ביאור:מדרש תנאים לדברים/כה
פרק כה[עריכה]
פסוק א[עריכה]
הדרשה מתעלמת מההקשר הפשוט, שמדובר במשפט אזרחי בין אדם לחברו ומפרשת שמדובר במשפט פלילי, בין אדם למקום, כגון כלאים, כדי ללמוד מכאן שעבריינים נענשים במלקות. |
"כי יהיה ריב בין אנשים" למה נאמר? לפי שהו אומר (דברים כב, ט) "לא תזרע כרמך כלאים",
(דברים כב, יא) "לא תלבש שעטנז", (דברים כב, י) "לא תחרוש בשור ובחמור"
שומע אני, אם זרע וחרש ולבש - עבר על המצוה ויהא פטור? תלמוד לומר "כי יהיה ריב בין אנשים"
בא הכתוב ולימד על העובר בלא תעשה, שיהא לוקה ארבעים! לכך נאמרה הפרשה במצוה בלא תעשה.
כאן מציעה הדרשה אפשרות שמדובר במצווה כגון בן סורר ומורה - דיני נפשות שבין אדם לחברו; וראו לעיל בדרשה לפרק כא יח. |
אתה אומר במצוה בלא תעשה הכתוב מדבר; או אינו מדבר אלא במצות עשה?
תלמוד לומר: "והיה אם בן הכות הרשע"; הרי אתה דן: נאמר כאן "בן" ונאמר להלן (דברים כא, יח) "בן".
מה 'בן' שנאמר להלן, במצוה בלא תעשה בן סורר ומורה הכתוב מדבר - אף בן שנאמר כאן, במצוה בלא תעשה הכתוב מדבר
בבעל דין עבריין פלילי ובשני עדים הכתוב מדבר! אתה אומר כן, או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין, משפט אזרחי ובדיני ממונות הכתוב מדבר?
תלמוד לומר: "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע"; לא אמרתי אלא מי שאחרים מצדיקים ומרשיעים אותו
יצאו דיני ממונות שאדם מרשיע את עצמו ע"י הודאתו בהן! או אינו מדבר אלא בשני בעלי דינין ובדיני נפשות?
תלמוד לומר "כדי רשעתו" לא אמרתי אלא מי שהמכות כדי רשעתו! שקולות לחטאו יצאו דיני נפשות, שאין המכות כדי רשעתו!
ראו מכות ג טו. ר' עקיבא מסביר שאין בית דין של מטה יכול להתחשב בתשובה, שהרי אין לו כלים לברר את עומק התשובה, ולכן רקק חייבי כרת שחוזרים בתשובה לוקים ופטורים מהכרת. |
ר' עקיבה אומר: חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה בית דין שלמעלה מוחלין להן
חייבי מיתת בית דין אינן בכלל מלקות ארבעים, שאם עשו תשובה אין בית דין שלמטה מוחלין להן!
"כי יהיה ריב בין אנשים" אין שלום יוצא מתוך מריבה!
והרי הוא אומר (דברים יט, יז) "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב"; מי גרם לזה ללקות? הוי אומר מריבה!
אין לי אלא אנשים; איש עם אשה ואשה עם איש, ושתי נשים זו עם זו מנין? תלמוד לומר "ונגשו אל המשפט", מכל מקום!
"ושפטום" - בעל כרחם! "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע" למה נאמר?
לפי שהוא אומר (דברים טז, יח) "שפטים ושטרים תתן לך" שומע אני: בין שהן בקיאין בדין, בין שאינן בקיאין!
תלמוד לומר "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע", שיהו בקיאין בדין!
"והרשיעו את הרשע", יכול כל המורשעין יהו לוקין? תלמוד לומר "והיה אם בן הכות"
הרי פעמים לוקה ופעמים אינו לוקה! הא כיצד? תלמוד לומר (דברים כה, ד) "לא תחסם שור בדישו"
מה חסימת השור מיוחדת, שהיא מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה, והרי הוא לוקה עליה
כך כל מצות לא תעשה שאין בה קיום עשה - הרי הוא לוקה עליה!
דבר אחר "ונגשו אל המשפט ושפטום" מיכן אמרו מכות בשלשה!
פסוק ב[עריכה]
"והפילו השופט", מיכן אמרו: אינו מכה אותו לא עומד ולא יושב, אלא מוטה; שנאמר" והפילו"
"והכהו", מיכן שאין מלקין שנים כאחד! דבר אחר "והכהו" ולא כסותו!
מיכן אמרו כיצד מלקין אותו? כופת שתי ידיו על העמוד אילך ואילך, וחזן הכנסת אוחז בבגדיו
אם נקרעו - נקרעו ואם נפרמו - נפרמו עד שהוא מגלה את לבו, והאבן נתונה מאחוריו
וחזן הכנסת עומד עליה ורצועה של עגל בידו, כפולה אחת לשתים ושתים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה
ידה טפח ורחבה טפח, מגעת לפי כריסו.
