ספרא (מלבי"ם)/פרשת אחרי מות
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה א
[א] "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו"-- "בני אהרן" לא נטלו עצה מאהרן, "נדב ואביהוא" לא נטלו עצה ממשה, "איש מחתתו" איש איש מעצמו עשה, לא נטלו עצה זה מזה.
מנין שכשם שעבירת שניהם שוה כך מיתת שניהם שוה? ת"ל "אחרי מות שני בני אהרן".
[ב] "בקרבתם לפני ה' וימותו"-- ר' יוסי הגלילי אומר, על הקְריבה מתו ולא מתו על ההקרבה. ר' עקיבא אומר, "בקרבתם לפני ה' וימותו", וכתוב אחד אומר "ויקריבו לפני ה' אש זרה" (ויקרא י)... הכריע "בהקריבם אש זרה לפני ה'" (במדבר ג, במדבר כו)-- הוי על ההקרבה מתו ולא מתו על הקריבה. ר' אלעזר בן עזריה אומר, כדאי הקרבה לעצמה וכדאי קריבה לעצמה.
[ג] "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת"-- ואין אנו יודעים מה נאמר לו בדיבור הראשון! היה ר' אלעזר בן עזריה משלו משל למה הדבר דומה, לחולה שנכנס אצל רופא. אומר לו "על תשתה צונן ואל תשכב בטחב". בא אחר ואומר לו "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות". בא אחר ואומר לו "אל תשתה צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני", וזה זרזו יותר מכולם. לכך נאמר "ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת". [ד] ואם בא, מת הוא, שנאמר "ואל יבא...ולא ימות". הא אם בא, מת הוא כדרך שמתו בניו-- לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן...ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת".
[ה] משום ר' ישמעאל אמרו, הואיל ונאמרו שני דברות זה בצד זה, אחד פתוח ואחד סתום, יְלַמד פתוח על הסתום. מה פתוח דיבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, אף סתום דבר ביד משה שיאמר לאהרן על ביאת הקדש, ואיזה? זה דיבור של יין ושל שכר שנאמר "ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה'...וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת".
[ו] "אחיך" ב"אל יבא", ואין משה ב"אל יבא". או "אחיך" ב"אל יבא" ואין הבנים ב"לא יבא"?... אמר ר"א, ודין הוא! ומה מי שנצטוה לבא-- נצטוה שלא לבא, מי שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?! תמימים יוכיחו! שנצטוו לבא אל אהל מועד ונצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר [ז] אבל בעלי מומין שלא נצטוו לבא, לא נצטוו שלא לבא שתויי יין ושכר, אף כאן המצווה נצטווה... ת"ל "דבר אל אהרן אחיך"-- שאין תלמור לומר "אחיך", ומה תלמוד לומר "אחיך"? לרבות את הבנים.
[ח] "ואל יבא בכל עת"-- זה יום הכפורים, "אל הקדש"-- לרבות שאר ימות השנה. אמר ר"א, ודין הוא! ומה על יום שנצטוה לבא-- נצטוה שלא לבא, על יום שלא נצטוה לבא אינו דין שנצטוה שלא לבא?! ישראל יוכיחו! שנצטוו לבא ברגלים ונצטוו לבא שלא ריקנים [ט] אבל בשאר ימות השנה שלא נצטוו לבא, לא נצטוו לבא שלא ריקנים. אף כאן על יום שנצטוה נצטוה... ת"ל "אל הקדש"-- לרבות שאר ימות השנה.
[י] "מבית לפרכת"-- להזהיר על כל הבית. יכול על כל הבית במיתה? ת"ל "אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות", הא כיצד? "אל פני הכפרת"-- במיתה, ושאר כל הבית-- באזהרה.
[יא] "אל פני הכפרת אשר על הארן" מה ת"ל? לפי שנאמר "כפורת", יכול יהי כיסוי לארון? ת"ל "כפורת אשר על הארון"-- כפורת לארון ואין כיסוי לארון. [יב] יכול לא יהא כיסוי לארון אבל יהיה דבר חוצץ בין כפורת לעדות? תלמוד לומר (ויקרא טז יג) "וכסה ענן הקטורת את הכפורת אשר על העדות"-- הא אין דבר חוצץ בין כפורת לעדות.
[יג] "ולא ימות"-- הרי זה עונש. "כי בענן אראה על הכפורת"-- הרי זו אזהרה.
ואמר ר"א יכול עונש ואזהרה נאמרו קודם למיתת שני בני אהרן? ת"ל "אחרי מות שני בני אהרן". יכול שניהם נאמרו לאחר מיתת בני אהרן? ת"ל "כי בענן אראה על הכפורת". הא כיצד? אזהרה נאמר קודם למיתת שני בני אהרן, ועונש נאמר לאחר מות שני בני אהרן.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק א
[א] "בזאת יבא אהרן אל הקדש"-- מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "אל הקדש...אל פני הכפרת אשר על הארון" יכול אין לי אלא קדש שיש בו ארון וכפורת, שאין בו ארון וכפורת מנין? ת"ל "בזאת יבא אהרן אל הקדש"-- לעשות קדש שאין בו ארון וכפורת כקדש שיש בו ארון וכפורת. [ב] אתה אומר לכך נאמר "אל הקדש" לעשות קדש שאינו כזה בפר זה, או אינו אומר אלא לעשות פר שאינו כזה בקדש זה, ואיזה? זה פר הבא על כל המצות... [ג] הלא דין הוא: ומה פרו הבא על לא הודע-- דמו נכנס לפני ולפנים, פר הבא על כל המצות אינו דין שיכנס לפני ולפנים?! ת"ל "בזאת יבא אהרן אל הקדש"-- למעט פר הבא על כל המצות שלא יכנס בו לפני ולפנים.
[ד] "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה"-- יכול מקום מתן דמו של פר, שם מתן דמו של איל? אמר ר' יוסי, מה תלמוד לומר "לא תעלו עליו קטרת זרה עולה ומנחה"? איזהו עולה שצריך הכתוב למעטה? זו איל העולה, לכך נאמר "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה".
[ה] "בד"-- שיהיו של בוץ. "בד"-- שיהיו חדשים. "בד" שיהיו כפולים. "בד" שלא ילבש עמהם בגדים אחרים. יכול לא ילבש עמהם בגדי פשתן אבל ילבש עמהם בגדי צמר? ת"ל "בד". יכול לא ילבש עמהם בגדי חול אבל ילבש עמהם בגדי קדש? ת"ל "בד".
ומה תלמוד לומר "בד" "בד" ארבעה פעמים? למעט ארבעה כלים שנאמר בהם "לפני ה'":
- [ו] מתוך שנאמר בחשן "ונשא אהרן את חשן המשפט על לבו בבואו אל הקדש לזכרון לפני ה' תמיד" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא בחשן.
- [ז] מתוך שנאמר באפוד "ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא באפוד.
- [ח] מתוך שנאמר במעיל "והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו בבואו אל הקדש לפני ה'" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא במעיל.
- [ט] מתוך שנאמר בציץ "והיה על מצחו תמיד לרצון לפני ה'" יכול יכנס בו לפני ולפנים? ת"ל "בד"-- ולא בציץ.
[י] "קדש ילבש"-- שיהיו משל קדש. אין לי אלא אלו בלבד, מנין לרבות שאר בגדי כהונה גדולה ובגדי אחיו הכהנים? ת"ל "בגדי קדש"-- בנין אב לכל הבגדים שיהיו משל קדש.
[יא] מנין שהוא טעון טבילה? שנאמר "ורחץ במים את בשרו ולבשם".
[יב] ומנין המשנה מבגדי לבן לבגדי זהב, מבגדי זהב לבגדי לבן, שהוא טעון טבילה? ת"ל "בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם".
[יג] יכול המשנה מבגדי זהב לבגדי זהב, מבגדי לבן לבגדי לבן, יטעון טבילה? ת"ל "הם".
יכול יטעון טבילה בין מכנסים לכתונת, בין כתונת לאבנט, ובין אבנט למצנפת? ת"ל "ולבשם"-- כולם כאחת.
[יד] ומה ת"ל "ילבש...יחגור...יצנוף"? לפי שסופנו לרבות לו כלים אחרים בין הערבים. אין לו, יכול לא ילבש של שחרית?... ת"ל ילבש יחגור ויצנוף.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ב
[א] "ומאת עדת בני ישראל"-- שיהיו משל ציבור.
"יקח...שעירי"-- מיעוט שעירים שנים. אם כן למה נאמר "שני"? שיהיו שווים. ומנין שאף על פי שאינם שוים, כשרים? תלמוד לומר שעיר שעיר ריבה.
[ב] "ואיל אחד לעולה"-- רבי אומר, "איל אחד" הוא האמור כאן והוא האמור בחומש הפקודים. ר' אלעזר ברבי שמעון אומר, שני אילים הם, אחד אמור כאן ואחד אמור בחומש הפקודים.
"והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו"-- שלא יביא משל ציבור. יכול לא יביא משל ציבור-- שאין ציבור מתכפרים בו, אבל יביא משל אחיו הכהנים שהרי אחיו הכהנים מתכפרים בו? תלמוד לומר "אשר לו". יכול לא יביא ואם הביא כשר? תלמוד לומר שוב-- "אשר לו".
"וכפר בעדו ובעד ביתו"-- זה וידוי דברים. יכול כפרה בדמים? הריני דן: נאמר כפרה בפר ונאמר כפרה בשעיר. מה כפרה האמור בשעיר וידוי דברים חוץ מדמים, אף כפרה האמור בפר וידוי דברים חוץ מדמים. [ג] אם נפשך לומר "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו", ועדיין לא נשחט הפר.
[ד] כיצד היה מתודה? אנא השם, עויתי פשעתי חטאתי לפניך, אני וביתי. אנא השם, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר עליהם לטהר אתכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו". ואומר "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם", דברי ר' מאיר.
וחכמים אומרים "עונות"-- אלו הזדונות. "פשעיהם"-- אלו המרדים. "חטאתם"-- אלו השגגות. מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים חוזר ומתודה על השגגות?! אלא כך היה מתודה: אנא השם, חטאתי עויתי, פשעתי לפניך אני וביתי. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וביתי ככתוב בתורת משה "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם". [ה] וכן מצינו דרך כל המתודים מתודים. דוד אמר "חטאנו עם אבותינו, העוינו הרשענו" (תהלים קו). שלמה בנו אמר "חטאנו והעוינו רשענו" (מ"א ח). דניאל אמר "חטאנו ועוינו והרשענו ומרדנו" (דניאל ט). אף הוא כך היה מתודה-- חטאתי עויתי ופשעתי לפניך. [ו] מהו שמשה אמר "נושא עון ופשע וחטאה ונקה" ואומר "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם"? אלא כיון שהיה מתודה על הזדונות ועל המרדים, כאילו הם שגגות לפניו.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ב
[א] "ולקח את שני השעירים"-- מלמד שהם מעכבים זה את זה.
