אור חדש/פרק ט/פסוק טז

פרק ט/פסוק טז

ונח מאויביהם (אסתר ט, טז) פי' ונח מאויביהם שלא היו צריכים לדאוג מהם כלל ומתחלה (ספר אור חדש עמוד ריב) כתיב (שם) ועמד על נפשם להציל אותם מן המות ואחר כך אמר ונח מאויביהם שהיו נחים מן המצירים להם ולא היו דואגים עוד שיהיו מצירים להם אבל שיהיו נחים ועושים יו"ט זה לא היה ביום י"ג רק ביום י"ד ועל זה כתיב (שם יח) והיהודים אשר בשושן נקהלו בי"ג ובי"ד ונח בט"ו ואצל שאר מדינות כתב ונח מאויביהם ולא אצל שושן וזה כמו שבארנו למעלה כי עיר שושן לא היה להם היראה שם כ"כ ולא נשארו צוררים להם כלל ולפיכך לא הוצרך לכתוב ונח מאויביהם אבל בשאר מדינות המלך יש לחשוב כי נשארו צוררים אל היהודים לכך כתיב ונח מאויביהם כי לגמרי נחו ושלא תאמר שלא הרגו ממש רק שנקהלו לעמוד על נפשם להרוג אותם והיו האויבים מכניעים עצמם לפניהם ולא עשה בהם היהודים מעשה הריגה כי זה לא נזכר כי לא כתיב רק נקהלו ועמוד על נפשם לכך כתיב (שם טז) והרוג בשונאיהם שהרגו אותם ולא כתיב הרוג בשונאיהם ואח"כ ונח מאויביהם כי אם כן הייתי מפרש כי נחו מאויביהם שהיה להם משתה ושמחה ולכך מקדים לומר ונח מאויביהם והרוג בשונאיהם ומוכח מזה כי ונחו מאויביהם לא איירי שנחו ועשו בו י"ט רק הנחתם מצוררים שלהם.