ביאור:ספרי זוטא במדבר/י
פרק י
[עריכה]פסוק ב
[עריכה]השוו ספרי עב, כדברי ר' יאשיה. לדרשה "לא נעשו ליהושע" ראו שם פיסקה עה. |
"וידבר ה' עשה לך שתי חצוצרות כסף" - עשה לך - משלך. לך - לא נעשו ליהושע.
"חצוצרות" כמה? אמרת שתים. של מה? אמרת של "כסף"
"מקשה תעשה אותם" - מן הקשה, לא מן הרך.
אלעזר בן מתיא אמר: לימדתך תורה להיות שולחני לומר: כסף מן הקשה, זהב מן הקשה - יפה מן הרך.
לפה שנאמר "שתי חצוצרות כסף" – מצוה. יכול אם היו של זהב יהו כשרות? תלמוד לומר "כסף".
בזמן שהן כסף – כשרות; אם אינן כסף - אינן כשרות.
לפה שנאמר "שתי חצוצרות כסף", יכול שאין את עושה לכנוס? אמרת "תעשה" עושה את לכנוס.
ר' יהודה אומר: מה אם שומע אני מיעוט חצוצרות שתים, הא מה אני מקיים "שתי"? - שיהו שתיהן שוות!
"והיו לך למקרא העדה ולמסע את המחנות", שתהא מזמן בהן את העדה ומסיע בהן את המחנות.
פסוק ג
[עריכה]פשט הכתוב; מסביר את הצורך בביטוי "פתח אהל מועד". |
"ותקעו בהן ונועדו אליך כל העדה", איני יודע לאיכן? תלמוד לומר פתח אהל מועד:
פסוק ד
[עריכה]"ואם באחת יתקעו" – "באחת יתקעו" ובשתיהן יכלו כאחת
או "באחת", יכול באחת מהן? אמרת "אם באחת יתקעו" ובשניהן יכלו כאחת
או "ונועדו אליך הנשיאים ראשי אלפי ישראל"
נאמר כאן "ונועדו אליך" ונאמר בעדה "ונועדו אליך"
מה "ונועדו" שנאמר בעדה "אל פתח אהל מועד" אף "ונועדו אליך" שנאמר כאן - אל פתח אהל מועד!
פסוק ה
[עריכה]המחנה המזרחי נוסע כשתוקעים ומריעים פעם אחת; וראו להלן. |
"ותקעתם תרועה ונסעו המחנות החונים קדמה" - במזרח יסעו תחלה
כשאמר "ותקעתם" ריבה תרועה אחת לכל מחנה ומחנה:
פסוק ו
[עריכה]התקיעה בחצוצרות מתוארת כדומה לתקיעה בשופר בראש השנה. הדרשה על "תרועה שנית" אינה מסבירה את המספר שלוש, אלא את החיוב בתקיעה לפני התרועה וגם אחריה; והשוו ספרי עג, שם דורשים לעניין זה את "תרועה יתקעו". לעניין "שלוש של שלוש שלוש" ראו ראה"ש ד ט. |
"ותקעתם תרועה שנית ונסעו המחנות החונים תימנה" - החונים בדרום יסעו שנייה.
כשאמר "ותקעתם" "ותקעתם" ריבה שתי תרועות לכל מחנה ומחנה.
ומניין שהן שלש של שלש שלש? תלמוד לומר "ותקעתם תרועה שנית"
אם לימד שיהא שנייה, שלפניה קדמתה אחרת - יודע אני שהיא שנייה לה!
ומה אני מקיים "ותקעתם תרועה שנית"? אלא זו שלפניה תהא פשוטה, אף מאחריה תהא פשוטה!
פסוק ז
[עריכה]ההבדל בין כינוס הנשיאים לכינוס כל העדה הוא בכך שלכינוס הנשיאים היתה תרועה ולכינוס כל הקהל היתה תקיעה; וראו לעיל בדרשה לפס' ד. |
"ובהקהיל את הקהל תתקעו ולא תריעו" - מריע אתה בשל נשיאים
פסוק ח
[עריכה]בניגוד לתקיעה בחצוצרות, תקיעת שופר אינה ע"י כהן כשר דווקא. |
"ובני אהרן", יכול בני חללה ובני גרושה ובני חלוצה? תלמוד לומר "הכהנים"
"יתקעו בחצוצרות" - לא בשופרות! "והיו לכם לחקת עולם" - לפני שילה. "לדרתיכם" - לבית העולמים:
פסוק ט
[עריכה]השוו תענית ג ה. מתריעים גם על מלחמה בא"י שאינה נגד ישראל, ראו תוספתא תענית ב י-יא. בחו"ל מתריעים רק בזמן מלחמת כיבוש שטחים, ובא"י - על כל צרה! |
"וכי תבאו מלחמה", יכול כיון שתבאו בשעת מלחמה?
