ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת ערלה/פרק שלישי

פרק שלישי - בגד שצבעו

כולל שיעורי שמע

ירושלמי ערלה, פרק ג, הלכה א

מתני': בגד ^ג_אשצבעו בקליפי ערלה ידלק, נתערב באחרים כולן ידלוקו דברי °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים אומרין ^ג_ביעלו באחד ומאתים.
גמ': תנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק, מניין שקליפי ערלה אסורים? כתיב (ויקרא קדושים יט כג) וערלתם ערלתו את פריו, אית תניי תני בסמוך לפיריו, אית תניי תני בעורל את פיריו. מאן דאמר בסמוך את פיריו, ^ג_גקליפין וגרעינין במשמע. מאן דאמר בעורל לפיריו, קליפין במשמע ולא גרעינין. והא קימא לן דאף גרעינים אסורים. אי הכי גרעינין מניין? הוי סופך מימר את פיריו בסמוך לפיריו. שסוברים את שני הדרשות. אית דבעי נישמעינה מן הדא וערלתם ערלתו את פריו, דבר שהוא עורל את פריו זה הקליפה ופיריו עורלו זה הגרעין. אמר רבי אבהו° בשם רבי אלעזר° בן פדת, כל מקום שנאמר לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו, ^ג_דאת תופס איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבוא הכתוב ויפרש לך שמותר בהנאה כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה. מה פירש לך באבר מן החי? (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו. ומה פירש לך בנבילה? (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה. מכאן אתה למד שכל מקום שנאמר איסור אכילה אף הנאה במשמע שהרי למה היה צריך פסוק להתיר נבלה לכלב תני חזקיה ופליג וכי מה אסרו לכלב? אלא ודאי משום שכל מקום שנאמר איסור אכילה גם ההנאה נאסרה. ובאה התורה והתירה להנות מטרפה ולהשליך אותה לכלב. והא כתיב (ויקרא צו ז כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו, מעתה אתה תופס איסור הנייה באיסור אכילה ויהיה חלב אסור בהניה? והרי קימא לן שחלב מותר בהנאה? שנייא היא דכתיב (ויקרא צו ז כד) וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו, מכאן שהתירה תורה הנאת חלב וגומר. והכתיב (דברים ראה יב טז) רק את הדם לא תאכלו, מעתה את תופס איסור הנייה כאיסור אכילה ויהיה הדם אסור בהניה? והרי קימא לן שהדם מותר בהנאה? שנייא היא דכתיב (דברים ראה יב טז) על הארץ תשפכנו כמים, מה מים מותרים בהנייה אף הדם מותר בהנייה. והכתיב (בראשית וישלח לב לג) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה ויהיה גיד הנשה אסור בהניה? אמר רבי אבהו° קיימתיה בגיד הנשה של נבילה וכשהתורה התירה לתת לגר נבלה ומשמע אפילו עם גידה. והכתיב (ויקרא אמור כג יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו ויהיה חדש אסור בהניה? אמר רבי אבא מרי אחוה דרבי יוסי° שנייא היא שקבע לו הכתוב זמן. עד יום הבאת העומר. והכתיב (ויקרא שמיני יא מב) לא תאכלום כי שקץ הם, אמר רבי מנא° בן יונה כתב הם ומיעט איסור הנייה שבו. רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, ^ג_ההעושה איספלנית משור הנסקל או מחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שלו מחוור מהתורה שהוא אסור בהנאה. אף שכתוב לא יאכל אין לוקים על הנאתו. ^ג_ומכלאי הכרם לוקה דאמר רבי חנינא° בר חמא כתיב (דברים כי תצא כב ט) פן תוקדש המלאה פן תוקד אש. מערלה צריכה יש מקום להסתפק דעשה לרחקו מהנאה כתיב שנאמר וערלתם ערלתו שבא לאסור הנאה בעשה, לא תעשה לאוכל כתיב שנאמר לא יאכל, לא תעשה לרחקו לא כתיב. מתניתא פליגא על רבי יוחנן° בר נפחא דתנן ממשמע שנאמר (שמות משפטים כא כח) סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה ומה תלמוד לומר לא יאכל את בשרו להודיעך שכשם שהוא אסור

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

[ע"ב]

1 ג_א מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ':

2 ג_ב מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ':

3 ג_ג מיי' פ ט' מהל' מעשר שני הלכה י"ג:

4 ג_ד מיי' פ ח' מהל' מאכלות אסורות הלכה ט"ו, סמ"ג לאוין קלט:

5 ג_ה מיי' פ י"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ ה' מהל' יסודי התורה הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ה סעיף ג':

6 ג_ו מיי' פ י"ד מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ ה' מהל' יסודי התורה הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' קנ"ה סעיף ג':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ערלה דף יז

^[דף יז עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
באכילה כך אסור בהנייה. מה עביד לה רבי יוחנן° בר נפחא? פתר לה כשקדמוהו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו. רבי זעירה° בעא קומי רבי אבהו°, הכא את אמר בשם רבי אלעזר° בן פדת הכין דלא יאכל אף איסור הנאה במשמע והכא את אמר הכין שרבי אלעזר° בן פדת אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא שאין לוקים על שור הנסקל וחמץ בפסח אף שכתוב בשניהם לא יאכל? אמר ליה חדא משמיה דרבי אלעזר° בן פדת וחדא משמיה דרבי יוחנן° בר נפחא. רבנין דקיסרין ורבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא, כל מקום שנאמר לא תאכלו אין את תופס איסור הנייה כאיסור אכילה. בניין אב שבכולן (ויקרא צו ו כג) וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף. מזה שאמרה תורה באש תשרף למרות שכבר נאמר בפסוק איסור אכילה משמע שאיסור אכילה אינו כולל איסור הנאה. תני חזקיה° מסייע לרבי יוחנן° בר נפחא, ממשמע שנאמר (ויקרא צו ז כג) כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאיזה דבר נאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה, בא להודיעך אפילו למלאכת הגבוה משמע שלהתירו בהנאה להדיוט אין צורך בפסוק. ממשמע שנאמר (דברים ראה יב טז) רק הדם לא תאכלו אם כן לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמים? ^ג_זמה המים מכשירין אף הדם מכשיר. ממשמע שנאמר (דברים ראה יד כא) לא תאכלו כל נבילה לאיזה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, בא להודיעך שגר תושב אוכל נבילות. ממשמע שנאמר (שמות משפטים כב ל) ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לאיזה דבר נאמר לכלב תשליכון אותו, אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולין שנשחטו בעזרה. מתניתין מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי יוחנן° בר נפחא דתנן כתיב (שמות בא יג ג) לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל, אתה אומר לכך או אינו אלא לאוסרו בהנייה? כשהוא אומר לא תאכל עליו חמץ למדנו ^ג_חשהוא אסור בהנייה, הא מה תלמוד לומר ולא יאכל חמץ? ^ג_טלעשות את המאכיל כאוכל דברי רבי יאשיה°. רבי יצחק° בר אבא אומר אינו צריך, מה אם שרצים קלים עשה בהן את המאכיל כאוכל חמץ חמור אינו דין שנעשה בו את המאכיל כאוכל? הא מה תלמוד לומר לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה. בגין דכתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית שמע מינה כלום. והדא מסייע לרבי יוחנן° בר נפחא. פשיטא אם השתחוה לקרקע ^ג_ישאין הקרקע נאסר, שנאמר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם, מכאן כל שאין לאדם בו תפיסת יד אינו נאסר. צר צורה בקרקע נאסר. צבע דבר שיש בו רוח חיים מהו? אילו השתחווה לו לא אסור מפני שצבעו אסור? מוכין שצבעו צריכה. יש מקום להסתפק דכיוון שאינו אלא לתנו בתוך הכר אולי אין צבעו חשוב לאסור. בגד גדול שצבעו על מנת לחותכו מה את עביד לה? כמוסגר או כמוחלט? דתנן בגד שנראה בו נגע והוסגר אם בזמן היותו מוסגר שעדיין לא הוחלט לטומאה חתך את הבגד לחתיכות ועשה ממנו מוכין כיון שבטל ממנו דין בגד פקעה הטומאה ואם כבר הוחלט אין זה מועיל. אין תעבדיניה כמוסגר מותר, אין תעבדיניה כמוחלט אסור. צבעו בערלה וחזר וצבעו בחולין והקדיח נפגם נאמר אם היה צריכה לצביעה הראשונה שהיה בה כדי לצבוע אסור ואם לאו מותר. צבעו בקליפי אגוז של חולין די צרכו וחזר וצבעו בקליפי אגוז של ערלה והקדיח נפגם, מאן דאמר נותן טעם לפגם מותר אוף הכא מותר ומאן דאמר ^ג_יאנותן טעם לפגם אסור אוף הכא אסור. צבעו בקליפי אגוז של ערלה ושל חולין ואין בחולין להעלות באחד ומאתים וחזר וצבעו בקליפי רימון של חולין האם מצטרפים להעלות את הערלה? ייבא כהדא דתנן ^ג_יבעגולי דבלה הגדולים מעלין את הקטנים והקטנים מעלין את הגדולים. רב הונא° אמר כיני מתניתא כך כוונת המשנה: ^ג_יגהגדולים מעלים את הקטנים במשקל, הקטנים מעלין את הגדולים במניין שהולכים תמיד לקולה ואף כאן קליפי רימונים יצטרפו להתיר, שניא היא דתמן מין במינו ברם הכא מין

^[דף יז עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
בשאינו מינו. צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי אגוז חולין אבל מין אחר שצבעו שונה ייבא כהדא דתנן °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה בן חנניה אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות. אף כאן מין אגוז שונה יצטרף, שניא היא דתמן הוא ראוי לחתכן ולא יהיה הבדל בניהם ברם הכא בגד אינו ראוי לחתכו. מה דמי לה צבע גזים וגזיזות של צמר? אמר רבי יוסי בי רבי בון° מה דמי לה בגד גדול שצבעו על מנת לחתכו, מיעבדיניה דורדסין. לעשותו לבדים אמר רבי יוחנן° בר נפחא ^ג_ידסממנין בסממנין כגון קליפי אגוז, בטילין במאתים, מי צבעים במי צבעים בטילין ברוב שאין זה גוף הערלה אלא הנאת ערלה. אמר רבי אבא בר ממל° הניית ערלה בטילה ברוב. מתניתין פליגא על דרבי אבא בר ממל° דתנן ^ג_טותבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק אף שאין כאן את גוף האיסור אלא רק הנאת איסור. פתר לה שהתערבה קדירה בקדירות שדין ביטול ברוב שייך רק בנתערב לח בלח כגון מי צבעים במי צבעים, שהאיסור אינו בעין, אבל קדירה בין קדירות שהקדרה האסורה ניכרת אינה בטלה אלא במאתיים. אמר רבי יוסי° בר זבידא מיסבר סבר רבי אבא בר ממל° שמותר לעשות כן בתחילה לא לשעבר בדיעבד. לכתחילה אף רבי אבא בר ממל° אוסר לצבוע בערלה אם לא בטל במאתיים. מיי כדון ומה הכלל בתערובת של הנאת ערלה בהיתר? אם יש בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמי שאינו ואותו האיסור שיש בו כדי לאסור אוסר. אם אין בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמי שאינו ואותו האיסור שאין בו כדי לאסור אם יש רוב היתר כנגדו מותר. תמן תנינן אלו דברים של גוים אסורין ואיסורן איסור הנייה: ^ג_טזהיין ^ג_יזוהחומץ של גוים שהיה מתחילתו יין ^ג_יחוחרס הדרייני. אמר רבי זעירה° בשם רבי ירמיה° ד°רבי מאיר רבי מאיר היא דתני חרס הדרייני אסור ואיסורו איסור הנייה דברי °רבי מאיר רבי מאיר . מה אנן קיימין? אם כשנתנו בתבשיל דברי הכל אסור, אם כשמכרו חוץ מדמי יין נסך שבו דברי הכל מותר. אלא כי אנן קיימין כשנתנו על גבי תבשיל וריח היין שבחרס נכנס בתבשיל וחולקים אם ריחא מלתא היא אם לא. מהו לסמוך בו כרעי המיטה? רבי אלעזר° בן פדת אומר אסור, רבי יוחנן° בר נפחא אמר מותר. רבי יונה° בעי קומי

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

7 ג_ז מיי' פ א' מהל' טומאת אוכלין הלכה ב':

8 ג_ח מיי' פ א' מהל' חמץ ומצה הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' תמ"ג סעיף א':

9 ג_ט מיי' פ י"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ז, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ג:

10 ג_י מיי' פ ח' מהל' עבודה זרה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ה סעיף א', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ה סעיף ז', סמ"ג לאוין קמח:

11 ג_יא מיי' פ ט"ו מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"ג סעיף א', סמ"ג לאוין קמח:

12 ג_יב מיי' פ י"ד מהל' תרומות הלכה ב':

13 ג_יג מיי' פ י"ד מהל' תרומות הלכה ב':

 [ע"ב] 
 

14 ג_יד מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א:

15 ג_טו מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ':

16 ג_טז מיי' פ י"א מהל' מאכלות אסורות הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף א', סמ"ג לאוין קמח:

17 ג_יז מיי' פ י"א מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף י"ג, סמ"ג לאוין קמח:

18 ג_יח מיי' פ י"א מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קכ"ג סעיף י"ג, סמ"ג לאוין קמח:

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ערלה דף יח

^[דף יח עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
רבי זעירא° ההן בגד דתנינן הכא שצבעו בקליפי ערלה ונאסר בהנאה מהו לסמוך בו את המיטה? ואיקפד לקיבליה כעס עליו. אמר ליה אפילו למאן דאמר תמן בחרס הדרייני מותר הכא בבגד אסור, תמן אין איסורו ניכר ברם הכא איסורו ניכר. אמר רבי חגי° י כד נחתית מן אילפא כשירדתי מהאניה שמעית קליה דרבי יעקב בר אחא° יתיב מתני בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנינן תמן גבי עבודה זרה ^ג_יטנטל הימנה מעץ אשרה כרכר אסור בהנייה, ארג בו את הבגד אסור בהנייה. יין נסך שנפל לבור ^ג_ככולו אסור בהנייה. והא תנינן °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו ולמה בגד שצבעו בקליפי ערלה או שנארג בעזרת כרכר שניטל מעבודה זרה אסור בהנאה? למה לא התיר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי בן יוחאי שימכר הבגד חוץ מדמי הצבע שבו? אמר רבי אחא° בר יעקב רבי חגיי° קשתיה רבי חגיי° קיימה רבי חגי הקשה ורבי חגי תרץ. מיי כדון? תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי שמא יחזור ישראל ויקנה אותם מהגוי.

ירושלמי ערלה, פרק ג, הלכה ב

מתני': הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואין ידוע אי זה הוא °רבי מאיר רבי מאיר אומר ידלק הבגד וחכמים אומרים ^ג_כאיעלה באחד ומאתים. ^ג_כבהאורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד, משיער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק, ובמוקדשים מקדשין בכל שהן.
גמ': תנן הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וכו', מאן תנא דסיט מידה חשובה ואינו בטל במאתיים? °רבי מאיר רבי מאיר . ברם כרבנין הוא סיט הוא פחות מסיט ובטל במאתים. רבי יוסי בי רבי בון° אמר לה בשם רבי יוחנן° בר נפחא ורבי יסא° אסי אמר בשם רבי יוחנן° בר נפחא, צמר בכור שטרפו בטל ברוב. איתיבי' רבי חייא ציפוראה° קומי רבי אימי° אמי בן נתן ליטרא צמר בכור שטרפו בשמונה של היתר ולא הודו, ליה להיתר כרבי יוחנן° בר נפחא משום דאמר רבי יסא° אסי והלא מתניתא היא שהרי המשנה אמרה האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משמע שאפילו מלא הסיט לא בטל ברוב? אמר ליה אילו איתתבת

^[דף יח עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
תמן כשרבי יוחנן° בר נפחא אמר את דבריו אית הוות יאות שאף הוא היה חוזר בו. תמן תנינן אלו הן הנשרפין וכו' ותנינן אלו הן הנקברין שיער נזיר ופטר חמור וכו'. הכא את אמר שער נזיר ופטר חמור ישרפו דתנן ידלק השק והכא את אמר יקברו. אמר רבי יוחנן° בר נפחא כאן בשק כאן בשיער. מה בין שק מה בין שיער? אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל° שק מצוי לחטט אחריו ואם יקברנו יכולים לבוא לידי תקלה שיער אין מצוי לחטט אחריו. רבי שמעון בן לקיש° אמר כאן במקדש כאן בגבולין שבזמן המקדש ששיער נזיר היה נשרף שנאמר (במדבר ו', י"ח) ונתן על האש אשר תחת זבח השלמים, אף אם עשה שק מהשיער ישרף, אבל אם גילח בגבולין לא היה נשרף אלא נקבר. רבי יוסי ברבי חנינא° אומר כאן בנזיר טהור ששערו טעון שרפה כאן בנזיר טמא. והתנינן פטר חמור אית לך מימר כאן במקדש כאן בגבולין או כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא? אלא כדשנינן מעיקרה כמו שתרצנו קדם כאן בשק כאן בשיער. אמר רבי יוסי בי רבי בון° הן דתימר מה שנאמר פטר חמור ישרף שערו שאינו כלה בקבורה הן דתימר מה שנאמר יקבר גופו. תנן ובמוקדשין מקדשין כל שהן. אמר רבי יוסי° בר זבידא בשם רבי יוחנן° בר נפחא הדא דתימר שבקדשים אפילו פחות ממלא הסיט, זה רק בקדשים שיש להן מתירין אבל בקדשים שאין להן מתירין צריכין סיט. התיב רבי יוסי° בר זבידא והא מתניתין היא דתנן האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ובכור לאו כקדשים שאין להן מתירין הוא ומה בה רבי יוחנן° בר נפחא לחדש? נשאר בשאלה תנן התם היה °רבי מאיר רבי מאיר אומר את שדרכו למנות מקדש וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים בלבד ו°רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף אומר שבעה, ואלו הם אגוזי פרך, רמוני בדן, וחביות סתומות, וחולפות תרדין וקולסי כרוב, ודלעת יונית, °רבי עקיבא רבי עקיבא בן יוסף אומר אף ככרות של בעל הבית, ופליגי ביה רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° חד אמר לדברי °רבי מאיר רבי מאיר עשרה דברים מקדשין וחרנא אמר לדברי °רבי מאיר רבי מאיר כל הדברים מקדשין. תנן האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד, משיער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק. אית דתני לה בשם °רבי מאיר רבי מאיר ואית דלא תני לה בשם °רבי מאיר רבי מאיר . מאן דתני לה בשם °רבי מאיר רבי מאיר אית ליה עשרה דברים מקדשין הני שישה שמנו חכמים ובגד שצבעו ומלא הסיט מקליפי ערלה וחבילי תלתן והסיפא של משנתינו, הרי עשרה. מאן דלא תני לה בשם °רבי מאיר רבי מאיר מנין אית ליה עשרה דברים מקדשין? הרי יש רק תשעה. °רבי מאיר רבי מאיר כ°רבי עקיבה רבי עקיבא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר אף ככרות של בעל הבית.

ירושלמי ערלה, פרק ג, הלכה ג

מתני': ^ג_כגתבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק, נתערב באחרים

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

19 ג_יט מיי' פ ז' מהל' עבודה זרה הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף ג':

20 ג_כ מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ט, טור ושו"ע יו"ד סי' קל"ד סעיף ב', סמ"ג לאוין קמח:

21 ג_כא מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"א:

22 ג_כב מיי' פ י"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ב, מיי' פ ג' מהל' בכורות הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' ש"ח סעיף ה':

 [ע"ב] 
 

23 ג_כג מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ערלה דף יט

^[דף יט עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
יעלה באחד ומאתים. ^ג_כדתנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת תידלק הפת, נתערבה באחרות תעלה באחד ומאתים.
גמ': אבא בר ירמיה° וכהנא בר ירמיה° אמרו בשם שמואל° בר אבא בר אבא, רבי אבא° ורבי חייא° רבה בר אבא בר אחא בר סלא מכפרי אמרו בשם רבי יוחנן° בר נפחא ^ג_כהגידולי ערלה שעיממו הרי אלו מותרות. ולאו מתניתא היא דתניא אם חדש יותץ אם ישן יוצן? אפה ובשל בגחלים מותר, אז מה בא רבי יוחנן° בר נפחא לחדש? רבי חנניא° אמר לית כן שלא גורסים בבריתא אפה ובשל בגחלים מותר, אלא רבי יוחנן° בר נפחא הוא שחידש הלכה זו. רבי מנא° בן יונה אמר אית כן ואף על פי כן צריך את דברי רבי יוחנן° בר נפחא כיוון שבבריתא לא מדובר בגחלים של ערלה שהדליק בהם אלא בשהביא עצים לחים של היתר ונגבם ויבשם בקליפי ערלה ובהם אפה. שההנאה מהערלה היתה עקיפה. אבנים מנוגעות שעשאין סיד, אית תניי תני עלו מטומאתן ואית תניי תני לא עלו מידי טומאתן. מאן דאמר עלו מידי טומאתן הרי אלו מותרות ומאן דאמר לא עלו מידי טומאתן ^ג_כוהרי אלו אסורות. אפילו כמאן דאמר עלו מידי טומאתן הרי אלו אסורות דכתיב (ויקרא מצורע יד מד) צרעת ממארת, תן בו מאירה ואל יהנה ממנו. אמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא ^ג_כזכל הנשרפין אפרן מותר ^ג_כחחוץ מאפר הבא מחמת עבודה זרה. התיב רבי חייה בר יוסף° קומי רבי יוחנן° בר נפחא הרי אפר הבית הרי אינו בא מחמת עבודה זרה ואת אמר אסור. אמר ליה שנייה היא דגמר גזירה שווה נתיצה נתיצה מעבודה זרה נאמר כאן (ויקרא מצורע יד מה) ונתץ את הבית, ונאמר בעבודה זרה (דברים ראה יב ג) ונתצתם את מזבחותם, מה כאן אפר אסור אף כאן אפר אסור.

ירושלמי ערלה, פרק ג, הלכה ד

מתני': מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו, נתערבו באחרים כולן ידלקו דברי °רבי מאיר רבי מאיר וחכמים אומרים ^ג_כטיעלו באחד ומאתים. שהיה °רבי מאיר רבי מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש וחכמים אומרים אין מקדש אלא ששה דברים, ו°רבי עקיבה רבי עקיבא אומר ^ג_לשבעה.
גמ': תנן מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו. וכמה היא חבילה? עשרים וחמש זירין. אמר רבי יונה° וארבע מיניהן מיטה. מה שנאמר במיטה נטמאת חבילה ונטהרת חבילה, הכוונה ארבע שני ארוכות המיטה ושני הקצרות. רבי יוחנן° בר נפחא ורבי שמעון בן לקיש° חד אמר לדברי °רבי מאיר רבי מאיר עשרה דברים מקדשין וחרנא אמר לדברי °רבי מאיר רבי מאיר כל הדברים החשובים שבני אדם מוכרים במנין מקדשין. רבי יעקב בר אחא° אמר שמועתא מדברי אמוראים מתניתין פליגא על מאן דאמר שלדברי °רבי מאיר רבי מאיר כל הדברים החשובים מקדשין דתנינן תמן כל כלי שניקב כמוציא רימון נטהר מטומאתו. הרימון שאמרו לא קטן ולא גדול אלא בינוני, ולמה הוזכרו רמוני בדן? ללמדך שרמוני בדן מקדשים בכל שהן, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בר עילאי אמר לא הוזכרו רימוני בדן וחצירי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום שחזקתן מארץ ישראל וגדלים אצל גויים, וקשה למאן דאמר כל שדרכו למנות, מדוע רק רמוני בדן מקדשים? ושאר כל הרימונין אין דרכן להימנות אלא רימוני בדן על ידי שהן חביבין דרכן להימנות שאר כל הרימונין על ידי שאין חביבין אין דרכן להימנות.

ירושלמי ערלה, פרק ג, הלכה ה

מתני': ואלו הן אגוזי פרך ורימוני בדן חביות סתומות וחילפות תרדין וקילחי כרוב ודלעת יונית, °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר אף ככרות של בעל הבית. הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם.

^[דף יט עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧

גמ': אגוזי פרך, רבי יונה° בעי הא שקידי פרך לא? חביות סתומות, מתניתא בסתומה בין הסתומות אבל סתומה בין הפתוחות ונפתחה כיון שנפתחה שוב אינה חשובה או פתוחה בין הסתומות ונסתמה כיון שתחילה הייתה פתוחה צריכות שיעור אחר. היאך אפשר לפתוחה אצל הסתומות? הרי היא ניכרת אמר רבי זעירא° תיפתר בנחשבת פתוחה אצל החנוני שהיא כסתומה אצל בעל הבית שדרך החנוני לסתום בטיט ובעל הבית רק במגופה, וסתימת בעל הבית אצל חנווני כפתוחה ואינה חשובה, לכן חבית של חנווני שהייתה סתומה כדרך שבעל הבית סותם ונתערבה בין חביות סתומות של בעל הבית בטלה, כיון שאצל החנוני אינה חשובה כסתומה. והתני ונסתמה, תיפתר שחזר בעל הבית ונטלה. קנה אותה. וקא משמע לן שכיוון שאצל החנוני נחשבה פתוחה ובטלה אף כשחזרה אצל בעל הבית בטלה. ודלעת יונית, אמר רבי קריספא° בשם רבי יוחנן° בר נפחא כל אילין קירייא וקורותא דאנן אכלין דלעת יונית אינון. תנן הראוי לערלה ערלה הראוי לכלאי הכרם כלאי הכרם. רבי יונה° בעי ולמה לית אנן אמרין הראוי לתרומה? אמר ליה רבי יוסי° בר זבידא תרומה נוהגת בכל אגוזי פרך, ורימוני בדן, חביות סתומות, וחילפות תרדין, וקילחי כרוב, ודלעת יונית. ערלה וכלאים אינם נוהגים בכל.

ירושלמי ערלה, פרק ג, הלכה ו

מתני': ^ג_לאנתפצעו האגוזים נתפרדו הרימונים נפתחו החביות נחתכו הדלועין נתפרשו הככרות יעלו באחד ומאתים.
גמ': תני נפלו ואחר כך נתפצעו בין שוגג בין מזיד לא יעלו דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר בין שוגג בין מזיד יעלו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא אומר ^ג_לבשוגג יעלו מזיד לא יעלו. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר ? קנסו בשוגג מפני מזיד. מה טעמא ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ? כבר קנסו בידו שהפצועים נמכרין בזול. מה טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא בן חלפתא? כיי דאמר רבי אבהו° בשם רבי יוחנן° בר נפחא כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור. אמר רבי שמעון בן לקיש° בשם רבי הושעיא° ^ג_לגהיו לפניו מאה וחמשים חביות ונפלה לתוכן חבית אחת של תרומה נתפתחו מאה, מאה מותרות דממה נפשך, אפילו אם האיסור ביניהן, עולה באחד ומאה. וחמשים אסורות והשאר לכשיפתחו יהו מותרות. אמר רבי זעירא° לא אמרו אלא לכשיפתחו הא לפתוח לכתחלה אסור. דבי רבי ינאי° הכהן שאלין דלעת ששלקה בבית אביה כשהיא מחוברת לאדמה. כיון שבישול קובע למעשרות מהו שתטבול למעשרות? לוי שאל מאחר ששלקה מהו שתטמא טומאת אוכלין?

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

24 ג_כד מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב, מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ד:

25 ג_כה מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ב, מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה כ"ד:

26 ג_כו מיי' פ ט"ז מהל' טומאת צרעת הלכה א':

27 ג_כז מיי' פ י"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה י"ג:

28 ג_כח מיי' פ ז' מהל' עבודה זרה הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' קמ"ב סעיף א':

29 ג_כט מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ח':

30 ג_ל מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' ק"י סעיף א':

 [ע"ב] 
 

31 ג_לא מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"א סעיף ו':

32 ג_לב מיי' פ ט"ז מהל' מאכלות אסורות הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"א סעיף ו':

33 ג_לג מיי' פ ט"ו מהל' תרומות הלכה ג':

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת ערלה דף כ

^[דף כ עמוד א] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
האם כיוון ששלקה כמחותכת היא ומטמא טומאת אוכלין? מילתיה דשמואל° בר אבא בר אבא אמר שהיא מטמא טומאת אוכלין. דאמר רבי יוסי בי רבי בון° בשם שמואל° בר אבא בר אבא ^ג_לדתאנים וענבים שצימקו באביהן כשהם מחוברים לאילן, מטמאין טומאת אוכלין. ^ג_להוהרודה מהן בשבת חייב משום קוצר. שתולש דבר מגידולו. נתפרסו הככרות יעלו באחד ומאתים, מתניתין ד°רבי עקיבה רבי עקיבא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא אמר אף ככרות של בעל הבית.

ירושלמי ערלה, פרק ג, הלכה ז

מתני': ^ג_לוספק הערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. ^ג_לזכרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא יראנו ילקוט ביד. ^ג_לחהחדש אסור מן התורה בכל מקום ^ג_לטוהערלה הלכה ^ג_מוהכלאים מדברי סופרים.
גמ': תנן ספק הערלה בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. ^ג_מאאיזו ספק הערלה? כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר. אמר רבי יודן° אף זה ספיקו אסור בסוריא. איזו ספק המותר בסוריא? כרם של ערלה וכרם אחר בצידו וענבים נמכרות חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר. תנן כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. אמר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אף זה אסור בסוריא. איזו ספק כלאים המותר בסוריא? כרם נטוע ירק ושדה ירק אחר בצידו וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוץ לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד. אמר רבי יודן° עוד היא כקדמייתא גם כאן הדין כמו קדם יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט. החדש אסור מן התורה בכל מקום, מתניתא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס דתנינן תמן ^ג_מבכל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל מצוה שהיא תלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ ^ג_מגחוץ מן הערלה ומן הכלאים. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס אומר אף החדש. מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס? דכתיב (ויקרא אמור כג יד) בכל מושבותיכם בכל מקום בין בארץ בין בחוצה לארץ. מה מקיימין רבנין טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן הורקנוס? בכל מושבותיכם בחדש שכאן שיצא לחוץ לארץ. רבי יונה° בעי קומי רבי יוסי° בר זבידא ולמה לא תנינן אף החלה עמהן? אמר ליה לא אתינן מתני אלא דבר שהוא נוהג בישראל ובגוים ^ג_מדוחלה אינה נוהגת אלא בישראל דכתיב (במדבר שלח טו כ) ראשית עריסותיכם ולא של גוים. והערלה הלכה, מאי הלכה? שמואל° בר אבא בר אבא אמר כהלכות המדינה שנהגו כך ואינו מהתורה. רבי יוחנן° בר נפחא אמר ^ג_מההלכה למשה מסיני. רבי יסא° אסי בעי קומי רבי יוחנן° בר נפחא הלכה למשה מסיני ואת אמר הכין שספק מותר? אמר בשעה שניתנה הלכה כך ניתנה שיהיה ודאה אסור וספקה מותר. אמר אילו לא סלקית לארץ ישראל אלא לשמוע דבר זה דיי. תנן והכלאים מדברי סופרים. שמואל° בר אבא בר אבא אמר ^ג_מובכלאי הכרם, שכיוון שבארץ ישראל אסורים בהנאה, בחוץ לארץ אסרו באכילה, הא בכלאי זרעים שבארץ מותרים בהנאה בחוץ לארץ מותר. רבי יוחנן° בר נפחא אמר בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים אסור בחוץ לארץ מהתורה. אמר רב הונא°

^[דף כ עמוד ב] קישורים במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס מפרשים הרב חיים קנייבסקי •הרב פולדא •תולדות יצחק תבונות • לדף חדש Ctrl+click🎧
כד נחתון מערביא דתמן אמרונה בשם רבי יוחנן° בר נפחא וקיימנוה מדכתיב (ויקרא קדושים יט יט) את חקותי תשמרו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, הקיש כלאי זרעים לכלאי בגדים וכלאי בהמה מה כלאי בגדים וכלאי בהמה שאין תלויין בארץ ונוהגין בארץ ובחוץ לארץ אף כלאי זרעים אף על פי שהן תלוין בארץ נוהגין בארץ ובחוצה לארץ. חד בר נש זרע חקליה שדיהו שעורין ולפת עבר חנין גוביתא ועקרין אתא עובדא קומי בא המעשה לפני שמואל° בר אבא בר אבא וקנסיה. תני אין עושין עם ישראל בכלאים ^ג_מזאבל עוקרין עמו בכלאים מפני שהוא ממעט בעבירה. תני ^ג_מחאין עושין עם הגוי בארץ ישראל בכלאים בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה ובחברותיה עושין עמהן בכלאים כשם שכלאים בארץ כך כלאים בחוץ לארץ. וקשה הרי אמרתה שעושים עם העובד כוכבים ומזלות בחוץ לארץ ולא בארץ ישראל אז איך אתה אומר שכשם שכלאים בארץ, כך כלאים בחוץ לארץ. שמואל° בר אבא בר אבא שסובר שכלאי זרעים בחוץ לארץ מותר פתר מתניתין אין עושין עם הגוי בכלאים בארץ בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהן בכלאי זרעים אבל לא בכלאי הכרם דכשם שכלאים בארץ כך כלאים בחוצה לארץ בכלאי הכרם הא כלאי זרעים מותר. רבי יוחנן° בר נפחא שסובר שכלאי זרעים בחוץ לארץ אסורים מהתורה פתר מתניתא אין עושין עם הגוי בכלאים בארץ בין בכלאי כרם בין בכלאי זרעים אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהן בכלאי הכרם אבל לא כלאי זרעים דכשם שכלאים בארץ ישראל כך אסרו כלאים בחוצה לארץ בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים אסור מדאוריתא.

עין משפט ונר מצוה
[ע"א]

34 ג_לד מיי' פ ב' מהל' טומאת אוכלין הלכה ה':

35 ג_לה מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ד':

36 ג_לו מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף ט', סמ"ג לאוין קמו:

37 ג_לז מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א, מיי' פ ח' מהל' כלאים הלכה י"ד, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ס"ט:

38 ג_לח מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ח', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א:

39 ג_לט מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ח', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א:

40 ג_מ מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ח', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א:

41 ג_מא מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ב', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ח', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י"א:

42 ג_מב מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה א', מיי' פ"א מהל' תרומות הלכה ו':

43 ג_מג מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י', מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ס"ט, סמ"ג לאוין קמו:

44 ג_מד מיי' פ ו' מהל' ביכורים הלכה ח', מיי' פ ו' מהל' ביכורים הלכה ט':

45 ג_מה מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ד סעיף ח', סמ"ג לאוין קמו:

46 ג_מו מיי' פ י' מהל' מאכלות אסורות הלכה ח', מיי' פ א' מהל' כלאים הלכה ג':

 [ע"ב] 
 

47 ג_מז מיי' פ"ה מהל' כלאים הלכה ה', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף א':

48 ג_מח מיי' פ א' מהל' כלאים הלכה ג', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף א':

הדרן עלך פרק בגד שצבעו וסליקא לה מסכת ערלה

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ערלה וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת ערלה וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת ערלה וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת ערלה כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)