לדלג לתוכן

ביאור:תהלים י

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A2610)


בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ       (מהדורות נוספות של תהלים י)


א לָמָה יְהוָה תַּעֲמֹד בְּרָחוֹק מרחוק? תַּעְלִים תעלים עין, תתעלם לְעִתּוֹת בַּצָּרָה?
ב בְּגַאֲוַת רָשָׁע הרשע, בגלל שהוא מתגאה בכוחו ולא ירא מה' יִדְלַק ירדוף אחרי ה- עָנִי, יִתָּפְשׂוּ העניים אכן נתפסים בִּמְזִמּוֹת זוּ חָשָׁבוּ אשר הרשעים תכננו.
ג כִּי הִלֵּל רָשָׁע הרשע משבח את עצמו עַל על שמילא את תַּאֲוַת נַפְשׁוֹ, וּבֹצֵעַ בֵּרֵךְ וכשהגנב מהלל את עצמו נִאֵץ הוא מבזה את יְהוָה.
ד רָשָׁע כְּגֹבַהּ אַפּוֹ בגלל שרוחו גבוהה, בגלל שהוא גאוותן, הרשע הוא כגובה הגאווה בַּל יִדְרֹשׁ איננו דורש את ה', איננו מבקש את קירבתו של ה', אֵין אֱלֹהִים המחשבה ש"אין אלוקים" כָּל מְזִמּוֹתָיו היא כל מחשבותיו.
ה יָחִילוּ יצליחו (דרכו) דְרָכָיו בְּכָל עֵת, מָרוֹם מִשְׁפָּטֶיךָ נקמותיך אשר בשמים מִנֶּגְדּוֹ רחוקים הם ממנו, כָּל צוֹרְרָיו יָפִיחַ בָּהֶם יבריח אותם על ידי משב רוח קל בידו.
ו אָמַר בְּלִבּוֹ בַּל אֶמּוֹט, לְדֹר וָדֹר לעולם, לנצח אֲשֶׁר לֹא בְרָע אהיה נחשב כמי שאיננו שרוי ברע.
ז אָלָה פִּיהוּ מָלֵא {{{2}}}, וּמִרְמוֹת וָתֹךְ {{{2}}}, תַּחַת לְשׁוֹנוֹ ומתחת ללשון הוא מחביא עָמָל וָאָוֶן את מחשבותיו שיביאו סבל ורשע.
ח יֵשֵׁב בְּמַאְרַב חֲצֵרִים ליד הערים שאינן מוקפות חומה, בַּמִּסְתָּרִים יַהֲרֹג נָקִי אדם שלא חטא, עֵינָיו לְחֵלְכָה לעני, למסכן, לחילות יִצְפֹּנוּ.
ט יֶאֱרֹב בַּמִּסְתָּר כְּאַרְיֵה בְסֻכֹּה האורב לטרף בתוך מקום מסתור, יֶאֱרֹב לַחֲטוֹף עָנִי, יַחְטֹף עָנִי בְּמָשְׁכוֹ בְרִשְׁתּוֹ.
י (ודכה) יִדְכֶּה יָשֹׁחַ יתכופף וינמיך את עצמו במקום המחבוא כדי שלא להתגלות, וְנָפַל בַּעֲצוּמָיו ויתנפל בכל כוחו (חלכאים) חֵיל כָּאִים על ממונם של העניים.
יא אָמַר בְּלִבּוֹ 'שָׁכַח אֵל, הִסְתִּיר פָּנָיו, בַּל רָאָה ולא יראה את העניים לָנֶצַח'.
יב קוּמָה יְהוָה, אֵל נְשָׂא יָדֶךָ הרם את ידך, להילחם ברשעים, אַל תִּשְׁכַּח (עניים) עֲנָוִים את המעונים.
יג עַל מֶה למה נִאֵץ רָשָׁע אֱלֹהִים את ה', אָמַר בְּלִבּוֹ לֹא תִּדְרֹשׁ שאתה, ה', לא תתעניין בנעשה בין הרשעים לעניים.
יד רָאִתָה אך האמת היא שאתה ראית את כל מעשי הרשעים, כִּי אַתָּה עָמָל וָכַעַס על היסורים והיגון תַּבִּיט, לָתֵת בְּיָדֶךָ כדי שתיתן בעצמך את העונש הראוי. עָלֶיךָ יַעֲזֹב חֵלֶכָה יסמוך העני שתעזור לו, יָתוֹם אַתָּה הָיִיתָ עוֹזֵר מאז ומעולם עזרת לו, ליתום.
טו שְׁבֹר זְרוֹעַ רָשָׁע, וָרָע ובאשר לאיש הרע תִּדְרוֹשׁ רִשְׁעוֹ בַל תִּמְצָא עד אשר תעלם רשעתו כך שלא תוכל למצא יותר ממנה (כביכול ה' יחפש ולא יצליח למצא יותר רישעות).
טז יְהוָה ואז ידעו כולם שה' מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד, אָבְדוּ ה' עלה למשול על ארצו וגרש משם עמים שכבשו את הארץ מעם ישראל גוֹיִם מֵאַרְצוֹ.
יז תַּאֲוַת עֲנָוִים את משאלותם של המעונים שָׁמַעְתָּ יְהוָה, תָּכִין לִבָּם תעשה את תאות ליבם, תמלא את משאלותם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ.
יח לִשְׁפֹּט יָתוֹם וָדָךְ בַּל יוֹסִיף כך שלא ימשיכו עוֹד לַעֲרֹץ אֱנוֹשׁ לפחד מהאנשים הרשעים מִן הָאָרֶץ הנמצאים על פני האדמה (בניגוד לה' הנמצא בשמים).


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות