ביאור:דוד לעומת שלמה - תהלים לעומת משלי

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



ההבדלים בין דוד המלך לבין שלמה בנו משתקפים בהבדלים בין ספר תהלים לבין ספר משלי.

א. סוסים[עריכה]

בספר תהלים, ספרו של דוד, הסוס הוא שקר, ואינו לרצון ה':

  • (תהלים לג טז): "אֵין הַמֶּלֶךְ נוֹשָׁע בְּרָב חָיִל, גִּבּוֹר לֹא יִנָּצֵל בְּרָב כֹּחַ. שֶׁקֶר הַסּוּס לִתְשׁוּעָה, וּבְרֹב חֵילוֹ לֹא יְמַלֵּט".
  • תהלים קמז י-יא: " "לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ, לֹא בְשׁוֹקֵי הָאִישׁ יִרְצֶה." "רוֹצֶה ה' אֶת יְרֵאָיו, אֶת הַמְיַחֲלִים" "לְחַסְדּוֹ" ".

לעומת זאת, בספר משלי, ספרו של שלמה, חשוב שיהיה סוס מוכן ליום מלחמה:

ויחד עם זה צריך לעשות תחבולות והכנות נוספות על-דרך הטבע:

  • (משלי יא יד): "בְּאֵין תַּחְבֻּלוֹת יִפָּל עָם, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ"- אם לא עושים תחבולות לקראת המלחמה, אז העם נופל ומפסיד במלחמה ( פירוט ).
  • משלי כ יח: " "מַחֲשָׁבוֹת בְּעֵצָה תִכּוֹן" ", וּבְתַחְבֻּלוֹת עֲשֵׂה מִלְחָמָה" " ( פירוט ).
  • (משלי כד ו): "כִּי בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה לְּךָ מִלְחָמָה, וּתְשׁוּעָה בְּרֹב יוֹעֵץ"( פירוט ).

בהתאם לכך, דוד המלך לא השקיע כלל בסוסים וכלי מלחמה, וגם כשנפלו לידו כלי רכב רבים, הוא העדיף לעקר את רובם ולהוציא אותם מכלל שימוש, ורק מעטים השאיר לעצמו:

  • (שמואל ב ח ד): "וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ אֶלֶף וּשְׁבַע מֵאוֹת פָּרָשִׁים וְעֶשְׂרִים אֶלֶף אִישׁ רַגְלִי, וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב, וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב"

לעומת זאת, שלמה המלך הכין סוסים רבים באורוותיו, למרות שבימיו היה שלום:

  • מלכים א ה ו: " "וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה אַרְבָּעִים" "אֶלֶף אֻרְוֹת" "סוּסִים לְמֶרְכָּבוֹ וּשְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף פָּרָשִׁים" "
  • מלכים א י כה-כח: " "וְהֵמָּה מְבִאִים אִישׁ מִנְחָתוֹ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָב וּשְׂלָמוֹת וְנֵשֶׁק וּבְשָׂמִים סוּסִים וּפְרָדִים דְּבַר שָׁנָה" "בְּשָׁנָה...  וּמוֹצָא" "הַסּוּסִים אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה מִמִּצְרָיִם וּמִקְוֵה סֹחֲרֵי הַמֶּלֶךְ יִקְחוּ מִקְוֵה בִּמְחִיר" ".

ההבדל בין דוד לשלמה משתקף בהבדל בין פסוקים בספר תהלים לפסוקים מקבילים בספר משלי.

ב. שפנים[עריכה]

שפני הסלע נזכרו בשני הספרים:

  • (תהלים קד יח): "הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים, סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים".
  • (משלי ל כו): "שְׁפַנִּים עַם לֹא עָצוּם, וַיָּשִׂימוּ בַסֶּלַע בֵּיתָם"( פירוט )

בספר תהלים, השפנים נזכרים כדוגמה לחכמתו של הבורא, (תהלים קד כד): "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ". המטרה היא לעורר בקורא התפעלות ואהבה כלפי ה', שכל מעשיו מתאימים ומשתלבים זה בזה - הוא ברא שפנים, וברא גם סלעים שישמשו להם מחסה.

