קטגוריה:בראשית ו טו
נוסח המקרא
וזה אשר תעשה אתה שלש מאות אמה ארך התבה חמשים אמה רחבה ושלשים אמה קומתה
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.
וְזֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַתֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רׇחְבָּ֔הּ וּשְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽהּ׃
וְ/זֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ה אֹתָ֑/הּ שְׁלֹ֧שׁ מֵא֣וֹת אַמָּ֗ה אֹ֚רֶךְ הַ/תֵּבָ֔ה חֲמִשִּׁ֤ים אַמָּה֙ רָחְבָּ֔/הּ וּ/שְׁלֹשִׁ֥ים אַמָּ֖ה קוֹמָתָֽ/הּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְדֵין דְּתַעֲבֵיד יָתַהּ תְּלָת מְאָה אַמִּין אוּרְכָּא דְּתֵיבְתָא חַמְשִׁין אַמִּין פּוּתְיַהּ וּתְלָתִין אַמִּין רוּמַהּ׃ |
אונקלוס (דפוס): | וְדֵין דְּתַעֲבֵיד יָתָהּ תְּלַת מְאָה אַמִּין אוּרְכָּא דְּתֵיבוֹתָא חַמְשִׁין אַמִּין פּוּתְיָהּ וּתְלָתִין אַמִּין רוּמָהּ׃ |
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
וכן מצינו בחזקיה, שנענש מתחלה על שלא עסק בפריה ורביה (ברכות י.) ואמר לו הנביא צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה (ישעיה לח.א) ודרשו רז"ל שם כי מת אתה בעה"ז ולא תחיה לעה"ב ומה חרי האף הגדול הזה שבעון ביטול פריה ורביה יהיה נענש בזה ובבא, אלא לפי שנא' (שם כו.ד) כי ביה ה' צור עולמים ומזה למד שהעה"ז נברא בה"א והעה"ב ביו"ד וע"י שלא עסק בפריה ורביה גרם לשם של י"ה שיסתלק מן איש ואשה והוי כאילו החריב כל שני עולמות אשר מציאתם תלוי בשם של יה כי יסתלק השם מכל הנבראים ויעלה לו השמימה על כן דינו להיות נטרד מן שני עולמות. וכן דור המבול לפי שחללו שם של יה היה ג"כ דינם חרוץ ליטרד מן העה"ז והעה"ב כדאיתא בפרק חלק (סנהדרין קז:) שדור המבול אין להם חלק לעה"ב כו'. לכך נאמר בהפכו (תהלים קיח.טז) לא אמות כי אחיה, לא אמות בעה"ז כי אחיה גם לעה"ב, ואספר מעשה יה כי ביה ה' צור עולמים כי שני העולמות הם מעשה יה. לפיכך כשחזר חזקיה בתשובה וקבל עליו לעסוק בפריה ורביה והחזיר שם של יה למקומו ע"כ נאמר לו (ישעיה לח.ה) הנני יוסיף על ימיך ט"ו שנה כנגד שם של יה, ונאמר הנני יוסיף מלה זרה בדקדוק כי הל"ל הנני מוסיף אלא לפי שהנני יוסיף ר"ת יה להורות שבזכות שם של יה זכה להוספה זו.
וזהו שמסיק במסכת סוכה פרק החליל (נג.) כשכרה דוד השיתין בקש התהום להציף עלמא כו' עד אמר דוד ט"ו שיר המעלות ואסקיה. לפי שידע דוד שדור המבול נענשו בתהום רבה בעון הזנות כי מי התהום מים נסתרים, והזנות קראו שלמה (משלי ה.טו) מים גנובים. דהיינו נסתרים הפך ממה שנאמר (שם ט.יז) שתה מים מבורך וגו'. לפיכך כשהיה דוד צריך להעלות התהום היה מתירא שמא ע"י שיעלהו יציף העולם כדרך שנעשה לדור המבול ע"כ אמר ט"ו שיר המעלות לרמוז שבזכות שישראל גדורין מעריות ושם יה מתווך ביניהם ינצלו מתהום רבה. וזהו שמסיק באותן ט"ו שיר המעלות (תהלים קכח.ג) אשתך כגפן פוריה וגו' אמר אשתך האל"ף נקודה בסגול להורות שמדבר בזמן שג' שותפין באדם אב ואם והקב"ה וכשהקב"ה שותף בדבר א"כ שם יה מתווך ביניהם לכך נאמר פוריה בתוספת י"ה. וכן ארז"ל (סוכה נא:) בין עזרת אנשים לעזרת נשים היו ט"ו מעלות, וכל זה מורה שמספר ט"ו תמיד מתווך בין איש לאשה כי כל זה נמשך מקדושת שם של יה על כן היו כל מדות הללו של התיבה תמיד קרובים למספר ט"ו כאמור.ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וזה אשר תעשה אותה. זה וזה, עתיד אחד למוד באמתך, הדא הוא דכתיב: ["הארך אמות] במדה הראשונה אמות [ששים] ורוחב אמות עשרים". ולמה הוא קורא אותה תביקין? שהיו מתביאות בה. ורבנין אמרין: על שם תיבתו של נח.
שלש מאות אמה ארך התבה וגו'. בר חוניא אמר: בפקודיך אשיחה, בחקותיך אשתעשע. למדתך תורה דרך ארץ, שאם יעשה ספינה, שתהא עומדת בלמן, יעשה רחבה אחד מששה בארכה, וגבהה אחד מעשרה בארכה.