"לפני ה' פתח אהל מועד"-- מעמידם בשער נקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב.
[ב] "ונתן אהרן על שני השעירים גורלות"-- גורלות של כל דבר.
יכול שנים על זה ושנים על זה? ת"ל "גורל...לה' וגורל...לעזאזל". יכול של שם ושל עזאזל על זה ושל שם ושל עזאזל על זה? ת"ל "גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל"-- אין כאן לשם אלא אחד ואין כאן לעזאזל אלא אחד. [ג] אם כן למה נאמר "גורלות"? שיהיו שוים, שלא יעשה גורל אחד גדול וגורל אחד קטן, אחד של כסף ואחד של זהב, אחד של שיש ואחד של אשכרוע.
[ד] "והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה'"-- יכול יהא נותנו על גביו? ת"ל "אשר עלה עליו הגורל"-- שעלה לשמו מתוך קלפי.
[ה] "ועשהו"-- שאם מת אחד מהם משהגריל, יביא שנים ויגריל עליהם כתחלה ואומר "אם של שם מת, זה שעלה עליו הגורל לשם יתקיים תחתיו. ואם של עזאזל מת, זה שעלה עליו לעזאזל יתקיים תחתיו", והשני ימות, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים-- ירעה עד שיסתאב וימכר ויפלו דמיו לנדבה.
"ועשהו חטאת"-- שיאמר "לה' חטאת". ר' ישמעאל אומר, לא היה צריך לומר "חטאת". אינו אומר אלא "לשם".
[ו] "והשעיר אשר עלה עליו הגורל"-- יכול יהא נותנו על גביו? ת"ל "אשר עלה עליו הגורל"-- שעלה לשמו מתוך קלפי.
"יעמד חי לפני ה'" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "ושלח אותו" (פסוק כב)-- שילוחו למיתה. יכול שילוחו לחיים?... תלמוד לומר "יעמד חי לפני ה' לכפר עליו". הא כיצד? עמידתו חי ומיתתו בצוק.
[ז] עד מתי הוא זקוק להיות חי? עד מתן דמו של חבירו, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר עד עת וידויו.
"לכפר"-- עד שיכפר, שנאמר "וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח" דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר "לכפר עליו"-- כפרה שהוא בגופו.
"לשלח אותו" שאם נשפך הדם-- ימות המשתלח, מת המשתלח-- ישפך הדם.
[ח] "לעזאזל"-- למקום הקשה בהרים. יכול ביישוב? תלמוד לומר "המדברה".
ומנין שיהיה בצוק? תלמוד לומר "אל ארץ גזירה".
[ט] "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו"-- זהו שאמרו שלא יביא משל ציבור.
"וכפר בעדו ובעד ביתו"-- זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם חטאתי עויתי ופשעתי לפניך, אני וביתי ובני אהרן עם קדשך ככתוב בתורת משה עבדך לאמר "כי ביום הזה..." והם עונים אחריו "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ג
[א] "ושחט את פר החטאת אשר לו...ולקח מלא המחתה..."-- ומביא אותו שם, נותנו לאחר למרס את דמו על הרובד הרביעי שבהיכל כדי שלא יקרוש.
[ב] "ולקח מלא המחתה...והביא"-- בכל יום היה חותה בשל כסף ומערה לתוך של זהב והיום חותה בשל זהב ובה היה מכניס. בכל יום היה חותה בשל ארבעת קבים ומערה בתוך שלשת קבים, היום חותה בשל שלשת קבים ובה היה מכניס. [ג] ר' יוסי אומר, בכל יום היה חותה בשל סאה ומערה לתוך של שלשת קבים והיום חותה בשל ג' קבים ובה היה מכניס.
[ד] "גחלי..."-- יכול עמומות? תלמוד לומר "אש". אי אש יכול שלהבת? ת"ל "גחלי". הא כיצד? מן הלוחשות הללו. ומנין שתהיה האש בטלה על גבי הגחלים? ת"ל "גחלי".
[ה] "מעל המזבח"-- יכול כולו? תלמוד לומר "מלפני ה' ". הא כיצד? הסמוך למערב.
[ו] אמר ר' יוסי זה סימן, כל הניטל בחוץ להנתן בפנים-- ניטל מן הסמוך לפנים, [ז] וכל היוצא מבפנים להינתן בחוץ ניתן על הסמוך בפנים.
[ח] "ומלא חפניו קטורת סמים דקה"-- הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, וכך היתה מדתה.
"קטורת"-- שיהיה משל ציבור.
"סמים"-- שיהיו סממניה לתוכה.
"דקה" מה תלמוד לומר? והלא כבר נאמר "ושחקת ממנה הדק" ואם כן למה נאמר "דקה"? שתהא דקה מן הדקה. [ט] כיצד היה עושה? היה מפריש שלשת מנים מערב יום הכיפורים כדי למלאות חפניו ומחזירם למכתשת לקיים בה דקה מן הדקה.
[י] "והביא מבית לפרכת ונתן את הקטורת על האש לפני ה' "-- שלא יתקן מבחוץ ויכניס בפנים, שהרי הצדוקים אומרים יתקן מבחוץ ויכניס בפנים-- אם לפני בשר ודם עושים כן קל וחמר לפני המקום! ואומר "כי בענן אראה על הכפורת". אמרו להם חכמים, והלא כבר נאמר "ונתן את הקטורת על האש לפני ה' "-- אינו נותן אלא בפנים.
אם כן למה נאמר "כי בענן אראה על הכפורת"? מלמד שהיה נותן בה מעלה עשן. ומנין שהוא נותן בה מעלה עשן? ת"ל "וכסה ענן הקטרת את הכפורת אשר על העדות ולא ימות"-- הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר אחת מכל סממניה, חייב מיתה.
[יא] "ולקח מדם הפר"-- נוטלו ממי שהוא ממרס בו.
"והזה"-- ולא המטיף. "והזה"-- ולא הזורק.
"באצבעו"-- נאמר כאן "אצבעו" ונאמר להלן "אצבעו", מה "אצבעו" האמור להלן הימנית המיומנת שבימין, אף "אצבעו" האמור כאן הימנית המיומנת שבימין.
[יב] "על פני הכפורת קדמה"-- זה בנה אב, כל מקום שנאמר "פני הכפורת" זה הפנים למזרח.
[יג] דבר אחר: "על פני הכפורת קדמה"-- אינו מתכוין להזות לא למעלה, ולא למטה אלא כמצליף.
[יד] "ולפני הכפורת יזה שבע פעמים"-- ולא שבע טיפים.
"שבע פעמים"-- שיהיה מונה שבע פעמים, הרי אחת ושבע.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ג
[א] "ושחט את שעיר החטאת אשר לעם"-- שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרים בו. ובמה הם מתכפרים? בפרו של אחיהם. יכול לא יתכפרו בפרו של אחיהם, שהרי הוא אומר "אשר לו"?... מעתה אין להם כפרה! וכשהוא אומר "על הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר" הוי אומר יש להם כפרה. ובמה הם מתכפרים? מוטב שיתכפרו בפרו של אחיהם שכן מצינו שחלק מכללו-- שהרי הוא וביתו מתכפרים בו, ואל יתכפרו בשל ציבור שלא מצינו שחלק מכלל ציבור. ואם נפשך לומר-- "והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו"-- ביתו של אהרן הם.
[ב] "והביא את דמו אל מבית לפרכת"-- מלמד שהוא נכנס בו לפני ולפנים.
אין לי אלא דם השעיר שהוא נכנס בו לפני ולפנים. מנין לדם הפר שהוא נכנס בו לפני ולפנים? תלמוד לומר "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- מה דם השעיר נכנס בו לפני ולפנים אף דם הפר נכנס בו לפני ולפנים.
[ג] "והזה אותו על הכפורת"-- מלמד שהיה נותן אחת למעלה.
"ולפני הכפורת"-- איני יודע כמה הם... הריני דן: נאמר מתן דמים בפר למטה ונאמר מתן דמים בשעיר למטה. מה מתן דמים האמורים בפר למטה-- שבע, אף מתן דמים האמורים בשעיר למטה-- שבע. [ד] או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למעלה ונאמרו בו דמים למטה, מה למעלה-- אחת, אף למטה-- אחת...
נראה למי דומה: דנים של מטה משל מטה ואין דנים של מטה משל מעלה... או כלך לדרך זו: דנים דם השעיר מדם השעיר ואין דנים דם השעיר מדם הפר... ת"ל "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- מה דם הפר למטה שבע, אף דם השעיר למטה שבע.
[ה] ואיני יודע כמה ליתן מדם הפר למעלה... נאמר מתן דמים בשעיר למעלה ונאמר מתן דמים בפר למעלה. מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה-- אחת, אף מתן דמים האמורים בפר למעלה-- אחת. או כלך לדרך זו: נאמרו בו דמים למטה ונאמרו דמים למעלה. מה דמים האמורים בו למטה-- שבע, אף דמים האמורים בו למעלה-- שבע...
[ז] נראה למי דומה: דנים של מעלה משל מעלה ואין דנים של מעלה משל מטה... או כלך לדרך זו: דנים דם הפר מדם הפר ואין דנים דם הפר מדם השעיר... ת"ל "ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר"-- שאין תלמוד לומר "כאשר עשה", ומה תלמוד לומר "כאשר עשה"? שיהיו כל מעשיו שוים. מה דם הפר למטה שבע אף דם השעיר למטה שבע. ומה דם השעיר למעלה אחת אף דם הפר למעלה אחת.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ד
[א] "וכפר על הקדש מטומאות בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאוהל מועד"-- יש לי בענין הזה להביא שלשה טומאות:
- טומאת עבודת אלילים כמו שנאמר "למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי"
- טומאת גילוי עריות שנאמר "לבלתי עשות מחוקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם".
- טומאת שפיכות דמים שנאמר "ולא תטמא את הארץ אשר אתם יושבים בה אשר אני שוכן בתוכה".
יכול על כל הטומאות הללו יהיה שעיר זה מכפר? תלמוד לומר "מטומאתם"-- ולא כל טומאתם. מה מצינו שחלק הכתוב מכלל כל הטומאות? טומאת מקדש וקדשיו, אף כאן לא נחלוק אלא טומאת מקדש וקדשיו דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר ממקומו הוא מוכרע שנאמר "וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל"-- מטומאות שבקדש.
[ג] יכול על כל הטומאות של קדש יהא שעיר זה מכפר? ת"ל "פשעיהם"-- אלו המרדים וכן הוא אומר "מלך מואב פשע בי" וכן הוא אומר "אז תפשע לבנה בעת ההוא", "חטאתם"-- אלו השגגות. חטאים דומיא דפשעים, דלאו בני קרבן.
[ד] ומנין לשיש בה ידיעה בתחלה ואין בו ידיעה בסוף שתולה לו עד שיתודע לו ויביא עולה ויורד? ת"ל "לכל חטאתם"-- במחויבי חטאת.
[ה] "וכן יעשה לאהל מועד"-- כשם שהוא עושה לפני ולפנים כך הוא עושה בהיכל. מה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר. ומה לפני ולפנים אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר, אף בהיכל אחת למעלה ושבע למטה מדם השעיר.
"השוכן אתם בתוך טומאתם"-- אף על פי שהם טמאים שכינה ביניהם.
[ו] "וכל אדם לא יהיה"-- יכול בעזרות? תלמוד לומר "באהל מועד". אין לי אלא באהל מועד. מנין לרבות שילה ובית עולמים? תלמוד לומר "לכפר בקדש". אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטורת. מנין כשנכנס לכפר בדמים? תלמוד לומר "בבואו לכפר". אין לי אלא בביאה. מנין אף ביציאה? ת"ל בצאתו "עד צאתו".
"וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל"-- כפרתו קודמת לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודמת לכל ישראל.
[ז] "ויצא אל המזבח אשר לפני ה' " מה תלמוד לומר? אמר ר' נחמיה, לפי שמצינו בפרו הבא על כל המצות שהוא עומד חוץ למזבח ומזה על הפרוכת בשעה שהוא מזה, יכול אף זה כן? תלמוד לומר "ויצא אל המזבח". והיכן היה? לפנים מן המזבח. [ח] או אינו מדבר אלא במזבח החיצון?... ת"ל "אשר לפני ה' "-- הא אינו מדבר אלא במזבח הפנימי.
[ט] "וכפר עליו"-- כפרה שהוא בגופו.
"ולקח מדם הפר ומדם השעיר"-- בזמן שהן מעורבים. יכול מִזה בפני עצמו ומִזה בפני עצמו? תלמוד לומר (שמות ל, י) "מדם חטאת הכפורים אחת"-- הא מה אני מקיים "מדם הפר ומדם השעיר"? בזמן שהן מעורבים.
[י] "ונתן על קרנות המזבח"-- מתחיל מקרן מזרחית צפונית, צפונית מערבית, מערבית דרומית, דרומית מזרחית. מקום שהוא מתחיל בחטאת על מזבח החיצון, שם הוא גומר על מזבח הפנימי. ר' יהודה אומר משום ר' אליעזר, במקומו הוא עומד ומחטא. ועל כולם הוא נותן מלמטה למעלה חוץ מזו שהיתה לפניו שהוא נותן מלמעלה למטה.
[יא] "סביב"-- ר' ישעמאל אומר נאמר כאן "סביב" ונאמר להלן (ויקרא א, ה) "סביב". מה "סביב" האמור כאן-- הפסק ארבע מתנות, אף "סביב" האמור להלן-- הפסק ארבע מתנות.
[יב] "והזה עליו"-- על טהרו של מזבח.
"מן הדם"-- שבענין.
"שבע פעמים"-- לא שבע טיפין.
"שבע"-- שיהיה מונה שבע פעמים, לא אחת ושבע.
[יג] "וטהרו וקדשו מטומאות בני ישראל"-- טהרו לשעבר וקדשו לעתיד לבא.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ד
[א] "וכלה מכפר את הקדש"-- אם כיפר כלה, דברי רבי עקיבא. אמר לו ר' יהודה מפני מה הוא אומר אם כלה כיפר [נראה להגיה מפני מה הוא אומר "וכלה מכפר"-- מלבי"ם] ? אלא ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות כאילו לא כיפר.
"וכלה מכפר את הקדש"-- זה לפני ולפנים. "את אהל מועד"-- זה היכל. "המזבח"-- זה המזבח. מלמד שכל אחד ואחד כפרה בפני עצמו. [ב] מכאן אמרו:
- נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
- גמר את המתנות שבפנים ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ.
- נתן מקצת מתנות ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל בתחלה במתנות שבחוץ. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
- גמר מתנות שבחוץ ונשפך הדם-- יביא דם אחר ויתחיל במתנות המזבח.
- נתן מקצת מתנות במזבח ונשפך הדם-- יביא דם אחר בתחלה ויתחיל במתנות המזבח. ר' אלעזר ור' שמעון אומרים אינו מתחיל אלא ממקום שפסק.
- [ג] גמר מתנות המזבח ונשפך הדם-- אין מתן היסוד מעכב.
וכולם מטמאים בגדים ונשרפין בבית הדשן, דברי ר' אלעזר ור' שמעון. וחכמים אומרים-- אינם מטמאים בגדים ולא נשרפים בבית הדשן אלא האחרון, שהוא גומר את הכפרה.
"והקריב את השעיר החי"-- עד כאן הוא זקוק לו להיות חי.
[ד] "וסמך אהרן את שתי ידיו על ראש השעיר"-- מלמד שהסמיכה בשתי ידיו. בנין אב לכל הסמיכות שיהיו בשתי ידים.
[ה] "על ראש...החי"-- חי טעון סמיכה ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר-- "חי" טעון סמיכה באהרן ואין שעירי עבודה זרה טעונים סמיכה באהרן, שהיה ר' שמעון אומר כל חטאת צבור שדמה נכנס לפנים טעונה סמיכה.
[ו] "והתודה עליו"-- זה וידוי דברים. כיצד היה מתודה? אנא השם, חטאו עוו פשעו לפניך עמך בית ישראל. אנא השם, כפר נא לחטאים ולעונות ולפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו לפניך עמך בית ישראל ככתוב בתורת משה עבדך "כי ביום הזה יכפר וכולי", והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
[ז] אין לי אלא ודאיהם. ספקותיהם, ואנסיהם, ושגגותיהם מנין? ת"ל עונות "כל עונות", פשעיהם "כל פשעיהם", חטאתם "לכל חטאתם".
יכול אף חייבי חטאות ואשמות עמהם? ת"ל "אותם"-- אותם על ראש השעיר ואין חייבי חטאות ואשמות על ראש השעיר. [ח] מכאן אמרו חייבי חטאות ואשמות ודאים שעבר עליהם יום הכפורים-- חייבים להביא אחַר יום הכפורים, וחייבי אשמות תלוים-- פטורים.
"ושלח ביד איש"-- להכשיר את הזר.
"עתי"-- שיהיה מזומן. "עתי"- אף בשבת. "עתי"-- אף בטומאה.
[ט] "ונשא השעיר עליו"-- עליו הוא נושא ואין שאר שעירים עמו.
ועל מה שאר שעירים מכפרים? על טומאת מקדש וקדשיו. ואיזהו טומאת מקדש וקדשיו ששאר שעירים מכפרים עליה? שוגגים. מזידים בטומאת מקדש וקדשיו-- הרי הם בשעיר הפנימי.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ה
[א] מכאן אמרו:
- כל שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים-- הרי זה בעולה ויורד.
- יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.
- [ב] אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר "מלבד חטאת הכפורים"-- על מה שזה מכפר, זה מכפר. מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.
- [ג] ועל שאין בה ידיעה, לא בתחלה ולא בסוף-- שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, שעירי רגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים מכפרים. ועל מה שעירי ראש חדש מכפרים? על טהור שאכל טמא. ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על שטימא מקדש וקדשיו.
[ד] היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל טמא, ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.
[ה] אמרו לו, ומהו שיקרבו זה בזה? אמר להם, יקרבו. אמרו לו, הואיל ואין כפרת שוה איך הם קרבים?! אמר להם, כולם באים על טומאת מקדש וקדשיו לכפר.
[ו] ר' שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל טמא. מוסיף עליהם של רגלים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהם יום הכפורים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. [ז] אמרו לו, אומר היה שיקרבו זה בזה? אמר להם, הן. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבים לראשי חדשים אבל איך של ראשי חדשים קרבים ליום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהם?! אמר להם, כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.
- [ח] ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר.
- ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין-- שעיר המשתלח מכפר.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ו
[א] "המדברה"(פסוק י), "המדברה" (פסוק כא), "המדבר" (פסוק כב)-- לרבות מדבר נוב וגבעון שילה ובית עולמים.
[ב] "ובא אהרן אל אהל מועד"-- כל הפרשה כולה אמורה על הסדר חוץ מן הפסוק הזה. "ובא אהרן אל אהל מועד" ולמה בא? כדי להוציא את הכף ואת המחתה.
[ג] אמר ר' יהודה, מנין שחמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום? ת"ל "ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש...ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו"-- הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה. מלמד שחמשה טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום.
[ד] רבי אומר, וכי מכאן אני למד?! והלא כבר נאמר "קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם"! מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.
[ה] חמשה עבודות היה עושה: תמיד של שחר בבגדי זהב ועבודת היום בבגדי לבן. "ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם" אילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים בבגדי זהב. נכנס להוציא את הכף ואת המחתה בבגדי לבן. ועושה תמיד של בין הערבים בבגדי זהב. ואומר "בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם" מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה.
[ו] אם כן למה נאמר "ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו"? הא אנו מדבר אלא בקידוש ידים ורגלים.
ומנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה? ת"ל "ופשט..ורחץ" "ורחץ..ולבש". אמר ר' אלעזר בר' שמעון ודין הוא! ומה אם במקום שאינו טעון טבילה-- טעון קידוש ידים ורגלים, מקום שטעון טבילה אינו דין שטעון קידוש ידים ורגלים?! טול לך מה שהבאת! אי מה להלן אחת אף כאן אחת! ואם כן למה נאמר "ופשט את בגדי הבד"? שאין ת"ל "אשר לבש". וכי עלתה על דעתך כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש?! ואם כן למה נאמר "אשר לבש"? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים.
[ז] "והניחם שם"-- מלמד שהם טעונים גניזה (ואינם כשרים ליום הכפורים הבא [הגר"א מוחק]) . ר' דוסא אומר-- כשרים הם לכהן הדיוט. ואם כן מה תלמוד לומר "והניחם שם"? שלא ישמש בהם ביום הכפורים אחר.
[ח] "ורחץ בשרו במים במקום קדוש"-- בלשכת בית הפרוה. וחמשה טבילות היו שם באותו היום, כולם בקדש בבית הפרוה חוץ מן הראשונה שהיתה בחול על גבי שער המים.
"ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם"-- עולתו קודמת לעולת העם וכפרתו קודמת לכפרת העם.
"ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה". "יקטיר"-- אף בשבת. "יקטיר"-- אף בטומאה.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ה
[א] "והמשלח"-- לא המשלח את המשלח.
"והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו"-- יכול יטמא בגדים משיצא חוץ לחומת העזרה? ת"ל "לעזאזל יכבס בגדיו". אי לעזאזל יכבס בגדיו, יכול לא יטמא בגדים עד שיגיע לצוק? ת"ל "והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו". הא כיצד? כיון שיצא חוץ לחומת ירושלים מטמא בגדים, דברי ר' יהודה. [ב] ר' יוסי אומר "לעזאזל יכבס בגדיו"-- אינו מטמא בגדים עד שיגיע לצוק. ר' שמעון אומר "המשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו"-- הזורקו בבת ראש מטמא בגדים.
[ג] "יכבס בגדיו ורחץ בשרו במים"-- יכול יהא גזרת מלך? ת"ל "ואחר יבא אל המחנה", מה ל"אחר" האמור להלן מפני טומאה אף כאן מפני טומאה.
[ד] "ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא...והשורף אותם יכבס בגדיו" מה תלמוד לומר? שיכול אין לי מטמאים בגדים ונשרפים בבית הדשן אלא אלו בלבד, ומנין לרבות פר כהן משיח ופר העלם דבר של צבור ושעירי עכו"ם? ת"ל חטאת חטאת, דברי ר' יהודה. רבי אומר ממקומו הוא מוכרע! "אשר הובא את דמם לכפר בקדש" זה בנין אב-- כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים.
"לכפר בקדש". אם כפרו כמצותם-- נשרפים בבית הדשן ומטמאים בגדים. אם לא כפרו כמצותם-- נשרפים בבירה ואינם מטמאים בגדים.
[ה] "יוציא אל מחוץ למחנה". מה להלן אתה נותן שלש מחנות וכאן אתה נותן מחנה אחת?! אם כן למה נאמר "יוציא אל מחוץ למחנה"? אלא כיון שיצא חוץ למחנה אחת השורפו מטמא בגדים.
[ו] מכאן אמרו: היו סובלים אותם במוטות. יצאו הראשונים לחומת עזרה והאחרונים לא יצאו-- הראשונים מטמאים בגדים והאחרונים אין מטמאים בגדים עד שיצאו.
[ז] "ושרפו באש את עורותם ואת בשרם ואת פרשם". נאמר כאן עור ובשר ופרש ונאמר להלן עור ובשר ופרש, מה עור ובשר ופרש האמור להלן על ידי ניתוח אף כאן על ידי ניתוח.
[ח] "והשורף"-- לא המצית את האור ולא המסדר את המערכה.
איזהו השורף? המסייע בשעת שריפה. יכול יטמא בגדים משיעשה אפר? ת"ל "אותם"-- אותם מטמאים בגדים ואין השורף משיעשה אפר מטמא, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר אינם מטמאים בגדים עד שיוצת האור ברובם.
"אותם"-- ניתך הבשר אין השורף מטמא בגדים.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ז
[א] "והיתה לכם"-- ולא לאחרים.
"לחוקת עולם"-- לבית עולמים.
"בחדש השביעי"-- יכול כולו? ת"ל "בעשור לחדש".
"תענו את נפשותיכם"-- יכול יֵשֵב לו בחמה ובצינה כדי שיצטער? ת"ל "וכל מלאכה לא תעשו".
אסרתי לך במקום אחר מלאכה ואסרתי לך במקום אחר עינוי. מה מלאכה אסרתי לך במקום אחר-- מלאכה שחייבים עליה כרת, אף עינוי שאסרתי לך במקום אחר-- עינוי שחייבים עליה כרת [ב] ואלו הם הנותרים והפיגולים. מנין לרבות את הטבלים? ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה. ארבה את הטבלים שהן במיתה ולא ארבה את הנבלות שאינם במיתה?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה. ארבה את הנבלות שהן בלא תעשה ולא ארבה את החולין שאינם בלא תעשה?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה. ארבה את החולין שאינם בעמוד ואכול ולא ארבה את התרומה ומעשר שני שהם בעמוד ואכול?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה. ארבה את התרומה ומעשר שני שאינם בבל תותירו ולא ארבה את הקדשים שהם בבל תותירו?... ת"ל "תענו את נפשותיכם" ריבה.
דבר אחר: "תענו את נפשותיכם"-- עינוי שיהא בבית נפשותיכם, ואיזו זה? זו אכילה ושתיה.
[ד] משום ר' ישמעאל אמרו נאמר כאן "תענו את נפשותיכם" ונאמר להלן "ויענך וירעיבך". מה "עינוי" האמור להלן רעבון אף "עינוי" האמור כאן רעבון.
[ה] "וכל מלאכה לא תעשו"-- יכול לא יקנב את הירק ולא יציע את המטות ולא ידיח את הכוסות?... ודין הוא: נאמר כאן "מלאכה" ונאמר "מלאכה" במלאכת המשכן. מה "מלאכה" האמורה במלאכת המשכן-- שיש עמה מחשבה, אף מלאכה האמורה כאן שיש עמה מחשבה. [ו] אי מה מלאכה אמורה במלאכת המשכן, מלאכה גמורה. אין לי אלא מלאכה גמורה-- שלא יכתוב את הספר ולא יארג את הבגד ולא יעשה כל הנפה. מנין שלא יכתוב שתי אותיות, ולא יארג שני חוטין, ולא יעשה שני בתים בנפה ובכברה? ת"ל מלאכה "וכל מלאכה" ריבה.
[ז] אין לי אלא מלאכת רשות. מלאכת מצוה מנין? שלא יכתוב שני אותיות בספרים תפילין ומזוזות, ושלא יארג שני חוטין במכנסים ובפרוכת? ת"ל מלאכה "וכל מלאכה" ריבה.
[ח] אין לי אלא מלאכה שחייבים עליה כרת. מלאכה שאין חייבים עליה כרת מנין? שלא יכתוב אות אחד, שלא יארג חוט אחד, ושלא יעשה בית אחת בנפה ובכברה? ת"ל מלאכה "וכל מלאכה" ריבה.
[ט] אין לי אלא מלאכה שחייבים על מינה כרת. מלאכה שאין חייבים על מינה כרת מנין? שלא יעלה באילן, ושלא ירכב על גבי בהמה, ושלא ישוט על המים ולא יספור, ולא יטפיח, ולא ירקד? ת"ל "שבתון" שבות. אין לי אלא שביתת רשות. שביתת מצוה מנין? שלא יקדיש, ולא יעריך, ולא יחרים, ולא יגביה, ולא יתרום, ולא יעשה, ולא יקדיש, ולא יגרש, ולא ימאן, ולא יחלץ, ולא ייבם, ולא יפדה נטע רבעי ומעשר שני? ת"ל "שבתון" שבות.
'אזרח', זה אזרח. "האזרח"-- לרבות נשי אזרח.
'גֵר', זה הגר. "הַגָר"-- לרבות נשי גרים. "בתוככם"-- לרבות נשים ועבדים.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ח
[א] "כי ביום הזה יכפר עליכם"-- בקרבנות. ומנין שאף על פי שאין קרבנות ואין שעיר היום מכפר? ת"ל "כי ביום הזה יכפר".
עבירות שבין אדם למקום יום הכפורים מכפר. ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שירצה את חבירו. [ב] זו דרש ר' אלעזר בן עזריה "מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו"-- דברים שבינך לבין המקום מוחלים לך, דברים שבינך לבין חברך אין מוחלים לך עד שתפייס את חבירך.
[ג] ומנין שיום הכפורים אסור באכילה ובשתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה? ת"ל "שבתון" שבות.
יכול תהיה שבת בראשית אסורה בכולם? ת"ל "הוא"[1]-- הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם.
[ד] "וכפר הכהן אשר ימשח אותו" מה תלמוד לומר? לפי שכל הפרשה אמורה באהרן, אין לי אלא אהרן עצמו. מנין לרבות כהן אחר? ת"ל "אשר ימשח אותו" אין לי אלא משוח בשמן המשחה. מרובה בגדים מנין? ת"ל "ואשר ימלא את ידו". מנין לרבות כהן אחר המתמנה? ת"ל "וכפר הכהן".
[ה] "לכהן תחת אביו"-- מלמד שהבן קודם לכל אדם. יכול אף על פי שאין ממלא מקומו של אביו? ת"ל "ואשר ימלא את ידו"-- בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם, ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבא אחר וישמש תחתיו.
[ו] מנין כשם שמתקינים לו כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול כך מקדשים לו אשה אחרת על תנאי שמא יארע דבר באשתו? ת"ל "וכפר בעדו ובעד ביתו"-- ביתו זו אשתו, דברי ר' יהודה. אמר לו ר' יוסי אם כן אין לדבר סוף.
[ז] מנין לרבות כלים אחרים בין הערבים? ת"ל "ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש"-- בנין אב לכל בגדי בוץ שיהיו משל קדש.
[ח] "וכפר את מקדש הקדש"-- זה לפני ולפנים. "אהל מועד"-- זה ההיכל. "המזבח"-- זה מזבח. "יכפר"-- אף לעזרות. "הכהנים"-- אלו הכהנים. "עם הקהל"-- אלו ישראל. "יכפר"-- אף ללוים. השוו כולם בכפרה אחת, מלמד שהם מתכפרים בשעיר המשתלח דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, כשם שדם השעיר הנעשה בפנים מכפר על ישראל כך דם הפר מכפר על הכהנים. כשם שוידוייו של שעיר המשתלח מכפר על ישראל כך וידוייו של פר מכפר על הכהנים.
[ט] "והיתה זאת לכם לחוקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה" מה תלמוד לומר? לפי שמצינו שזה מכפר עליו שלא בשעיריו, יכול אף שאר הימים כך מכפרים שלא בשעיריהם? ת"ל "אחת בשנה". אוציא את הפסח ואת החג שהם שבעת ימים ולא אוציא את העצרת שהוא יום אחד? ת"ל "אחת בשנה". אוציא את העצרת שהוא רגל כרגלים ולא אוציא את ראש השנה שהוא יום טוב כיום הכיפורים? תלמוד לומר "אחת בשנה"-- זה מכפר שלא בשעיריו ואין שאר ימים מכפרים שלא בשעיריהם.