בספר משלי, השפנים נזכרים כיצורים חכמים בפני עצמם, (משלי ל כד): "אַרְבָּעָה הֵם קְטַנֵּי אָרֶץ, וְהֵמָּה חֲכָמִים מְחֻכָּמִים"( פירוט ). המטרה היא לעורר את הקורא ללמוד מהתנהגותם של השפנים ולבחור בתבונה את מקום מגוריו.

ג. מים[עריכה]

ספר תהלים משבח את ה' על כך שהוא ייסד את את הארץ מעל המים:

  • (תהלים כד א): "לְדָוִד מִזְמוֹר: לה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ; כִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ, וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ... שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. מִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד? ה' עִזּוּז וְגִבּוֹר, ה' גִּבּוֹר מִלְחָמָה"( פירוט ). 

ייסוד הארץ על ימים ונהרות מבטא את המלכות, הכבוד והגבורה של ה'. כך גם בפרק המקביל:

  • תהלים צג: "ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, אַף תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל תִּמּוֹט. נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה. נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה', נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם, יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם. מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. עֵדֹתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאֹד, לְבֵיתְךָ נַאֲוָה קֹדֶשׁ, ה' לְאֹרֶךְ יָמִים".

גם ספר משלי משבח את ה' על ייסוד הארץ הכוללת מקורות מים:

  • (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ, כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה; בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ, וּשְׁחָקִים יִרְעֲפוּ טָל"( פירוט ).

אך כאן, הכנסת תהומות וטל לארץ מבטאת את החכמה, הבינה והדעת של ה'.

בתהלים, המים (בימים ובנהרות) נתפסים כאיום על שלום העולם. גבורתו של ה', מלך הכבוד, מתבטאת בכך שהוא מציל את הארץ מאיום זה, ומייסד את הארץ מעל המים. תפיסה זו מתאימה לדוד, שכל חייו היו רצופים במאבקים ומלחמות, על מנת להציל את עצמו ואת עם ישראל מאויבים השואפים להטביע אותו:

  • (שמואל ב כב ה): "כִּי אֲפָפֻנִי מִשְׁבְּרֵי מָוֶת, נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי; חֶבְלֵי שְׁאוֹל סַבֻּנִי, קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת"
  • (תהלים קכד ג): "אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ, בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ. אֲזַי הַמַּיִם שְׁטָפוּנוּ, נַחְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ"

במשלי, המים (בטל ובתהומות) נתפסים כחלק חשוב מהתוכן החיובי של העולם. חכמתו של ה', מייסד העולם, מתבטאת בכך שהוא יודע לאזן בין היסודות השונים - ארץ שמים ומים, ולשלב את המים בעולם בצורה מועילה. החכמה (ע"פ הרמב"ם) קשורה גם לדרך האמצע - היכולת להשתמש בכל כוח שקיים בעולם בצורה מאוזנת ושקולה כך שיביא תועלת ולא יזיק. תפיסה זו מתאימה לשלמה, המלך החכם, שאחת ממטרותיו היתה למצוא איזון:

  • (קהלת יב ט): "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם, עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם, וְאִזֵּן וְחִקֵּר, תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה"( פירוט )

אמנם, הבדל זה אינו מדוייק, שהרי גם בספר תהלים ישנו פרק המדגיש את החכמה בבריאת העולם, וגם שם המים נתפסים כחלק חשוב מהבריאה - בדיוק כמו בספר משלי:

  • תהלים קד כד-כה: " "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ, מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ! זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם, שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר, חַיּוֹת קְטַנּוֹת" "עִם גְּדֹלוֹת..." "

ד. רוח[עריכה]

ספר תהלים מתאר את אפסות האדם, המוציא את רוחו ביום מותו:

  • (תהלים קמו ג): "אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים, בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה.   תֵּצֵא רוּחוֹ, יָשֻׁב לְאַדְמָתוֹ, בַּיּוֹם הַהוּא אָבְדוּ עֶשְׁתֹּנֹתָיו".

