קטגוריה:אסתר ט טז
נוסח המקרא
ושאר היהודים אשר במדינות המלך נקהלו ועמד על נפשם ונוח מאיביהם והרוג בשנאיהם חמשה ושבעים אלף ובבזה לא שלחו את ידם
וּשְׁאָר הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בִּמְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ נִקְהֲלוּ וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם וְהָרוֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם חֲמִשָּׁה וְשִׁבְעִים אָלֶף וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם.
וּשְׁאָ֣ר הַיְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּמְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ ׀ וְעָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗ם וְנ֙וֹחַ֙ מֵאֹ֣יְבֵיהֶ֔ם וְהָרוֹג֙ בְּשֹׂ֣נְאֵיהֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְשִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּבַ֨בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽם׃
וּ/שְׁאָ֣ר הַ/יְּהוּדִ֡ים אֲשֶׁר֩ בִּ/מְדִינ֨וֹת הַ/מֶּ֜לֶךְ נִקְהֲל֣וּ׀ וְ/עָמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁ֗/ם וְ/נ֙וֹחַ֙ מֵ/אֹ֣יְבֵי/הֶ֔ם וְ/הָרֹג֙ בְּ/שֹׂ֣נְאֵי/הֶ֔ם חֲמִשָּׁ֥ה וְ/שִׁבְעִ֖ים אָ֑לֶף וּ/בַ֨/בִּזָּ֔ה לֹ֥א שָֽׁלְח֖וּ אֶת־יָדָֽ/ם׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום שני (כל הפרק)
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- פסוק זה כולו מיותר אחר שכבר הזכיר בפסוק ב' ג' ה' איך הרגו היהודים ואיבדו צורריהם,
- גם סותר לפסוק ב' ששם אמר כי איש לא עמד בפניהם, ופה אמר שנקהלו ועמוד על נפשם משמע שלחמו.
- מדוע פה אמר ונוח מאויביהם והרוג בשונאיהם, ולמעלה (ו ה') אמר שהכו באויביהם ועשו בשונאיהם כרצונם :
מדרש רבה
פרק ט/פסוק טז
ונח מאויביהם (אסתר ט, טז) פי' ונח מאויביהם שלא היו צריכים לדאוג מהם כלל ומתחלה (ספר אור חדש עמוד ריב) כתיב (שם) ועמד על נפשם להציל אותם מן המות ואחר כך אמר ונח מאויביהם שהיו נחים מן המצירים להם ולא היו דואגים עוד שיהיו מצירים להם אבל שיהיו נחים ועושים יו"ט זה לא היה ביום י"ג רק ביום י"ד ועל זה כתיב (שם יח) והיהודים אשר בשושן נקהלו בי"ג ובי"ד ונח בט"ו ואצל שאר מדינות כתב ונח מאויביהם ולא אצל שושן וזה כמו שבארנו למעלה כי עיר שושן לא היה להם היראה שם כ"כ ולא נשארו צוררים להם כלל ולפיכך לא הוצרך לכתוב ונח מאויביהם אבל בשאר מדינות המלך יש לחשוב כי נשארו צוררים אל היהודים לכך כתיב ונח מאויביהם כי לגמרי נחו ושלא תאמר שלא הרגו ממש רק שנקהלו לעמוד על נפשם להרוג אותם והיו האויבים מכניעים עצמם לפניהם ולא עשה בהם היהודים מעשה הריגה כי זה לא נזכר כי לא כתיב רק נקהלו ועמוד על נפשם לכך כתיב (שם טז) והרוג בשונאיהם שהרגו אותם ולא כתיב הרוג בשונאיהם ואח"כ ונח מאויביהם כי אם כן הייתי מפרש כי נחו מאויביהם שהיה להם משתה ושמחה ולכך מקדים לומר ונח מאויביהם והרוג בשונאיהם ומוכח מזה כי ונחו מאויביהם לא איירי שנחו ועשו בו י"ט רק הנחתם מצוררים שלהם.
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ט טז.
וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם - מתי?
סדר הפעולות בפסוק הוא:
- נִקְהֲלוּ - התגייסו בהמונים לשרות העם, באומץ ונכונות להקרבה עצמית.
- וְעָמֹד עַל נַפְשָׁם - התייצבו לתפקידם ועמדו למלחמה.
- וְנוֹחַ מֵאֹיְבֵיהֶם - קיבלו מנוחה, כאשר האויבים הפסיקו את ההתקפה ונסוגו.