וזה אשר תעשה אותה. באצבע הראה הקב"ה לנח: כזה וכזה תעשה. ועד שלא באו ימי המבול היו הטמאין מרובין מטהורין; ציוה הקב"ה להרבות הטהורין ולמעט הטמאין, ואמר לו: "מכל הבהמה הטהורה" וגו'.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית ו טו.
וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ
אַמָּה
"אַמָּה" - אמה זה בערך אורך הזרוע עד קצה האצבעות. משערים שזה היה בין 43 ל57 סמ' - בערך חצי מטר.
שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ
האכדים השתמשו בבסיס 60, וייתכן שזאת הסיבה שנבחרו המספרים 300, ו30. אולם רוחב התיבה היה 50 שזה בבסיס 10. היה מתאים שהרוחב היה 60 אמה, אבל קיימת אפשרות שלא היו להם עצים כל כך גבוהים לעשות את הרוחב 60 אמה.
גודל התיבה היה כ150 על 25 על 15 מטר.
זה בסדר גודל של נושאת מטוסים במלחמת העולם השניה. קשה להאמין שאפשר לעשות תיבה כל כך גדולה מעצים, שתשוט בים עם גלים גבוהים, בגשם סערה, ולא תשבר כאשר היא נתמכת על ידי גלים בשני קצוותיה.
סביר שהתיבה היתה גמישה.
- או שהניחו את העצים לרוחב התיבה, בכל הקומות, וקשרו אותם ביחד, כך שהם יכולים לנוע מעלה ומטה כדי למנוע שהיא תשבר באמצע.
- או שהתיבה היתה בנויה מקנים קשורים ביחד לאגודות וזה איפשר לתיבה חופש תנועה.
- התאים לחיות היו בנויים רק ממשטח תחתון, כמו קן, ללא קירות, כדי לאפשר לתיבה גמישות, בלי צורך לדחוס ולמתוח את הקירות הפנימיים.
סביר שכל המבול היה באגם בתוך קלדרה אחת גדולה שנוצרה בלוע הר געש, המוגנת ברכס הרים מסביב, ולא היו שם גלים גדולים ורוחות חזקות.
חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ
התיבה היתה רחבה כמו דוברה כדי שהיא תהיה יציבה במים.
התיבה היתה יותר רחבה מגבוה כדי שהיא תהיה יציבה.
וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ
גובה התיבה היה 15 מטר.
לפי מיקום הדלת, מעל השליש התחתון, ניתן להבין ש5 מטר שימשו לציפה של התיבה, ורק 10 מטר היו מעל המים. בכל אופן 10 מטר יצרו מפרש גדול והרוח דחפה את התיבה והיתה יכולה גם להפוך אותה.
אלהים לא דאג שהתיבה תטבע בסערה או תהרס על הסלעים בזמן עלית המים או ירידת המים, והחיות ימותו, הן הוא אמר לנוח שיביא רק זוג אחד מכל חיה שאינה טהורה.
ניתן להבין מכך שהמסע היה די בטוח.
הַתֵּבָה
צורת המבנה של התיבה היה כמו כופסה, כמו בית. לא היתה לה שדרית.
התיבה נבנתה על הקרקע בצורה שטחה, צפה כמו רפסודה, וכשהמים ירדו היא נחתה על הבסיס השטוח ולא נפלה הצידה.
לתיבה לא היה מפרש, משוטים או הגה. התיבה לא נסעה לשום מקום. היא רק עלתה וירדה כמו פקק על מים.
כשהמים עלו, הם לא הגיעו כשטפון וסחפו את התיבה כי היא היתה מתגלגלת ונשברת.
המים לא זרמו לים, אלא היו לכודים בקלדרה. המים לא היו מלוחים ממי הים, ונוח והחיות לא לקחו מים בתיבה כי הם שתו מהאגם.
התיבה ירדה על היבשה אחרי חמישה חודשים. המבול התחיל בשבע עשרה לחודש השני (ביאור:בראשית ז יא), והתיבה נחה על הקרקע אחרי חמשה (5) חודשים, בשבע עשרה בחודש השביעי (ביאור:בראשית ח ד). החיות והאנשים יצאו מהתיבה בעשרים ושבע לחודש השני (ביאור:בראשית ח יד), כלומר התיבה שימשה כבית במשך שבע (7) חודשים עד שאלוהים הורה להם לצאת.
מטען התיבה
אלוהים הורה לנוח לעשות פתח, ככתוב: "וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ" (ביאור:בראשית ו טז). הפרוש המקובל הוא שהפתח היה בשליש השני של התיבה. כלומר הפתח התחיל בגובה של עשר (10) אמות (5 מטר). סביר שזה היה קו המים המקסמלי לתיבה. סביר שהיה מקדם בטחון מסוים ולא היה חשש שגלים יכנסו בפתח.
במקרה כזה התיבה שקעה 5 מטר, ונפח הדחיה היה 150 כפול 25 כפול 5 = 18,750 מטר מעוקב מים, וזה 18,750 טון. בהנחה שהתיבה שקלה שליש, והאוכל שקל שליש, אז משקל החיות היה 6,000 טון. אם רוב החיות שקלו פחות ממאה קילו, אז היתה אפשרות לשאת כ-60,000 חיות, או 30,000 סוגי חיות.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית ו טו"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.