ביאור:תהלים יט
מתוך ויקיטקסט
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
תהלים פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ
מהדורות נוספות של תהלים: ללא ניקוד :: עם ניקוד :: עם טעמי המקרא
א לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד. ב הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל, וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. ג יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר, וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת. ד אֵין אֹמֶר וְאֵין דְּבָרִים, בְּלִי נִשְׁמָע קוֹלָם. ה בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קַוָּם וּבִקְצֵה תֵבֵל מִלֵּיהֶם, לַשֶּׁמֶשׁ שָׂם אֹהֶל בָּהֶם. ו וְהוּא כְּחָתָן יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ, יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר לָרוּץ אֹרַח. ז מִקְצֵה הַשָּׁמַיִם מוֹצָאוֹ וּתְקוּפָתוֹ עַל קְצוֹתָם, וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ. ח תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי. ט פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת יְהוָה בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם. י יִרְאַת יְהוָה טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד מִשְׁפְּטֵי יְהוָה אֱמֶת, צָדְקוּ יַחְדָּו. יא הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. יב גַּם עַבְדְּךָ נִזְהָר בָּהֶם, בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב. יג שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי. יד גַּם מִזֵּדִים חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל יִמְשְׁלוּ בִי אָז אֵיתָם, וְנִקֵּיתִי מִפֶּשַׁע רָב. טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ, יְהוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.
ביאורי פסוקים
אין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולם
בתהלים יט4, נאמר על השמיים שמספרים את כבוד האל: "אין אומר ואין דברים, בלי נשמע קולם".
יש מפרשים, שהכוונה היא "אף אחד לא מדבר בלי שנשמע קולם", כלומר - בכל רגע ורגע שומעים את קולם. אולם, פירוש זה לא מתאים למציאות - במציאות אנחנו לא שומעים את קולם של השמים בכל רגע ורגע.
לכן נראה לי, שהכוונה היא "הם מספרים את כבוד האל בלי אומר ובלי דברים, ובלי שנשמע קולם" - מספרים בשקט, בדממה, וכפי שהסברתי כאן .
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-06.
והוא כחתן יוצא מחופתו ישיש כגיבור לרוץ אורח
בתהלים יט, בפרק המדבר על "השמים מספרים כבוד אל", נאמר גם:
ביאור:תהלים יט ה : " "בכל הארץ יצא קום, ובקצה תבל מליהם; לשמש שם אהל בהם.
והוא, כחתן יצא מחפתו , ישיש, כגבור לרוץ ארח" "" ."
מקובל לפרש שה"חתן" וה"גיבור" הם משל לשמש ( הנחשב בלשון המקרא, לפעמים, לזכר ). מה משמעות המשל?
1. ייתכן שהמשל הוא לתנועת השמש במרחב - השמש מסתובבת סביב מרכז הגלאקסיה במהירות רבה, ותנועתה אינה אחידה אלא מושפעת מכוחות הכבידה של גופים שונים שנמצאים בסביבתה, והיא מזכירה תנועה של חתן היוצא מחופתו בצעדי קפיצה וריקוד, ותנועה של גיבור הרץ במהירות לשדה הקרב. (ראו גם מלבי"ם שפירש בכיוון דומה, על-פי המדע העתיק).
-
-
- אולם, כל עניינו של הפרק הוא לתאר איך "השמים מספרים כבוד אל", איך הבריאה מספרת לבני האדם על כבוד הבורא; ותנועת השמש במרחב אינה גלויה לעיניהם של בני האדם - למראית עין, השמש נעה באיטיות רבה ובקצב אחיד סביב כדור הארץ, והתנועה שלה כלל אינה מזכירה ריקוד של חתן או ריצה של גיבור; הפירוש אינו משתלב היטב במבנה הפרק.
-
2. יש אומרים שהמשל הוא לרגשות של השמש - היוצאת למלא את תפקידה בשמחה כמו חתן היוצא מחופתו, ובביטחון כמו גיבור היוצא לקרב (מצודת דוד).
-
-
- אולם, הרגשות של השמש, גם אם הם קיימים, אינם גלויים לעינינו, ולכן, שוב, אין הפירוש מתאים למזמור המתאר את "השמים המספרים כבוד אל" לבני האדם.
-
3. ייתכן שהמשל הוא לא לשמש אלא לאור, המרצד באופן שמזכיר ריקוד של חתן , ונע במהירות רבה כמו גיבור (מהירות האור). גם בפסוק הקודם נזכר האור - "קַוָּם" - אור קרני השמש, המספר לבריות על מעשי ה' בעולם ( פירוט ).
4. וייתכן שהמשל הוא לא לאור אלא להשפעתו של האור על בני האדם - כשאור השמש ממלא את העולם, אנשים מתמלאים שמחה כמו חתן , ומתמלאים מרץ לרוץ לעסקיהם כמו גיבור . ואכן, ידוע שאור השמש גורם לפליטת חומרים כימיים מסויימים שמשפיעים לטובה על מצב הרוח של האדם.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-30.
יראת ה' טהורה - רק כאשר משפטי ה' אמת
"פקודי ה' ישרים, משמחי לב;
מצות ה' ברה, מאירת עינים.
יראת ה' טהורה, עומדת לעד;
משפטי ה' אמת צדקו יחדו"
ר' ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר, היה רגיל להגיד:
אימתימצוות ה' ברה ויראת ה' טהורה? -
רק אם צדקו יחדיו גם מצד משפטי ה', כלומר: אם אין בהן כל פגם גם מבחינת הלכות המשפטים שבין אדם לחבירו.
ר' ישראל גם נהג כך למעשה; לפרטים ראו בספר תנועת המוסר, כרך א, עמודים 328 והלאה.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-12.