גם ספר משלי מדבר על יציאת הרוח, אולם במשלי, רק הכסיל מוציא את כל רוחו:

בספר תהלים, ספר עבודת ה', הפתרון לאפסיות חיי האדם הוא הבטחון בה' המולך לעולם:

  • (תהלים קמו י): "יִמְלֹךְ ה' לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר הַלְלוּ יָהּ"

בספר משלי, ספר החכמה, הפתרון לאפסיות חיי האדם הוא החכמה:

  • (משלי כט יא): "... וְחָכָם בְּאָחוֹר יְשַׁבְּחֶנָּה".

כאשר הכסיל מת, הוא מוציא את כל רוחו - הוא חוזר לאדמתו ושום שארית רוחנית אינה נשארת ממנו. אולם החכם, באחור ישבחנה - גם באחרית ימיו, ביום האחרון של חייו, הוא משביח את רוחו, מוסיף עוד חכמה, והחכמה המשובחת שלו נשארת גם אחריו.

ה. שעשועים[עריכה]

בספר תהלים, הכותב משתעשע בתורת ה':

  • תהלים צד יט : "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי, תַּנְחוּמֶיךָ יְשַׁעַשְׁעוּ נַפְשִׁי"
  • תהלים קיט ע : "טָפַשׁ כַּחֵלֶב לִבָּם, אֲנִי תּוֹרָתְךָ שִׁעֲשָׁעְתִּי"
  • תהלים קיט צב : "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי, אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" ( פירוט )
  • תהלים קיט קמג : "צַר וּמָצוֹק מְצָאוּנִי, מצותיך שַׁעֲשֻׁעָי"

גם בספר משלי נזכרו שעשועי חכמה:

  • משלי ח ל : "וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, וָאֶהְיֶה שַׁעֲשֻׁעִים יוֹם יוֹם, מְשַׂחֶקֶת לְפָנָיו בְּכָל עֵת" ( פירוט )
  • משלי ח לא : "מְשַׂחֶקֶת בְּתֵבֵל אַרְצוֹ, וְשַׁעֲשֻׁעַי אֶת בְּנֵי אָדָם" ( פירוט )

אולם ישנם מספר הבדלים:

  1. ספר תהלים מדבר על תורת ה' - מושג ישראלי; ובספר משלי הדוברת היא החכמה - מושג כלל-אנושי.
  2. בספר תהלים האוירה קודרת: המשורר עצוב, עני ונרדף, והעיסוק בתורה משעשע ומנחם אותו. בספר משלי האוירה שמחה יותר: החכמה משחקת, צוחקת ומשמחת את בני האדם.

שני ההבדלים הללו מתאימים להבדלים בין דוד לבין שלמה: דוד המלך הישראלי, שבמשך רוב חייו היה עני ונרדף, לעומת שלמה המלך הבינלאומי, שרוב חייו היו חיי שפע ותענוגות.

ו. משלים וחידות[עריכה]

ספר תהלים מדבר על משלים וחידות שקשה להבין:

  • (תהלים מט ה): "אַטֶּה לְמָשָׁל אָזְנִי, אֶפְתַּח בְּכִנּוֹר חִידָתִי"- השיר עוסק באחד הסודות הנסתרים ביותר - הישארות הנפש אחרי המוות ( פירוט ); סוד שרוב בני האדם אינם מבינים, (תהלים מט כא): "אָדָם בִּיקָר וְלֹא יָבִין, נִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמוּ".

גם ספר משלי מדבר על משלים וחידות, אך הוא בפירוש אומר שאפשר להבין אותם:

  • (משלי א ו): "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם"( פירוט )

ספר תהלים מנסה לפתוח את החידות על-ידי ניגון בכינור, כלי נגינה המעורר השראה ולוקח את נפש האדם אל מעל המציאות הרגילה; דרך זו מתאימה לדוד, שאהב לנגן בכינור:

  • (שמואל א טז כג): "וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה".

ספר משלי מתמודד עם אותן חידות בדרך אחרת - דרך דברי החכמים; דרך זו מתאימה לשלמה, אוהב החכמה.

ז. שלוה ורוגז[עריכה]

משורר תהלים אהב להיות בשלוה:

  • (תהלים כג ג): "נַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב, יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ"

אולם הוא שם לב שהשלוה גרמה לו לבטחון עצמי מופרז:

  • (תהלים ל ז): "וַאֲנִי אָמַרְתִּי בְשַׁלְוִי 'בַּל אֶמּוֹט לְעוֹלָם'"(ראו עולת ראי"ה על הפסוק) .

ולכן הוא רמז, שכדי להינצל מחטא יש להימנע משלוה מוגזמת:

  • (תהלים ד ה): "רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ, אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה"( פירוט ).

מה שמוצג בספר תהלים כחוויה אישית של המשורר, מוצג בספר משלי כטענה של החכמה:

  • (משלי א לב): "כִּי מְשׁוּבַת פְּתָיִם תַּהַרְגֵם, וְשַׁלְוַת כְּסִילִים תְּאַבְּדֵם"( פירוט )

השלוה גורמת לפתיים ולכסילים לשקוע בהבלים, ולכן יש צורך לעורר ולנער אותם.

ח. כל הון[עריכה]

משורר תהלים העדיף את עדות ה' על-פני כל ההון שבעולם:

  • (תהלים קיט יד): "בְּדֶרֶךְ עדותיך שַׂשְׂתִּי, כְּעַל כָּל הוֹן"

העולם של ספר משלי הוא חומרני יותר - אנשים דווקא מאד רוצים הון:

  • (משלי א יג): "כָּל הוֹן יָקָר נִמְצָא, נְמַלֵּא בָתֵּינוּ שָׁלָל"( פירוט ).

החטאים מציעים לנער לבוא איתם ולעסוק בשוד וברצח על-מנת להשיג הון, אולם ספר משלי מזהיר שהגנב דווקא יאבד את כל הון ביתו:

  • (משלי ו לא): "וְנִמְצָא - יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם, אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן"( פירוט ).

ומציע להשיג הון בדרך אחרת - בדעת:

  • (משלי כד ד): "וּבְדַעַת - חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים"( פירוט ; וכן (משלי ח יח): "עֹשֶׁר וְכָבוֹד אִתִּי, הוֹן עָתֵק וּצְדָקָה").

בין תהלים לבין משלי נמצא שיר השירים - שבו אנשים מעדיפים את האהבה על-פני ההון:

  • (שיר השירים ח ז): "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה, וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ; אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה - בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ"( פירוט )

ההבדלים בין הפסוקים משקפים הבדלים בערכים:

  • אצל דוד, עדות ה' היו במקום הראשון - הקשר עם ה' היה ההון העיקרי שלו;
  • אצל שלמה, בתחילת דרכו, האהבה היתה במקום הראשון - הוא אהב נשים רבות, ואהבה זו היתה חשובה לו יותר מכל הון, כפי שמשתקף בשיר השירים;
  • מאוחר יותר, כששלמה התבגר והתבסס, והרבה לו כסף וזהב - ההון היה חשוב לו ביותר, והוא השתמש בחכמתו, בינתו ודעתו על-מנת להשיג הון עתק.

ט. נר ואור[עריכה]

ספר תהלים משווה את דבר ה' לנר ולאור:

ספר משלי משווה את התורה והמצוה לנר ולאור:

  • (משלי ו כג): "כִּי נֵר מִצְוָה, וְתוֹרָה אוֹר, וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר"( פירוט )

אולם, בספר תהלים הדגש הוא על הקשר האישי של המשורר אל דבר ה': לרגלי, לנתיבתי;    ובספר משלי הניסוח הוא כללי. שוב בהתאמה להבדל בין דוד, המשורר הרגיש, לבין שלמה, המורה החכם.