[י] מנין שכל הפרשה אמורה על הסדר? ת"ל "ויעש כאשר צוה ה' את משה".
מנין שאין אהרן לובש בגדים לגדולתו אלא כמקיים גזרת מלך? ת"ל "ויעש כאשר צוה ה' את משה".
מנין שאף אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הקדש? ת"ל "ויעש כאשר צוה ה' את משה". וכן הכתוב משבחו בקבלה "בריתי היתה אתו...תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון".
- ^ מה שכתוב במשנה ג' ת"ל "הוא"-- הוא אסור בכולם ואין שבת בראשית אסור בכולם, הנה מפשטות לשון הזכר של אסור בכולם משמע דדריש מלת "הוּא" שכתוב אצל פרשת אמור- "שבת שבתון הוּא", ולא קאי על פר' אחרי מות שכתוב בלשון נקבה-- "שבת שבתון הִיא", ועי' במלבי"ם שמשמע להיפך, וצע"ע - ויקיעורך
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ו
[א] "בני ישראל" חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ, ואין העכו"ם חייבים משום השוחט והמעלה בחוץ. ולא זו בלבד אלא שהעכו"ם מותרים לעשות במה בכל מקום ולעלות (בס"א ולהעלות) לשמים.
אי בני ישראל, אין לי אלא בני ישראל. מנין לרבות את הגרים ואת העבדים? תלמוד לומר "ואמרת אליהם".
יכול, ישראל --שחייבים על העליה בפנים-- חייבים על השחיטה בחוץ, אהרן ובניו --שאין חייבים על העליה בפנים-- לא יהיו חייבים על השחיטה בחוץ?... תלמוד לומר 'אהרן ובניו ובני ישראל'.
אין לי אלא אהרן ובניו ובני ישראל. מנין לרבות ראשי המטות? תלמוד לומר כאן "זה הדבר" ולהלן נאמר "זה הדבר". מה "זה הדבר" האמור להלן-- ראשי המטות, אף "זה הדבר" האמור כאן-- ראשי המטות. ומה "זה הדבר" האמור כאן-- אהרן ובניו ובני ישראל, אף "זה הדבר" האמור להלן-- אהרן ובניו ובני ישראל.
[ב] "זה הדבר אשר צוה ה' "-- מלמד שהפרשה נאמרה בכה אמר. אין לי אלא זו בלבד, מנין שכל הפרשיות נאמרו בכה אמר? תלמוד לומר "זה הדבר אשר צוה ה' "-- בנין אב לכל הפרשיות שנאמרו בכה אמר.
[ג] "איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה"-- יכול השוחט חטאת בדרום יהיה חייב? תלמוד לומר "מחוץ למחנה". אי מחוץ למחנה, יכול עד שישחט חוץ לשלש מחנות...ומנין אף במחנה לויה? תלמוד לומר "במחנה". אי "במחנה" יכול אף השוחט חטאת בדרום יהיה חייב?... תלמוד לומר "מחוץ למחנה". מה "מחוץ למחנה" מיוחד שאינו כשר לשחיטת כל זבח, אף "מחנה" שאינו כשר לשחיטת כל זבח-- יצא השוחט חטאת בדרום שהוא כשר לשחיטת קדשים קלים.
[ד] אין לי אלא השוחט את הבהמה יהיה חייב. מנין לשוחט את העוף יהיה חייב? תלמוד לומר "או אשר ישחט".
יכול המולק את העוף יהיה חייב? ודין הוא: אם שחיטה --שאין דרך הֶכְשֵרָה בכך בפנים-- חייבים עליה בחוץ, מליקה --שדרך הכשרה בפנים-- אינו דין שיהיה חייב עליה בחוץ?! תלמוד לומר "אשר ישחט"-- על השחיטה הוא חייב ואינו חייב על המליקה.
[ה] יכול השוחט חולין בפנים יהא חייב? ודין הוא: ומה אם קדשים --שהיה להם שעת היתר בחוץ-- חייבים עליהם משום שוחט בחוץ, חולין --שלא היתה להם שעת היתר בפנים-- אינו דין שיהיו חייבים עליהם משום השוחט בפנים?! תלמוד לומר "קרבן"-- על קרבן הוא חייב ואינו חייב על החולין.
[ו] אי קרבן יכול יהיו חייבים על הקדש בדק הבית? תלמוד לומר "אל פתח אהל מועד לא הביאו"-- יצא הקדש בדק הבית שאינו בא אל פתח אהל מועד.
[ז] אוציא הקדש בדק הבית שאינו בא אל אהל מועד ולא אוציא את הרובע, ואת הנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, ובני יונה שעבר זמנם, ובעלי מום קבועים? תלמוד לומר "להקריב"-- הכשרים ליקרב, יצאו אלו שאינם כשרים ליקרב.
או יכול אוציא את אלו שאינן כשרים ליקרב ולא אוציא (פר חטאת) ושעיר המשתלח?... תלמוד לומר "לה' "-- המיוחדים לה', יצאו אלו שאין מיוחדים לשם.
[ח] או אוציא את אלו שאינן מיוחדים לשם ולא אוציא עולה מחוסר זמן בגופה, וחטאת בין בגופה בין בבעלים, ותורים שלא הגיע זמנם, ובעלי מומים עוברים? תלמוד לומר "לפני משכן ה' "-- הכשרים ליקרב עכשיו, יצאו אלו שאין כשרים אלא לאחר זמן. ר' שמעון אומר, הואיל והם כשרים לאחר זמן יהיו חייבים עליהם בלא תעשה.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק ט
[א] או יכול שאני מוציא עולה מחוסר זמן בבעלים, ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן? תלמוד לומר "שור" מכל מקום. "כשב" מכל מקום. "עז" מכל מקום.
"דם יחשב לאיש ההוא"-- ולא לשולחיו.
"דם שפך"-- אחד ששפך חייב, שנים ששפכו פטורים. והלא דין הוא! ומה אם במקום שהמעלה להדיוט פטור-- חייב שנים שהעלו, מקום ששוחט להדיוט חייב אינו דין שנחייב שנים ששחטו?! תלמוד לומר "דם שפך"-- אחד ששחט חייב, שנים ששחטו פטורים.
"ונכרת האיש"-- ולא הצבור. "ההוא"-- לא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה. "מקרב עמו"-- ולא עמו, ועמו שלום.
[ג] עד כאן הוא מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות בחוץ, שהרי עונשם אמור. אזהרתם מנין? תלמוד לומר (דברים יב) "השמר לך פן תעלה עולותיך בכל מקום אשר תראה כי אם במקום".
[ד] מכאן ואילך הוא מדבר בקדשים שהקדישם בשעת היתר הבמות והקריבם בשעת איסור הבמות שנאמר "למען אשר יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים"-- זבחים המותרים להם כבר.
"על פני השדה"-- מלמד שכל הזובח בבמה כזובח בשדה.
[ה] "והביאום לה' " -- מצות עשה. מצות לא תעשה מנין? תלמוד לומר "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים אשר הם זונים אחריהם".
איני יודע אילו קדשים קרבים בבמה. תלמוד לומר-- "שלמים". אין לי אלא שלמים, מנין לרבות את העולה? ת"ל "זבחי". או יכול שאני מרבה חטאת ואשם?... תלמוד לומר "אותם".
- מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו? אחר שריבה הכתוב מיעט! תלמוד לומר "שלמים"-- מה שלמים מיוחדים שהם באים בנדר ובנדבה אף איני מרבה אלא את כל שהוא בא בנדר ובנדבה.
- אף המנחות והנזירות, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים אין לך קרב בבמה אלא עולה ושלמים בלבד.
[ז] "וזרק הכהן את הדם על מזבח ה' "-- זריקת כהן במזבח ואין זריקת כהן בבמה; אלא אף הגרים, אף הנשים, אף העבדים כשרים בבמה.
"מזבח ה' פתח אהל מועד"-- אין מזבח ה' בבמה אלא אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב, דברי ר' מאיר. ר' ישמעאל אומר לעולם אינו חייב עד שיבנה כמין מזבח ויעלה עליו.
"והקטיר את החלב לריח ניחח לה' "-- ואין ריח ניחוח בבמה.
[ח] "ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים"-- אין שעירים אלא שדים שנאמר "ושעירים ירקדו שם".
"אשר הם זונים אחריהם"-- לרבות שאר עכו"ם.
[ט] "חקת עולם"-- לבית עולמים. "תהיה"-- אף בזמן הזה. "זאת להם"-- ואין חייבים עליהם כרת. "לדורותיכם"-- שינהוג לדורות.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק י
[א] "ואלהם תאמר"-- ככל האמור בענין.
"ישראל"-- אלו ישראל. 'גר'-- אלו הגרים. "אשר יגור"-- אלו נשי הגרים. "בתוכם" לרבות נשים ועבדים.
[ב] ואם כן למה נאמר "איש איש"? לרבות שנים שהעלו, דברי ר' שמעון. אמר ר' שמעון ודין הוא: ומה אם במקום שהשוחט להדיוט חייב-- פטור שנים ששחטו, מקום שהמעלה להדיוט פטור אינו דין שנפטר שנים שהעלו?! תלמוד לומר "איש איש"-- להביא את השנים. ר' יוסי אומר "ההוא"-- אחד שעלה חייב, שנים שהעלו פטורים.
[ג] "אשר יעלה עולה או זבח"-- אין לי אלא עולה. מנין אימורי חטאת, ואימורי אשם, ואימורי קדשי קדשים, ואימורי קדשים קלים? תלמוד לומר "זבח". ומנין לרבות את הדם? ת"ל "או זבח".
[ד] מנין הקומץ, והלבונה, והקטורת, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, ושלשת לוגים מים, ושלשת לוגים יין? תלמוד לומר "אל פתח אהל מועד לא יביאנו"-- כל שהוא בא אל פתח אהל מועד חייבים עליו.
[ה] אין לי אלא כשרים. פסולים מנין? הלן, והיוצא, והטמא, ושנשחט חוץ לזמנו חוץ למקומו, ושקבלו בו פסולים, וזרקו את דמו, והניתנים למטה שנתנם למעלה, והניתנים למעלה שנתנם למטה, והניתנים בפנים שנתנם בחוץ, והניתנים בחוץ שנתנם בפנים, והפסח והחטאת ששחטם שלא לשמן? תלמוד לומר "לא יביאנו לעשות"-- כל המתקבל לבא אל אהל מועד חייבים עליו.