"והכהו לפניו" שיהא לוקה ועיניו בו! לא כדרך שאחרים עושין, שזה לוקה וזה עסוק בדבר אחר
"והכהו לפניו כדי רשעתו" מכהו כדי רשעה אחת מלפניו, ושתי רשעיות מאחוריו
מיכן אמרו מכה אותו שליש מלפניו ושתי ידות מאחוריו, לפי כך כשאומדין אותו ללקות אין אומדין אותו אלא במכות הראויות להשתלש! כפולות של 3
דבר אחר "כדי רשעתו" - רשעה אחת אתה מחייבו ואין אתה מחייבו שתי רשעיות
מיכן אמרו אין אדם לוקה ומשלם, ולא לוקה ומת!
"במספר" - שיהוא המכות במנין; מיכן אמרו המכה מכה והמונה מונה
והקורא קורא (דברים כ"ח, נ"ח-נ"ט) "אם לא תשמר לעשות והפלא ה' את מכותיך"
פסוק ג[עריכה]
"ארבעים יכנו" - ארבעים חסר אחת. אתה אומר כן, או אינו אלא ארבעים שלימים?
תלמוד לומר "לא יסיף... פן יסיף" נמצאת אומר רבוי אחר רבוי – למעט, דברי ר' ישמעאל
ר' עקיבה אומר: ארבעים חסר אחת. אתה אומר כן, או אינו אלא ארבעים שלימים?
תלמוד לומר "ארבעים במספר" - מנין שהוא סמוך לארבעים!
ר' יהודה אומר: ארבעים שלמות! והיכן הוא לוקה את היתירה? בין כתיפיו!
"לא יסיף" הא אם הוסיף עובר בלא תעשה. אין לי אלא בזמן שמוסיף על המנין שהכה אותו יותר מ39 מכות
בזמן שמוסיף על האומד שאמדוהו בית דין מנין? תלמוד לומר "פן יסיף", מכל מקום!
והרי הדברים קל וחומר: מה אם מי שהוא מוזהר להכותו, הרי הוא מוזהר שלא להכותו יותר מדי
מי שהוא מוזהר שלא להכותו מי שלא חטא - דין הוא שיהא מוזהר שלא להכותו!
מכת מרדות היא עונש מלקות מדרבנן, המושת על מי שאינו מקבל את סמכות חכמים, ואין על מספרן הגבלה! |
"פן יסיף להכותו על אלה" - על אלה אין את מוסיף להכתו; מוסיף את להכותו על מכת מרדות!
על אלה הוא עובר בלא תעשה; אינו עובר בלא תעשה על מכת מרדות!
אלא שהפרש בין מכות בית דין למכות מרדות מכות: בית דין - בבית דין, מכות מרדות - שלא בבית דין
מכות בית דין – במנין, מכות מרדות - שלא במנין; מכות בית דין – באומד, מכות מרדות - שלא באומד
מכות בית דין – ברצועה, מכות מרדות - ברצועה ושלא ברצועה
המכות הניתנות הן מכות רבות וחזקות, העלולות להמית אדם. אם מת הנידון המלקה פטור, אבל אם הוא הוסיף להן או השתמש ברצועה לא תקנית אפילו במעט - המלקה נחשב כפוגע בנידון. על מבנה הרצועה ראו גם לעיל פס' ב. וראו ספרי רפו. |
"מכה רבה" אין לי אלא מכה מרובה; מכה מועטת מנין? תלמוד לומר "על אלה" אם כן למה נאמר "מכה רבה"?
לימד על הראשונות, שהן מכה רבה! מיכן אמרו מת תחת ידו – פטור. הוסיף לו רצועה אחת ומת - הרי זה גולה על ידו
דבר אחר "מכה רבה", למה נאמר? לפי שהוא אומר "והפילו השופט והכהו", שומע אני מכה שדופה? תלמוד לומר "מכה רבה"!
או מכה רבה, שומע אני יפצענו במקלות? תלמוד לומר "והפילו השופט והכהו" מיכן אמרו רצועה של עגל בידו
כפולה אחת לשנים ושתים לארבעה, ושתי רצועות עולות ויורדות בה, ידה טפח ורחבה טפח וארכה שתהא מגעת לפי כריסו
"ונקלה אחיך לעיניך" כיון שנקלה – נפטר! מיכן אמרו: נתקלקל בין ברעי בין במים – נפטר, אחד האיש ואחד האשה
אמדוהו לכשילקה קלה - מלקין אותו! לכשיצא מבית דין קלה - מלקין אותו! ולא עוד, אלא אפלו קלה תחלה -- מלקין אותו
שנאמר "והכהו... ונקלה", ולא שקלה כבר! דבר אחר "ונקלה אחיך לעיניך" - משלקה הרי הוא אחיך
מיכן אמרו כל חייבי כריתות שנלקו נפטרו מידי כריתן! דבר אחר "ונקלה אחיך" עד שלא לקה הרי הוא נקרא רשע, שנאמר "והיה אם בן הכות הרשע"
משלקה - הרי הוא אחיך! עד שלא לקה את נוהג בו בבזיון; משלקה - אין את נוהג בו בבזיון!
