שולחן ערוך יורה דעה קמב ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · קמב · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
נטל ממנה כרכר (פי' עץ או עצם שראשו חד ושובטין בו הבגד כשאורגים אותו למען יפרדו החוטין העליונים מן התחתונים) וארג בו את הבגד -- אסור בהנאה. נתערב בבגדים אחרים -- יוליך דמי אותו הבגד לים המלח ושאר כל הבגדים מותרים:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(ח) הבגד אסור בהנאה נתערב כו'. משמע שכל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה ליה"מ וכן גבי פת בסעיף ד' וכן מבואר בבית יוסף וכ"מ ודלא כהלבוש בא"ח סי' תמ"ה סעיף ב' שכ' גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דנ"ל דיוליך הנאת האיסור ליה"מ ומותר בהנאה עכ"ל דליתא וע"ל סימן ק"י ס"ק ב' מיהו נ"ל מוכח מן הירושלמי דפ"ג דערלה סוף הלכה א' ומהירושל' דס"פ כל הצלמים ורש"י ותוס' שם ד"ה ארג ומדברי הר"ן שם ובפ' כל שעה גבי קערות וכוסות שבשלן בעצי ערלה דיכול למכור הבגד והפת לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כשהעובד כוכבים יחתוך הבגד והפת לפני הישראל בענין שא"א שימכרנו שוב לישראל אחר כמו גבי יי"נ דקי"ל לעיל סימן קל"ד מוכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו והא דבהולכת הנאה ליה"מ אסור היינו משום דכל זמן שלא נתערב ויש כאן איסור אליל בבגד או בפת אין פדיון לאליל אבל כשמוכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו דאין לו שום הנאה בעולם מאליל והאיסור עצמו אינו בידו מותר ול"ד לדלעיל סי' קל"ד ס"ק י"א דודאי יין נסך שנתערב ביין לא מהני כשמכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי יי"נ שבו אף על פי שבודאי לא יקח שוב ישראל יין מעובד כוכבים שאני התם דאית ביה איסורא ממש אבל פת ובגד לא מינכר ביה איסור ממש ואע"ג דאמרינן יש שבח עצים בפת היינו לומר שהוא חמור יותר מזה וזה גורם לפי שתועלת האיסור ניכר בו אבל לא שיהא כתערובת ממש אלא דאסור למכור הבגד והפת בשלימותן בענין שיוכל למכרו אח"כ לישראל וכמו שנתבאר בא"ח ר"ס תמ"ז בדגן שנטבע בנהר שאסור למכור לעובד כוכבי' קודם הפסח הרבה ביחד מה"ט ועיין בסוף סי' כ"ג ובסי' נ"ז סכ"א וסי' פ"ד ס"ה וס"ס פ"ו וסימן קי"ב סי"א וסי' קל"ד סי"א:
(ט) יוליך דמי אותו הבגד כו'. כלומר כל הבגד דאפי' כשנתערב לא מהני הולכת הנאת הכרכר ליה"מ ועיין בסי' ק"י ובסי' ק"מ ובמ"ש שם בס"ד:
ט"ז - טורי זהב
נטל ממנה כרכר. פי' עץ חד לארוג בו לפי הנראה לע"ד דהרב בעל הש"ע לא יצא ידי כל חובת העיון בדינים אלו כמו שנבאר בס"ד בפרק כל שעה (פסחים דף ל"ט) ת"ר תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה חדש יותץ ישן יוצן אפה בו את הפת ר' אומר הפת אסורה וחכמים אומרים מותרת בישלה ע"ג גחלים דברי הכל מותר ומוקמינן להרישא דחדש יותץ ולא סגי בצינון ויחזיר ויסיק בעצי היתר כשירצה לאפות בו פת דהוה זה וזה גורם דהיינו התנור נגמר כבר באיסור כיון שחדש היה וע"י היסק של איסור נגמר ונתקיים אחר כך יהיה עוד היתר בהיסק שני והאי תנא ס"ל זה וזה גורם אסור ופסקו הפוסקים דלא קי"ל כן אלא כר"י דפ' כל הצלמים בדין דזורעים תחתיה הנזכר לקמן סעיף י"א וע"כ תנור חדש יוצן ולא יותץ ומ"מ לענין אפיית הפת בו פסקו כרבי דהתם הטעם לפי שיש שבח עצי איסור בפת ההוא ואין שם סיוע מן ההיתר ופליגי בגמ' שם שמואל ור' יוחנן חד אמר שבח עצים בפת הוא בגחלים לוחשות פי' בוערות וחד אמר לוחשות נמי שרי אלא דוקא כשהאבוקה כנגדו פי' שמבעיר העצים האסורים בפי התנור ונ"ל דהאי מ"ד דמתיר בלוחשות ס"ל דאע"ג דבעבודת כוכבים אסור בגחלת שאני התם דכתיב לא ידבק בידך מאומה ומ"ה אפילו בגחלים עוממות אסור התם וגם למ"ד דאסור בערלה בלוחשות צריך אתה לחלק בין ערלה לעובד כוכבים לענין עוממות זה נ"ל פשוט ופסק הרא"ש שם לחומרא דלוחשות אסורות דהוה שבח עצים בפת וכ"כ הטור בקיצור פסקי הרא"ש שם אבל הרמב"ם פסק לקולא שהרי כתב פרק ט"ז מהלכות מ"א תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה בין חדש בין ישן יוצן ואח"כ יחם אותו בעצי היתר ואם בישל בו קודם שיוצן בין פת בין תבשיל הרי זה אסור בהנאה דיש שבח עצי איסור בפת גרף את כל האש ואח"כ בשל בחומו של תנור הרי זה מותר שהרי עצי איסור הלכו להן בישל הפת ע"ג גחלים מותר אע"פ שהם בוערות עכ"ל והטור כתב בסי' זה ואפילו למה דקי"ל זה וזה גורם מותר אם אפה פת ואבוקה כנגדו אסור דיש שבח עצים בפת משמע דפוסק לקולא דגחלים בוערות מותר ותימה למה לא הביא לכל הפחות דעת אביו שזכרנו שאוסר הפת אפילו באין אבוקה כנגדו אלא שהגחלים לוחשות. ונראה דלא חש להביא דעת אביו להחמיר בגחלים לוחשות מאחר שבמסקנא מביא דעתו ודעת הרמ"ה דאפילו למ"ד בזה וזה גורם מותר כאן אסור אפילו אין שם אלא חום עצי איסור לחוד בלא גחלת כלל מ"ה לא דקדק הטור להביא תחלה בגחלים לוחשות אלא נקט שם אבוקה כנגדו שהוא היותר פשוט לאיסור לכ"ע אפי' בערלה אבל לא למידק מינייהו דבלוחשות מותר. וכל זה הוא לענין הדין דיש שבח עצים בפת דהיינו שאין שם אלא גרם האיסור לחוד כגון שאפה הפת אצל האבוקה או גחלים לוחשות או תנור חדש שנגמר בעצי איסור ולא ציננו ואפה בו פת אבל לענין זה וזה גורם לחוד כגון שבישלו בתנור חדש שצננו והסיקו שנית כתב הטור דקי"ל כמ"ד זה וזה גורם מותר והרמ"ה כתב אפילו למ"ד זה וזה גורם מותר הכא באליל בפת שנאפה בעצי איסור ובבגד שנארג בכרכור של אליל אסורים וכן יראה מדברי א"א ז"ל שהביא המשנה לפסק הלכה עכ"ל והך עצי איסור דהרמ"ה פירשו בתנור ישן ולא ציננו דלא הוה אלא זה וזה גורם. ותמה ב"י דהא בגינתא דאזדבל בזבל דעבודת כוכבים אמרינן בגמרא זה וזה גורם מותר וא"כ המשנה שאסרה פת שנאפה בעצי איסור דלא כהלכתא היא וע"כ פסק כאן בסעיף ד' שהוא מדברי רמב"ם דאין איסור אלא אם האש בתוך התנור דאז אסור מכח שבח עצים אבל אם גרף האש מותר דאז אין כאן שבח עצים רק זה וזה גורם ומותר אפי' בע"א ולכוונה זו הגיה רמ"א בעוד שהאבוקה כנגדו ונעלם ממנו דעת הב"י ז"ל מה יעשה בכרכור של איסור שנארג בו הבגד דשם אין שייך שבח כרכור בבגד ואע"ג דאמרינן בגמרא בצריכותא דכרכור דאיתא לאיסורא בעיניה מכל מקום אין זה מקרי יש שבח דתרי מילי נינהו כמ"ש הר"ן בפ' כ"ה וז"ל ומיהו אפה בו הפת אפי' בתנור ישן ועצי איסור אסור אע"ג דזה וזה גורם מותר הא אמרינן פרק כל שעה דיש שבח עצים בפת הלכך חמור מזה וזה גורם כי ניכר האיסור בהיתר והני מילי כשאבוק' כנגדו דלא קלי איסורא אבל על גבי גחלים מותר לפי דקלי איסורא עכ"ל הרי לפניך דשבח עצים שייך אפילו במידי דקלי איסורא ואינו תלוי בקיום האיסור בעין כלל ותו דהיה ליה לבעל התלמוד לומר בכרכור דיש שבח כרכור בבגד כמ"ש בפת אלא ודאי דאין שייך בזה שבח כרכור ואין שם אלא איסור מצד זה וזה גורם שהכרכור מועיל לחוט שיוכל לאורגו נמצא שנגמר הבגד על ידי החוט והכרכור. והמשנה שאסרה בכרכור היא ג"כ דלא כהלכתא לפי דעת הב"י דבחדא מחתא מחתינהו תנא דמתניתין לדינא דבגד ודינא דפת והוצרך התלמוד למיעבד צריכותא בינייהו ואי ס"ד דבדין הפת קי"ל להתיר ובדין הכרכור לאיסור לפי ההלכה היאך שייך למיעבד צריכותא בינייהו הא יש חילוק רב ביניהם וכן מוכח מדברי הטור בשם הרמ"ה שכתב דוקא באליל אסור הבגד ש"מ שאין איסור מצד שיש שבח האיסור דא"כ בשאר איסורים ג"כ כמ"ש הטור לפני זה באבוקה כנגדו וזה אסור בגמ' אפילו בערלה אלא ע"כ הטעם משום זה וזה גורם כמו שזכרנו. ועוד קשה לי והרי כתב הרא"ש בפי' פ"ק דחולין הביאו ב"י סימן זה במה דמתיר מסוכנת ששחט בסכין של עובד כוכבים ולא דמי לתנור חדש שאסור התנור או אפה בו הפת בתנור שאסור הפת וכן כרכור שארג בו הבגד לפי שהבגד כולו נעשה באיסור כו' הרי פסק בפירוש להלכה שהפת והבגד אסורים אע"פ שהם זה וזה גורם אף על גב שאין שם אבוקה נגדו שהרי מדמה אותו לתנור חדש דאמרינן בו יותץ ולא מהני ביה היסק שנית בעצי היתר אע"ג דלא הוה אלא זה וזה גורם לחוד ה"נ בפת זה שנאפ' בעצי איסור בתנור ישן בלא אבוקה נגדו ובודאי זו היא כוונת הטור שכתב וכן יראה מדברי א"א שהביא המשנה והקשה הב"י דהא גם הרי"ף הביאה ולדידי ניחא שרמז על מה שכתב הרא"ש פ"ק דחולין להקשות ממשנה זו כמו שזכרנו משמע שהלכה היא ואע"ג דבפרק כל שעה כ' הרא"ש למ"ד זה וזה גורם מותר חדש יוצן היינו בערלה אבל לא בעבוד' כוכבים וכמו שנכתוב בסמוך. ובפרישה כתב במ"ש הטור דלמ"ד זה וזה גורם מותר ותנור חדש יוצן א"ל ממה שאסר הרא"ש הכרכור הבגד שאני תנור דגם מתחלה היה תנור אלא שנגמר ע"י העצים של איסור ביותר והוה כסכין ששחט בה מסוכנת דלא הוה אלא הכשר בעלמא עכ"ל ותמהני על שכתב כ"כ שלא בדקדוק דהרי כתב הרא"ש בהדיא פ"ק דחולין דאף תנור חדש אסור כמו פת וכרכור. והנלע"ד דאה"נ דלפי מה שמסיק הטור בשם הרא"ש כהרמ"ה הכי נמי תנור חדש יותץ כמ"ש ב"י דמ"ה כתב הטור חדש יותץ ע"כ נראה דבר ברור דודאי הך מתני' הלכתא היא ומה שהקשה ב"י מגינתא דאזדבל כו' לק"מ דחילוק רב ביניהם דכל מה שיש הכרח אל האיסור וא"א זולתו או אע"פ שיש ג"כ גורם דהיתר אסור בעבודת כוכבים מ"ה בתנור חדש שנגמר בעצי איסור ובפת שנאפה בעצי איסור בתנור ישן שא"א לפת להיות נאפה בלא עצים וכן בגד א"א להיעשות בלא כרכור על כן אסורים משא"כ בגינתא דאזדבל בזבל דעבודת כוכבים דהזבל משביח הקרקע וכן ההיא דאין זורעין תחתיה מפני שעושה צל שנזכר בסעיף י"א אלו דברים עושים שבח לחוד אבל מ"מ אפשר להיות זולתם אלא שלא היה טוב כ"כ ע"כ מותר בזה וזה גורם ובהדיא מחלק הרא"ש פ"ק דחולין בין ההוא דתנור ופת וכרכור לההיא דזורעין תחתיה והיינו כמו שכתבתי וא"ל לפי זה במאי דבעי לאוקמי בפרק כ"ה (דף מ"ט) שדה שנזדבלה דמותר כר' אליעזר ואמאי לא פריך דלמא התם שאני שהוא נגמר על ידו בלא"ה דחה לה שם. ודבר זה מצינו גם כן לענין מסייע סימן קכ"ה סעיף ג' דיש חילוק אם יש ממש במסייע או לא שגם הישראל צ"ל גדול ובטור שם כתב בשם הרשב"א לחלק אם יש כח לעובד כוכבים לבדו כו' ואע"ג דמיקל שם בצירוף שניהם שאני יי"נ דהקילו בו רבנן אלא דמ"מ אנו רואים שם שסברא היא לחלק במסייע הכי נמי אם המסייע הוא הכרח גדול אסור בזה וזה גורם וזה בעצמו כוונת הרא"ש פ"ק דחולין שזכרנו דהטעם לאיסור בפת ובגד לפי שהם נגמרים באיסור ר"ל שא"א להיות בנמצא זולתם ואע"פ שלענין ערלה מסקינן בפ' כ"ש לעיל דאף הפת מותר מצד זה וזה גורס לזה כתב הרמ"ה דגבי אליל שאני ויש ראיה ברורה לזה מדאיתא בפרק כ"ש (דף כ"ז) אימר דשמעת ליה לר"א דהפת אסור בעובד כוכבים דחמיר אסוריה כו' ואע"ג דאמר שם אח"ז שר"א אמר כן בכל האיסורים מ"מ הפוסקים ס"ל להלכה כחילוק זה גם בפרק כ"ה (דף מ"ט) נזכר סברא זו כמה פעמים לחלק בין עבודת כוכבים לשאר איסורים ותפסו הפוסקים עיקר כן לענין אם הזה וזה גורס הוא בענין שנגמר באיסור ע"כ ס"ל להרמ"ה והרא"ש דגבי עבודת כוכבים אין להתיר זה וזה גורס כל שעיקר גמרו על ידו של איסור ג"כ אבל באין עיקר גמרו על ידו כ"א מסייע ומשביח מותר ובערלה ושאר איסורים כל זה וזה גורם מותר ואין שם חילוק. גם דברי הרמב"ם צ"ל