חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרשה ג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ג[עריכה]
( א ) אשר לעם שלא יהיו וכו': דאי לאשמועינן דמדעם ליהוי, שיהיו משל צבור, הרי כבר נאמר "ומאת עדת בני ישראל יקח וגו', וע"כ דלכפרה קאתי והיינו שיועיל רק לכפרת העם בלבד ולא לכהנים שאינם בכלל עם.
ובמה הם מתכפרים: שידוע לנו שהם מתכפרים כמו שנאמר לקמיה.
שכן מצינו שחלק מכללו: פי' דאף שאמר "אשר לו" שלא יהיה משלהם, כבר הותר מזה הכלל לזולתו והוא לביתו, וכיון שלביתו אין אנו יכולין לומר שלו לבד תהיה הכפרה נאמר דהותר גם כן לאחיו הכהנים ואל יתכפרו בשל צבור שמה שסתם קרא ואמר "אשר לעם" דמשמע שאין כפרה אלא לעם -- לא מצינו שהותר לאחר כלל.
ואם נפשך לומר: מרש בשבועות (דף יד.) דה"ק ואם נפשך לומר הרי כתיב והקריב אהרן וגו' וכפר בעדו ובעד ביתו דמשמע רק בעדם לבד וע"ז משני ביתו של אהרן הם דכתיב בית אהרן ברכו את ה'.
( ב ) מלמד שהוא נכנס וכו': היינו שמכניס שם הדם ושם טובל אצבעו בדם ולא שיטבול אצבעו בחוץ ויכנס לפנים ויזה.
מנין לדם הפר שיכנס וכו': דביה לא כתיב "והביא" אלא "ולקח". הוה אמינא דלא היה מכניסו אלא בחוץ טובל אצבעו ונכנס ומזה.
( ג ) מלמד שהיה נותן אחת למעלה: דלהכי אמר "אותו", ד"אותו" לא יובן אלא הזאה אחת.
( ה ) מה מתן דמים האמורים בשעיר למעלה אחת: דכתיב "והזה אותו" ואחת משמע.
( ז ) שאין תלמוד לומר כאשר עשה: דהיה לו לכתוב "ועשה את דמו כדם הפר".