מדרש זוטא (בובר)/קהלת/פרשה א

מדרש זוטא (בובר) · קהלת · פרשה א · >>

פרשה א.

[א] דברי קהלת בן דוד וגו'. (קהלת א, א). (א) שלשה נביאים נתבאו דברי קינטורין ותלו נביאותן בעצמן, דברי עמוס, דברי ירמיהו, דברי קהלת. (ב) ולמה לא נאמר דברי שלמה, אלא על ידי (איסורין) [שאמריו] תלויין בהקהל. (ג) אמר רב הונא בשם ר' אחא משמר זה נכנס, ומשמר זה יוצא לשמוע חכמתו, (ד) [שנאמר] (אשרי עבדיך אשרי אנשיך) [אשרי אנשיך אשרי עבדיך וגו'] (מלכים א י, ח). (ה) א"ר יצחק על שם אז יקהל [שלמה] (מלכים א ח, א), נקרא קהלת. בן דוד. מלך בן מלך, (ו) נביא בן נביא, חכם בן חכם, (ז) אבגינוס בן אבגינוס. (ח) א"ר אחא ב"ר חלבו אשרי אדם שיש לו יתד לתלות בה. (ט) ר' יודן בשם ר' אלכסנדרי אומר לשעבר היה נתלה בזכות (עצמן) [עצמו], עכשיו נתלה בזכות אבא, בן דוד בן ישי. ר' יודן בשם ר' ירמיה השור הזה עד שלא נחתכו גירותיו הוא נתלה בגידי עצמו, ומשנחתכו גידותיו, הוא נתלה בגידי אחרים. כך שלמה לשעבר (היה) [שיר השירים אשר לשלמה, אבל כאן קהלת בן דוד] מלך בירושלם. תני ר' שמעון בן יוחי אשרי אדם שזכה למלוך במקום מלכות, להלן כתיב (היושב) [יושב] בעשתרות וגו' (דברים א, ד), (י) ברם הכא כתיב מלך בירושלם:

[ב] הבל הבלים. (קהלת א, ב). (יא) א"ר אחא בשם ר' חנינא דבר אחד אמר דוד ולא פירשו, ובא שלמה בנו ופירשו, ושלמה אמר דבר אחד ולא פירשו, ובא דוד אביו ופירשו, דוד אמר אדם להבל דמה (תהלים קמד, ד), ולא פירש לאיזה הבל, בא שלמה ופירש הבל הבלים וגו'. שלמה אמר כי מי יודע מה טוב לאדם בחיים וגו' ויעשם כצל (קהלת ו, יב), בא דוד ופירש ימיו כצל עובר (תהלים קמד, ד), אם תאמר כצילו של דקל, או כצילו של כותל שיש בו ממש, (יב) אלא איזה צל, כצילו של עוף, שהוא עובר וצילו עובר. שמואל אמר כצילן של דבורים שאין בהם ממש. (יג) ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יהושע בן קרחה אומר אלו שבעה הבלים כנגד שבעת ימי בראשית. בראשית כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ (בראשית א, א), וכתיב בה כי (השמים) [שמים] כעשן נמלחו וגו' (ישעיהו נא, ו), בשני כתיב יהי רקיע (בראשית א, ו), וכתיב ביה ונמקו כל צבא השמים וגו' (ישעיהו לד, ד). (יד) בשלישי כתיב תדשא הארץ (בראשית א, יא), וכתיב ביה וכל עשבם אוביש (ישעיהו מב, טו). ברביעי כתיב יהי מאורות (בראשית א, יד), וכתיב ביה וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיהו כד, כג). בחמישי כתיב ישרצו המים שרץ וגו' (בראשית א, כ), וכתיב ביה אסף (את) עוף השמים ודגי הים (צפניה א, ג). בששי כתיב תוצא הארץ נפש חיה (בראשית א, כד), וכתיב ביה אסף אדם ובהמה (צפניה א, ג). בשביעי לא נברא בו שום דבר, וכתיב ביה מחלליה מות יומת (שמות לא, יד), הדא אמרת במזיד, אבל בשוגג יביא קרבן ומתכפר לו. (טו) כיון שראה דוד שמחלל שבת מביא קרבן ומתכפר לו, התחיל סודר עליה מזמור שיר ליום השבת. ר' שמואל בר נחמני בשם ר' יהושע בן קרחה אומר אילו ז' הבלים שאמר כאן שלמה כזה ששופת שבע קדירות זו על גב זו, והכל שביעית אין בו ממש. (טו) ר' יהודה בר' סימון ותני לה בשם ר' יהושע בן לוי אלו שבעה הבלים שאמר קהלת, (יז) כנגד שבעה עולמות שאדם רואה, כיון שיצא ממעי אמו עד שנה הכל מחבקין אותו ומנשקין אותו, בן שנין ושלש שנים בולש (כנסין) [כוכין]*) כחזיר וכל מה שהוא מוצא נותן לתוך פיו, בן עשר מקפץ כגדי, בן עשרים משבר גרמיה, מתני גרמיה מחמי מתיא ליה אתתא, נשא אשה נותן עליו אוכף, נעשה חמור, [נעשה] בעל מום לתורה, ראה לו בנים, נעשה לו ככלב נצרך ככלבא בשביל מזונותיו ומזון בניו, ונעשה בעל מום למצות, הזקין נעשה (בעל מום למצות) [כקוף]. הדא דאת אמר ברשעים, אבל בצדיקים והמלך דוד זקן (מלכים א א, א), אפילו (בדוד המלך) שהוא זקן מלך:

[ג] מה יתרון לאדם בכל עמלו. (קהלת א, ג). בנוהג שבעולם אדם לוקח ליטרא בשר מן השוק מבשלו ואוכלו, ולאחר אכילה צריך לקנות אחר לאכול שנית:

אמר (יח) ר' שמואל בר נחמני בקשו חכמים לגנוז ספר קהלת שהיו בו דברים שהם מטין למינות, אמרו כך היה ראוי לומר שלמה שמח בחור בילדותך. משה רבינו אמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם וגו' (במדבר טו, לט), ושלמה אמר והלך בדרכי לבך (קהלת יא, ט). (יט) א"ר יהושע בן לוי כך היה ראוי לומר מה יתרון לאדם וגו' יכול אף בעמילה של תורה:

[ד] דור הולך ודור בא. (קהלת א, ד). (כ) א"ר יודן בשם רבי יהושע [בן לוי] אין לך כל יום ויום שלא נולדו בו ששים ריבוא, ומתים בו ששים ריבוא, מה טעם דור הולך ודור בא, ומניין שהדור ששים ריבוא, שנאמר עד תום כל (הדור) [הגוי] אנשי המלחמה היוצאים וגו' (יהושע ה, ו). ר' ברכיה מייתי לה מהכא אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה (דברים א, לה), מכאן שהדור ששים ריבוא, הדור [כשם] שהוא הולך [כן הוא] בא, הולך חיגר [בא חיגר], הולך סומא, בא סומא, שלא יהו אומות העולם אומרים אחרים המית, ואחרים החיה, דכתיב רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא ... אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה (דברים לב, לט). (כא) א"ר אבא בר כהנא בנוהג שבעולם שוקע מבשני מה שמשקע ראשון הוא אחרון, אבל הקב"ה אינו כן, אלא דור שהוא הולך ראשון הוא [בא ראשון], מוליך אחרון מביא אחרון:

[מכאן ואילך: טרם נבדק]

והארץ (כב) לעולם עומדת. (קהלת א, ד). אמר ריש לקיש כל מה שברא הקב"ה באדם בראן בארץ, אדם יש לו ראש, והארץ יש לה ראש שנאמר וראש עפרות תבל (משלי ח, כו), אדם יש לו עינים, והארץ יש לה עינים, שנאמר וכסה את עין הארץ (שמות י, ה), אדם יש לו אזנים, והארץ יש לה אזנים, שנאמר שמעו שמים והאזיני ארץ (ישעיהו א, ב), אדם אוכל והארץ כמו כן אוכלת, שנאמר ארץ אוכלת יושביה (במדבר יג, לב), אדם יש לו ידים, והארץ כמו כן, שנאמר (הנה הארץ) [הארץ הנה] ותבת ידים (בראשית לד, כא), אדם שותה, והארץ כמו כן שותה שנאמר למטר השמים תשתה מים (דברים יא, יא), אדם מתגעש והארץ כך, שנאמר (ותתגעש) [ותגעש] ותרעש הארץ (תהלים יח, ח), אדם משתכר, והארץ נזדעזע כשיכור, [שנאמר נוע תנוע הארץ כשכור (ישעיהו כד, כ)], אדם מקיא והארץ מקיאה, שנאמר ותקיא הארץ את יושביה (ויקרא יח, כה), אדם יש לו טבור, והארץ כן שנאמר (יושבת) [יושבי] על טבור הארץ (יחזקאל לח, יב), אדם יש לו ירכים והארץ כמו כן, שנאמר (וקצצתם) [וקבצתם] מירכתי (הארץ) [ארץ] (ירמיהו לא, ח), אדם יש לו רגלים, והארץ כמו כן, שנאמר והארץ לעולם עומדת (קהלת א, ד). מעמדת (כג) רבי אומר תפקידה, ר' אחא אומר מזונויה:

[ה] וזרח השמש ובא השמש. (קהלת א, ה). (כד) א"ר אבא בר כהנא [וכי] אין אנו יודעין, משזרח השמש בא השמש, אלא עד שלא השקיע שמשו של צדיק זה, זרח שמש של צדיק אחר, יום שמת ר' עקיבא נולד רבינו הקדוש, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. (כה) יום שמת ר' (אחא) [אדא] בר אהבה, נולד רב המנונא, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. (כו) [יום שמת רב המנונא נולד ר' אבין, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש. (כז) יום שמת ר' אבין נולד אבא הושעיא איש טריא, וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש]. (כח) יום שמת (רב) [אבא] הושעיא נולד רב הושעיא בריה, וקראו עליו ובא השמש. עד שלא הגיע שמשה של שרה הזריח שמשה של רבקה, שנאמר ויביאה [יצחק] האהלה שרה וגו' (בראשית כד, סז). עד שלא השקיע שמשו של משה הזריח שמשו של יהושע. עד שלא שקעה שמשו של יהושע (כט) זרחה שמשו של עתניאל. עד שלא שקעה שמשו של עתניאל זרחה שמשו של עלי. עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל, שנאמר ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' וגו' (שמואל א ג, ג):

ואל (ל) מקומו שואף זורח הוא שם. (קהלת א, ה). כיצד גלגל חמה הולך ברקיע, כקלע של ספינה. אמר ר' שמואל בר נחמני יכול גלגל חמה [לזרוח] לעלות ולשקוע בשעתו, אלא הקב"ה דוחק עליו ואומר בשעה פלונית תהא במקום פלוני, מה טעם שואף, דוחק ליה. (לא) אמר ר' ברכיה באילפא, א"ר אילא בר אילפא שלש מאות וששים וחמשה חבלים יש בה כמנין ימות החמה, כל אחד ואחד יש לו שם בפני עצמו ואדם הראשון קרא שם לכולן. א"ר אלכסנדרי שמנה מלאכים יש לו ארבע מלפניו וארבע מלאחריו. מלפניו כדי שלא ישרוף את העולם, ומלאחריו כדי שלא (יקפוץ) [יצטנן]. והיכן גלגל חמה ולבנה נתונים, (לב) ר' אלעזר בר' ירמיה אומר ברקיע השני, שנאמר ויתן ה' אלהים אותם ברקיע השמים (בראשית א, יז):

תני (לג) שלשה קולות יוצאין מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן היום והגשמים והנשמה כשיצאה מן הגוף. היום [מניין], (לד) א"ר יהודה בר' אלעאי מה את סבור שהיום הזה שף ברקיע, ואינו אלא נוסר ברקיע, כמסר הזה שהוא נוסר בעץ. והגשמים מניין, א"ר לוי כתיב תהום אל תהום קורא וגו' (תהלים מב, ח). (לה) המים העליונים [אומרים אנו] זכרים, והתחתונים [אומרים אנו] נקיבות. בשעה שהם יורדין אומרים אלו לאלו (אני) [אתם] מבריותיו של הקב"ה, ואנו משלוחיו, קבלו אותנו בסר פנים יפות, הה"ר תפתח ארץ (ישעיהו מה, ח), כנקיבה זו שפותחת לזכר. ויפרו ישע (ישעיהו מה, ח), שבו פרין ורבין ומביאין ישע לעולם. וצדקה תצמיח יחד (ישעיהו מה, ח), (לו) זו ירידת גשמים. אני ה' בראתיו (ישעיהו מה, ח), לישובו ולתיקונו של עולם: (לז) הנשמה בשעה שהיא יוצאת מן הגוף מניין, (לח) בר קפרא אמר עשה [הקב"ה] את שאינו רואה רואה, ואת שאינו מדבר מדבר, ואת שאינו שומע שומע. את שאינו רואה רואה, שנאמר וכל העם רואין את הקולות (שמות כ, יח). ושאינו מדבר מדבר, שנאמר ויפתח ה' את פי האתון (במדבר כב, כח). ואת שאינו שומע שומע, שנאמר (והאבן) [הנה האבן] הזאת תהיה (לנו) [בנו] לעדה [כי היא שמעה וגו'] (יהושע כד, כז). (לט) והיכן גלגל חמה ולבנה שוקעין, (מ) ר' יהודה (ור' אלעזר) [בר אלעאי] ורבנן, חד אמר מאחורי כיפה ולמעלה, וחד אמר מאחורי כיפה ולמטה. (מא) א"ר יונתן בן גוריון גראין דברי ר' יהודה בר' (אלעזר) [אלעאי] דאמר מאחורי כיפה ולמעלה, בימות החמה שכל העולם כולו רותח ומעיינות צוננין, ומילהון דרבנן דאינון אמרין מאחורי כיפה ולמטה, בימות הגשמים, שכל העולם צונן ומעיינות רותחין. (מב) א"ר שמעון בן יוחי אין אנו יודעין אם באויר הן פורחין, אם (שואפין) [שפן] הם ברקיע, (מג) אין בריה יכולה לעמוד עליהן: (מד) א"ר יודה בר נחמן הרוח בשעה שהוא יוצא [לעולם הוא מבקש להחריב את העולם, והקב"ה] (מה) משברו בהרים ומרשלו בגבעות, ואומר תן דעתך שלא תזיק לבריותי, מאי טעמא, דכתיב כי רוח מלפני יעטוף (ישעיהו נז, טז). מהו יעטוף, משלחי ליה, כמה דאת אמר בהתעטף עלי נפשי (יונה ב, ח), וכל כך למה, משום דכתיב ונשמות אני עשיתי (שם שם), בשביל נשמות שעשיתי: (מו) א"ר יהודה בן לוי בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל, וביקש להחריב את כל העולם כולו, (מז) ואלו הן, אחד בימי יונה, ואחד בימי אליהו, ואחד בימי איוב:

