קטגוריה:משלי ו ח

מידה שניה שאפשר ללמוד מהנמלה היא לחסוך ולתכנן לעתיד.

מינים רבים של נמלים, ובפרט של נמלת הקציר הנפוצה בארץ ישראל, חיים על אוכל הנפוץ בעיקר בקיץ, כגון גרעיני תבואה. כל מושבה של נמלים בונה קן גדול עם תאים מבודדים מפני מים, דבר שהיה ידוע כבר בימי קדם: "הנמלה הזו, שלשה בתים יש לה, ואינה כונסת בעליון מפני הדלף, ולא בתחתון מפני הטינה, אלא באמצעי" (דברים רבה ה ב). כל מושבת-נמלים אוגרת כמה קילוגרמים של תבואה בעונת הקיץ, כך שיהיה להן אוכל בעונת החורף.

העצל המתבונן בנמלה אמור ללמוד ממנה לחשוב על העתיד, גם אם הכסף שהוא מרויח עכשיו מספיק לפרנסתו - שיעבוד קצת יותר כדי שיוכל גם לחסוך לתקופות של מחסור, "וממנה למוד להכין הכל בעוד לאל ידך" (מצודת דוד).

הקטע מלמד שיש לעבוד כדי לצבור מזון חומרי: "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה". ויש כאן גם רמז לצבירת קניין רוחני: "אף אתם התקינו לכם מצות מן העולם הזה לעולם הבא" (רבי שמעון בר יוחאי, דברים רבה ה ב), "ראה דרכיה וחכם, רוצה לומר, תלמד ממנה בהנהגת אסיפת חוקי החכמה בזריזות והשתדלות רב" (מלבי"ם).

הפסוק שלנו נותן עצה מעשית לתיקון המידות - ללכת וללמוד מן הנמלים. אך יש מחכמי ישראל שהרחיבו את הרעיון וטענו, שה' מלכתחילה ברא את הנמלים כדי שנוכל לבוא וללמוד מהן: "הקדוש-ברוך-הוא ברא בריה חלשה, האוגרת לחמה וטורחת, כדי להחכים העצל, דכתיב: "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". לכן יתבייש בראותו הנמלה זריזה וזהירה בענייניה, ילמד ממנה לאחוז בה כמוה במידת הזריזות, לצאת נפשו מתחת העצלות מידי שחת" (אורחות צדיקים טז - שער העצלות, וכן מלבי"ם על הפסוק).

חשוב לחסוך לעתיד - כך נאמר גם בפסוקים נוספים, (משלי י ה): "אֹגֵר בַּקַּיִץ - בֵּן מַשְׂכִּיל, נִרְדָּם בַּקָּצִיר - בֵּן מֵבִישׁ"*, (משלי ל כה): "הַנְּמָלִים - עַם לֹא עָז, וַיָּכִינוּ בַקַּיִץ לַחְמָם" (ראו החכמה חשובה יותר מהגודל).