דרשות על המכות, בסגנון "חביבין ייסורין", השוו ספרי לב: למכות וליסורים יש כח כפרה על העבירות, והם מקרבים את הנידון לקב"ה. החינוך לנערים היה במכות, והן נחשבו אמצעי הכרחי לחינוך. |
חביבות המכות, שהן מכפרות על החטאים; שנאמר "כדי רשעתו": כדאי הן המכות לכפר על רשעתו!
חביבות המכות, שהן מאהיבות את האדם לאביו שבשמים; שנאמר (זכריה יג, ו) "ויאמר אליו מה המכות האלה בין ידיך ואמר אשר הכתי בבית מאהבי"
המכות הללו גרמו לי לאהוב את אבה שבשמים; והרי הוא אומר (משלי כט, יז) "יסר בנך ויניחיך ויתן מעדנים לנפשיך"
(משלי יט, יח) "יסר בנך כי יש תקוה" (משלי כב, ו) "חנוך לנער על פי דרכו" (משלי יג, כד) "חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שיחרו מוסר"
(משלי כ"ג, י"ג-י"ד) "אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות. אתה בשבט תכנו ונפשו משאול תציל".
פסוק ד[עריכה]
ראו ספרי רפז. יש קשר בין זכויות האכילה של הבהמה לזכויות האכילה של הפועל: שתיהן חלות רק על גידולי קרקע שנתלשו, בזמן גמר מלאכתם, ולפני שנחשבו כגמורים לעניין מעשר וחלה. |
"לא תחסם שור בדישו" אין לי אלא שור; מנין לעשות שאר בהמה כשור? הרי אתה דן
נאמר כאן "שור" ונאמר בסיני (דברים ה, יד) "שור"
מה שור שנאמר בסיני, עשה את כל הבהמה כשור - אף שור שנאמר כאן, עשה שאר כל הבהמה כשור!
"בדישו", מנין לרבות שאר כל העבודות? תלמוד לומר "לא תחסם", מכל מקום! אם כן למה נאמר "בדישו"?
מה דיש מיוחד, דבר שגידולי קרקע ופועל אוכל בו - אף כל גידולי קרקע, פועל אוכל בו.
יצא החולב והמחבץ והמגבן, שאין גידולי קרקע - ואין פועל אוכל בו!
דבר אחר "דישו", מה דיש מיוחד, דבר שגידולי קרקע, בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו
אף כל גידולי קרקע, בשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו
יצא המנכש בבצלים ובשומים, שאין גמר מלאכה - ואין פועל אוכל בו!
דבר אחר "דיש", מה דיש מיוחד, שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה, פועל אוכל בו
יצא הבודל בתמרים ובגרוגרות, והלש והמקטף והאופה, הואיל ונגמרה מלאכתו למעשר ולחלה - אין פועל אוכל בו
לפי שהחוסם והנחסם מוקשין זה לזה, לפיכך למידין זה מזה!
"לא תחסם" - אחד שחסמה בשעת מלאכה, ואחד שחסמה מקודם ודש בה והיא חסומה
אפלו חסמה לוקה, שנאמר "לא תחסם", מכל מקום!
פסוק ה[עריכה]
דין היבום אינו תואם את דיני העריות והוא חידוש ביחס אליהם; וראו במבוא למסכת יבמות. ר' יצחק אינו רוצה ללמוד הלכה מספר בראשית, לפני מתן תורה. |
"כי ישבו אחים יחדו" למה נאמר? לפי שהוא אומר (ויקרא יח, טז) "ערות אשת אחיך לא תגלה"
שומע אני בין שיש לו בנים בין שאין לו בנים! תלמוד לומר "ובן אין לו"
בא הכתוב ולימד על אשת אחיו, שאם מת בלא בנים שתהא מותרת להנשא לו. לכך נאמרה הפרשה!
"כי ישבו אחים" - באחים מן האב הכתוב מדבר. אתה אומר כן, או אינו מדבר אלא באחים מן האם?
הרי אתה דן: נאמר כן "אחים" ונאמר להלן (בראשית מב, לב) "אחים".
מה להלן, באחים מן האב בני יעקב מארבע נשים הכתוב מדבר - אף כן, באחים מן האב הכתוב מדבר!
ר' יצחק אומר אינו צריך! והלא כבר נאמר "והיה הבכור אשר תלד"; וכי מה שתלד אפילו נקבה בכור הוא?
אלא מופנה להקיש אדין מגזירה שוה: נאמר כאן בכור ונאמר להלן (דברים כא, טו) בכור
מה בכור שנאמר להלן, באחים מן האב הנוחלים, בני שתי הנשים הכתוב מדבר אף בכור שנאמר כאן, באחים מן האב הכתוב מדבר!
"כי ישבו אחים יחדיו" שהיתה להן ישיבה בעולם כאחד, פרט לאשת אחיו שלא היה בעולמו
"יחדו" - המיוחדין בנחלה, פרט לאחים מן האם
"ומת אחד מהם", אין לי אלא בזמן שהן שנים ומת אחד מהם; מנין אפלו מרובין? תלמוד לומר "ומת"!
אם כן למה נאמר "ומת אחד מהם"? - אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים
מיכן אמרו שלשה אחים נשואים לשלש נשים נכריות, ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת
הרי אלו חולצות ולא מתיבמות, שנאמר "ומת אחד מהם - יבמה יבא עליה", שעליה זיקת יבם אחד -ולא שעליה זיקת שני יבמין!
"ובן אין לו" - להוציא את הספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון!
"ובן אין לו" אין לי אלא בן; בן הבן, ובת, ובת הבת, טומטום ואנדרגינס מנין? תלמוד לומר "אין לו", מכל מקום
אם כן למה נאמר "בן"? פרט לשיש לו מן השפחה ומן הנכרית, שאינו קרוי בנו!
"לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר" למה אני צריך? לפי שאמרנו להלן אשת אחד מתיבמת ולא אשת שנים
יכול אף כאן כן? תלמוד לומר לא תהיה אשת המת החוצה" כיצד הוא עושה? או חולצת או מתיבמת!
לפי שאמרו הנותן גט ליבמתו פסלה על עצמו ופסלה על ידי אחים, יכול יהא גט פוטרה?
תלמוד לומר "לא תהיה אשת המת החוצה" - אינה נפטרת אלא בחליצה!
העושה מאמר ביבמתו - קנאה לעצמו ופסלה על ידי אחים
לעניין אשת החרש השוטה והקטן ראו יבמות יד. היבום הוא דווקא לאחד מאחי המת ולא לשאר קרוביו, והמצוה מתקיימת ע"י אחת מנשי המת; ראו תוספתא יבמות יא ח. |
דבר אחר "אשת המת" - פרט לאשת שוטה וקטן; אבל אשת החרש או חולצת או מתיבמת
"החוצה" למה נאמר? לפי שהוא אומר "יבמה יבא עליה", שומע אני אף הקרובים במשמע! תלמוד לומר "החוצה" להוציא את הקרובים!
דבר אחר "החוצה" - להביא את הארוסה!
"יבמה יבא עליה" - מצות עשה; מצות בלא תעשה מנין? תלמוד לומר "לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר"
"יבמה יבא עליה" – מצוה; לפי שהיתה בכלל התר – ונאסרה, וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון?
תלמוד לומר "יבמה יבא עליה" – מצוה!
כיוצא בו "מצות תאכל" (ויקרא ו, ט) – מצוה; לפי שהיתה בכלל התר - ונאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון ותהיה רשות?
תלמוד לומר "מצות תאכל" – מצוה!
"יבמה יבא עליה", הרי שהיו חמשה יבמים ליבמה אחת, קורא אני על כל אחד ואחד "ולקחה לו לאשה"?
תלמוד לומר "יבמה יבא עליה", מגיד הכתוב שכיון שבעל אחד מהן - נפטרו כולם!
או אפלו היו חמש יבמות ליבם אחד, קורא אני על כל אחת ואחת "יבמה יבא עליה"?
תלמוד לומר "ולקחה לו לאשה", מגיד הכתוב, כיון שנבעלה אחת מהן - נפטרו כולן!
והרי הדברים קל וחומר: מה אם היבמים, שאינן באין אלא מכוח היבמות, כיון שבעל אחד מהן - נפטרו כולן
יבמות, שאין יבמים באין אלא מכוחן, דין הוא כיון שנבעלה אחת מהן - שיפטרו כולן!
"יבמה יבא עליה", או אפלו היא אחת מכל העריות האמורות בתורה?
תלמוד לומר "ולקחה לו לאשה", בראויה לו לאשה הכתוב מדבר!
"יבמה יבא עליה" - מלמד שהיא נקנית בביאה. יכול יהא כסף ושטר גומרין בה כדרך שביאה גומרת בה?
תלמוד לומר "ויבמה": ביאה גומרת בה, ואין כסף ושטר גומרין בה
"יבמה יבא עליה", לא עליה ועל צרתה! מיכן אמרו הכונס את יבמתו - נאסרו צרותיה עליו ועל שאר האחים!
פסוק ו[עריכה]
ראו ספרי רפט. כאן נזכרת גם הנחלה של האח המת, שיורש אותה היבם ואחריו הבכור של היבמה, ראו במבוא למסכת יבמות. |
"והיה הבכור" - מיכן שמצוה בגדול ליבם!
"אשר תלד" - פרט לאילונית שאינה יולדת
"יקום על שם אחיו" – לנחלה; אתה אומר לנחלה, או אינו אלא שמו יוסף - קורין אותו יוסף, יוחנן - קורין אותו יוחנן?
הרי אתה דן: נאמר כאן "יקום על שם אחיו" ונאמר להלן (בראשית מח, ו) "על שם אחיהם יקראו בנחלתם"
מה שם האמור להלן, נחלה - אף שם האמור כאן, נחלה!
"ולא ימחה שמו מישראל" - פרט לסריס ששמו מחוי
דבר אחר "על שם אחיו" - ולא על שם אחי אביו
"המת" מנין מת הראשון ייבם השני, מת השני ייבם השלישי? תלמוד לומר "המת" "המת", ריבה!
פסוק ז[עריכה]
"ואם לא יחפץ האיש" - ולא שלא חפץ בה המקום!
מוציא אני עריות שחייבין עליהן מיתת בית דין, ועדיין לא אוציא את העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים!
אוציא העריות שחייבין עליהן כרת בידי שמים, ועדיין לא אוציא את העריות שהן בלא תעשה?
תלמוד לומר "לא אבה יבמי", ולא שלא אבה בה המקום!
"לקחת את יבמתו" מה אני צריך? לפי שנאמר "והיה הבכור אשר תלד", יכול שאני מוציא עקרה וזקנה וקטנה שאינן ראויות לולד?
תלמוד לומר "יבמתו", יבמתו ריבה הכתוב!
"ועלתה יבמתו השערה", מגיד שבית דין בכל עיר ועיר
"ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים" - מצוה בבית דין שיהא בגבוה של עיר, ושיהא בזקנים!
"ועלתה יבמתו השערה" - מגיד שהיבמה מרדפת אחר היבם!
"ואמרה מאן יבמי להקים לאחיו שם" - פרט לסריס, שאם רצה ליבם אינו יכול
"שם" מה שם האמור להלן, זרע - אף שם האמור כאן, זרע!
"בישראל" - ולא בגרים! מיכן אתה אומר שני אחים גרים שהיתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה
פטורין מן החליצה ומן היבום
"לא אבה יבמי" זה הוא שאמרנו, ולא שלא אבה בה המקום!
פסוק ח[עריכה]
"וקראו לו זקני עירו" - מצוה בזקני עירו! "זקני עירו" - הן ולא שלוחן, שמשיאין לו עצה ההוגנת לו
שאם היה הוא ילד והיא זקינה, הוא זקן והיא ילדה
אומרים לו 'מה לך אצל ילדה?' 'מה לך אצל זקינה? לך אצל שכמותך ואל תכניס קטטה לתוך ביתך'
דבר אחר "וקראו לו זקני עירו", מיכן אמרו היבמה הולכת אחר יבמהּ להתירה
"ודברו אליו", אבל לא שמענו מה היו מדברין אליו! תלמוד לומר "ועמד ואמר לא חפצתי לקחתה" מגיד שהן פותחין לו ביבום
"ועמד ואמר" מלמד שאין אומרין דברים אלו אלא בעמידה!
"לא חפצתי לקחתה", ולא שלא חפץ בה המקום!
פסוק ט[עריכה]
"ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים" - למה נאמר? לפי שהוא אומר "וקראו לו זקני עירו ודברו אליו", שומע אני דברים בזקנים וחליצה בינו לבינה?
תלמוד לומר "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים"; מה דברים בזקנים - אף חליצה בזקנים!
דבר אחר "ונגשה יבמתו אליו", מלמד שמתיחדת עמו לעיני הזקנים
"וחלצה נעלו" - אין לי אלא נעלו שלו; של כל אדם מנין? תלמוד לומר "חלוץ הנעל", מכל מקום!
אם כן מה תלמוד לומר נעלו? הראוי לו, פרט לגדול, שאינו יכול להלך בו – ולקטן, שאינו חופה את רוב רגלו; ופרט לסנדל וסולייס שאין לו עקב
"וחלצה" - ולא שיחלוץ הוא! "וחלצה" - ואפלו בשניה! מיכן אמרו גדמת חולצת בשניה לכתחלה!
"מעל רגלו", נאמר כאן "רגלו" ונאמר להלן (ויקרא ח, כג) "רגלו" מה להלן רגלו הימנית אף כאן רגלו הימנית!
"מעל רגלו" מיכן אמרו מן הארכובה ולמטה חליצתה כשרה, מן הארכובה ולמעלה חליצתה פסולה!
