ביאור:תכנון וספונטניות

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



"ויהי בדרך במלון ויפגשהו ה' ויבקש המיתו" (שמות, ד', 24).

אחרי שה' ממנה את משה להושיע את ישראל הוא פוגש אותו כאן במלון וכמו שוכח את כל העבר. כאן אנו פוגשים אלוהים אימפולסיבי, ספונטני, אפילו גחמתי, אשר שם לאל את כל תכנוניו הקודמים. מה המשמעות של דבר זה? אלא שאלוהים הוא כשמו - אהיה, או יהוה, כלומר - הוא ההווה, שאמנם מאחד בתוכו גם את העבר והעתיד, הוא ההוויה. מבחינה זו גם אולי יש להבין את הביטוי "בעצם היום הזה" (בראשית, ז', 13, למשל)החוזר בתנ"ך, אין זו אלא הפנייה לרגע הווה. אודות עניין זה מדבר, למשל, בובר, המספר לנו על אירוע המפגש נעדר ההכנות וחכמת המזרח אמונה עליו ביותר. מנגד לזה אנו מוצאים את הנמלה, שמכינה בקיץ לחמה (משלי, ו', 8), אך כמו שראינו גם לאלוהים יש תוכניות ארוכות-טווח כך שהדברים לא חייבים להיות סותרים. יש למצוא איזון ויש למצוא מקום לספונטניות בתוך סדר היום הקבוע, זה מה שאנו יכולים ללמוד מזה. בתוך זה, האדם הרגיל נוטה יותר לכיוון התכנון והאדם הקדוש או המיוחד, שחי את החיים, נוטה יותר לכיוון הספונטני, אמנם. ראו למשל את הספר - "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" ודומיו.


מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של חגי הופר שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2009-08-31.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/messages/prqim_t0204_0