ומניין על שדפון ועל ירקון ועל חסיל ועל כל צרת צבור?
אמרת "על הצר הצורר אתכם והרעותם", מיכן אמרו על אלו מתענין ומתריעין
על הצרת שונאי ישראל לישראל, ועל החרב, ועל הדבר ועל חיה רעה ועל הארבה ועל החסיל
ועל השדפון, ועל הירקון, ועל המפולת ועל החליים, ועל המזונות ועל המטר
שנאמר "על הצר הצורר אתכם" - כל שיציר לכם!
"על הצר הצורר אתכם", אין במשמע, אלא אם הלכת אצלם – הריע!
ומניין אם באו עליך – הריע? אמרת "על הצר הצורר אתכם - והרעתם".
או מה לימד, בחוצה לארץ מקום המלחמה – הריע; יכול אף בארץ כן? תלמוד לומר "בארצכם והרעתם"!
"והרעתם בחצוצרות", לא בשופרות. "ונזכרתם לפני ה' אלהיכם", נאמר כאן "זכרון" ונאמר למטה "זכרון" (במדבר ה, טו)
מה "זכרון" האמור כאן, הושעה והטבה - אף זכרון הנאמר למטן, הושעה והטבה!
פסוק י
[עריכה]הדרשה מרבה קרבנות שונים המוקרבים גם בשבת: תמידים, מוספים, קרבן הפסח וכבשי עצרת. על כולם תוקעים בחצוצרות. |
"יום" - זה יום טוב; "ביום" - זה יום השבת; "וביום" - זה יום הכפורים
"שמחתכם" - אלו הרגלים. "מועדיכם" - אלו התמידים, כשאמר "ומועדיכם" - רבה כל תמיד ותמיד
"ובראשי חדשיכם" - אלו ראשי חדשים "וראשי חדשיכם" - רבה ראש השנה
"ותקעתם בחצוצרות" - לא בשופרות! "על עולותיכם" - אלו עולות חובה "ועל זבחיכם" - זו זביחת הפסח
'על זבח' – זבחי" רבה כל כתובתם; "ועל זבחי שלמיכם" - רבה שני כבשי עצרת!
"והיו לכם לזכרון": נאמר כאן זכרון ולמעלה זכרון
מה זכרון האמור למעלה, הושעה והטבה - אף זכרון האמור למטה, הושעה והטבה
"והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם"
פסוק כח
[עריכה]סדר המסע לא היה חד פעמי אלא בכל מסעות ישראל במדבר. |
"אלה מסעי בני ישראל לצבאותם" - כסדר חנייתן כך סדר נסיעתן
ומניין שבכל המסעות לא היו נוסעין אלא כסדר הזה? תלמוד לומר "ויסעו"!
פסוק כט
[עריכה]לאגדות על יתרו וצאצאיו ראו ספרי עח-פא, מכילתא עמלק ב א-ב וספרי דברים שנב. |
וכי חובב היה חותנו של משה? והלא רעואל היה חותנו, שנאמר "ותבאנה אל רעואל אביהן" (שמות ב, יח)!
אמרת "ויאמר משה לחבב בן רעואל המדיני חתן משה" - חובב היה חותנו של משה, לא רעואל היה חותנו!
ומי היה רעואל? אבי אביהן של תינוקות. ר' יוסי אומר: רעואל היה שמו, שהיה רעו של אלהים
שנאמר "ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חתן משה לפני האלהים" (שמות יח, יב)!
ר' שמעון אומר: שלשה שמות נקראו לו; נקרא שמו יתרו, שהותיר דבר אחד בתורה
ומה דבר אחד שהותיר בתורה? שאמר למשה "ואתה תחזה מכל העם" (שמות יח, כא)
הא כשם שהותיר דבר אחד בתורה - כך המקום הותיר אות אחת על שמו
שבראשונה נקרא שמו יתר, חזר להיות נקרא יתרו; נקרא שמו קיני, שקינא למקום בעבודה זרה;
נקרא שמו חובב, שהיה מחבב את התורה.
