(ז - ח) "ויאמר." אמר להם אם כונתכם להרע לאנשים אבקש "אל תרעו" להם, ואם כונתכם מצד התאוה "הנה נא לי שתי בנות" וכו' "רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי", אמר להם שמה שבאו לביתי הוא בשביל שרוצים לקחת בנותי לנשים, וא"כ במה שתבזו את בנותי המיועדות להם לנשים די להם עונש:
(ז) אמר לא יבצר - או דעתכם להרע אותי במוצאכם אותי על שאספתים הביתה, או להנאתכם, או לקנוס אותם על הסכמת
העיר לבל יאכל וישתה שם אורח. אם הוא להרע לי "אל נא אחי תרעו", לשתי סבות, אחת להיות עתה (כי "נא" פירושו עתה
כידוע) שמניתם אותי לשר ושופט. וגם להיותכם "אחי" בבחינת האהבה "אל תרעו". ואם הוא להנאתכם "הנה נא לי" וכו'. ואם
הוא על דבר ההסכמה, הלא לא יאשמו "כי על כן" לא לאכול ולא לשתות באו, רק להיות "בצל קורתי" בלבד באו:
"אל תביט אחריך". לפי שלוט ואשתו היו מצטערים על שלא הצילו גם את כל ממונם לכך נאמר ותבט אשתו מאחריו ותהי נציב מלח. מאחריה מבעי לה להביט ואם כדברי רז"ל (בר"ר נ.ד) שנעשית נציב מלח לפי שחטאה במלח שלא נתנה לעני, קשה. למה נענשה דווקא בפעם הזאת. אלא לפי שעכשיו נצטערה על איבוד ממונה והביטה במה שיהיה אחרי מות בעלה זה"ש מאחריו, כי אמרה שבעלה לא ישאיר אחריו מאומה ולא יהיה לה מקום לגבות כתובתה ממנו, ע"כ היתה הבטה זו לה למזכרת עון, כי מדת הדין קטרגה לאמר לא די שלא עשתה מן ממונה צדקה שנמשלה למלח על דרך (כתובות סו:) מלח ממון חסר. והיתה עיניה צרה גם באורחים, כי מצות אפה משמע הוא ולא היא. ואם כן חטא חטאה אשתו כי בתוך ההפכה הגדולה ההיא נצטערה על ממונה לא כדי לעשות בו צדקה, כי לאו בת הכי היתה על כן נענשה ותהי נציב מלח כי במלת ממון חסר חטאה ובמלח נדונה. אבל ללוט אמר דרך מוסר דייך שהצלת נפשך ואל תחוש על אבידת הממון שתעזוב אחריך ליורשים כי למה תביט אחריך במה שיהיה אחריך ותדאג על עולם שאינו שלך כי סוף שתעזוב לאחרים חילך. ובדרך זה נפרש בע"ה גם פסוק לא תפאר אחריך. (דברים כד.כ) ואם עדיין תצטער סוף סוף הרי בחייך מאין תאכל המן הגורן או מן היקב, ע"ז נאמר המלט אצל אברהם היושב בהר, כי סופך כתחילתך כמו שבתחלה מי גרם ללוט להיות לו צאן ובקר ואהלים ישיבתו עם אברהם גרמה לו, כך גם עתה המלט אליו וקרב לגבי דהינא ואידהן.