כן שכתב בפ"ז דהלכות עבודת כוכבים נטל ממנה כרכר שזכר הש"ע בסעיף זה וכן מה שזכר אח"כ נטל ממנה עצים וכו' עד גרף את כל האש שלא כתבו הרמב"ם בהלכות עבודת כוכבים להאי גרף וכו' וגס כשכתב בעבודת כוכבים הדין דפת אסור לא הזכיר הטעם משום שבח עצים בפת ובמ"א זכר טעם זה ודבר זה ודאי עשה להורות לנו דבעבודת כוכבים אפילו בלא שבח עצים דהיינו אין אבוקה נגדו אפ"ה אסור מטעם זה וזה גורם אלא דבהלכות מאכלות אסורות פרק ט"ז כתבו והעתקתיו לעיל וכתב הב"י שבעבודת כוכבים סמך הרמב"ם על מה שכ' בהלכות מ"א ועל כן צירפו כאן בש"ע בסעיף ד' לדינא דכאן דגרף מותר ודוחק גדול הוא דא"כ היה לו לרמב"ם לכתוב כמו שביארנו בהלכות מאכלות אסורות כדרכו אלא נ"ל דבעבודת כוכבים פסק לחומרא כסתם מתניתין דאסור בזה וזה גורם הוה אפילו בלא שום גחלת ואבוקה של איסור ורמ"א שהגיה בעוד שהאבוקה כנגדו נמשך אחר דברי ב"י ולא שת לבו לדקדק במה שזכרנו והדברים מכוונים מאוד לפי ע"ד ומו"ח ז"ל רצה ליתן טעם על הרמ"ה דמחמיר בפת ובגד לפי שגוף האדם נהנה מהם ולא נתן לבו על מ"ש בסעיף י"א בזריעה תחתיה דמותר עוד כתב דלא קי"ל כהרמ"ה אלא כרוב הפוסקים וזהו שלא בדקדוק דכבר כתב כן הרא"ש בפירוש וביארנו דהכל מודים בזה רק שהב"י הבין דברי הרמב"ם להקל כמו שזכרנו ובאמת אינו לפי ע"ד גם הרי"ף שהביא המשנה כצורת' אה"נ דס"ל כן להחמיר דאל"כ היה לו לכתוב הך מתני' לאו הילכתא היא ולא לסמוך על קושיא מבחוץ מכח גינתא דאזדבל ומכח זה נוציא המתניתין מהלכ' וכן נראה לע"ד ברור כשמש שיש להחמיר בזה וזה גורם הללו גבי עבודת כוכבים דמי ירים ראש להקל נגד מה שכתב הרא"ש בפי' וכן הרמ"ה והרמב"ם ולסמוך על פירוש דחוק ברמב"ם ולהקל:
באר היטב
(ו) הבגד: ולא מהני הולכת הנאת הכרכר ליה"מ רק דוקא דמי כל הבגד וע"ל בסימן ק"י ובסימן ק"מ ומשמע שכל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה ליה"מ וכן גבי פת בס"ד ודלא כלבוש באורח חיים סימן תמ"ה ס"ב שכתב גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דיוליך הנאת האיסור ליה"מ ומותר בהנאה עכ"ל דליתא מיהו נ"ל מוכח מהירושלמי וכמה שאר פוסקים דיכול למכור הבגד והפת לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כשהעובד כוכבים יחתוך הבגד והפת לפני הישראל בענין שא"א שימכרנו שוב לישראל אחר כמו גבי יי"נ לעיל סימן קל"ד והא דבהולכת הנאה ליה"מ אסור היינו משום דכל זמן שלא נתערב ויש כאן איסור אליל בבגד או בפת אין פדיון לאליל אבל כשמוכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו דאין לו שום הנאה בעולם מאליל והאיסור עצמו אינו בידו מותר. ועיין בסוף סימן כ"ג ובסי' נ"ז סכ"א סימן פ"ד סעיף ה' וסוף סימן פ"ו וסימן קל"ד סי"א . ע"כ לשון הש"ך.