הא כשם שהיה מחבב את התורה - כך בניו חיבבו אותה מאחריו
שכן המקום אומר לירמיה "הלוך אל בית הרכבים והשקית אותם יין ויאמרו לא נשתה יין" (ירמיה לה, ב).
וכן את מוצא, בשעה שעלו מיריחו הרי הן מניחין כל א"י בית פירות מאכל ומשקה
והלכו להן לערד, למדבר אצל יעבץ! הא כשם שהיה מחבב את התורה - כן בניו חיבבו אותה מאחריו
וכשם שעשה מאהבה - כך המקום נתן לו מאהבה
שכן המקום אומר לירמיה "לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים" (ירמיה לה, יט)
שלא יפסקו ממנו יושבי סנהדרין לעולם.
הא אם מי שהיה מגויי הארצות וממשפחות האדמה, על שעשה מאהבה נתן לו המקום מאהבה
על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל!
גם רחב זוכה לדרשות מפליגות, הנשענות על הסיפור שביהושע ב ועל מגילות היוחסין שבדברי הימים א ד; וראו גם ספרי עח. |
וכן את מוצא ברחב הזונה, שהטמינה את מרגלי יהושע
שנאמר "וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר" (יהושע ב, א).
יש אומרין כלי נגרות היו בידן, דורש "חֶרֶש"-חָרָש ויש אומרין כלי קדרות היו בידן. דורש "חרש"-חרס.
ר' שמעון אומר: אמר להן עשו עצמכן כחֵרְשִין, ואתם עומדין על רזיהן.
"וילכו ויבאו בית אשה זונה", ר' יהודה אומר: ארבעה שמות של גנאי היה לה: נקרא שמה רחב הזונה, כשמה
דבר אחר: רחב הזונה - שהיתה מזנה עם בני המדינה מבפנים ועם הליסטים מבחוץ
שנאמר "כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת" (יהושע ב, טו).
דבר אחר: רחב הזונה, שהיתה מארץ כנען, ולא היה בארץ כנען בני אדם רעים וקשים מהם.
דבר אחר: רחב הזונה, שהיתה מאנשי יריחו, מאותן שכתוב בהן כלייה, שנאמר "כי החרם תחרימם" (דברים כ, יז)
ועליה הוא אומר ומשפחות בית עבודת הבוץ (דברי הימים א ד, כא) - שהיתה עסוקה בבוץ
דבר אחר: שהטמינה את המרגלים בבוץ. ר' אליעזר בן יעקב אומר שהיתה עסוקה בבי סינן
"לבית אשבע" - לבית שנשבעו לה המרגלים, שנאמר "ועתה השבעו לי בה'" (יהושע ז, יב)
ונאמר "ותשב בקרב ישראל עד היום הזה" (יהושע ו, כה).
ר' שמעון אומר: לפי שהיום הזה רודה ברקיע - כך יהא זרעך קיים לפני לעולם
שעמדו ממנו שמונה נביאים, וכולהם כהנים, ואלו הן: ירמיה וחלקיהו, שרייה, מחסייה, ברוך בן נריה, חנמאל, שלום
ויש אומרין אף יחזקאל, ובוזי, ואף חולדה הנביאה מבני בניה היתה
כתיב הכא "אשת שלום בן תקוה" (מלכים ב כב, יד) וכתיב התם "את תקות חוט השני תקשרי בחלון" (יהושע ב, יח).
ומה אם מי שהיתה מגויי הארץ וממשפחות האדמה, על שעשתה מאהבה -נתן לה המקום מאהבה
על אחת כמה וכמה אלו היתה מישראל!
גם הגבעונים זוכים לדרשות אוהדות, למרות שעשו מה שעשו במרמה; אבל השוו קידושין ד א, המכנה את הגבעונים "נתינאי" ואוסרת ליהודים להתחתן איתם. |
וכן את מוצא בגבעונים, על שקירבו את עצמן - קירבן המקום
שנאמר "ויוקים ואנשי כוזבא" (דברי הימים א ד, כב) יוקים - שקיים להם יהושע ברית
כוזבא - שכיזבו ביהושע שאמרו לו "מארץ רחוקה באו עבדיך" (יהושע ט, ט) והלא לא היו אלא מארץ כנען!
