שולחן ערוך יורה דעה קמה א
שולחן ערוך יורה דעה · קמה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
כל שאין בו תפיסת יד אדם ולא עשהו אדם אע"פ שנעבד הרי זה מותר בהנאה לפיכך המשתחוה להר לא נאסר ואפילו אבני הר שנדלדלו ועדיין הם במקומם ועבדם שם אינן נאסרים וכן הנהרות והמעינות של רבים ואילנות שלא נטען לשם אלילים אינם נאסרים ומכ"מ אע"פ שלא נאסר גוף האילן כשמשתחוה לו כל השריגים והעלים והפירות שיוציא כל זמן שהוא נעבד אסורים בהנאה:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) ואפילו אבני כו'. זהו דעת הרמב"ם (והטור) והר"ן תמה עליו כיון דאיכא פלוגתא ה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וכ' שכן פסק הרמ"ה ומביאו ב"י והבית חדש כתב יישוב לדברי הרמב"ם ודבריו דחוקים מאד (וכן בכ"מ כתב יישוב שאינו נראה) ולפ"ז היה נראה להחמיר ועוד שגם רבינו ירוחם ני"ז ח"ד כתב ופשוט המשתחוים לאבני הר שנדלדלו אסורים שאין דינן כהר ע"כ וכ"פ הראב"ד בהשגות אבל לפעד"נ דעת הרמב"ם ברור דבש"ס (ד' מ"ו ע"א) מספקא אי בני ר' חייא דהיינו חזקי' שרי ור"י אסר או איפכא בירושל' פרק כל הצלמי' הלכה ו' איתא בהדיא דחזקיה שרי ור"י אסר וא"כ לא שבקינן מאי דפשיטא לירושל' משום מאי דמספקא לש"ס דידן ועוד דהרי ר' יוחנן גופיה חיבר הירושלמי וא"כ ע"כ ר"י עצמו אומר שהוא אוסר וא"כ הדבר ברור דקי"ל כחזקיה דשרי קצרתי בזה ודוק (ושוב מצאתי כן בס' תורת חיים):
(ב) והמעיינות של רבים. כתב העט"ז דל"ד אלא אשגרת לישנא דש"ס (דף מ"ו ע"א) נקיט וה"ה נהר ומעיין של יחיד כיון דטעמא הוא דמחובר אינו נאסר אלא דלענין נסכים יש חילוק בין רבים ליחיד ודבריו נכונים ע"פ הש"ס שם ודלא כהגהת פרישה שכתב ודלא כרמ"י וגם מ"ש הפרישה דבשל יחיד י"ל שמא חפרן לאליל צ"ע מיהו מ"ש העט"ז דבתלושים יש חילוק בין רבים לשל יחיד אינו נ"ל דבש"ס מוכח דתלושין אפילו של רבים נאסרים מטעמא דלמא קא סגיד דאל"כ מאי פריך והא אמר ר"י משום רשב"י מים של רבים אינן נאסרים ודלמא היינו להדיוט ובתלושים ומבעיא ליה דלמא לנסכים אסורים גם במחוברים אלא ודאי תלושים אפילו של רבים אסורים להדיוט והשתא רשב"י ע"כ במחוברים מיירי ולנסכים דאי להדיוט אפילו של יחיד אינם נאסרים כיון דמחוברים ודוק ואפשר לזה כתבו הרמב"ם והטור מעיינות של רבים להורות דאפי' של רבים לא שרי להדיוט אלא מעיינות דמחוברים:
(ג) ואילנות כו'. משמע אפילו נטען (יחיד) [יחור] הוי מחובר ואינו נאסר בהשתחוה להן והיינו כדעת הר"ן וכתב ול"ד לבית (דסעיף ג') דאסור משום דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי דהכא כיון שיש לאילן שרשים בקרקע הוי כמחובר וכ"פ האחרונים:
(ד) שלא נטען כו'. אבל נטען לשם אלילים אסורים וזהו אשרה האמורה בתורה ש"ס ופוסקים ובנטיעה לחוד לשם אליל נאסר אפילו לא השתחוה לו אח"כ ודוקא נטעו עובד כוכבים אבל נטעו ישראל אינו נאסר עד שיעבד כדלקמן:
(ה) גוף האילן. כלומר וכל מה שיש שם בשעה שעבדו הן פירות הן שריגים ועלים הכל מותר ואינו אסור אלא מה שיוצא אחר שנעבד. כ"כ ב"י והאחרונים וכן מבואר בדברי הרמב"ם:
ט"ז - טורי זהב
כל שאין בו תפיסת יד כו'. דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:
ואפי' אבני הר שנתדלדלו. פי' ולא נעקרו לגמרי שהרי לא הגביהן אדם כ"כ הכסף משנה ולענ"ד נראה שנעקרו לגמרי אלא שלא נעשה ע"י אדם דהא בפ' ר"י דנ"ט מדמה לזה מים שנתלשו ממקורן ע"י גל:
וכן הנהרות ומעיינות של רבים. כ"כ גם הרמב"ם והטור וקשה דהא בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ט) פרכינן אמאי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מים של רבים אין נאסרין הא דיחיד נאסרין ותיפוק ליה דהא מחוברין נינהו לא צריכא דטפחינהו עובד כוכבים בידיה פירוש ותלשם ע"כ אי הוה דיחיד נאסרים וא"כ כאן דמיירי ממחוברין תקשה על הפוסקים קושיות הגמ' הא דיחיד נמי אין אסור וכן הקשה בלבוש מסברא דנפשי' דמחוברין אין איסור אפילו ליחיד כמו בהר ובפרישה כתב דבזה דבשל רבים מ"ה שרי דלא אמרי' שחפרו לשם עבודת כוכבי' אבל דיחיד אמרי' שחפר לעבודת כוכבים ונאסר אף מחובר כיון שעשה בו מעשה ולא דק בגמ' שהבאתי דבהדיא פריך כן דשל יחיד נמי מותר כל שהוא מחובר ותו מ"ש שנאסר ע"י מעשה לא נ"ל כלל דאע"פ שאמרו בס"ז חפר בורות כו' דאסרו במעש' שאני התם שהוא משתחוה להבור שהוא מעשה ידיו משא"כ אם משתחוה להמים שבאים מעצמם אע"פ שבאים מחמת החפירה מכ"מ במה שנשתחוה לו לא עשה בו עצמו מעשה וזה מוכח מדלא מצי לאשכוחי בגמ' שהבאתי דיחיד נאסר אלא בטפחינהו בידו ועשאם תלושים ותו מבואר בתוס' דף מ"ז ונתן טעם דמים הנובעים מעצמם והם של רבים מותרים ושל יחיד אסורי' ועל זה פריך והא מחוברי' נינהו ומשני דתלשן בידו. וכדי לתרץ הקושיא דלעיל נראה לי דכיון דבפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז) בעי רבה המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכים וכו' משמע שם במסקנא דגם לגבוה אין נאסר מים של רבי' אבל של יחיד נאסרי' אע"פ שמחוברי' כיון שהוא לגבוה וכדאמרי' לעיל במאי דפשיט רבא לרמי בר חמא דיש נעבד במחובר אצל גבוה על כן כתבו הפוסקים דמעיינות של רבים אינן נאסרין כלל אפילו לגבוה ואין לומר הא אפי' באינם מחוברים מותרי' לגבוה כיון שהם של רבים דאין שייך לגבוה אלא במי' חיים דוקא מביאי' נסכי' ותו דעיקר דינא אתא להתיר מחוברים אלא אגב אורחא קמ"ל דמצינו בזה היתר אפילו לגבוה כגון שהם של רבי' כן נראה לי לדחוק וליישב דבריהם ותמיהני על הב"י של הרגיש בזה:
באר היטב
(א) במקומם: והט"ז כתב דאפילו נעקרו לגמרי אלא שלא נעשה על ידי אדם גם כן אינן נאסרים.
(ב) רבים: וה"ה של נהר ומעיין של יחיד כיון דהטעם הוא דמחובר אינו נאסר אלא לענין נסכים יש חילוק בין יחיד לרבים ש"ך וט"ז (וכ' בנה"כ מה שנראה מדברי הט"ז דבשל רבים אפי' בתלושים שרי ליתא אלא דאפילו בשל רבים לא שרי אלא מטעם דמחובר ע"ש שמאריך בזה).
(ג) נאסרים: כ' הש"ך משמע אפי' נטען יחור הוה מחובר ואינו נאסר בהשתחוה להן ול"ד לבית בס"ג דאסור משום דתלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי דהכא כיון שיש לאילן שרשים בקרקע הוי כמחובר אבל נטען לשם אלילים אסור וזהו אשרה האמורה בתורה אפי' לא השתחוה לה אח"כ ודוקא נטעו עובד כוכבים אבל נטעו ישראל אינו נאסר עד שיעבד עכ"ל.
(ד) שיוציא: אבל כל מה שיש שם בשעה שעבדו הן פירות הן שריגים ועלים הכל מותר ואינו אסור אלא מה שיוציא אחר שנעבד. כ"כ ב"י והאחרונים.