וכפי שהסביר רמ"ד וואלי, תלמיד הרמח"ל, בפירושו לספר משלי: "הנשמה יורדת ממקום המנוחה אל מקום היגיעה והעמל, ומן האור העליון אל החושך של העולם השפל הזה, ואין ספק כי ההולך במקום חושך צריך נר בידו להאיר את נתיבו שלא ייכשל בהליכתו, והשם יתברך ברוב רחמיו המציא את הנר הזה בידו של אדם, שהיא התורה והמצוות. והמלך החסיד הכיר את הטוב הגדול הזה שחנן השם יתברך לבריותיו, וגם ידע להשתמש בו כראוי, כמו שאמר על עצמו: נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. ולכן, בנו החכם שבא אחריו הציע הכלל הזה לתועלת הכללות, בעניין אומרו: כי נר מצוה ותורה אור..." (רמ"ד וואלי על משלי ו כג) .

י. פיתולים[עריכה]

בספר תהלים נאמר שיש להתפתל עם עיקשים:

  • (תהלים יח כז): "עִם נָבָר תִּתְבָּרָר, וְעִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל".

אולם בספר משלי נאמר, שבחכמה אין נפתלים ואין עיקשים:

  • (משלי ח ח): "בְּצֶדֶק כָּל אִמְרֵי פִי, אֵין בָּהֶם נִפְתָּל וְעִקֵּשׁ"( פירוט )

ההבדל בין הפסוקים משקף את ההבדל שבין עקרונות לבין מציאות:

  • ספר משלי מתאר את עקרונותיה של החכמה, שהם עקרונות ישרים ושקופים ואחידים לכולם. ספר זה מתאים לשלמה, כי (מלכים א ה ד): "שָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב", לא היו לו אויבים ולכן יכל לחיות ביושר על-פי עקרונות החכמה.
  • ספר תהלים מתאר את חייו ומאבקיו של דוד, (תהלים יח א): "לַמְנַצֵּחַ לְעֶבֶד ה' לְדָוִד, אֲשֶׁר דִּבֶּר לה' אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּיוֹם הִצִּיל ה' אוֹתוֹ מִכַּף כָּל אֹיְבָיו וּמִיַּד שָׁאוּל". לדוד היו אויבים רבים, שנאבקו בו גם בשיטות עקומות, והוא נאלץ להתפתל על-מנת להתמודד איתם בשיטות שלהם.

והרמז: בספר משלי, נפתל בבניין סביל (נפעל) - חכמת ה' אינה נעקמת מעצמה; ובספר תהלים, תתפתל בבניין חוזר (התפעל) - ה' כביכול מעקם את עצמו בהתאם לעקמומיותו של הרשע כדי להביא עליו את הגמול המתאים למעשיו (ע"פ יוסף לוקובסקיJoseph Lukowski ) .

יא. שנאת רע או רעים[עריכה]

ספר תהלים מדגיש, שיש לשנוא אנשים רעים:

  • תהלים ה ו : "לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ, שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן"
  • תהלים ה ז : "תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב, אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה'" ( פירוט )
  • תהלים יא ה : "ה' צַדִּיק יִבְחָן, וְרָשָׁע וְאֹהֵב חָמָס שָׂנְאָה נַפְשׁוֹ"
  • תהלים כו ה : "שָׂנֵאתִי קְהַל מְרֵעִים, וְעִם רְשָׁעִים לֹא אֵשֵׁב"
  • תהלים לא ז : "שָׂנֵאתִי הַשֹּׁמְרִים הַבְלֵי שָׁוְא, וַאֲנִי אֶל ה' בָּטָחְתִּי"
  • תהלים קלט כא-כב : "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי"

גם ספר משלי מדבר על שנאה, אולם הוא מדגיש שיש לשנוא את התכונות הרעות:

  • משלי ו טז-יט : "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע תועבות[תּוֹעֲבַת] נַפְשׁוֹ: עֵינַיִם רָמוֹת, לְשׁוֹן שָׁקֶר, ידים שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי. לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה. יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר, וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים" - ה' מתעב את שבע התכונות הרעות, ולא את האדם הרע האחד ( פירוט ).
  • משלי ח יב-יג : "אֲנִי, חָכְמָה, שָׁכַנְתִּי עָרְמָה... יִרְאַת ה', שְׂנֹאת רָע, גֵּאָה וְגָאוֹן וְדֶרֶךְ רָע וּפִי תַהְפֻּכוֹת שָׂנֵאתִי" - החכמה מביאה את האדם ליראת ה', וכן לשנאת התכונות הרעות - גאוה, דרך רעה ופי תהפוכות.
  • משלי יג ה : "דְּבַר שֶׁקֶר יִשְׂנָא צַדִּיק, וְרָשָׁע יַבְאִישׁ וְיַחְפִּיר" - הצדיק אינו שונא את השקרנים אלא את דברי השקר ( פירוט ); וכן כנראה גם משלי כו כח : "לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו, וּפֶה חָלָק יַעֲשֶׂה מִדְחֶה".
  • ספר משלי אף מציע לתת אוכל לשונא, משלי כה כא : "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם, וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם" ( פירוט ); בעקבות המצווה ב שמות כג ה : "כִּי תִרְאֶה חֲמוֹר שֹׂנַאֲךָ רֹבֵץ תַּחַת מַשָּׂאוֹ - וְחָדַלְתָּ מֵעֲזֹב לוֹ, עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ".
  • רק פסוק אחד מדבר על שנאה לאדם, משלי יד יז : "קְצַר אַפַּיִם יַעֲשֶׂה אִוֶּלֶת, וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא"; אך שם לא נאמר שצריך לשנוא את אנשי המזימות, אלא רק שהם באופן טבעי שנואים על כולם ( פירוט ).

ייתכן שהדבר נובע מההבדל בין הספרים:

  • ספר משלי מדבר מצד השכל, ומצד השכל יש להפריד בין האדם לבין המעשה, לשנוא רק את המעשה הרע ולא את האדם, "אני, חכמה... שנאת רע...".
  • אבל ספר תהלים מדבר מצד הרגש, ומצד הרגש אי אפשר להפריד, כשרואים אדם שעושה מעשה רע באופן טבעי מתעוררת שנאה כלפיו.

יב. שמחה על מפלת הרשעים[עריכה]

כמה מזמורי תהלים מהללים את ה' על כך שהרשעים נוקשים (נלכדים) ואובדים:

  • (תהלים ט טז): "טָבְעוּ גוֹיִם בְּשַׁחַת עָשׂוּ, בְּרֶשֶׁת זוּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּּ טָמָנוּ נִלְכְּדָה רַגְלָם.   נוֹדַע ה' מִשְׁפָּט עָשָׂה, בְּפֹעַל כַּפָּיו נוֹקֵשׁ רָשָׁע, הִגָּיוֹן סֶלָה".
  • (תהלים קד לה): "יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ, וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם; בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה', הַלְלוּ יָהּ"( פירוט ).

בספר משלי אין תהילה לה', אולם ישנם פסוקים הקובעים שראוי לרנן כשהרשעים נוקשים או אובדים:

  • (משלי כט ו): "בְּפֶשַׁע אִישׁ רָע מוֹקֵשׁ, וְצַדִּיק יָרוּן וְשָׂמֵחַ"( פירוט ).
  • (משלי יא י): "בְּטוּב צַדִּיקִים תַּעֲלֹץ קִרְיָה, וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה"( פירוט ).

הפסוקים מתאימים:

  • הפסוקים בספר תהלים נכתבו ע"י דוד, שנלחם כל ימיו ברשעים, וכשהצליח להתגבר עליהם, שמח ורינן והילל את ה' בעצמו: "ברכי נפשי את ה'".
  • הפסוקים בספר משלי נכתבו ע"י שלמה, שזכה לשלום ושקט מכל עבריו. מבחינתו, הרינה על אבדן הרשעים הייתה רק "מורשת קרב", זיכרון מהעבר.

יג. משפט צדק לעניים[עריכה]

ספר תהלים מתייחס לבעיית העוול במשפט, במיוחד כלפי עניים:

  • (תהלים פב ב): "עַד מָתַי תִּשְׁפְּטוּ עָוֶל, וּפְנֵי רְשָׁעִים תִּשְׂאוּ? סֶלָה; שִׁפְטוּ דַל וְיָתוֹם, עָנִי וָרָשׁ הַצְדִּיקוּ!"( פירוט ).