ומה אם מי שהיה מגויי הארץ וממשפחות האדמה, על שקירבו את עצמן - קירבן המקום
על אחת כמה וכמה אלו היה מישראל!
רות המואביה מצטיירת כגיורת העדיפה על מחלון וכליון, למרות שאין לה ייחוס מכובד כמו שיש להם. שכרה הוא שהאריכה ימים עד ימי שלמה ששפט את הזונות. |
וכן את מוצא ברות המואבייה, על שאמרה לחמותה "עמך עמי ואלהיך אלהי" (רות א, טז)
ניתן לה שתהא המלכות שלה בעולם הזה ובעולם הבא
ועליה הוא אומר "ויואש ושרף" (דברי הימים א ד, כב) - זו מחלון וכליון;
יואש - שנתיאשו מן החיים, ושרף - ששרפו את התורה
דבר אחר: יואש - שנתייאשו מארץ ישראל, ושרף - ששרפו את בניהם ואת בנותיהן לעבודה זרה
"אשר בעלו למואב" - שנשאו להם נשים מואביות.
דבר אחר: שהניחו את כל ארץ ישראל, והלכו ונסתחפו בשדה מואב. "ויושבי לחם" - זו נעמי השבה בית לחם.
"והדברים עתיקים" - כבר כל אחד ואחד מפורש בפני עצמו. "המה היוצרים" - זה בועז ורות
"ויושבי נטעים" - זה שלמה המלך, שהוא דומה לנטע. "וגדרה" - זו סנהדרין היושבת עמו וגודרת דברי תורה
"עם המלך במלאכתו ישבו שם", מניין אתה אומר שלא מתה רות עד שראת שלמה בן בנה יושב בדין של זונות?
שנאמר "עם המלך במלאכתו ישבו שם"
ואומר (מלכים א ב, יט) "וישם כסא לאם המלך" - זו בת שבע; "ותשב לימינו" - זו רות המואביה.
הא כל כלי שהוא עושה דבר אחד בפני המקום - המקום נותן לו שכרו
הדרשה חוזרת ליתרו ושואלת כיצד אמר לו משה "אנחנו", והרי הוא לא הגיע לא"י! – לשאלה ניתנות שלוש תשובות: משה האמין בטעות שיכנס עם העם תוך זמן קצר לא"י; משה ניסה למשוך את יתרו; משה טען בטעות שהכניסה לא"י היא ישירות מהמדבר. |
וכן הוא אומר "ויאמר משה לחובב בן רעואל המדיני חתן משה", זו היתה לו כנגד הכל הכבוד הגדול ביותר שזכה לו, שהיה נקרא חותנו של מלך
"נוסעים אנחנו", וכי משה היה נוסע עמהן? והלא כבר נאמר "וראה בעיניך כי לא תעבר את הירדן הזה" (דברים ג, כז)!
יש אומרין: עדיין לא היה הדבר בידו. ר' שמעון אומר: כבר היה הדבר בידו, שנאמר "כי אנכי מת בארץ הזאת" וגו' (דברים ד, כב)
דבר אחר: "נוסעים אנחנו" בשביל לחזק ידו של יתרו.
דבר אחר: "נוסעים אנחנו", לא כמות שהיינו נוסעים בכל שעה, שהיינו נוסעים מן המקום הזה וחונים בזה
אלא עכשיו אנו נכנסים כיון ישירות אל ארץ ישראל מיד
הדרשה טוענת בנגוד לפשט, שיתרו לא הלך לארצו אלא נשאר במחנה ישראל וזכה ביריחו ובסביבתה, כפיקדון זמני עד בניית בית המקדש. בניגוד לטענה דלעיל, שמשה ניסה לפתות את יתרו להשאר במחנה ישראל, כאן הוא מודיע לו מראש שהפקדון הוא זמני, ל400 שנים בלבד. |
"אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם", לכם הוא, אין לגרים חלק בו!
שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים, ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני
אלא על מנת כן את בא, על מנת שאין לגרים נחלה בארץ! אף על פי כן, "לכה אתנו והטבנו לך"
"כי ה' דבר טוב על ישראל", והלא בכל השעות המקום מדבר טובות על ישראל!
אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים, ולך אנו מטיבים מכל הגרים!
ומה היתה הטובה שהטיבו לו? כשבאו לארץ ישראל הפרישו דשנה של יריחו חלק בראש
ואמרו: איזה שבט שיעלה בית המקדש בתחומו - יהי נוטל את יריחו ואת תבואתה
תחת מקום בית המקדש, לקיים בה "באחד שבטיך" (דברים יב, יד)
ונתנו אותה ליתרו, והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה
שנאמר "ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל וגו' ויבן הבית לה'" (מלכים א ו, א)
באותה שעה כשנבנה המקדש לה' הלכו להם, שנאמר "ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה" (שופטים א, טז).
ויש אומרים שהיו יושבין שם כל זמן שהיה יהושע קיים, שהיו מוצאין ללמוד תורה
לאחר מיתתו אמר: כל עצמי לא באתי והנחתי כל מה שהיה לי - אלא ללמוד תורה
ועכשיו אני זורע וקוצר, ואימתי אני למד תורה? אמרו לו: יש אדם למד תורה בעיר
וזה המקום צונן הוא מדבר ואין שם חטים! כיון ששמע מהם כך – הלך, שנאמר "ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים"
הלכו ומצאו את יעבץ יושב בבית המדרש, וכהנים ולוים ומלכים יושבין עמו וכל ישראל יושבין שם
אמרו: אנו גרים, איך נשב עם אלו? מה עשו? ישבו על שערי בית המדרש, והיו שומעין ולומדין
שנאמר (דברי הימים א ב, נה) "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים" - שהיו יושבין על השער
"שמעתים" - שהיו שומעין ולומדין "סוכתים" - שהיו ישראל מסכין מאזינים להם:
פסוק ל
[עריכה]"ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי", אמר לו: אם בשביל ארץ - אם בשביל נכסים; אני הולך!
יש לך אדם שיש לו ארץ ואין לו נכסים, יש לו נכסים ואין לו משפחה
אני איני כן; אלא יש לי ארץ, ויש לי נכסים, ויש לי משפחה, ומקום היה בעירי
אם לא אלך בשביל ארצי - אלך בשביל משפחתי; אם לא אלך בשביל משפחתי - אלך בשביל ארצי!
לפי הדרשה הזאת חזר יתרו לארצו וגייר את משפחתו ואת בני מדינתו ואיתם חזר וישב ביריחו. כך ניתן ליישב את הפשט בפסוקנו עם הזיהוי של יתרו עם "הקיני חותן משה" המופיע בשופטים א טז; וראו דברי ר' אלעזר המודעי במכילתא עמלק ב ב. |
דבר אחר: "ויאמר אליו לא אלך" למה חזר לארצו? אפשר שכמות יתרו מסרב על דברי משה?
אלא כך היה יתרו מחשב ואומר: וכי מה הנר הזה בין חמה ללבנה? משה – חמה, ואהרן - לבנה
מה אור יש לי ביניהם? - אלא הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי ומכניסן תחת כנפי השכינה
לפי כך הוא אומר "כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך"! יכול הלך ולא עשה?
תלמוד לומר "ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים וישב את העם" (שופטים א, טז) מלמד שהיה עמהן עם רב.
לפי הדרשות הבאות היה יתרו חייב כספים לאנשים שהפקידו אצלו את כספיהם, או שלווה מהם כספים עבור צדקה למי שלא עמדו במחיר הגבוה של החיטה (שנגרם כתוצאה מהברד שפגע בשעורים), והיה חשוב לו לפרוע את החובות. |
דבר אחר: "ויאמר אליו לא אלך" למה חזר לארצו? אלא כך היה יתרו מחשב ואומר
כל השנים הללו היו בני אדם מפקידין אצלי פקדונות, שאני הייתי הנאמן שבעיר
ואם אני מניחן והולך לי - הן אומרין: ברח לו יתרו, ולקח כל פקדונותיו ונתן לחותנו! נמצאתי מוצא שם רע עלי ועליך!
אלא הריני הולך ומחזיר את כולן!
דבר אחר: "ויאמר אליו לא אלך", למה חזר? אלא היה מחשב ואומר
השנה הזאת שנת בצורת היתה, ואני לויתי ופרנסתי את העניים
ואם אין אני הולך ופורע את החובות - נמצאתי מחלל שם שמים! אלא הריני הולך ופורען!