ריבוי הדרשות הטוענות שאין יורקים בפני הנחלץ ממש הוא כיוון שדין זה היה במחלוקת עם הצדוקים, ראו מגילת תענית ד. |
"וירקה בפניו" - על הארץ. אתה אומר על הארץ, או בפניו כשמועו? הדין נותן: נאמרו דברים - ונאמרה רקיקה
מה דברים, חוץ מגופו - אף רקיקה, חוץ מגופו - כדברי ר' אליעזר. אמרו לו תלמידיו ר' דנים אפשר משאי אפשר?
אי אפשר לדברים (שלא) בגופו, אבל אפשר לרקיקה להיות בין בגופו בין שלא בגופו!
ר' יונתן אומר: "בפניו" - על הארץ! אתה אומר בפניו על הארץ, או בפניו כשמועו?
מה אני מקיים "לא יתיצב איש בפניכם" (דברים ז, כד)? כשמועו? הא מה תלמוד לומר "וירקה בפניו"? על הארץ!
דבר אחר "וירקה בפניו" יכול ממש? תלמוד לומר "לעיני הזקנים", רוק שנראה לעיני הזקנים!
שלשה דברים בתורה 'כדי שיראה': אפר פרה, ועפר שוטה, ורוק יבמה. ר' ישמעאל אמר: אף דם הצפור!
"בפניו" - פרט לסומה, שאינו רואה הרוק; ואם חלץ - חליצתו כשרה!
"וענתה ואמרה" נאמר כאן ענייה ונאמרה להלן (דברים כז, יד) "ענייה"
מה ענייה האמור להלן, בלשון הקדש - אף ענייה האמור כאן, בלשון הקדש!
"ככה יעשה לאיש" - דבר שהוא מעשה באיש מעכב! מיכן אמרו חלצה ורקקה אבל לא קראה - חליצתה כשרה
קראה ורקקה אבל לא חלצה - חליצתה פסולה; חלצה וקראה אבל לא רקקה –
ר' אליעזר אומר: חליצתה פסולה; ר' עקיבה אומר: חליצתה כשרה!
אמר ר' אליעזר: "ככה יעשה" דבר שהוא מעשה – מעכב! אמר לו ר' עקיבה: משם ראיה! "יעשה לאיש" - דבר שהוא מעשה באיש!
דבר אחר "ככה יעשה" - בחליצה היא יוצאה, אינה יוצאה בגט!
שהיה בדין: מה אם מי שאינה יוצא בחליצה, הרי היא יוצא בגט; מי שהיא יוצא בחליצה - דין הוא שתצא בגט!
תלמוד לומר "ככה יעשה", בחליצה היא יוצאה, אינה יוצאה בגט!
"אשר לא יבנה", שאם ירצה אינו יכול, שהיה בדין: הואיל וגרושה, עשה בה מעשה וחלוצה לא עשה בה מעשה
אם למדתי לגרושה, שהיא מותרת לחזור למגרשה - אף חלוצה תהא מותרת לחזור לחלוץ!
תלמוד לומר "אשר לא יבנה" - ולא עתיד לבנות:
פסוק י[עריכה]
ראו ספרי רצא |
"ונקרא שמו בישראל" - להוציא בית דין של גרים, עד שיהא אביו ואמו מישראל!
דבר אחר "ונקרא שמו בישראל", למה נאמר? לפי שהוא אומר "ונגשה יבמתו אליו לעיני הזקנים",
אין לי אלא זקנים; הדיוטות מנין? תלמוד לומר "ונקרא שמו בישראל"!
מיכן אמרו החליצה צריכה שלשה שיודעין להקרות, ואם היו הדיוטות - כשרים
ומצותה בחמשה כדי לפרסם הדבר, ואותן השנים - אפלו היו עמי הארץ!
"בית חלוץ הנעל" - בינו לבינה מנין? תלמוד לומר "ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל", אלא שחליצתה פסולה!
"בית חלוץ הנעל" מיכן אמרו החלוצה קונה את עצמה בחליצה ובמיתת היבם
"בית חלוץ הנעל" ר' יהודה אומר: מצוה על כל העומדים שם לומר "חלוץ הנעל, חלןץ הנעל" שלשה פעמים!
כיצד סדר חליצה? קוראה היא תחלה "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי"
וצריכה לקרות "לא אבה" בנשימה אחת, ואחר כך תאמר "יבמי"
ואחר כך קורא הוא "לא חפצתי לקחתה", ואחר כך תחלוץ, ואחר כך תרוק
ואחר כך תקרא "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל"; ואין הסדר מעכב!