[ו] חייב על השחיטה ועל ההעלאה. ר' יוסי הגלילי אומר שחט בחוץ והעלה בפנים-- חייב. שחט בחוץ והעלה בחוץ-- פטור, שלא העלה אלא דבר פסול. אמרו לו, אף השוחט בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו! [ז] רבי אומר, מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ חייב, שכן היתה לו שעת הכושר! תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שלא היתה לו שעת הכושר?! ר' אלעזר בר' שמעון אומר, מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ חייב, שכן המזבח מקבלו! תאמר בשוחט בחוץ ומעלה בחוץ שאין המזבח מקבלו?!
טמא שאכל, בין קדש טמא בין טהור-- חייב. ר' יוסי הגלילי אומר טמא שאכל טהור-- חייב, וטמא שאכל טמא-- פטור, שלא אכל אלא דבר טמא. אמרו לו אף טמא שאכל טהור כיון שנגע בו טמאהו! והטהור שאכל טמא-- פטור, שאין חייב אלא על טומאת הגוף.
[ח] יכול המעלה פחות מכזית מן העולה, פחות מן כזית מן האימורין, פחות מכזית מן הקומץ, פחות מג' לוגין יין יהא חייב? תלמוד לומר "אותו"-- על השלם הוא חייב ואינו חייב על המקצת.
[ט] יכול המעלה מבשר חטאת, מבשר אשם, מבשר קודש קדשים, מבשר קדשים קלים, מותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים, ושירי מנחות יהא חייב? תלמוד לומר "עולה"-- מה עולה מיוחדת שהיא ראויה לאישים, יצאו אלו שאין ראוים לאישים.
[י] יכול היוצק, והבולל, והפותת, והמולח, והמניף, והמגיש, המסדר את השלחן, והמטיב את הנרות, הקומץ, והמקבל דמים בחוץ יהא חייב? תלמוד לומר "אשר יעלה עולה"-- מה העלאה מיוחדת שהיא גמר עבודה, יצאו אלו שאינם גמר עבודה.
[יא] "ונכרת האיש"-- ולא הצבור.
"ההוא"-- אחד שהעלה חייב, שנים שהעלו פטורים, דברי ר' יוסי. ר' שמעון אומר, "איש איש"-- להביא את שנים.
העלה וחזר והעלה-- חייב על כל עליה ועליה, דברי ר' שמעון. ר' יוסי אומר אינו חייב אלא אחת.
אינו חייב עד שיעלה על ראש המזבח. ר' שמעון אומר אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ז
[א] "ישראל"-- אלו ישראל. "גר"-- אלו גרים. "הַגָר"-- לרבות נשי הגרים. "בתוכם"-- לרבות נשים ועבדים. [ב] אם כן למה נאמר "איש איש"? אמר ר' אלעזר בר' שמעון להביא ולד בת ישראל מן העכו"ם ומן העבד.
[ג] "אשר יאכל כל דם"-- מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "כי נפש הבשר בדם וכולי" שיכול אין לי חייבים אלא דם הנפש במוקדשים. מנין על דם הנפש בחולין, ועל דם התמצית בחולין, ועל דם התמצית במוקדשים? תלמוד לומר "אשר יאכל כל דם", דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים על כולם אינן חייבים אלא על דם הנפש בלבד.
[ד] "ונתתי פני"-- פונה אני מכל עסקי ועוסק בה.
"בנפש"-- ולא בצבור. "האוכלת"-- ולא המאכלת. "מקרב עמה"-- ועמה שלום.
[ה] "כי נפש הבשר בדם הִוא"-- להגיד מה גרם.
"ואני נתתיו"-- ואם נתנם במתנה אחת, כפר.
"לכם"-- ולא לאחרים.
"על המזבח"-- כל מקום שיתן על המזבח יכפר. "על המזבח"-- ולא על קרקעו של מזבח.
"כי הדם הוא בנפש יכפר"-- הא אם נתן מדם התמצית לא עשה כלום.
[ו] "על כן אמרתי לבני ישראל כל נפש מכם לא תאכל דם"-- להזהיר גדולים על הקטנים. יכול יהיו נכרתים על ידיהם? תלמוד לומר "האוכלת"-- האוכל נכרת.
[ז] יכול לא יהיו נכרתים על הקטנים, שאין הקטנים נכרתים על ידי עצמם, אבל יהיו נכרתים על ידי גדולים שהרי גדולים נכרתים על ידי עצמם?... תלמוד לומר "כל אוכליו יכרת"-- אינם נכרתים לא על ידי קטנים ולא על ידי גדולים.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק יא
[יא] "ישראל"-- אלו ישראל. 'גר'-- אלו הגרים. "הַגָר"-- לרבות נשי הגרים. "בתוכם"-- לרבות נשים ועבדים. [ב] אם כן למה נאמר "איש איש" לרבות? לפי שנאמר "אשר יצוד", אין לי אלא הצד. לקח, ירש, ניתן לו במתנה מנין? תלמוד לומר "איש איש".
אין לי אלא צד. נִצוד כמו אווזין ותרנגולים מנין? תלמוד לומר "צֵיד"-- מכל מקום. אם כן למה נאמר "אשר יצוד"? אמר רבי, למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בהזמנה זו.
[ג] "עוף"-- יכול אף עוף טמא במשמע? תלמוד לומר "חיה". מה חיה שהיא מטמאה בגדים אף עוף שהוא מטמא בגדים-- יצא עוף טמא שאינו מטמא בגדים. אי מה חיה שאינה באם על הבנים אף עוף שאינו באם על הבנים-- יצא עוף טהור שהוא באם על הבנים! תלמוד לומר "אשר יֵאכל"-- יצא עוף טמא שאינו נאכל.
[ד] אין לי אלא עוף הנאכל. חיה הנאכלת מנין? תלמוד לומר "חיה או עוף אשר יֵאכל". "חיה"-- משמע בין מרובה בין מועט. "עוף"-- משמע כל עוף, בין מרובה בין מועט. מכאן אמרו: שחט מאה חיות במקום אחד-- כיסוי אחד לכולם. מאה עופות במקום אחד-- כיסוי אחד לכולם. חיה ועוף במקום אחד-- כיסוי אחד לכולם. ר' יהודה אומר, שחט חיה-- יכסה ואחר כך ישחט את העוף שנאמר "חיה או עוף". אמרו לו, והלא כבר נאמר "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוא".
[ה] "ושפך"-- פרט לשוחט ונתנבלה בידו, ולנוחר, ולמעקר. --ולהביא השוחט לאכילת נכרים (בס"א גוים) ולאכילת כלבים.
[ו] השוחט ונמצאת טריפה, השוחט לעכו"ם (בס"א לעבודה זרה), השוחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, חיה ועוף הנסקלים: ר' מאיר מחייב שנאמר "ושפך...וכסה", וחכמים אומרים 'אשר יאכל...ושפך..וכסה'-- שחיטה שהיא כשרה לאכילה חייב לכסות, ושאינה כשרה לאכילה פטור מלכסות.
[ז] 'ושפך..וכסה'-- במה ששפך בו יכסה. לא יכסנו ברגל שלא יהיו מצוות בזויות עליו.
'ושפך..וכסה'-- מי ששפך הוא יכסה ולא יפקיד (ס"א ולא יקפיד) שאחר יכסה. ומנין שאף אחרים מוזהרים עליו? תלמוד לומר "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוּא".
[ח] "ושפך...וכסהו"-- מצוה שיכסנו הוא. כסהו ונתגלה-- פטור מלכסות. כסהו הרוח-- חייב לכסות.
[ט] 'את דמו..וכסה'-- מלמד שכל דמו חייב לכסות. מכאן אמרו: דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות. אמר ר' יהודה, אימתי? בזמן שאין שם דם אלא הוא אבל אם יש שם דם שלא הוא-- פטור מלכסות.
[י] "וכסהו"-- יכול יכפה עליו כלים, יכפה עליו אבנים? תלמוד לומר "עפר". אין לי אלא עפר, מנין בשחיקת אבנים, בשחיקת חרסים, בנעורת של פשתים דקה, בנסורת של חרשים דקה, בזבל דק, בחול דק, בסיד ובחרסית ובלבינה ובמגופה שכתשה? תלמוד לומר "וכסהו". אי "וכסהו" יכול בשחיקת כלי מתכות, בקמח, בסובין ובמורסן? תלמוד לומר "עפר". מה ראית לרבות את אלו ולהוציא את אלו, אחר שריבה מיעט? מרבה אני את אלו שהן ממין עפר ומוציא אני את אלו שאינן ממין עפר.
[יא] שתמצא לומר כלל שהיה רבן שמעון בן גמליאל אומר: מה עפר שהוא מיוחד שהוא מגדל הצמחים ומכסים בו אף כל דבר שמגדל צמחים ומכסים בו. יצא דבר שאין מגדל צמחים-- אין מכסים בו.
[יב] "כי נפש כל בשר דמו בנפשו הוּא"-- להגיד מה גרם.
"ואומר לבני ישראל דם כל בשר לא תאכלו"-- להזהיר גדולים על הגדולים [כ"ג המלבי"ם, עיי"ש]. יכול יהיו נכרתים על ידיהם? תלמוד לומר "כל אוכליו יכרת"-- הא אין נכרתים לא על ידי קטנים ולא על ידי גדולים.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק יב
[א] "וכל נפש"-- יכול אף העכו"ם (ס"א הנכרי וס"א הגוי)? תלמוד לומר "גר". אי "גר" יכול אף גר תושב? תלמוד לומר "אזרח". מה "אזרח" בן ברית, אף "גר" בן ברית.
[ב] "אשר תאכל"-- אין אכילה פחותה מכזית.
"נבלה"-- פרט לחרטום, ולצפרנים, ולכנפיים, ולנוצה, ולבצים.
[ג] יכול תהא מטמא בגדים בתוך המעיים? תלמוד לומר "וכבס בגדיו ורחץ במים וטמא עד הערב וטהר"-- אינו מטמא בגדים בתוך המעיים. יכול לא יטמא בגדים בתוך המעיים אבל תטמא בגדים תוך הפה?... תלמוד לומר "נפש"-- בבית נפש היא מטמאה, ולא בתוך המעיים ולא בתוך הפה.
[ד] יכול אם הקיאה תהא מטמאה בגדים דרך יציאתה? תלמוד לומר "אשר תאכל"-- בדרך אכילתה היא מטמאה ואינה מטמאה דרך יציאתה.