ומנין ששנת בצורת היתה? שנאמר "והפשתה והשעורים נכתה" (שמות ט, לא)
אף על פי שלא לקו החטים אלא השעורים, אם אין שעורים - החטים מתיקרים:
פסוק לא
[עריכה]לפי הדרשה הזאת גזר משה על יתרו ואסר עליו לעזוב את ישראל, כדי שלא יצא על ישראל שם רע שאינם מקבלים גרים. נראה שהדרשה מושפעת מתנועה רחבה של גיור שהיתה לפני עליית הנצרות , ומראייה של היהדות כדת מיסיונרית המעוניינת בגיור, כי הוא מכבד שם שמים; וראו ספרי פ. |
"ויאמר אל נא תעזוב אותנו", אין 'נא' אלא לשון בקשה: אמר לו, אם אין את בוא ולך עמנו
בבקשה, בגזירה, אין את מותר להניחינו!
ו"כי על כן ידעת חנותינו במדבר" אמר לו: אלו אדם שלא הכיר נסיו של הקדוש ברוך הוא והולך עמנו - לא היה לו להניחנו
אפשר אתה, שהלכת עמנו והכרת נסיו של הקדוש ברוך הוא - על אחת כמה וכמה! בגזירה! אין את מותר להניחנו!
"והיית לנו לעינים" - שלא תהא "לנו לעינים", לעיני כל באי העולם, ויאמרו דומה שאין אנו רוצים לקבל את הגרים!
ועוד דנים את הדברים מקל וחומר, ואומרין: מה אם מי שהיה נקרא חותנו של מלך - לא רצו לקבלו
על אחת כמה וכמה שאר כל הגרים! נמצאת מונע את הגרים לבוא עמנו וממעט כבודו של מקום!
אלא אף את בוא ולך עמנו ונמצאת מרגיל את הגרים לבוא עמנו ומרבה כבודו של מקום
לקיים מה שכתוב "ברב עם הדרת מלך" (משלי יד, כח).
פסוק לב
[עריכה]שלוש הגדרות ל"טוב": על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים, המותאמות לשלוש האליטות בסוף ימי בית שני – כהנים, חכמים וחסידים. מבני בניו של יתרו היו כהנים (ראו ספרי עח,) תלמידי חכמים וחסידים. |
"והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא", 'הטוב' - זה בית המקדש, שנאמר "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג, כה).
דבר אחר: 'הטוב' זו תורה, שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד, ב).
דבר אחר: 'הטוב' זה מתן שכרן של צדיקים, שנאמר "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך" (תהלים לא, כ).
הבטיחו שיש לבניו חלק בכל אלו:
פסוק לג
[עריכה]"דרך שלושת ימים" אינה זמן ההליכה אלא מרחק ההליכה שעשו ביום יצאו מהר סיני. ר' שמעון דורש זאת לזכותם, שהיו רוצים להכנס לא"י, אפילו אם יהרגו במלחמה! |
"ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים", וכי דרך שלשת ימים היה? והלא כבר נאמר "אחד עשר יום מחורב" (דברים א, ב)!
מה אני מקיים "דרך שלשת ימים"? אלא מלמד שהילכו באותו היום כדרך שהיו מהלכין בשלשת ימים
שבכל יום היו מהלכין שנים עשר מיל, ואותו היום הילכו שלשים וששה מיל.
היה ר' שמעון אומר: בוא וראה חיבתה של א"י כמה היא חביבה
שכל מי שהוא הולך למלחמה - הרי הוא רץ והולך, כשהוא מגיע למלחמה - הרי רגליו משתברות
אבל ישראל אינן כן, אלא כשהיו קרובים לא"י היו רגליהם נושאות אותן,
ואומרין אלו לאלו: אלו אנו נכנסין לארץ ישראל ומתים מיד - אין אנו כדאי
שאנו נכנסין אל המקום אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו!
"וארון ברית ה' נוסע לפניהם", ונאמר "וארון ברית ה' ומשה לא משו מקרב המחנה" (במדבר יד, מד)!
יש אומרין: שתי ארונות היו עמהן, אחד לפנים מן המחנה ואחד באמצע המחנה
זה שהיה לפנים מן המחנה - היתה התורה בתוכו, וזה שהיה באמצע המחנה - היו שברי הלוחות בתוכו.
"לתור לכם מנוחה", ר' שמעון אומר: מושלו משל, למה הדבר דומה?
לקנסור הזה, שהוא מקדים לפני האומות קודם שלשה ימים לתקן להם את הדרך
שנאמר "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם, ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם" (דברים א', ל"ב-ל"ג)
"וענן ה' עליהם יומם" וגו' ונאמר "ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל" (שמות יד, יט)
ונאמר "כי ענן ה' על המשכן יומם" (שמות מ, לח) ונאמר "לא ימיש עמוד הענן יומם" (שמות יג, כב)
ונאמר "וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן" (שמות יג, כא) מלמד שהיה עמהם שבעה ענני כבוד:
אחד לפניהם ואחד אחריהם, ואחד מימינם ואחד משמאלם, ואחד על גבי ראשיהם מפני החמה
ואחד מתחת רגליהם כדי שלא יהו מהלכין יחפים
וענן שכינה היה מקדם לפניהם קודם לשלשה ימים משפיל להם את ההרים ומגביה את הגיאיות
הנמוך – מגביהו, והגבוה – משפילו, ועושה להם דרך ואיסרט להלך.
חביב הוא הארון, שהמשכן כולו לא נעשה אלא בשביל הארון, וכל נסים שהיו נעשין בישראל - בארון היו נעשין
וכן הוא אומר "וארון ברית ה' נוסע לפניהם" שהיה הורג נחשים ועקרבים והיה הורג לפניהם שונאיהן של ישראל.
דבר אחר: "וענן ה' עליהם יומם" אפילו יחיד מישראל היה נמשך חוץ למחנה - היה עמוד הענן נמשך ומגין עליו במקומו
יכול שהיה מגין על אחרים? תלמוד לומר "עליהם". עליהם היה מגין, לא היה מגין על אחרים
יכול שהיה מגין בלילה? תלמוד לומר "יומם": ביום היה מגין, לא היה מגין בלילה!
יכול עמוד הענן לא היה מגין בלילה, אבל עמוד האש יהא מאיר ביום?
תלמוד לומר "ואש תהיה לילה בו" (שמות מ, לח) עמוד הענן ביום, ועמוד האש בלילה
"בכל מסעיהם", אפילו יחיד מישראל היה נכנס חדר לפנים מן החדר - היה עמוד האש נכנס ומאיר עליו במקומו
יכול שהיה מאיר על אחרים? תלמוד לומר "לעיני כל בית ישראל" לעיני ישראל היה מאיר, לא היה מאיר על אחרים!
בספרי פד מסיקים מהשיעור של 85 אותיות שהפרשה נחשבת כחומש בפני עצמו, וספר תורה שנותרו בו 85 אותיות מטמא את הידים, וראו גם ידים ג ה. כאן מסיקים מסקנה הפוכה: ספר שיש בו 85 טעויות אינו כשר לקריאה בתורה, אבל נראה שאם יש בו פחות מכך – אפשר לקרוא בו! |
כל ספר שיש בו שמונים וחמש טעיות - לא יקרא בו עד שיוגה.
יש אומרין: לא נאמרו כל השעורין הללו, אלא שאינה מקומה של פרשה
היה צריך לומר "וענן ה' עליהם יומם בנסעם מן המחנה", "ויאמר", "ויהי העם כמתאוננים"!
אלא מושלין אותו משל, למה הדבר דומה? לבני מדינה שהלכו אצל מושל שבעכו
אמרו לו: היגעתה עמנו! נלך אצל מושל שבצור! הגיעו לצור והלכו לצידון, ומצידון הלכו לכידון
משנתיגעו אמרו: הוגעתנו וטירפתנו היגעתה
שלא נאמרו כל השיעורין הללו אלא שאינה מקומה של פרשה:
פסוק לה
[עריכה]מי יזם את ההליכה והכתיב את הקצב שלה: הענן, המסמל את הקב"ה – או משה? הדרשה טוענת שמשה גרם לענן להתרומם, בהחלטתו לצאת לדרך. משה הפעיל את הקב"ה, שסמך עליו שיוביל! – וראו גם ספרי פד. |
"ויהי בנסוע הארון ויאמר משה" - מלמד שהיו נוסעין על פי משה
כתיב "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה... ובנחה יאמר שובה ה'", וכתיב "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו" (במדבר ט, כג). וכי היאך אפשר לקיים כל הכתובים הללו? הא כיצד?
בזמן שהיו נוסעין היה עמוד הענן נעקר ממקומו על פי המקום, ולא היה לו רשות להלוך עד שיאמר לו משה
נמצאת מקיים "על פי ה'" ו"על פי משה"!
