התורה והמצוה שבועות ב

סימן נח (המשך)[עריכה]

ספרא (מלבי"ם) פרשת אחרי מות פרק ה:

[א] מכאן אמרו:

כל שיש בה ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים-- הרי זה בעולה ויורד.
יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד.
[ב] אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף-- שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר שנאמר "מלבד חטאת הכפורים"-- על מה שזה מכפר, זה מכפר. מה הפנימי אינו מכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה אף החיצון לא יכפר אלא על דבר שיש בו ידיעה.
[ג] ועל שאין בה ידיעה, לא בתחלה ולא בסוף-- שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרים, דברי ר' יהודה. ר' שמעון אומר, שעירי רגלים מכפרים אבל לא שעירי ראשי חדשים מכפרים. ועל מה שעירי ראש חדש מכפרים? על טהור שאכל טמא. ר' מאיר אומר כל השעירים כפרתן שוה על שטימא מקדש וקדשיו.

[ד] היה ר' שמעון אומר שעירי ראשי חדשים מכפרים על הטהור שאכל טמא, ושל רגלים מכפרים על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ושל יום הכפורים מכפרים על שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף.

[ה] אמרו לו, ומהו שיקרבו זה בזה? אמר להם, יקרבו. אמרו לו, הואיל ואין כפרת שוה איך הם קרבים?! אמר להם, כולם באים על טומאת מקדש וקדשיו לכפר.

[ו] ר' שמעון בן יהודה אומר משמו, שעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל טמא. מוסיף עליהם של רגלים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. מוסיף עליהם יום הכפורים שהם מכפרים על טהור שאכל טמא, ועל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף, ועל שאין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף. [ז] אמרו לו, אומר היה שיקרבו זה בזה? אמר להם, הן. אמרו לו, אם כן יהיו של יום הכפורים קרבים לראשי חדשים אבל איך של ראשי חדשים קרבים ליום הכפורים לכפר כפרה שאינה שלהם?! אמר להם, כולם באים לכפר על טומאת מקדש וקדשיו.

[ח] ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים מכפר.

ועל שאר עבירות שבתורה, הקלות והחמורות, הזדונות והשגגות, הודע ולא הודע, עשה ולא תעשה, כריתות ומיתות בית דין-- שעיר המשתלח מכפר.

...וכל פרק ה' מועתק ממשניות פרק קמא דשבועות מן משנה ב' עד משנה ז' ונבארם בקוצר נמרץ:

(פירוש משנה א) כל שיש בו ידיעה בתחלה ובסוף והעלם בינתים-- בעולה ויורד כמו שהתבאר בסדר ויקרא:

יש בה ידיעה בתחלה ולא בסוף-- שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה כמו שהתבאר למעלה סימן ??

(פירוש משנה ב) אין בה ידיעה בתחלה, רק בסוף, שזה לא אתי לכלל חטאת-- שעיר הקרב במזבח החיצון במוספי יום הכפורים מכפר עם יום הכפורים דכתיב בו (בפר' פנחס) "שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים (דהיינו שעיר הפנימי) ". וכשאמר "מלבד" על כרחנו יש ללמוד איזה דימוי זה לזה ששניהם מכפרים על שישי בה ידיעה אחת-- הפנימי על שיש בו ידיעה בתחלה, והחיצון על שיש בה ידיעה בסוף.

(פירוש משנה ג) ושעירי ראשי חדשים ומועדות מכפרים על שאין בה ידיעה כלל דכתיב בשעיר ראש חדש "לחטאת לה' "-- חטא שאין מכיר בו אלא ה'. ושל מועדות למד מראש חדש בהיקש כמו שמבואר בגמ' (דף ח ודף י).

ודעת ר' שמעון דשעירי ראשי חדשים מכפרים על טהור שאכל את הטמא ולמד לה ממ"ש "ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה" שמדבר בשעיר ראש חדש, ויליף "עון-עון" מציץ כמו שמבואר בגמ' (דף י).

ור' מאיר סובר דכל השעירים כפרתן שוה וטעמיה מפרש בגמ' (דף ט, ודף י) באורף. ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זו לזו. אבל בשעיר הנעשה בפנים לא נחלקו שהוא תולה על שיש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף.

(פירוש משנה ד, ה) והנה שאלו לר' שמעון, דסבירא ליה שכל אחד מכפר על דבר אחר, אם יקרבו זה בזה? שאם אבד שעיר שהופרש ליום הכפורים ונמצא בראש חדש או ברגל מהו שיקרב לשם שעיר של ראש חדש? והשיב שיקרבו דאף על גב שאין כפרתן שוה הם שוים בזה שכולם מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו ולכן אף על גב שכפרתם חלוקות יכול הוא לקרב.

(פירוש משנה ו) ור' שמעון בן יהודה אמר משמו של ר' שמעון ששל ראשי חדשים מכפר על טהור שאכל את הטמא ושל רגלים מכפר גם כן על זה ומוסיף לכפר על על שאין בה ידיעה כלל. ושל יום הכפורים מוסיף עוד וכולי. ואמר גם כן שיקרבו זה בזה אף של ראש חדש ביום הכפורים, הגם ששל ראש חדש לא מכפר על כל מה ששעיר של יום הכפורים מכפר, כיון שהשוו במה שמכפרים על טומאת מקדש וקדשיו.

(פירוש משנה ז) ועל זדון טומאת מקדש וקדשיו שעיר הנעשה בפנים מכפר כמו שלמד בסימן ?? מן "פשעיהם" שהם המרדים. ועל שאר עבירות שבתורה בין קלות בין חמורות בין שעשאן במזיד בין בשוגג, ואותן שעשאן בשוגג-- בין נודע לו ספיקן ובין שלא נודע-- שעיר המשתלח מכפר כמו שלמד למעלה סימן ??.

ובגמ' פלפלו והאריכו הרבה בביאור המשניות האלה ובקרבן אהרן האריך עד למאוד, ובמה שכתבנו יצאנו ידי חובתינו לפי מטרת מגמתינו בחיבור הנוכחי.