גם ספר משלי מתייחס לאותה בעיה:

  • (משלי כט יד): "מֶלֶךְ שׁוֹפֵט בֶּאֱמֶת דַּלִּים - כִּסְאוֹ לָעַד יִכּוֹן";
  • (משלי לא ט): "פְּתַח פִּיךָ שְׁפָט צֶדֶק, וְדִין עָנִי וְאֶבְיוֹן"( פירוט ).

ההבדל בין הספרים הוא בפתרונות שהם מציעים לבעיה:

  • הפתרון של ספר משלי הוא המלך. המלך מספיק חזק כך שיש לו כוח לשפוט באמת דלים. אם המלך יקשיב לקולה של החכמה, הוא יפתח פיו בצדק וישפוט עני ואביון.
  • הפתרון של ספר תהלים הוא שונה. מזמור פב, שנכתב ע"י אסף, מבטא אי-אמון בשלטון אנושי, (תהלים פב ז): "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן, וּכְאַחַד הַשָּׂרִים תִּפֹּלוּ", ומציע לפנות למשפט האלהי, (תהלים פב ח): "קוּמָה אֱלֹהִים שָׁפְטָה הָאָרֶץ, כִּי אַתָּה תִנְחַל בְּכָל הַגּוֹיִם". לא מלך בשר ודם - רק אלהים ישפוט באמת דלים.

יד. מידות רעות[עריכה]

ספר משלי מדבר בגנותם של בעלי מידות רעות כגון עיקש לב, נהפך בלשונו, רום עיניים ורחב לב:

  • (משלי יז כ): "עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב, וְנֶהְפָּךְ בִּלְשׁוֹנוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה"
  • (משלי כא ד): "רוּם עֵינַיִם וּרְחַב לֵב, נִר רְשָׁעִים חַטָּאת"( פירוט )

גם ספר תהלים מגנה את אותן מידות רעות, אבל בגוף ראשון:

  • תהלים קא ד-ה: "לֵבָב עִקֵּשׁ יָסוּר מִמֶּנִּי, רָע לֹא אֵדָע; מלושני[מְלָשְׁנִי] בַסֵּתֶר רֵעֵהוּ אוֹתוֹ אַצְמִית, גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב אֹתוֹ לֹא אוּכָל"

ספר תהלים מתאר את הנהגותיו הפרטיות של דוד המלך, אשר תיעב את בעלי המידות הרעות והרחיק אותם מעל פניו.

שלמה, בנו של דוד, למד את הנהגותיו של אביו וניסח אותן כעקרונות כלליים.

טו. בער[עריכה]

אסף המשורר עסק בשאלות העומדות ברומו של עולם - מדוע רשע וטוב לו, צדיק ורע לו? (תהלים עג יב): "הִנֵּה אֵלֶּה רְשָׁעִים וְשַׁלְוֵי עוֹלָם הִשְׂגּוּ חָיִל; אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי וָאֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפָּי". רק לאחר שהגיע אל המקדש, למד והבין את התשובה:

  • (תהלים עג יז): "עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל, אָבִינָה לְאַחֲרִיתָם". הוא הבין שלפני כן היה נבער מדעת, (תהלים עג כב): "וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ".

גם אגור בן יקה עסק בשאלות העומדות ברומו של עולם - מי בורא ומנהיג את השמיים, הרוח, המים והארץ? (משלי ל ד): "מִי עָלָה שָׁמַיִם וַיֵּרַד? מִי אָסַף רוּחַ בְּחָפְנָיו? מִי צָרַר מַיִם בַּשִּׂמְלָה? מִי הֵקִים כָּל אַפְסֵי אָרֶץ? מַה שְּׁמוֹ וּמַה שֶּׁם בְּנוֹ כִּי תֵדָע?"( פירוט ). וגם הוא הגיע למסקנה:

  • (משלי ל ב): "כִּי בַעַר אָנֹכִי מֵאִישׁ, וְלֹא בִינַת אָדָם לִי; וְלֹא לָמַדְתִּי חָכְמָה, וְדַעַת קְדֹשִׁים אֵדָע"( פירוט )

בספר תהלים, הנושא העומד ברומו של עולם הוא הצדק האלהי;   בספר משלי, הנושא העומד ברומו של עולם הוא הטבע והבריאה.

