מדרש תנחומא מקץ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מדרש תנחומא · מקץ · >>


פיסקאות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י

פרשת מקץ

<< · מדרש תנחומא · מקץ א · >>

אילמדנו רבינו הרואה את הגשמים יורדין בזמן שהבריות צריכין להן כיצד הוא מברך כך שנו רבותינו על הגשמים הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, והגשמים מהיכן יורדין ר"א אומר העולם כולו ממימי אוקינוס הוא שותה, א"ל רבי יהושע והלא מי אוקינוס מלוחין הן, א"ל מתמתקין מן העבים שברקיע דאמר ר"ש בן לקיש למה נקרא שמן שחקים שהן שוחקין את המים וממתקין אותם ואח"כ הן יורדין ובקצבה הן יורדין שהקדוש ברוך הוא קוצב לבריות כמה גשמים יורדין מראש השנה ועד סוף השנה, אמר רשב"י כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן, לחמה נתן קץ שנאמר (תהלים, יט) מקצה השמים מוצאו, לשמים נתן קץ שנאמר (דברים, ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים, לארץ נתן קץ שנאמר (ישעיה, מ) בורא קצות הארץ, ליציאת מצרים נתן קץ שנאמר (שמות, יב) ויהי מקץ שלשים שנה, לחשך נתן קץ שנאמר (איוב, כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר, ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו שנאמר "ויהי מקץ שנתים ימים":

<< · מדרש תנחומא · מקץ · ב · >>

ב והנה מן היאור עולות וגו' ויהי בבקר ותפעם ובנבוכדנצר כתיב ותתפעם (דניאל, ב) פרעה שידע החלום ולא ידע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכדנצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין לכך כתיב בו ותתפעם, חלם חלום, נבוכדנצר חלומות, ר' ינאי אומר חלומות שתים חלם אחת של צלם ואחת של אילן, ויאמר המלך לקרא לחרטמים חסר כתיב אלו ששואלין בטימי מתים, לאשפים אלו שדוחקין במזל שכן אשפים לשון דחק שנאמר (עמוס, ח) שמעו זאת השואפים אביון, ולמכשפים שמכחישין פמליא של מעלה ופמליא של מטה, להגיד למלך חלומותיו ויבאו ויעמדו לפני המלך, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותתפעם רוחי לדעת את החלו' וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא, אמר להם נבוכדנצר אני יודע אם אני אומר לכם החלום אתם בודים לי דברים ואומרים זה פתרונו להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני, ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהו ופשרה נהחוה אמר להם אני אומר לכם אמרו לי ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם די הן חלמא לא תהודענני חדא היא דתכון שתהיו כלכם נהרגין ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרא תהחוונני, ענו כשדאי קדם מלכה ואמרין לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטום ואשף וכשדאי ומלתא די מלכא שאל יקיר, נבואה היא צריכה שכן יקיר לשון נבואה כמה דאמר (שמואל א, ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ ואחרן לא איתי ואהרן לא איתי כשהיה בה"מ קיים היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים ומגיד לו את הדבר ועכשיו אין בה"מ קיים ואין שואלין באורים ותומים, אמר להם וכן היה בה"מ יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל, ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין, ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה, התחיל דניאל לומר לאריוך על מה דתא מהחצפא מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל ודניאל על ובעא קדם מלכא וכן אמר ליה די השכחת גבר בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע, א"ל אנת הוא דניאל וכי לא היה מכירו אלא א"ל יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו, א"ל הן א"ל אימתי א"ל אני איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום אלא המתן לי הלילה ולבקר אני אומר לך, אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע, למה כדי שיהיו מתפללין עמו שנאמר (שם) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל, אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי, אדין דניאל בריך לאלה שמיא, אמר הקדוש ברוך הוא בעוה"ז היתה הנבואה ביחידים, אבל לעתיד לבא על כל אדם שנאמר (יואל, ג) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו:

<< · מדרש תנחומא · מקץ · ג · >>

ג והנה מן היאור עולות שבע, כיון שחלם שלח וקרא לכל החרטומים ורוח הקדש צווחת איה אפוא חכמיך (ישעיה, יט), כיון שלא ידעו בא שר המשקים ואמר את חטאי אני מזכיר היום פרעה קצף על עבדיו וגו', ושם אתנו נער עברי עבד וגו' ארורים הרשעים שאפילו הטובה שעושים מתכוונים לרעה שאמר שר המשקים נער שאינו בר דעת, עברי עבד לשון גנאי שכך כתיב בספריו של פרעה שלא ימלוך עליהם עבד, כיון ששמע פרעה וישלח ויקרא אל יוסף, אריב"ל מתוך צרה רוחה מתוך אפילה אורה מתוך נבולן של צדיקים רוממותן, וכן הוא אומר (משלי, ל) אם נבלת בהתנשא אם זמות יד לפה, חנניה מישאל ועזריה מתוך נבולן רוממותן שנא' (דניאל, ג) באדין גבריא אלך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתהון ולבושיהון ורמיו לגוא אתון נורא יקידתא, ונתרוממו שנאמר (שם) באדין מלכא הצלח לשדרך מישך ועבד נגו במדינת בבל, ודניאל הושלך לגוב אריותא ונתרומם שנאמר (שם ו') ודניאל דנה הצלח במלכות דריוש ובמלכות כורש פרסאה, מרדכי כתיב וילבש שק ואפר (אסתר, ב) ונתרומם דכתיב ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות, ויוסף ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (תהלים, קה) ונתרומם שנאמר ויוסף הוא השליט על הארץ, אמר ליה פרעה חלום חלמתי אמר יוסף בלעדי אלהים יענה וגו' תלה הגדולה בבעליה, אמר הקב"ה אתה לא רצית להתגדל בעצמך חייך שעל ידי כך תעלה לגדולה ולמלוכה, אמר פרעה חלום חלמתי כשבא לומר לו את החלום בקש לבודקו והיה מהפך לו את החלום אמר ליה והנה מן היאור עולות שבע פרות אמר ליה יוסף לא כך ראית אלא יפות מראה ובריאות בשר, אמר ליה הנה שבע פרות דלות ורעות, א"ל לא כך ראית אלא רעות מראה ודקות בשר, א"ל הנה שבע שבלים מלאות וטובות, א"ל לא כך ראית אלא בריאות וטובות, א"ל והנה שבע שבלים צנומות דקות, א"ל לא כך ראית אלא דקות שדופות קדים, התחיל פרעה תמה בעצמו, א"ל אחרי היית כשחלמתי שנאמר אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת, הוא שאביו מברכו בן פורת יוסף (בראשית, מט) אל תקרא בן פורת אלא בן הפרות יוסף השיב פרעה אתה תהיה על ביתי, וחכמים אומרים תחת אבותיך יהיו בניך (תהלים, מה) את מוצא כל מה שהגיע ליעקב הגיע ליוסף יעקב נולד מהול ויוסף כן שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף, זה נקרא בני בכורי ישראל וזה הבכורה ליוסף, זה גלה לחרן וזה למצרים, זה נתרומם בחלום שנאמר ויחלום והנה סולם (בראשית, כא) וזה ופרעה חולם, רשב"ג אומר יוסף משלו נתנו לו, הפה שלא נשק לעבירה על פיך ישק כל עמי וכו' כדאי' לעיל:

<< · מדרש תנחומא · מקץ · ד · >>

ד וירא יעקב כי יש שבר. ילמדנו רבינו אבל עד כמה ימים הוא אסור בעשיית מלאכה, כך שנו רבותינו אבל כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה ואם היה עני מדוקדק יעשה מלאכה לאחר שלשה ימים לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, ולמה אחר שלשה ימים אמר רב כהנא אחר שלשה ימים הבשר נסרח ופניו משתנות ונפשו מתאבלת עליו שנאמר (איוב, יד) אך בשרו עליו יכאב, בא וראה שהרי אבל התירה לו התורה לעשות מלאכתו ולהתנחם אחר שלשה ימים, ויעקב אבינו לא קבל תנחומים על יוסף דכתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו' (בראשית, לז) וכל כך למה שהעלים הקדוש ברוך הוא לקיים גזירת ידוע תדע, אלולי כן לא היה נביא יצחק אביו והיה קיים אותה שעה והיה יודע שיוסף חי והיה אומר הקב"ה העלים ממנו אני אודיענו כיון שנצצה בו רוח הקודש היו השבטים מהלכין בשוק ולא היו יודעין ולא היו שומעין ויעקב אבינו יושב בתוך הבית ויודע מה במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים:

<< · מדרש תנחומא · מקץ · ה · >>

ה וירא יעקב כי יש שבר וגו' זש"ה אשרי שאל יעקב בעזרו (תהלים, קמו) למה לא נאמר שאל אברהם או שאל יצחק אלא אל יעקב את מוצא שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם לא על יצחק אלא על יעקב שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית, כח), א"ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנתחרשה ולא כשנעדרה, ואימתי עומד עליה כשהיא עומדת כרי כך אברהם עדר שנאמר קום התהלך בארץ (שם יג), יצחק זרע שנא' ויזרע יצחק (שם כו) לא עמד המלך עליה עד שבא יעקב שהיה כרי של תבואה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה, ב) ועמד הקב"ה עליו שנאמר והנה ה' נצב עליו הוי אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהיו אמר ריש לקיש זה יוסף סברו של עולם שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר וגו':