"ונקרא שמו בישראל" ר' שמעון בן אלעזר אומר: הוא לא רצה להקים לאחיו שם בישראל
אף הוא יבוא ויטול לו שם מתוך שם! מה יקרא? "ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל"
פסוק יא[עריכה]
ראו ספרי רצב. בתחילת הדרשה טוענים שאם אחד מהניצים הוא שליח בית דין – אין הוא חייב בבושת; אבל לפי "דבר אחר" גם הוא ואשתו חייבים בבושת. בדרשה זו מניחים שהמכות הן ברשות, ואשתו של המוכה או מישהו אחר מידו מבייש את שליח בית הדין. נראה לכאורה, לפי דרשת 'דבר אחר', שיש פטור מבושת אם המכות אינן ברשות - בניגוד להלכה (ראו ב"ק ח א.)! |
"כי ינצו אנשים", למה נאמר? לפי שהוא אומר (שמות כא, כד) "עין תחת עין", אבל לבושת לא שמענו!
תלמוד לומר "כי ינצו אנשים"; לכך נאמרה הפרשה! "כי ינצו" - אין שלום יוצא מתוך נצות!
"אנשים" אין לי אלא אנשים; איש עם אשה, אשה עם איש מנין? תלמוד לומר "יחדו", מכל מקום!
"איש ואחיו" - פרט לעבדים, שאין להם אחוה!
"וקרבה אשת האחד" ולא אשת שלוח בית דין!
"להציל את אישה" ר' אומר: לפי שמצינו שיש מזיקין בתורה שעשה בהן שאין מתכוין כמתכוין, יכול אף כאן?
תלמוד לומר "והחזיקה במבשיו" עד שתהא מתכוונת; מגיד שאינו חייב על הבושת עד שיהא מתכוין
מיכאן אמרו המבייש את הישן חייב, וישן שבייש פטור!
דבר אחר "מיד מכהו" - מיד שלוח בית דין! אתה אומר מיד שלוח בית דין, או מיד מכהו כשמועו?
אמרת: וכי יש לו רשות להכתו? הא מה תלמוד לומר "מיד מכהו"? מיד שלוח בית דין!
"ושלחה ידה והחזיקה במבושיו" בכל דבר שהוא מביישו, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבה אומר: "והחזיקה במבשיו" – כשמועו!
פסוק יב[עריכה]
ראו ספרי רצג. בתחילת הדרשה ממשיכים בטענה שמדובר בתשלומי בושת, ובהמשך עוברים לדין רודף ולקציצת כפה של המסכנת את חיי הגבר באופן ממשי. נראה שהגישה המפרשת את הפסוקים כעוסקים בבושת היא של ר' ישמעאל, הדורש "מבושיו"-ביוש; ואילו הפירוש לדין רודף הוא של ר' עקיבא, וראו בסוף הדרשה לפסוק הקודם. |
"וקצתה את כפה", לפי שהוא אומר "ושלחה ידה", אין לי אלא שמאל; ימין מנין? תלמוד לומר "וקצותה את כפה"!
"וקצתה את כפה" - שתהא חייבת לשלם את הבשת!
"לא תחס עינך" מה (דברים יט, כא) "לא תחוס עינך" האמור להלן, ממון - אף "לא תחוס עינך" האמור כאן, ממון
זו היא הבשת האמורה בתורה!
דבר אחר "ושלחה ידה והחזיקה במבושיו", ברודף אחר חבירו להרגו הכתוב מדבר, שמצוה להצילו בנפשו!
"במבשיו", אין לי אלא מבושיו. מנין לרבות כל דבר שיש בו סכנת נפשות?
מה מבושיו מיוחד, שיש בו סכנת נפשות, והרי הוא ב"וקצות את כפה"
כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות, הרי הוא ב"וקצות את כפה"
"וקצת את כפה" מלמד שאת חייב להצילה בכפה.
מנין אם אין אתה יכול להציל אותה בכפה, הצילה בנפשה? תלמוד לומר "לא תחס עינך"
פסוק יג[עריכה]
"לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן" למה נאמר? לפי שהוא אומר "אבן שלמה וצדק יהיה לך" - מצות עשה
מצוה בלא תעשה מנין? תלמוד לומר "לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן"
"לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן" יכול לא יעשה לטרא וחצי לטרא ורביע לטרא?
תלמוד לומר "גדולה וקטנה": גדולה שהיא מכחשת את הקטנה, שלא יהא נוטל בגדולה ומחזיר בקטנה!
פסוק יד[עריכה]
ראו שם. |
"לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה", יכול לא יעשה תרקב וחצי תרקב ורביע תרקב?
תלמוד לומר "גדולה וקטנה" גדולה שהיא מכחשת את הקטנה!
פסוק טו[עריכה]
ראו ספרי רצד-רצה. כאן נוספה מחלוקת ר' ישמעאל ור' עקיבא, האם גם המחק חייב להיות שלם, וראו כלים יז טז. לביטוי "צדק משלך" ראו בבא בתרא פח ב. |
"אבן שלימה" - להוציא את הפגומה; "איפה שלמה" - לא המחוק, דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבה אומר אף המחוק!