[ז] כל (מח) הנחלים הולכים אל הים. (קהלת א, ז). [זה הלב], כל התורה כולה אינה נכנסת אלא ללב: והים איננו מלא (שם). אף הלב אינו מתמלא בו, וכן הנפש לא תמלא, תאמר כשאדם מוציא חכמה מלבו, שובאינה חוזרת עליו, (מט) [ת"ל שם הם שבים ללכת. (ג) ד"א כל הנחלים, כל החכמה אינה נכנסת אלא ללב, והים איננו מלא אף הלב אינו מתמלא, וגם הנפש לא תמלא תאמר משמוסר תלמודו לאחר שוב אינו חוזר עליו], ת"ל אל מקום שהנחלים הולכים וגו'. כך והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך (דברים ו, ו). מטרוניתא שאלה את ר' יוסי [בן] חלפתא מהו הדין שנאמר יהיב חכמתא לחכימין (דניאל ב, כא), טיפשין צריך למימר קרא, אמר לה בתי אם יבואו שני בני אדם אחד עני ואחד עשיר ורוצין ללוות, לאיזה מהם אתה רוצה להלוות לעני או לעשיר, אמרה לו לעשיר, אמר לה למה, אמרה לו אם מאבד העשיר יכול לפרוע לי, אבל אם מאבד העני מאין יפרע לי, אמר לה ישמעו אזניך מה שפיך אומר, כך אם נותן הקב"ה חכמה לטיפשין והיו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי מרחצאות, אלא נתן חכמה לחכמים שיהיו הוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות: ד"א כל הנחלים הולכים אל הים. כל המתים אינם הולכים אלא לשאול, והים איננו מלא ושאול אינו מתמלא, שנאמר שאול ואבדון לא תשבענה וגו' (משלי כז, כ). אל מקום שהנחלים הולכים. מקום שהנפשות מתקבצות בעולם הזה, ומשם הן עתידין לומר שירה לעולם הבא, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיהו כד, טז): (נא) ד"א כל הנחלים הולכין אל הים. כל ישראל נכנסין לירושלים, והים איננו מלא, וירושלים אינו מתמלא. (נב) דתנן עומדין צפופין ומשתחווים רווחים. כמה הן ביניהם, (נג) א"ר שמואל בר נחמני ארבע אמות ריוח בין כל אחד ואחד [ואמה] לכל צד, כדי שלא יהא אדם שומע תפלת חבירו בירושלים. אל מקום שהנחלים הולכים, מקום שישראל מתכנסין בעולם הזה, כך הן מתכנסין לעתיד לבא שנאמר, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים (ישעיהו כז, יג): (נד) ד"א כל הנחלים הולכין אל הים. הממון אינו עולה אלא למלכות, והים איננו מלא והמלכות איננו מתמלא, כדכתיב עיני אדם לא תשבענה, והיה סחרה ואתננה קודש וגו' (ישעיהו כג, יח), אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת, (נה) מיד חוזר ונותן להם בריבית:

הערות ותקונים

העריכה בעיצומה

שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.