<< · מדרש תנחומא · מקץ · ו · >>

ו וירא יעקב כי יש שבר במצרים זש"ה נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים, לז), אמר רבי שמואל בר נחמן פסוק זה שר העולם אמרו נער הייתי מימות אדם וגם זקנתי עד ימות המשיח ולא ראיתי שעזב הקב"ה את העולם מן הצדיקים אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים דאמר רבי תנחום בשם רבי אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים כאברהם שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול (בראשית, יח) יהיה בגימטריא שלשים, דבר אחר נער הייתי גם זקנתי אין הקדוש ברוך הוא עוזב את הצדיקים בשעת הרעב לא להם ולא לבניהם אלא בזמן שבצורת באה לעולם הקב"ה מתקין להם מהיכן יחיו, וכן אתה מוצא באליהו שהתקין לו מהיכן יחיה שנאמר קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' (מלכים א, יז), וכן את מוצא ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן והיה מהנחל תשתה ואת העורבים צויתי לכלכלך שם (שם), וכן ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' (בראשית, יב), וכן ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' וילך יצחק וגו' (שם כו), וכן יעקב כשבא הרעב התקין הקדוש ברוך הוא לו יוסף שיכלכלנו במצרים שנאמר ויכלכל יוסף את אביו (שם מז) הוי וירא יעקב כי יש שבר, מה כתיב למעלה וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף לפי שהוא נתן עצמו שנאמר ויצבר יוסף בר, ותכלינה שבע שני השבע וגו' ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף, מהו כאשר אמר יוסף אמר רבי יהודה בר שלום י"ד שנה של רעב היו ראויין לבא שכן יוסף אומר שבע פרות הרקות והרעות שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שבע שנים הנה הרי י"ד שנה, אלא שגזר יוסף ונעשו שבע שנים שנאמר יהיו שבע שני הרעב לפיכך כתיב כאשר אמר יוסף, מיד שמע יעקב שהיה שבר במצרים ואמר לבניו רדו שמה ושברו וגו', וירדו אחי יוסף עשרה ולמה עשרה שיש בהן כח לדחות הפורעניות שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים התחיל מספר מן חמשים עד עשרה שנאמר אולי ימצאון שם עשרה (שם יח) כי עשרה היא עדה שנאמר (במדבר, יד) עד מתי לעדה וגו' וכתיב (תהלים, פב) אלהים נצב בעדת אל, לכך נאמר וירדו אחי יוסף עשרה שכן בסדום אמר עד עשרה, ויבואו בני ישראל לשבר בתוך הבאים שלא יכירם אדם אמר הקדוש ברוך הוא אתם אמרתם ונראה מה יהיו חלומותיו היכן החלום מתקיים, וירא יוסף את אחיו ויכירם והם לא הכירוהו שלא רחמו עליו אבל יוסף ויכירם שרחם עליהם:מדרש תנחומא מקץ זמדרש תנחומא מקץ חואל שדי יתן לכם רחמים: ילמדנו רבינו: עד כמה תפלות חייב אדם להתפלל בכל יום?

כך שנו רבותינו: אין מתפללין יותר מג' תפלות שתקנו אבות העולם.

אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר (בראשית כב) וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם. ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קו) ויעמוד פנחס ויפלל.
יצחק תקן תפלת מנחה, שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח. ואין שיחה אלא תפלה, שנאמר (תהלים קב) תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו.
יעקב תקן תפלת ערבית, שנאמר (בראשית כח) ויפגע במקום. ואין פגיעה אלא תפלה, שנאמר (ירמיה יח) ואתה אל תתפלל וגו' ואל תפגע בי.

ואף דניאל כתיב ביה וזמנין תלתא ביומא הוא בריך על ברכוהי וגו' (דניאל ו), ולא פירש באיזה שעה. עמד דוד ופירש: ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי (תהלים כה). לפיכך אין אדם רשאי להתפלל יותר משלש תפלות ביום.

ורבי יוחנן אמר: ולואי יתפלל אדם והולך כל היום

שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש מהו להתפלל בכל שעה? אמר ליה אסור. א"ל למה? א"ל שלא ינהג קלות ראש בגבורה.

לא קבל ממנו. מה עשה רבינו הקדוש? השכים אצלו, א"ל קירי ברא. לאחר שעה נכנס אצלו, א"ל אמפורטור. ולאחר שעה א"ל שלום עליך המלך.
א"ל מה אתה מבזה במלכות? א"ל ישמעו אזניך מה שפיך אומר: ומה אתה שאתה בשר ודם, השואל בשלומך בכל שעה אתה אומר מבזה - מלך מלכי המלכים, עאכ"ו שלא יהא אדם מטריחו בכל שעה.

רבי יוסי בר חלפתא אומר: עתים הם לתפלה, שנאמר (תהלים סט) ואני תפלתי לך ה' עת רצון. אימתי עת רצון? - בשעה שהצבור מתפללין.

לפיכך צריך אדם להשכים לתפלה, שאין לך גדולה מן התפלה.
תדע, שהרי משה נגזר עליו שלא ליכנס לארץ ולא לראותה, ועל שהרבה בתפלה כתיב בו ויראהו ה' את כל הארץ (דברים לד). וכן חזקיה נתפלל ובטלה הגזרה. ואף יעקב כששלח את בניו למצרים נתפלל עליהם, שנאמר ואל שדי יתן לכם רחמים:מדרש תנחומא מקץ י

<< · מדרש תנחומא · מקץ · >>