"וצדק" - צדק משלך ותן לו! מיכן אמרו היה שוקל לו עין בעין - נותן לו גירומין: אחד מעשרה בלח ואחד מעשרים ביבש
ובמקום שנהגו להכריע - חייב להכריע לו טפח!
מנין שאין מוחקין במקום שגודשין, ואין גודשין במקום שמוחקין? תלמוד לומר "איפה שלמה"!
ומנין שאם אמר 'הריני מוחק במקום שגודשין לפחות לו מן הדמים' ו'הריני גודש במקום שמוחקין להוסיף לו על הדמים'
שאין שומעין לו? תלמוד לומר "איפה שלמה וצדק".
ומנין שאין מעיינין במקום שמכריעין, ואין מכריעין במקום שמעיינין? תלמוד לומר "אבן שלמה"
ומנין שאם אמר 'הריני מעיין במקום שמכריעין לפחות לו מן הדמים' ו'הריני מכריע במקום שמעיינין להוסיף לו על הדמים'
שאין שומעין לו? תלמוד לומר "אבן שלמה וצדק יהיה לך"
"יהיה לך" מלמד שמעמידין אגרא דמוס: אגראדמוס למדות, ולא אגראדמוס לשערים
אם עשית כן – "למען יאריכון ימיך" ואם לאו - למען יקצרון ימיך; שדברי תורה נוטריקון
וכך דברי תורה נדרשין מכלל לאו הין ומכלל הין לאו:
"למען יאריכון ימיך - זו היא אחת ממצות שבתורה שמתן שכרה בצדה!
אבא חנין בשם ר' אליעזר: כל מצוה שמתן שכרה בצדה - אין בית דין מוזהרין עליה!
פסוק טז[עריכה]
מפני מה טעמו של דבר? מגיד "כי תועבת ה' אלהיך כל עשה אלה" אין לי אלא "כל עשה אלה"; שאר כל העוולים מנין?
תלמוד לומר "כל עשה עול"! אני אקרא "כל עשה עול", ומה תלמוד לומר "כל עשה אלה"?
להזהיר על אלו ביותר, שהן גונבין דעת הבריות!
דבר אחר "כל עשה עול", יכול לא יהא חייב עד שיעבור על כולן? תלמוד לומר "כל עשה אלה", אפלו אחת מהן
מיכן אמרו אין מערבין פירות בפירות ואפלו חדשים בחדשים
ואפלו סאה בדינר וסאה יפה דינר וטריסית - לא יערבם וימכרם סאה בדינר! לכך נאמר "כל עשה עול"!
פסוק יז[עריכה]
"זכור את אשר עשה לך עמלק" - זכור בפה
אתה אומר זכור בפה, או אינו אלא זכור בלב? וכשהוא אומר "לא תשכח" - הרי שכיחת הלב אמורה!
הא מה תלמוד לומר "זכור"? – בפה, שתהא שונה בפיך
"בדרך" - בשעת טירופכם; "בצאתכם ממצרים" - בשעת גאולתכם
פסוק יח[עריכה]
"אשר קרך בדרך" אין קרך אלא שנזדמן לך; מגיד שעשה לו עמלק מחילות מארבים בדרך והיה בא עליהן והורגן!
דבר אחר "אשר קרך" כשהיו ניכוחים נחים מההליכה היה בא עליהן והורגן!
"ויזנב בך" - הכה אותן מכת זנב!
"כל הנחשלים אחריך" - מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן:
דבר אחר "כל הנחשלים אחריך" אמר ר' יצחק: כל הנלחשין אחריך, אלו שהיו מהרהרין אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא
כענין שנאמר להלן (שמות יז, ז) "היש ה' בקרבינו אם אין"
"ואתה עיף ויגע" - עיף בצמא ויגע בדרך!
"ואתה עיף ויגע" - אלו ישראל; "ולא ירא אלהים" - זה עמלק!
אחרים אומרים: אלו ישראל, שלא היה בידם מצות שיגאלו; שנאמר "ויקרא שם המקום מסה ומריבה"
מה הוא אומר (שם פס' ח)? "ויבא עמלק"
פסוק יט[עריכה]
"והיה בהניח ה' אלהיך לך" מלמד שלא תאגוד עליך אגודה!
"בארץ אשר ה' אלהיך נתן לך נחלה לרשתה" מה שתירש תכבוש!
תמחה את זכר עמלק שלא ישאר לו לא זרע ולא שם, כענין שנאמר (איוב יח, יז) "זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ"
"לא תשכח" למה נאמר? לפי שהוא אומר "תמחה את זכר עמלק" מצות עשה;
מצוה בלא תעשה מנין? תלמוד לומר "לא תשכח"!
"לא תשכח" הא אם שכח עובר בלא תעשה. והרי הדברים קל וחומר:
אם כששכח לקלל את הרשעים עובר בלא תעשה - קל וחומר לשאר כל המצוות שבתורה! ששכחתן אסורה.