מדרש תנחומא מקץ ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ב.    [ עריכה ]
והנה מן היאור עולות וגו' (בראשית מא, ב). ויהי בבקר ותפעם (בראשית מא, ח). ובנבוכד-נצר כתיב ותתפעם (דניאל ב, א). פרעה שידע החלום ולא היה יודע פתרונו נטרף טרוף אחד, נבוכד-נצר ששכח החלום ופתרונו נטרף שני טרופין, לכך כתיב בו ותתפעם. חלם חלום, נבוכד-נצר חלומות, רבי ינאי אומר חלומות שתים חלם, אחת של צלם ואחת של אילן, ויאמר המלך לקרא "לחרטמים" (דניאל ב, ב) חסר כתיב אלו ששואלין בטימי מתים, "לאשפים" אלו שדוחקין במזל, שכן אשפים לשון דחק, שנאמר (עמוס ח, ד) שמעו זאת השואפים אביון, "ולמכשפים" שמכחישים פמליא שלמעלה ופמליא שלמטה, להגיד למלך חלומותיו ויבאו ויעמדו לפני המלך, ויאמר להם המלך חלום חלמתי ותפעם רוחי לדעת את החלום (דניאל ב, ג). וידברו הכשדים למלך ארמית מלכא לעלמין חיי אמר חלמא לעבדך ופשרא נחוא (דניאל ב, ד), אמר להם נבוכד-נצר אני יודע אם אני אומר לכם החלום אתם בודים לי דברים ואומרים זה פתרונו, להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרה תהחונני (דניאל ב, ט), ענו תנינות ואמרין מלכא חלמא יאמר לעבדוהי ופשרה נהחוה (דניאל ב, ז) אמר להם אני אומר לכם אמרו לי ואתם אומרים לי אמור לנו, מה אתם סבורים שתהיו מסיחים עמי עד הצהרים בדברים בטלים והולכים לכם, די הן חלמא לא תהודענני חדא היא דתכון, שתהיו כלכם נהרגין, ומלה כדבה ושחיתה הזדמנתון למאמר קדמי עד די עדנא ישתנא להן חלמא אמרו לי ואנדע די פשרא תהחוונני (דניאל ב, ט), ענו כשדיא קדם מלכא ואמרין לא איתי אינש על יבשתא די מלת מלכא יוכל להחויה כל קבל די כל מלך רב ושליט מלה כדנה לא שאל לכל חרטום ואשף וכשדאי (דניאל ב, י). ומלתא די מלכה שאל יקירה, נבואה היא צריכה, שכן יקירא לשון נבואה, כמה דאמר (שמואל א, ג) ודבר ה' היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ. ואחרן לא איתי (דניאל ב, יא), ואהרן לא איתי כשהיה בית המקדש קיים היה אדם הולך אצל בני אהרן ושואל באורים ותומים ומגיד לו את הדבר, ועכשיו אין בית המקדש קיים ואין שואלין באורים ותומים, אמר להם וכן היה בית המקדש יפה ונתתם לי עצה שאחריבנו, מיד כעס ואמר להובדה לכל חכימי בבל (דניאל ב, יב), ודתא נפקת וחכימיא מתקטלין ובעו דניאל וחברוהי להתקטלה (דניאל ב, יג), התחיל דניאל לומר לאריוך על מה דתא מהחצפא מן קדם מלכא אדין מלתא הודע אריוך לדניאל (דניאל ב, טו). ודניאל על ובעא קדם מלכא (דניאל ב, טז), וכן אמר ליה די השכחת גבר מן בני גלותא די יהוד די פשרא למלכא יהודע (דניאל ב, כה), א"ל אנת הוא דניאל (דניאל ה, יג), וכי לא היה מכירו אלא א"ל יש בך כח לספר לי את החלום ופתרונו, א"ל הן א"ל אימתי, א"ל איני מבקש ממך זמן לא לאחר שלשים יום ולא לאחר עשרים יום אלא המתן לי הלילה ולבקר אני אומר לך, אדין דניאל לביתיה אזל ולחנניה מישאל ועזריה חברוהי מלתא הודע (דניאל ב, יז), למה כדי שיהיו מתפללין עמו, שנאמר (שם) ורחמין למבעא מן קדם אלה שמיא על רזא דנה די לא יהובדון דניאל וחברוהי עם שאר חכימי בבל (דניאל ב, יח), אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי אדין דניאל בריך לאלה שמיא (דניאל ב, יט), אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה היתה הנבואה ביחידים אבל לעתיד לבא על כל אדם, שנאמר (יואל ג, א) והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלמון בחוריכם חזיונות יראו: