באר היטב על יורה דעה קמב
סעיף א[עריכה]
(א) שרפה: פירש ישראל אבל עובד כוכבים ששרפה ביטלה. ט"ז.
(ב) משלהבתה: כתב הט"ז פי' כשאין שם אלא השלהבת לחוד אבל אם השלהבת קשורה בגחלת פשיטא שאסור לחמם משלהבת טפי מגחלת גרידא והיתר דשלהבת הוא לפי. שאין בה ממש ונראה פשוט דבגחלת אפילו עוממות ואינם לוחשות אסור כיון שיש שם ממש ול"ש הנאה רבה או זוטא דהא כתיב ולא ידבק בידך מאומה וא"כ אפילו דיעבד אסור והב"י כתב דדוקא לכתחלה אסור וכתב עליו הב"ח שכן הוא פשוט ולענ"ד לא דקו בזה כלל עכ"ל וכ"כ הש"ך בס"ק י' דאף בדיעבד אסור אם נהנה מגחלתה.
סעיף ב[עריכה]
(ג) מקלקל: ואין זה הנאה שבחייה עומדת לג' דברים לגדל ולדות ולחרישה ולאכילה. רש"י.
(ד) חדש: וכגון שחתך בה בקעת לאליל דאל"כ הא בלא"ה מותר דתשמישי אליל אינם אסורים עד שישתמשו בהם וכמ"ש בריש סימן קל"ט . ש"ך.
(ה) אסורה: כתב הש"ך מלשון זה משמע שכל הבהמה אסורה ולא מהני הולכת הנאת שכר סכין לשחוט בה לים המלח דיש כאן הנאה מרובה דשמא היתה מתה אם לא שחטה משא"כ בחתך בה בשר דאין הנאה מרובה כ"כ סגי בהולכת הנאה לים המלח ודרך הפסד והשחתה מיירי כגון שהחחיכות עומדות לדורון וכיוצא בו עכ"ל.
סעיף ג[עריכה]
(ו) הבגד: ולא מהני הולכת הנאת הכרכר ליה"מ רק דוקא דמי כל הבגד וע"ל בסימן ק"י ובסימן ק"מ ומשמע שכל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה ליה"מ וכן גבי פת בס"ד ודלא כלבוש באורח חיים סימן תמ"ה ס"ב שכתב גבי פת שנאפה בגחלי חמץ דיוליך הנאת האיסור ליה"מ ומותר בהנאה עכ"ל דליתא מיהו נ"ל מוכח מהירושלמי וכמה שאר פוסקים דיכול למכור הבגד והפת לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו כשהעובד כוכבים יחתוך הבגד והפת לפני הישראל בענין שא"א שימכרנו שוב לישראל אחר כמו גבי יי"נ לעיל סימן קל"ד והא דבהולכת הנאה ליה"מ אסור היינו משום דכל זמן שלא נתערב ויש כאן איסור אליל בבגד או בפת אין פדיון לאליל אבל כשמוכרו לעובד כוכבים חוץ מדמי איסור שבו דאין לו שום הנאה בעולם מאליל והאיסור עצמו אינו בידו מותר. ועיין בסוף סימן כ"ג ובסי' נ"ז סכ"א סימן פ"ד סעיף ה' וסוף סימן פ"ו וסימן קל"ד סי"א . ע"כ לשון הש"ך.
סעיף ד[עריכה]
(ז) יחם: דאז הוי זוז"ג ומותר וכתבו התוס' ושאר פוסקים אע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה הכא כיון דלית ליה תקנתא אלא בנתיצה כדיעבד דמי ומ"מ בחדש דמותר כשיסיק אותו אח"כ היינו דוקא כשנותן עצים בתחלה וסתמא דמלתא מסיקים אותו תחלה ואח"כ נותנים שם הפת אבל אסור ליתן שם לכתחלה הפת ואח"כ יסיקוהו. ש"ך.
(ח) אסור: כ' הש"ך ומשמע דאפי' בישן מיירי והיינו ע"כ כשאבוקה כנגדו וכמו שפי' הרב דאי ע"ג גחלים או בחומו של תנור כ' בסמוך דמותר אבל לפע"ד אפי' בחומו של תנור או ע"ג גחלים אסור הכא דדוקא בערלה יש לחלק כך בין גחלים לאבוקה כנגדו אבל לא בעבודת כוכבים עכ"ל וגם הט"ז הסכים לזה לדינא דיש לאסור בעבודת כוכבים אפילו בחומו של תנור או ע"ג גחלים ע"ש.
(ט) יוליך: לשון הש"ך משמע הא כל שלא נתערב לא מהני הולכת הנאה לים המלח ומיהו כבר כתבתי דאפי' בלא תערובות יש היתר למכור לעובד כוכבי' כשיחתוך וכו' (כמ"ש לעיל ס"ק ו' ע"ש) ומ"ש דשאר כל הככרות מותרים משמע אפי' באכילה ול"ד ליי"נ שאסור בשתיה שנאסר משום מגע עובד כוכבים אבל פת בשביל שנאפה בדבר האסור לא מיתסר אלא משום הנאה אסרינן להאי פת וכיון שהוליך ליה"מ תו לא מתהני מעובד כוכבים.
(י) מותר: כ' הש"ך משמע דאפי' אחדש קאי וכן מ"ש בס"ו בישול ע"ג גחלים כו' משמע דאחדש נמי קאי אבל לא נ"ל דאע"פ שהרמב"ם לא חילק בין חדש לישן היינו בערלה שגחליה ואפרה מותר אבל בעצי אליל שגחליה ואפרה אסורים איך יהיה מותר בבישל ע"ג גחלים בתנור חדש הא כולו גורם דאיסורא הוא ועצי איסור עדיין לא הלכו להם ובאמת הב"י אזיל לטעמיה דס"ל דגחלת של אליל אינה אסורה אלא לכתחלה דוקא אבל בעיני יפלא דא"א לומר כן מכח כמה ראיות מש"ס ותוס' ופוסקים ע"ש שמאריך בזה ומסקנתו דלא כהמחבר אלא דגחלת של עבודת כוכבים אפי' בדיעבד אסורה וכ"פ הט"ז דאפי' בתנור ישן וגרף ממנו את כל האש ובישל או אפה בחומו של תנור אסור אף בדיעבד וכ' עוד הש"ך שגם בזה יש לתמוה על המחבר שבאורח חיים סי' תמ"ה פסק גבי חמץ דאם בישל או אפה. אותו הפת והתבשיל אסורים בהנאה וכן הפחמין שלו אסורים בהנאה ומשמע שם בב"י דאפי' אם בישל בגחלים עוממות ואפרו של חמץ הפת והתבשיל אסורים וכאן כ' בבישל על גבי גחלים דאפי' הן בוערות מותרות וצ"ע עכ"ל.
סעיף ה[עריכה]
(יא) בהנאה: הפעם דבקערות וכוסות משתמשין אח"כ בלא גורם היתר וקדרה נמי אע"פ שא"א לבשל בה בלי עצים מ"מ הדרך ליתן בה מים ובשר ואח"כ שופתה על האש וא"כ משתמש בה בלא גורם היתר. ש"ס. ולפ"ז היכא דברור לו שלא השתמש בה עד אחר ששפתה לעצי היתר התבשיל מותר אלא דלכתחלה אסור בכל ענין מ"מ יש לתמוה על המחבר דמ"ש מתנור חדש שאפו בחומו שהפת מותר הא כשאפה בו נמי ליכא גורם דהתירא כלל ואפשר לחלק בין לכתחלה לדיעבד או בקערות וכו' שעיקר עשייתן על שם האש אבל כל זה דחוק עכ"ל הש"ך והט"ז כ' דמיירי כאן מקדירות קטנות ששותין מהן אבל אותן שמבשלין בהן ה"ל כמו תנור חדש דאמרי' בו יוצן.
