תקל. 220. קנ. ג' אלפים תתקעט.
תקמ. 230. קס. ג' אלפים תתקפט.
תקנ. 240. קע. ג' אלפים תתקצט.
תקס. 250. קפ. ד' אלפים ט.
תקע. 260. קצ. ד' אלפים יט.
תקפ. 270. ר. ד' אלפים כט.
תקצ. 280. רי. ד' אלפים לט.
תר. 290. רך. ד' אלפים מט.
תרי. 300. רל. ד' אלפים נט.
תרך. 310. רמ. ד' אלפים סט.
תרל. 320. רנ. ד' אלפים עט.
תרמ. 330. רס. ד' אלפים פט.
תרנ. 340. רע. ד' אלפים צט.
תרמ. 350. רפ. ד' אלפים קט.
תרע. 360. רצ. ד' אלפים קיט.
תרפ. 370. ש. ד' אלפים קכט.
תרצ. 380. שי. ד' אלפים קלט.
תש. 390. שכ. ד' אלפים קמט.
תשי. 400. של. ד' אלפים קנט.
תשך. 410. שמ. ד' אלפים קסט.
תשל. 420. שנ. ד' אלפים קעט.
תשמ. 430. שס. ד' אלפים קפט.
תשנ. 440. שע. ד' אלפים קצט.
תשס. 450. שפ. ד' אלפים רט.
תשע. 460. שצ. ד' אלפים ריט.
תשפ. 470. ת. ד' אלפים רכט.
תשצ. 480. תי. ד' אלפים רלט.
תת. 490. תך. ד' אלפים רמט.
תתי. 500. תל. ד' אלפים רנט.
תתכ. 510. תמ. ד' אלפים רסט.
תתל. 520. תנ. ד' אלפים רעט.
תתמ. 530. תס. ד' אלפים רפט.
תתנ. 540. תע. ד' אלפים רצט.
תתס. 550. תפ. ד' אלפים שט.
תתע. 560. תצ. ד' אלפים שיט.
תתפ. 570. תק. ד' אלפים שכט.
תתצ. 580. תקי. ד' אלפים שלט.
תתק. 590. תקך. ד' אלפים שמט.
תתקי. 600. תקל. ד' אלפים שנט.
תתקכ. 610. תקמ. ד' אלפים שסט.
תתקל. 620. תקנ. ד' אלפים שעט.
תתקמ. 630. תקס. ד' אלפים שפט.
תתקנ. 640. תקע. ד' אלפים שצט.
תתקס. 650. תקפ. ד' אלפים תט.
תתקע. 660. תקצ. ד' אלפים תיט.
תתקפ. 670. תר. ד' אלפים תכט.
תתקצ. 680. תרי. ד' אלפים תלט.
אלף. 690. תרכ. ד' אלפים תמט.
אלף י. 700. תרל. ד' אלפים תנט.
אלף כ. 710. תרמ. ד' אלפים תסט.
אלף ל. 720. תרנ. ד' אלפים תעט.
אלף מ. 730. תרס. ד' אלפים תפט.
אלף נ. 740. תרע. ד' אלפים תצט.
אלף ס. 750. תרפ. ד' אלפים תקט.
אלף ע. 760. תרצ. ד' אלפים תקיט.
אלף פ. 770. תש. ד' אלפים תקכט.
אלף צ. 780. תשי. ד' אלפים תקלט.
אלף ק. 790. תשכ. ד' אלפים תקמט.
אלף קי. 800. תשל. ד' אלפים תקנט.
אלף קך. 810. תשמ. ד' אלפים תקסט.
אלף קל. 820. תשנ. ד' אלפים תקעט.
אלף קמ. 830. תשס. ד' אלפים תקפט.
אלף קנ. 840. תשע. ד' אלפים תקצט.
אלף קס. 850. תשפ. ד' אלפים תרט.
אלף קע. 860. תשצ. ד' אלפים תריט.
אלף קפ. 870. תת. ד' אלפים תרכט.
אלף קצ. 880. תתי. ד' אלפים תרלט.
אלף ר. 890. תתכ. ד' אלפים תרמט.
אלף רי. 900. תתל. ד' אלפים תרנט.
אלף רכ. 910. תתמ. ד' אלפים תרסט.
אלף רל. 920. תתנ. ד' אלפים תרעט.
אלף רמ. 930. תתס. ד' אלפים תרפט.
אלף רנ. 940. תתע. ד' אלפים תרצט.
אלף רס. 950. תתפ. ד' אלפים תשט.
אלף רע. 960. תתצ. ד' אלפים תשיט.
אלף רפ. 970. תתק. ד' אלפים תשכט.
אלף רצ. 980. תתקי. ד' אלפים תשלט.
אלף ש. 990. תתקך. ד' אלפים תשמט.
  1. ^ רוסיה ופולין.
  2. ^ נשמט במקור. ויקיעורך
  3. ^ בדפוס היה כתוב כאן "מאודך" והוא כפילות. ויקיעורך.
  4. ^ במקור מופיע כאן חנינא, והוא בוודאי טעות. ויקיעורך
  5. ^ במקור, רב אשי, והוא טעות ברורה. ויקיעורך.
  6. ^ במקור מופיע: '[...] חוץ מאחד והיינו דם.' וקשה להולמו. ויקיעורך.
  7. ^ היה כתוב "ויקמל", אבל אינו כן לפנינו, ומוכח שהוא טעות פה. ויקיעורך.
  8. ^ היה כתוב "ר' ישראל מעמר, ר' יהושע למטה", ואינו כן לפנינו ומוכח שהוא טעות. ויקיעורך.
  9. ^ וכך מופיע לפנינו. ויקיעורך.
  10. ^ במקור היה כתוב טמונה, והוא טעות מוכחת. ויקיעורך
  11. ^ ולא החשיב: "כי קא מסתפקא ליה באה בגלל עצמה באה בגלל זבח לא מסתפקא ליה", ואולי לא היה לפניו. ויקיעורך.
  12. ^ לפנינו אושעיא, ב-א'. ויקיעורך.
  13. ^ לפנינו: מיתיבי. ויקיעורך.
  14. ^ כנראה צ"ל יוחנן, וכוונתו אינה ברורה, שכן ר"י לא נזכר אלא בסוגיה שלאחריה. ויקיעורך
  15. ^ ובמקור נכתב "קיד.", והוא טעות. ויקיעורך.
  16. ^ חסר כאן, והוא בודאי טעות. ויקיעורך.