[ה] יכול תהא נבלת בהמה מטמאה בגדים בבית (ס"א אבית) הבליעה? תלמוד לומר "נבלה וטריפה לא יאכל לטמאה בה" (ויקרא כב ח)-- את שאין לה טומאה אלא אכילתה, יצאת נבלת בהמה שהיא מטמאה עד שלא יאכלנה.
[ו] יכול נבלת עוף תטמא מן הכתוב ונבלת בהמה מקל וחמר? תלמוד לומר "בה"-- בה אתה מטמא בגדים בבית הבליעה ואין אתה מטמא בנבלת בהמה בבית הבליעה.
[ז] יכול אף נבלת עוף הטמא תהא מטמא בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר "אשר תאכל נבלה וטריפה"--- את שאיסורו משום בל תאכל נבלה, יצא עוף טמא שאין איסורו משום בל תאכל נבלה, דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים "נבלה וטריפה"-- נבלה שיש לה טריפה, יצא עוף טמא שאין לו טריפה.
[ח] "אשר תאכל נבלה"-- מה תלמוד לומר "טריפה"? אמר ר' יהודה, אם טריפה חיה והלא כבר נאמר "נבלה"! ואם טריפה מתה הרי היא בכלל נבלה! ואם כן מה תלמוד לומר "נבלה"? פרט לשחוטה.
[ט] אמר ר' מאיר ומה אם נבלת בהמה --שהיא מטמאה במגע ובמשא-- שחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה, נבלת העוף --שאינה מטמאה במגע ובמשא-- אינו דין ששחיטתה מטהרת טריפתה מטומאתה?! ומה מצינו בשחיטתה שהיא מכשרתה לאכילה-- מטהרת טריפתה מטומאתה, אף מליקתה שהיא מכשרתה לאכילה-- תטהר טריפתה מטומאתה! ר' יוסי אומר, דיה כנבלת בהמה!-- שחיטתה מטהרתה ולא מליקתה.
[י] יכול המלוקה שבפנים תהא מטמא בגדים בבית הבליעה? תלמוד לומר "נבלה וטריפה"-- מה נבלה שאינה מתרת את האסור אף טריפה שאינה מתרת את האסור, יצאה המלוקה שבפנים שהיא מתרת את האסור, ובא (גי' גר"א ולהביא) המולק קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ שאינם מתירים את האסור.
[יא] אחרים אומרים "באזרח ובגר"-- את שאיסורו שוה באזרח ובגר, יצא מליקה שבפנים שאין איסורו שוה באזרח ובגר.
[יב] יכול השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ יהיו מטמאים בגדים אבית הבליעה? תלמוד לומר "נבלה וטריפה"-- מה נבילה ששוה בפנים כבחוץ אף טריפה ששוה בפנים כבחוץ, יצא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ שלא שוו בפנים כבחוץ.
"וכבס"-- יכול אף הציפה? תלמוד לומר 'בגד'. אי בגד, יכול בגד גדול לבן המטמא במת ומטמא בנגעים... מנין גדול צבוע? קטן לבן? קטן צבוע? עד שתהא מרבה להביא את שביס של סבכא וגינגלין מנין? תלמוד לומר בגד "בגדיו" ריבה.
מנין לעשות שאר כלים כבגדים? תלמוד לומר 'טמא'. יכול יטמא אדם וכלי חרש? תלמוד לומר 'בגד'-- בגד הוא מטמא ואינו מטמא לא אדם ולא כלי חרש. [יג] נמצאת אתה אומר: היה אוכל בנבלת עוף טהור וידו אחת על גבי התנור וידו אחת על גבי חבירו-- שניהם טהורים.
"ואם לא יכבס...ונשא עונו"-- יכול על כיבוס בגדים יהיה ענוש כרת? תלמוד לומר "ובשרו לא ירחץ ונשא עונו". הא כיצד? על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כיבוס בגדים בארבעים.
[יד] מנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו? הזהיר וענש על ידי טומאה, וחייב קרבן על ידי טומאה. מה קרבן שחייב להלן-- על ידי טומאה בטומאת מקדש וקדשיו, אף עונש ואזהרה אמורים כאן-- על ידי טומאה בטומאה מקדש וקדשיו. [טו] אחרים אומרים "ונשא עונו" "ונשא עונו" לגזירה שוה. מה נשיאת עון אמור להלן בכרת אף כאן בכרת.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרשה ח
[א] "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלהיכם". אני ה' שאמרתי והיה העולם. אני דיין. אני מלא רחמים. אני דיין להפרע ונאמן לשלם שכר. [ב] אני הוא שפרעתי מדור המבול ומאנשי סדום ומן המצריים ועתיד להפרע מכם אם תעשו כמעשיהם.
[ג] מנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן המצריים? תלמוד לומר "כמעשה ארץ מצרים...לא תעשו". מנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "כמעשה ארץ מצרים...לא תעשו". ומנין למקום שישבו בו ישראל שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "אשר ישבתם בה לא תעשו". ומנין שישיבתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר "אשר ישבתם בה לא תעשו".
[ד] ומנין שלא היתה אומה באומות שהתעיבו מעשיהם יותר מן הכנענים? תלמוד לומר "וכמעשה ארץ כנען...לא תעשו". ומנין לדור אחרון שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "וכמעשה ארץ כנען...לא תעשו". ומנין למקום שבאו בו ישראל וכבשו שהתעיבו מעשיהם יותר מכולם? תלמוד לומר "אשר אני מביא אתכם שמה". ומנין שביאתם של ישראל גרמה להם לכל המעשים הללו? תלמוד לומר "אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו".
[ה] ר' שמעון אומר, הרי הוא אומר "מי פעל ועשה קורא הדורות מראש". זימן לדור החייב שיבואו ישראל ויפרעו מהם.
[ו] ר' יוסי הגלילי אומר, אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען ומעשה ארץ כנען כמעשה ארץ מצרים מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם ארבעים ושבע שנים, שנאמר "וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים"? אלא בשביל שכר שכִבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו "שמענו אדוני נשיא אלהים אתה בתוכנו". בני אדם שכבדו את אברהם אבינו זכו לישב בארצם מ"ז שנה.
[ז] ר' שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון בן לקיש הרי הוא אומר "האדם הגדול בענקים הוא והארץ שקטה ממלחמה" (יהושע יד טו). בני אדם שכבדו את הצדיק זכו שתשקט עליהם את הארץ.[ ומה אם כנענים על ידי שכבדו אותו עמדה להם זכותו, אף על פי שלא הלכו בדרכיו ולא אהבו את המקום, בניו שהולכים בדרכיו ועושים צדקות וגמילות חסדים על אחת כמה וכמה ] [כן הוסיף המלבי"ם]
[ח] או (ס"א אי) "כמעשה ארץ מצרים וכמעשה ארץ כנען לא תעשו", יכול לא יבנו בנינים ולא יטעו נטיעות כמותם? תלמוד לומר "ובחוקותיהם לא תלכו"-- לא אמרתי אלא בחוקים החקוקים להם ולאבותיהם ולאבות אבותיהם. ומה היו עושים? האיש נושא לאיש והאשה לאשה. האיש נושא אשה ובתה, והאשה נישאת לשנים. לכך נאמר "ובחוקותיהם לא תלכו".
[ט] "משפטי"-- אלו הדינים. "חוקותי"-- אלו המדרשות. "תשְמְרו"-- זו המשנה. "ללכת בהם"-- זה המעשה. "תשְמְרו ללכת בהם"-- לא המשנה נגוד אלא המעשה נגוד.
[י] "ושמרתם את חקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם" ליתן שמירה ועשיה לחוקים ושמירה ועשיה למשפטים.
"וחי בהם"-- לעולם הבא. ואם תאמר בעולם הזה, והלא סופו מת הוא! הא מה אני מקיים "וחי בהם"? לעולם הבא. "אני ה' "-- נאמן לשלם שכר.
<< | ספרא (מלבי"ם) | >>
מפרשים: מלבי"ם | קרבן אהרן | חפץ חיים | הר"ש | הראב"ד | רבינו הלל | עשירית האיפה
פרק יג
[א] "איש"-- מה תלמוד לומר "איש איש"? להביא את העכו"ם (ס"א הגוים) שיהיו מוזהרים על העריות כישראל.
"לא תקרבו" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "איש איש", שיכול אין לי אלא איש ממש שמוזהר על ידי אשה. אשה מוזהרת על ידי איש מנין? תלמוד לומר "לא תקרבו"-- הרי כאן שנים.
[מכאן ועד משנה טו' תוספת המדרש ילקוט על הפרשה, הובא בקרבן אהרן [1]]
תוספת הילקוט: "וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם". רבי שמעון בר יוחאי אומר, הוא שנאמר להלן "אנכי ה' אלקיך". אני ה' שקבלתם מלכותי עליכם במצרים? אמרו לו הין והין. קִבַלתם מלכותי, קַבְלו גזרותי!-- "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני". הוא שנאמר כאן "אני ה' אלקיכם". אני הוא שקבלתם מלכותי בסיני? אמרו לו הין והין. קבלתם מלכותי, קבלו גזרותי!-- "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו". ר' ישמעאל אומר, חמורות העריות שהוא פותח בהם ביו"ד ה"א וחותם בהם ביו"ד ה"א. שבתחלת הענין הוא אומר "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'" ובסוף הענין הוא אומר "ושמרתם את משמרתי...אני ה' אלקיכם"-- הא חמורים העריות שהוא פותח בהן ביו"ד ה"א וחותם ביו"ד ה"א.
תוספת הילקוט:[ג] רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שסופן לינתק בעריות, לכך בא עליהם בגזרה "אני ה' אלקיכם"-- דעו מי הגוזר עליכם. וכן מצינו שניתקו בעריות שנאמר (במדבר יא, י): "וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו" . וכן מלאכי אומר להם (מלאכי ב, יג): "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח יהוה בכי ואנקה". אמר להם אין זו תחלה לכם שכבר בכיתם בימי משה! אמרו לו, (מלאכי ב, טו): "ולא אחד עשה ושאר רוח לו?"-- לא מי שברא את ישראל הוא ברא את האומות? אמר להם, (מלאכי ב, טו): "ומה האחד מבקש זרע אלקים!". ענו כולם ואמרו (מלאכי ב, יב): "יכרת ה' לאיש אשר יעשנה ער ועונה מאהלי יעקב" -- לא יהא לו, לא ער בחכמים, ולא עונה בתלמידים. ואם כהן הוא לא יהיה לו בן מגיש מנחה לה' (מלאכי ב, יב). וכן הוא אומר (נחמיה יג, כח): "ומבני יוידע בן אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי".
תוספת הילקוט:[ד] רבי אומר "דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם אני ה' אלקיכם"-- אמור להם אף אני מוזהר!, כשם שאמרתי לך וקבלת כך אמור להם ויקבלו. "ואמרת אלהם"-- הרי זו אזהרה לבית דין. "אני ה' אלקיכם"-- אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.
תוספת הילקוט:[ה] "כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו"-- מגיד הכתוב שמעשיהם של מצרים מקולקלים מכל עממין, ואותו המקום שישבו בו ישראל מקולקל מכולם. [ו] "וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו"-- והלא בידוע שבארץ כנען הם באים! ומה תלמוד לומר "וכמעשה ארץ כנען וכולי"? אלא מלמד שמעשיהם של כנענים מקולקלים מכל האומות ואותו המקום שנתישבו (ס"א שנתכונו) בו ישראל מקולקל מכולם.
תוספת הילקוט:[ז] "כמעשה ארץ מצרים...וכמעשה ארץ כנען.."-- הקיש מעשה מצרים למעשה כנענים ומעשה כנענים למעשה מצרים. מה מעשיהם של מצרים שטופים בעכו"ם ובגילוי עריות ובשפיכות דמים ובמשכב זכור ובהרבעת בהמה אף מעשיהם של כנענים כיוצא בהם. ואם כן למה קדמו מצריים לכנענים בארבעים שנה לפורענות? מפני שכבדו את אותו הצדיק-- "שמענו אדוני נשיא אלקים וכולי" ואומר "האדם הגדול בענקים וכולי" (יהושע יד, טו).
תוספת הילקוט:[ח] "ובחוקותיהם לא תלכו". וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו? והלא כבר נאמר "לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש...וחובר חבר..", ומה תלמוד לומר "ובחוקותיהם לא תלכו"? שלא תלכו בנימוסות שלהם, בדברים החקוקים להם כגון תיטריות וקרקסאות והאסטריות. רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים. ר' יהודה בן בתירא אומר שלא תנחור ושלא תגדל ציצית ושלא תספור קומי שפה. ושמא תאמר להם חוקים ולנו אין חוקים?!, תלמוד לומר "את משפטי תעשו ואת חוקתי תשמרו ללכת בהם אני ה' אלקיכם". עדיין יש תקוה ליצר הרע להרהר ולומר שלהם נאים משלנו, תלמוד לומר "ושמרתם ועשיתם..כי היא חכמתכם ובינתכם...".
תוספת הילקוט:[ט] "את משפטי תעשו"-- אלו דברים הכתובים בתורה שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן כגון הגזילות והעריות והעכו"ם וקללת השם ושפיכות דמים שאילו לא נכתבו בדין היה לכתבן. "ואת חקותי"-- אלו שיצר הרע משיב עליהם ועכו"ם משיבין עליהם כגון אכילת חזיר ולבישת כלאים וחליצת יבמה וטהרת המצורע ופרה אדומה ושעיר המשתלח, שיצר הרע משיב עליהם ועכו"ם משיבין עליהם. תלמוד לומר "אני ה' "-- חקקתים! אין אתה רשאי להשיב עליהם.
תוספת הילקוט:[י] "ללכת בהם"-- עשם עיקר ואל תעשם טפלה. "ללכת בהם"-- שלא יהיה משאך ומתנך אלא בהם, שלא תערב בהם דברים אחרים בעולם. שלא תאמר למדתי חכמת ישראל, אלמוד חכמת אומות העולם, תלמוד לומר "ללכת בהם"-- אינך ראשי ליפטר מתוכן. וכן הוא אומר "יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך" (משלי ה, יז). "בהתהלכך תנחה אותך" (משלי ו, כב)-- בעולם הזה. "בשכבך תשמור עליך"-- בשעת מיתה. "והקיצות היא תשיחך"-- לעולם הבא. ושמא תאמר אבד סברי ואבד סכויי, תלמוד לומר "אני ה' "-- אני בוראך ואני סכוייך ועלי בטחונך. וכן הוא אומר "ועד זקנה אני הוא" (ישעיהו מו, ד), ואומר "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צבאות וגומר" (ישעיהו מד, ו), ואומר "אני הוא אני ראשון אף אני אחרון" (ישעיהו מח, יב), ואומר "...אני יהוה ראשון ואת אחרנים אני הוא" (ישעיהו מא, ד).
תוספת הילקוט:[יא] "ושמרתם את חקתי ואת משפטי"-- שאין לי אלא מה שפרט הכתוב. שאר דקדוקי הפרשה מנין? תלמוד לומר "ושמרתם את חקותי ואת משפטי".
תוספת הילקוט:[יב] "אשר יעשה אותם האדם"-- היה ר' ירמיה אומר, מנין אתה אומר אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול? תלמוד לומר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". וכן הוא אומר "וזאת תורת האדם אדני יְהוִה" (שמואל ב ז, יט) -- "תורת הכהנים ולוים וישראל" לא נאמר אלא "תורת האדם". וכן הוא אומר "פתחו שערים..."(ישעיהו כו, ב) -- "ויבא כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "ויבא גוי צדיק שומר אמונים". וכן הוא אומר "זה השער לה'..." (תהלים קיח, כ) -- "כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "צדיקים יבואו בו". וכן הוא אומר "רננו..." (תהלים לג, א) -- "כהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "רננו צדיקים בה' ". וכן הוא אומר "הטיבה ה'..." (תהלים קכה, ד) -- "לכהנים לוים וישראל" לא נאמר אלא "הטיבה ה' לטובים"-- הא אפילו נכרי ועושה את התורה הרי הוא ככהן גדול.
תוספת הילקוט:[יג] "וחי בהם"-- לא שימות בהם. היה ר' ישמעאל אומר, מנין אתה אומר שאם אמרו לו לאדם בינו לבין עצמו עבוד עכו"ם ואל תֵהָרֵג!, יעבור ואל יֵהרג? תלמוד לומר "וחי בהם"-- ולא שימות בהם. או אפילו ברבים ישמע להם?... תלמוד לומר (ויקרא כב, לב) "ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי"-- אם מקדישים אתם את שמי אף אני אקדש את שמי על ידכם כשם שעשו חנניא מישאל ועזריה שהיו כל אומות העולם בזמן ההוא שטוחים לפני הצלם והם עומדים דומים לתמרים. עליהם מפורש בקבלה (שיר השירים ז, ח) "זאת קומתך דמתה לתמר אמרתי אעלה בתמר אוחזה בסנסיניו"-- היום אני מתעלה בהם לעיני אומות העולם מכחישי התורה. היום אני נפרע להם משונאיהם. היום אני מחיה להם את המתים. "אני ה' "-- אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.
תוספת הילקוט:[יד] "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה"-- כלל. "ערות אביך וערות אמך לא תגלה"-- פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. הואיל ומותר בבת אחי אביו ואחי אביו מותר בבתו. אם למדתי שהוא אסור באשת אחי אביו אף אחי אביו יהא אסור באשתו! הואיל ומותר באשת חורגו וחורגו מותר באשתו. אם למדתי שהוא אסור בבת חורגו אף חורגו יהא אסור בבתו! אי אמרת כן הבאת עריות מן הדין! לכך נאמר "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה"-- כלל. "ערות אביך וערות אמך לא תגלה"-- פרט. כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט. "אני ה' "-- אני דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר.
[עד כאן נוסף על הספרא]
[טו] (ויקרא יח, יט) "ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה"-- אין לי אלא שלא יגלה, מנין שלא יקרב? תלמוד לומר "לא תקרב". אין לי אלא נדה בל תקרב בל תגלה, מנין לכל העריות בל תקרבו בל תגלו? תלמוד לומר (ויקרא יח, ו) "לא תקרבו לגלות". "אני ה' "-- אני נאמן לשלם שכר.
[טז] "אל תטמאו בכל אלה"-- בין בכולן בין במקצתן.
"כי בכל אלה נטמאו הגוים"-- אלו המצריים. "אשר אני משלח מפניכם"-- אלו הכנענים. "ותטמא הארץ"-- מלמד שהארץ מטמאה על ידי דברים האלו. "ואפקד עונה עליה"-- כיון שאני פותח הפנקס מיד אני גובה את הכל. "ותקיא הארץ את יושביה"-- כאדם שמקיא את מזונו.
[יז] "ושמרתם אתם"-- אתם נאים שומרים אותם שאתם פתחתם אותם. וכן הוא אומר "גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום".
[יח] "ולא תעשו מכל התועבות האלה"-- בין מכולם בין ממקצתם.
'אזרח'-- זה אזרח, "האזרח"-- לרבות נשי אזרחים. 'גר'-- זה גר, "הַגָר"-- לרבות נשי הגרים, "בתוככם"-- לרבות נשים ועבדים.
[יט] "כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם"-- מלמד שהארץ מיטמאה על ידי הדברים האלו. "ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם"-- מלמד שהארץ חייבת גלות על ידי הדברים האלה.
[כ] "כי כל אשר יעשה מכל התועבות האלה"-- בין מכולם בין ממקצתם.
"ונכרתו הנפשות" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "איש איש" שיכול אין לי אלא איש שהוא ענוש כרת על ידי אשה. אשה ענושה כרת על ידי האיש מנין? תלמוד לומר "הנפשות"-- הרי כאן שנים.
[כא] "העושות" מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "לא תקרבו" יכול יהיו חייבים כרת על הקריבה? תלמוד לומר "העושות"-- ולא הקריבות.
"מקרב עמם"-- ועמם שלם.
[כב] "ושמרתם את משמרתי"-- שמרו לי משמרת. "ושמרתם...משמרתי"-- להזהיר בית דין על כך.
"לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם ולא תטמאו בהם"-- מלמד שכל העריות קרוים טומאה. "ולא תטמאו בהם ונטמתם בם" (ויקרא יא, מג) --אם מיטמאים אתם בהם נפסלים אתם מאחרי. מה הנייה יש לי בכם ואתם מתחייבים לי כליה?! לכך נאמר "אני ה' אלקיכם" (ויקרא יח, ל).
[כג] וכן עזרא אומר (עזרא ט, יד): "הנשוב להפר מצותיך ולהתחתן בעמי התעבות האלה הלוא תאנף בנו עד כלה לאין שארית ופליטה יהוה אלהי ישראל צדיק אתה"
- ^ וראו חגיגה ב, א: "אין דורשין בעריות בשלושה..." - ויקיעורך