סעיף ו[עריכה]
(יב) פת: ע"ל ס"ד ס"ק ח' מ"ש שם שהט"ז וש"ך חולקים על דין זה ע"ש.
סעיף ז[עריכה]
(יג) שבשעה: ומיירי שבבירור בישל תחלה בעצי איסור. ט"ז ע"ש.
סעיף ח[עריכה]
(יד) שצריכים: מפני שצריכים לאילן וגזרו בהו רבנן כעל אילן עצמו. רש"י.
(טו) יעלה: לפי שנהנה ממנה שהיא לו במקום סולם.
סעיף ט[עריכה]
(טז) נעבדת: פי' שנטעו מתחלה שתהא נעבדת כמ"ש בסי' קמ"ה ע"ש. ש"ך.
(יז) בצלה: ובש"ס אמרינן דאפי' בצל צלה אסור ופירש"י כל זמן שלא עברה מדת האורך הצל מדת גובה האילן והצל עב וחשוך נקרא צלה ומכאן ואילך הצל דק וקלוש והוא צל צלה.
(יח) רץ: ומשמע בש"ס ורבינו ירוחם דהיכא דאין לו דרך אחרת א"צ לרוץ. ש"ך. וגם משמע בש"ס דדוקא בגוזלת את דרך הרבים מותר אם אין דרך אחרת.
סעיף י[עריכה]
(יט) שלאחריו: כ' הש"ך לפי שאינו עשוי לצל מש"ה מותר אפי' לישב בצלו דאילו לעבור אפי' בצל אשרה שרי כמ"ש הרב.
(כ) לעבור: אפי' שלא במרוצה והיינו דוקא בשאין לו דרך אחרת אבל ביש לו אפי' היא גוזלת רבים אסור אפי' לרוץ וכן מוכח בש"ס עכ"ל הש"ך.
(כא) אוסרים: ארישא קאי דאוסרים אפי' בבית לישב בצל שלאחריו דס"ל דצל אשרה ובית הכל שוה אבל באינך גווני אין מי שאוסר. ש"ך וט"ז.
סעיף יא[עריכה]
(כב) גורמין: ואע"ג דזוז"ג אסור לכתחלה מ"מ ירקות דהנאה דממילא אתי מותר אפי' לכתחלה. הר"ן.
(כג) שפטמה: משמע דוקא בדיעבד אבל כתחלה לא וכן בשדה שנזדבלה כו'. ט"ז וש"ך.
סעיף יב[עריכה]
(כד) חגם: וכ"ש אם כהנים יושבים תחתיו ואין טועמין מפירותיה כלום דאסור כ"מ בש"ס ודו"ק. ש"ך.
סעיף יג[עריכה]
(כה) מנוי: ואע"ג דנוי אלילים אינם אסורים עד שישתמשו כדלעיל ריש סימן קל"ט זהו שעומדים בפני אלילים הוי תשמישן. ש"ך וכ' הט"ז דנראה אפי' לישב בצלן אסור ואע"ג דכ' ב"י בבדק הבית בשם הרשב"א דמותר לישב בצלן דלא הוי אלא תקרובות לא קי"ל כן דהא הטור מסיק דהוי משום נוי עכ"ל.
סעיף טו[עריכה]
(כו) שנהנה: וכן להריח בריח של עבודת כוכבים אסור והאי בנוי פי' בעבודת כוכבים עצמן שנעבדו אסור להסתכל בהן לראות נויין אבל צורות שנעשו לנוי ולא לעבוד מבואר בתוס' והרא"ש דמותר עכ"ל הש"ך.
(כז) מתכוין: כתב הש"ך בשם הפוסקים דאפי' אפשר לו לילך למקום אחר מותר כשאינו מתכוין ומיירי בענין שיכול לאטום אזניו ולעצום עיניו ולסתום נחיריו שלא יהנה מן הקול והמראה והריח מותר כשאינו מתכוין להנאתם דלא הוי פסיק רישיה הא לא"ה אסור אבל כשמתכוין אפילו אם אפשר לו לילך למקום אחר אסור עד כאן לשונו.