משל למה הדבר דומה? למלך שאמר לעבדו 'הריני ישן לי עד שתעירני משנתי'
כך אמר הקדוש ברוך הוא: איני מהלך עד שתאמר לי 'לך'.
"קומה ה' ויפוצו אויביך", מלמד שכולן בשעה שהן מתכנסין למלחמה
"וינסו משנאיך מפניך", בשעה שפניך עמנו - הם נסים. וכן הוא אומר "אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה" (שמות לג, טו)
"ויפצו אויביך וינסו משנאיך", וכי מה הם כל גויי הארץ וכל ממלכות האדמה, שהם קרואים אויבים ושונאים למקום?
אלא כל שהוא אויב ושונא לישראל - כאלו הוא אויב ושונא למקום וכן הוא אויבי המקום
שנאמר "ואיבתי את אויביך וצרתי את צרריך" (שמות כג, כב) ונאמר "ואברכה מברכיך ומקללך אאור" (בראשית יב, ג)
ואומר "הלא משנאיך ה' אשנא תכלית שנאה שנאתים" (תהלים קל"ט, כ"א-כ"ב)
ואומר "בכל צרתם לו צר" (ישעיה סג, ט), אבל אין אתה יודע אם צר הוא לו, ואם אינו צר לו
כשהוא אומר "עמו אנכי בצרה" (תהלים צא, טו)
הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקדוש ברוך הוא כאלו עמהן בצרה.
וכן את מוצא, בשעה שהיו ישראל משועבדין במצרים לא נגלית שכינה על משה אלא מתוך הצער ומתוך הסנה
וכן הוא אומר "ויראו את אלהי ישראל ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר" (שמות כד, י) זכר ללבנים שהיו בניו עושים במצרים
אמר להם: אתם הייתם משועבדים במצרים בלבנים של טיט, ולפני יהו משועבדים בלבנים של ספיר!
וכן הוא אומר "אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו" (שמואל ב ז, כג)
ר' אליעזר בן יעקב אומר: מלמד שעברה עמהן עבודה זרה בים!
אמר לו ר' עקיבא: חס ושלום, לא עברה עמהם עבודה זרה בים, אלא כך אמר להם
כדרך שהייתם משועבדים - כביכול השעבוד לפני
וכן הוא אומר "כי הנוגע בכם נגע בבבת עינו" (זכריה ב, יב)
ר' אלעזר בנו של ר"י הגלילי אומר: כאלו הוא מושיט אצבעו בתוך עינו של עצמו ועוקרה!
אמר לו ר' שמעון: אין הדבר כן! כלפי הקדש הכתוב מדבר
וכל מי שעוזר את ישראל כאלו עוזר את מי שאמר והיה העולם
שנאמר "אורו מרוז וגו' כי לא באו לעזרת ה' לעזרת ה' בגבורים" (שופטים ה, כג)
פסוק לו
[עריכה]השלמה לדרשה שבתחילת הפסוק הקודם: גם הפסקת ההליכה, כמו היציאה אליה – היתה ביוזמתו של משה, והשוו לדברי רבי בספרי פד, שהענן סימן למשה שיאמר "שובה ה'...". |
"ובנחה יאמר שובה ה'", הא כדרך שהיו נוסעין על פי משה היו חונין על פי משה
"ובנחה", בהי, כנגד ארבעה דגלים והארון; מלמד שאף הארון לא היה נוסע, אלא על פי משה
"שובה ה' רבבות אלפי ישראל", ר' יהודה אומר: אמר משה, איני מניח שכינה שתרד בארץ עד שתברך את עמך ישראל!
ובמה אני רוצה שתברכם? שיעשו אלפים ורבבות! שוב ועשם אלפים ורבבות
על כל מסע ומסע שיהו נוסעין - יהו אלף נעשה רבוא! לקיים מה שנאמר "ה' אלהי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים" (דברים א, יא)
ר' שמעון אומר: תרד שכינה לארץ, ויהי שם אלפים ורבבות
שאין השכינה שורה על פחות משני אלפים ושתי רבבות - כדרך שהיא שורה למעלן
שנאמר "רכב אלהים רבותים אלפי שנאן" (תהלים סח, יח)
אף בארץ אינה שורה אלא בתוך אלפים ורבבות, שנאמר "שובה ה' רבבות אלפי ישראל"!