טז. לא אבו לעצתי[עריכה]

בספר תהלים יש תוכחה לעם ישראל על כך שלא אבו לשמוע בקול ה', וכתוצאה מכך ה' עזב אותם ואיפשר להם ללכת לפי העצות השגויות שלהם:

  • (תהלים פא יב): "וְלֹא שָׁמַע עַמִּי לְקוֹלִי, וְיִשְׂרָאֵל לֹא אָבָה לִי;   וָאֲשַׁלְּחֵהוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, יֵלְכוּ בְּמוֹעֲצוֹתֵיהֶם".

בספר משלי ישנה תוכחה דומה:

  • (משלי א ל): "לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי וְיֹאכְלוּ מִפְּרִי דַרְכָּם וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ"( פירוט )

אולם בתהלים התוכחה היא לעם ישראל, ובמשלי התוכחה היא לאדם פרטי - תלמיד כסיל שאינו שומע בקול החכמה.

ההבדל בין הספרים מתאים להבדל בין התקופות: בתקופת דוד יש דגש רב יותר על "ציונות" ולאומיות, ובתקופת שלמה יש שפע חומרי רב וכתוצאה מכך דגש רב יותר על הפרט - כמו בדורנו.

יז. אחת שאלתי - שתיים שאלתי[עריכה]

בספר תהלים, דוד מבקש רק אחת,   (תהלים כז ד): "אַחַת שָׁאַלְתִּי  מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ"  ( פירוט ).

בספר משלי, הכותב (אגור בן יקה) מבקש שתיים,   (משלי ל ז): "שְׁתַּיִם שָׁאַלְתִּי מֵאִתָּךְ, אַל תִּמְנַע מִמֶּנִּי בְּטֶרֶם אָמוּת: שָׁוְא וּדְבַר כָּזָב הַרְחֵק מִמֶּנִּי, רֵאשׁ וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי, הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי"  ( פירוט ).

ספר משלי הוא ספר החכמה, ודרך החכמה היא דרך האמצע  (רמב"ם הלכות דעות) . הכותב מבקש איזון בין שני הקצוות - העושר והעוני. אבל ספר תהלים הוא ספר הדבקות, ודרך הדבקות היא להתייחד עד הסוף, ולכן הוא מבקש רק בקשה  אחת  - רק את קירבת ה'. 


תגובות[עריכה]

לֹא בִגְבוּרַת הַסּוּס יֶחְפָּץ

אבל אם הסוס ליהוה צבאות [גבורה למען האלהים] אז כן סוס מוכן ליום מלחמה וליהוה התשועה

ספר זכריה פרק י כתוב:

(ג) עַל הָרֹעִים חָרָה אַפִּי וְעַל הָעַתּוּדִים אֶפְקוֹד כִּי פָקַד יְהֹוָה צְבָאוֹת אֶת עֶדְרוֹ אֶת בֵּית יְהוּדָה וְשָׂם אוֹתָם כְּסוּס הוֹדוֹ בַּמִּלְחָמָה: [כסוס הודו של יהוה צבאות]

(ד) מִמֶּנּוּ פִנָּה מִמֶּנּוּ יָתֵד מִמֶּנּוּ קֶשֶׁת מִלְחָמָה מִמֶּנּוּ יֵצֵא כָל נוֹגֵשׂ יַחְדָּו:

(ה) וְהָיוּ כְגִבֹּרִים בּוֹסִים בְּטִיט חוּצוֹת בַּמִּלְחָמָה וְנִלְחֲמוּ כִּי יְהֹוָה עִמָּם וְהֹבִישׁוּ רֹכְבֵי סוּסִים: [בעלי חיים בשר ודם]

-- daian moshe, 2011-11-27 08:59:42

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2011-11-29.


דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/nvir/dwd_jlmh