- וְהָרֹג בְּשֹׂנְאֵיהֶם - יצאו להתקפת נגד, כדי להרוג בשונאים גורמי הצרות.
וּבַבִּזָּה לֹא שָׁלְחוּ אֶת יָדָם - מדוע?
לפי התורה מותר לקחת שלל במלחמה, (דברים כ יד): "וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר - כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ, וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹהֶיךָ לָךְ". אם כך, מדוע במלחמה זו לא לקחו שלל? כמה תשובות.
1. עושה הצרות בשושן היה המן האגגי, ממשפחת אגג מלך העמלקים. מרדכי ממשפחת שאול המלך הקפיד לעשות את פקודת אלוהים: (שמות יז יד): "כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם." ושלא כשאול המלך שלקח את השלל כדברי שמואל הנביא: (שמואל א טו יט): "וְלָמָּה לֹא שָׁמַעְתָּ, בְּקוֹל יְהוָה; וַתַּעַט, אֶל הַשָּׁלָל, וַתַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.".
2. לפי החוק בפרס, רכוש ההרוגים היה שייך למלך. אמנם המלך ויתר ליהודים על השלל והרשה להם לכתוב בפקודה (אסתר ח יא): "וּשְׁלָלָם לָבוֹז", אולם היהודים פעלו כאברהם, אשר אמר: (בראשית יד כג): "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל, וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ; וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם."; הם השאירו את השלל למלך ולא רצו להתעשר ממתנה שהמלך נותן להם.
3. כדי למנוע שנאת יהודים בעתיד, היה חשוב להדגיש, שהמלחמה נעשית לצורך הגנה בלבד, ומתוך חוסר-ברירה, ולא מתוך שיקולי רווח.
- ומדוע מרדכי ואסתר כתבו: (אסתר ח יא): "וּשְׁלָלָם, לָבוֹז" אם הם עצמם לא רצו בשלל? כדי להכניס מורא באויביהם ולהקטין את מספר המתקיפים, מרדכי ואסתר נקטו בלשון קשה מאוד וגם הרשו להרוג את כל יושבי הבית של אויביהם כולל נשים וטף. ואכן זה עבד כי כתוב: (אסתר ט ב): "וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפְנֵיהֶם, כִּי נָפַל פַּחְדָּם עַל כָּל הָעַמִּים." אבל כשהגיעו לכלל מעשה, בבזה לא שלחו ידם.
ובימינו, החוק במדינת ישראל אוסר על לקיחת שלל ואף קובע עונשי מאסר כבדים לחיילים הלוקחים שלל:
- "אין אנו מאמצים בימינו את דיני השלל והביזה שבמלחמת המלכים או במלחמות דוד, אלא את איסור הביזה המוחלט שקבע יהושע בן נון בעת כיבוש יריחו והעונש החמור שהטיל על עכן, ואנו הולכים ביתר שאת בנתיב היהודים בשושן הבירה ובשאר מדינות המלך אחשורוש, ש"לא שלחו את ידם" בביזה, אף שהתיר להם אחשוורוש לעשות כן. ומאחר שמגילת אסתר היא מבחינה כרונולוגית הספר האחרון בתנ"ך, אנו נוקטים את הכלל "תפוס לשון אחרון" (בבא מציעא קב ע"ב), ומדינת ישראל מחנכת את חייליה לנהוג כמנהג יהודי שושן" (משה דרורי, "המלחמה ושללה - מן המקרא ועד ימינו", מכללת שערי משפט ה'תשס"ג).
לאבדם ושללם לבוז
גם ביום השני, כשהרגו היהודים את דוברי השטנה למלך אודות אסתר, הקפידו היהודים לא להראות רדיפה אחרי בצע כסף אלא הקפדה מלאה על הענשה מוסרית בהתאם לחוק בלבד.
ביום הראשון היהודים הביאו על צריהם (אסתר ח ה): "הֶרֶג וְאַבְדָן", כי אלו היו בני עמלק והמטרה היתה להכחידם. ביום השני היהודים לא "איבדו" את המוכים (ביאור:אסתר ט טז), כי אלו לא היו מבני עמלק ועונשם על דבר השיטנה נגד אסתר היה רק מוות.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 2 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 2 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
דפים בקטגוריה "אסתר ט טז"
קטגוריה זו מכילה את 6 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 6 דפים.