חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרק ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרק ו[עריכה]

( א ) המדברה המדברה במדבר:    תלתא זימני כתיב בפרשה 'מדבר' -- "לשלח אותו לעזאזל המדברה", "ושילח ביד איש עתי המדברה", "ושילח את השעיר במדבר".
לרבות מדבר נוב וגבעון וכו':    דבכולהו צריך שילוח לצוק שבהם אף דבנוב וגבעון לא היה משכן קבוע.


( ב ) כל הפרשה כולה אמורה על הסדר:    פי' שכל הפפרשה נאמרו המקראות על סדר העבודות במתחלפות, שכסידרן בפרשה כך סדר עבודתם חוץ ממקרא זה שכתב הוצאת כף ומחתה עם עבודות הפנימיות ולא הפסיק עבודת אילו ואיל העם בינתים שהיה לו לכתוב בתחלה "ויצא ועשה את עולתו וגו'" ואחר כך "ובא אהרן" להוציא כף ומחתה, ואח"כ "ופשט את בגדי הבד והניחם שם ורחץ את בשרו במים ולבש את בגדיו" שמונה של כל השנה ועשה המוספין ותמיד של בין הערבים (רש"י ביומא דף לב.).


( ג ) ולבש את בגדיו:    היינו שמונה בגדים המיוחדים לו כל ימות השנה לעבודה והיה לובשן עתה לעבודת חוץ.
מעבודה לעבודה:    היינו מעבודת פנים לעבודת חוץ והוא הדין מחוץ לפנים.
מלמד שחמש טבילות ועשרה קידושין כו':    וכדמסיים לקמיה בהלכה ה' דחמש עבודות היה עושה בשינוי מחוץ לפנים ומפנים לחוץ, הרי דצריך ה' טבילות. וכל טבילה צריך שני קידושין כדיליף ר"א בר' שמעון לקמיה.


( ד ) רבי אומר וכי מכאן אני למד:    פי' והלא מכאן אין ללמוד רק מפנים לחוץ ולא מחוץ לפנים. וגם אין לנו ראיה דצריך עשרה קידושין אלא ממאי דכתיב "בגדי קודש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם", הרי דמבגדי זהב לבגדי לבן טעון טבילה והכתוב אומר "בגדי קודש הם" והוקשו כל הבגדים זה לזה וזהו שמסיים "מלמד שהמשנה מבגדי זהב לבגדי לבן וכן מבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה. וחמש עבודות היה" וכדמסיק לקמיה.


( ה ) הכי גרסינן וחמש עבודות היה עושה:    ואף דהברייתא מזכיר זה בסיום דברי רבי -- גם ר' יהודה מודה בזה וכמו שכתבנו למעלה.
תמיד של שחר בבגדי זהב:    והיה נצרך לטבול קודם שלובשן.
את עולתו ואת עולת העם אילו ואיל העם:    פי' דהוא אילו ואיל העם.
ושבעת כבשים תמימים:    דהם המוספין האמורים בפ' פנחס.
ואומר בגדי קודש הם:    השתא חוזר ר' ומפרש דבריו הראשונים דנאמר "בגדי קודש הם" והוקשו הבגדים זה לזה דכל היכא דמשנה צריך טבילה.


( ו ) אם כן למה נאמר וכו':    רבי קמסיים דבריו, אם כן דגמרינן מ"בגדי קודש הם" דהוקשו כל הבגדים זה לזה אם כן למה צריך לכתוב "ורחץ וגו'", וע"כ אם אינו ענין קרא זה לטבילה תנהו ענין לקידוש ידים ורגלים דגם זה 'רחיצה' מקרי כדכתיב בפרשת כיור.
תלמוד לומר ופשט ורחץ ורחץ ולבש:    פי' הטיל הכתוב "ורחץ" בין "ופשט" ו"לבש" ליתן רחיצה לפשיטה ורחיצה ללבישה.
במקום שאין טעון טבילה:    כל ימות השנה הבא לעבוד אין טעון טבילה מן התורה אלא מדברי סופרים.
טעון קידוש:    דכתיב (שמות, מ) "בבואם אל אהל מועד ובקרבתם אל המזבח ירחצו".
מקום שטעון טבילה:    ביום הכפורים לכל חליפות בגדים.
טול לך מה שהבאת:    קח לך מה שהבאת ואמור דיו לבא מן הדין להיות כנידון, מה להלן קידוש אחד וכו'.
מה לבישה וכו':    דנפקא לן מקל וחומר מטבילה כדאמרן.


( ז ) שהם טעונים גניזה:    ארבעה בגדי לבן שכהן גדול נכנס בהן לפני ולפנים טעונים גניזה דאינם ראויים לא לכהן הדיוט בשאר ימות השנה ולא לכהן גדול ביום הכפורים הבא, ד"והניחם שם" משמע שיניח אותם שם גנוזים שלא ישמשו בשום צד פעם אחרת בהם.
ואינם כשרים ביום הכפורים הבא -- לא גרסינן ליה בדברי תנא קמא כדמוכח בגמרא.
כשרים לכהן הדיוט:    כל השנה וקרא ד"והניחם שם" אינו אלא לגבי כהן גדול ביום הכפורים.
בלשכת בית הפרוה:    בדרום עזרה היתה כדתנן במדות פ"ב.
חוץ מן הראשונה:    שהיה עושה לשחיטת התמיד שאותה היה עושה בחול.
וכפרתו קודמת לכפרת העם:    כדי שיבוא זכאי ויכפר על החייב.


( ח ) יקטיר אף בשבת וכו':    ד"יקטיר" משמע מכל מקום.