קטגוריה:בראשית מח יח

המילה "כֵן" היא מילת שבועה של אלוהים ומלכות, ככתוב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים ... וַיְהִי כֵן" (ביאור:בראשית א ט). "לֹא כֵן": זה איסור מוחלט, דבר בניגוד לחוק, דבר שאינו אמת, במיוחד שפרעה העניק ליוסף שלטון מוחלט, ופקד: "וּבִלְעָדֶיךָ, לֹא יָרִים אִישׁ אֶת יָדוֹ וְאֶת רַגְלוֹ בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (ביאור:בראשית מא מד), וזה כלל את יעקב ומשפחתו.

למרות שליוסף היה הכוח לפקוד מי ירים את ידו, הנה יוסף לא היה יכול לכוון את ידו של אביו.

יוסף כעס מאוד: "וַיֵּרַע בְּעֵינָיו" (ביאור:בראשית מח יז). יוסף לא היה רגיל לזה, אבל בכל זאת הוא שומר על רוחו ומרכך את דבריו בתוספת "אָבִי". לכל אדם אחר יוסף לא היה מוותר, אולם כאן הוא בא לקבל ברכה והוא לא רוצה לקבל קללות ונאצות.

יוסף יוצא מתוך הנחה שיעקב היה חולה, זקן, עיוור וייתכן שגם חלש במוחו, לכן יוסף מנסה להדריך אותו: "כִּי זֶה הַבְּכֹר שִׂים יְמִינְךָ עַל רֹאשׁוֹ".

יוסף היה צריך להיות מודע שיעקב עומד להכתיר את אפרים לבכורו, כאשר יעקב קרא את שם אפרים לפני מנשה, ככתוב: "אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, יִהְיוּ לִי" (ביאור:בראשית מח ה), אולם יוסף כנראה לא הקשיב, או חשב שזאת היתה טעות שהוא יכול לתקן.

מעניין שבלי לבקש הדרכה מאלוהים, יעקב ויוסף חושבים שהברכה תהיה לטובה, אולם בסוף נאמר: "וַיִּמְאַס בְּאֹהֶל יוֹסֵף וּבְשֵׁבֶט אֶפְרַיִם לֹא בָחָר" (תהלים עח סז).

זאת היתה פקודה, ולא חלק ממהסבר או בקשה. יעקב מבין את כעסו של יוסף ומתנצל בבקשה בכל הכבוד המגיע לבנו: "יָדַעְתִּי בְנִי יָדַעְתִּי" (ביאור:בראשית מח יט).