ט"ז על יורה דעה קמה
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
סעיף א
[עריכה]כל שאין בו תפיסת יד כו'. דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם:
ואפי' אבני הר שנתדלדלו. פי' ולא נעקרו לגמרי שהרי לא הגביהן אדם כ"כ הכסף משנה ולענ"ד נראה שנעקרו לגמרי אלא שלא נעשה ע"י אדם דהא בפ' ר"י דנ"ט מדמה לזה מים שנתלשו ממקורן ע"י גל:
וכן הנהרות ומעיינות של רבים. כ"כ גם הרמב"ם והטור וקשה דהא בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ט) פרכינן אמאי דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק מים של רבים אין נאסרין הא דיחיד נאסרין ותיפוק ליה דהא מחוברין נינהו לא צריכא דטפחינהו עובד כוכבים בידיה פירוש ותלשם ע"כ אי הוה דיחיד נאסרים וא"כ כאן דמיירי ממחוברין תקשה על הפוסקים קושיות הגמ' הא דיחיד נמי אין אסור וכן הקשה בלבוש מסברא דנפשי' דמחוברין אין איסור אפילו ליחיד כמו בהר ובפרישה כתב דבזה דבשל רבים מ"ה שרי דלא אמרי' שחפרו לשם עבודת כוכבי' אבל דיחיד אמרי' שחפר לעבודת כוכבים ונאסר אף מחובר כיון שעשה בו מעשה ולא דק בגמ' שהבאתי דבהדיא פריך כן דשל יחיד נמי מותר כל שהוא מחובר ותו מ"ש שנאסר ע"י מעשה לא נ"ל כלל דאע"פ שאמרו בס"ז חפר בורות כו' דאסרו במעש' שאני התם שהוא משתחוה להבור שהוא מעשה ידיו משא"כ אם משתחוה להמים שבאים מעצמם אע"פ שבאים מחמת החפירה מכ"מ במה שנשתחוה לו לא עשה בו עצמו מעשה וזה מוכח מדלא מצי לאשכוחי בגמ' שהבאתי דיחיד נאסר אלא בטפחינהו בידו ועשאם תלושים ותו מבואר בתוס' דף מ"ז ונתן טעם דמים הנובעים מעצמם והם של רבים מותרים ושל יחיד אסורי' ועל זה פריך והא מחוברי' נינהו ומשני דתלשן בידו. וכדי לתרץ הקושיא דלעיל נראה לי דכיון דבפרק כל הצלמים (עבודה זרה דף מ"ז) בעי רבה המשתחוה למעיין מימיו מהו לנסכים וכו' משמע שם במסקנא דגם לגבוה אין נאסר מים של רבי' אבל של יחיד נאסרי' אע"פ שמחוברי' כיון שהוא לגבוה וכדאמרי' לעיל במאי דפשיט רבא לרמי בר חמא דיש נעבד במחובר אצל גבוה על כן כתבו הפוסקים דמעיינות של רבים אינן נאסרין כלל אפילו לגבוה ואין לומר הא אפי' באינם מחוברים מותרי' לגבוה כיון שהם של רבים דאין שייך לגבוה אלא במי' חיים דוקא מביאי' נסכי' ותו דעיקר דינא אתא להתיר מחוברים אלא אגב אורחא קמ"ל דמצינו בזה היתר אפילו לגבוה כגון שהם של רבי' כן נראה לי לדחוק וליישב דבריהם ותמיהני על הב"י של הרגיש בזה:
סעיף ב
[עריכה]ציפויו אסור. שנאמר לא תחמוד כסף וזהב אשר עליהם:
משמשי הר הוי כציפויו. לפי שמשמשי אליל נפקא לן פ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ב) מפסוק אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם על ההרים והאי המקומות אם אינו ענין לגופו שהרי לא מתסרי דכתי' אלהיהם על ההרים ולא ההרי' אלהיהם תנהו ענין לכלים ש"מ דאף בהרים נאסרו הכלים אבל תקרובת דהר לא נאסר וכתבו התוספות שם הטעם דבפ' כל הבשר נפקא לן איסור תקרובת דכתיב ויאכלו מזבחי מתים וקרא כי כתיב בפעור כתי' ופעור היה תלוש:
סעיף ג
[עריכה]הבית עצמו נעבד. דאל"כ אלא להעמיד בו אליל הא קי"ל משמשי אליל אינם נאסרים עד שיעבדו אבל אם הוא עצמו נעבד שפי' נאסר דקיימא לן ר"ס קל"ט בעובד כוכבים נאסר מיד ומ"ש בטור כאן אם הוא של ישראל וכו' ר"ל שעל כל פנים עובד כוכבים עשאו אלא שמכרו אחר כך לישראל אבל אם ישראל עשאו לא נאסר עד שיעבד כ"כ ב"י וראיתי מאן דמוקי לה כאן בישראל מומר דהוי כעובד כוכבים בזה והבל יפצה פיהו דדינו כישראל בזה ולכל עונשי' שבתורה כמ"ש ר"ס קל"ט וכתב הר"ן אע"ג דגבי אילן אינו נאסר לעיל ר"ס זה אם השתחוה לו ולא אמרינן דהוה תלוש ולבסוף חברו דשאני אילן ששרשיו מחוברין מאד בקרקע וחשבינן ליה כמחובר מעיקרא בפ"ק דחולין ורש"י פי' דבאילן מיירי שלא נטע יחור אלא גרעין אבל בנטע יחור הוה באמת תלוש ולבסוף חברו והוי תלוש:
וכיידו. פירוש צר בו צורות:
נוטל מה שחידש. פי' הישראל אבל עובד כוכבים אין צריך ליטול הכל אלא בכל דהו סגי. ב"י בשם הר"ן: