חפץ חיים על ספרא/אחרי מות/פרשה ד
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ד[עריכה]
( א ) אם כיפר: פי' אם כיפר מה שאמור בענין כילה דכתיב חוקה לעיכובא אבל שיריים שאינה אמור בענין לא מעכבי.
מפני מה לא נאמר: היינו מפני מה לא נדרשנו כסדר מכתבו.
אם כילה כיפר: היינו אם כילה כל צרכי עבודותיו ואף שיריים בכלל (דאף ששיריים אינם אמורים בפירוש בעניננו הרי נלמדין לו מפר יוה"כ) הוא דכיפר ואם לא כילה לא כיפר שאם חיסר אחת מכל המתנות וכו' וגם מתן יסוד בכלל זה.
זה לפני ולפנים: הזאות שבין הבדים.
זה היכל: הזאות שעל הפרוכת.
( ב ) מכאן אמרו: לאו אנתן מקצת מתנות קאי אלא אגמר מתנות שבפנים ונשפך הדם דאמר מכאן למדנו שא"צ לחזור ולעשות את זו שגמר שהרי כפרה בפני עצמה היא.
נתן מקצת מתנות וכו': מקומות היו של מתן דמים על בין הבדים ועל הפרוכת ועל מזבח הזהב ושיריים ביסוד מזבח החצון וכל אחת חשיבה כפרה בפ"ע ולכך אם נתן מקצת מתנות ונשפך הדם יביא דם פר או דם שעיר אחר שישחוט בהמות אחרות ויתחיל בתחלה במתנות שבפנים שעל בין הבדים ומתנות הראשונות נפסלו וכן בשאר מקומות וטעמו דכתיב "מדם חטאת הכפורים אחת בשנה", חטאת אחת נאמר ולא שתי חטאות, שאין לו לעשות כפרה אחת משתי חטאות.
אינו מתחיל אלא ממקום שפסק: וטעמם דמה דכתיב "חטאת הכפורים אחת" היינו חיטוי ואמר הכתוב חיטוי אחד ולא שני חיטויין שלא לעשות הזאות שני פעמים.
( ג ) וכולם מטמאים בגדים ונשרפין וכו': פי' כל פרים שנשחטו לכל כפרה מחמת שנשפך הדם מטמאים בגדים להשורפם כדכתיב "והשורף אותם יכבס בגדיו" ומקום השריפה בבית הדשן ולא בעזרה מפני שכל אחת כפרה בפני עצמה.
הכי גרסינן דברי ר"א ור"ש וחכמים אומרים וכו' (כן איתא בגמרא).
והקריב את השעיר החי עד כאן הוא זקוק לו להיות חי: כרבי יהודא דלעיל פ"ב ברייתא ח' שזקוק להיות חי עד שיכלו המתנות של שעיר הפנימי.
( ה ) החי טעון וכו': דתיבת "החי" יתר הוא, דהא כתיב מעיקרא "והקריב את השעיר החי" ואתי למעוטי דדוקא שעיר זה טעון סמיכה אבל יש עוד שעיר והוא צבור שעבדו עכו"ם בשגגה שצריכין להביא שעיר ככתוב בפרשה שלח, אותו השעיר אין טעון סמיכה ואיצטריך קרא למעוטי דלא נילף מפר העלם דבר של צבור שהצריכה התורה שם סמיכה כדכתיב בפרשת ויקרא "וסמכו זקני העדה את ידיהם".
ר"ש אומר חי טעון סמיכה באהרן וכו': ס"ל דהמיעוט אתי רק למעוטי דאין טעון בשעיר עכו"ם סמיכה באהרן ובניו אלא בזקנים אבל סמיכה מיהו בעי דס"ל מאי דכתיב בשעיר נשיא "וסמך ידו על ראש השעיר" לרבות שעיר עכו"ם לסמיכה.
כל חטאת צבור וכו': היינו פר העלם דבר של צבור ושעיר עכו"ם של צבור.
( ז ) אין לי אלא ודאיהם כצ"ל: פי' אין לי שמתודה אלא ודאיהם דפשעים ועונות וחטאות דהיינו דידע שפשע ועוה ברצון או שגג וידע ודאי שחטא.
ספיקותיהם: דהיינו שספק לו אם חטא בכל זה.
ואנסיהם: שעבר עבירה ע"פ עדי שקר שהעידו היתר על דבר איסור או שאנסוהו לעבור עבירה.
ושגגותיהם: כגון ספק שגג או לא שגג.
תלמוד לומר עונות: פי' דהול"ל "לעונות" וכתב "את כל עונות", וכן בכולם, ואתו לרבות כל הני דברים לכל חד מאי דשייך ביה.
יכול אף חייבי חטאות וכו': היינו דמלת "כל" ירבה אפילו הני דבר קרבן נינהו.
תלמוד לומר אותם: "ונתן אותם", דהאי "אותם" יתירא הוא ואתי למעוטי הני דבר קרבן ומאי דכתיב "לכל חטאתם" מיירי בחייבי לאוין כגון ששגג כסבור שחוטה והיתה נבילה.
( ח ) וחייבי אשמות תלויין: כגון דהיו לפניו ב' חתיכות, אחת של שומן ואחת של חלב, ולא ידע איזה אכל, דחייב להביא אשם תלוי, ועבר עליהן יוה"כ -- פטור להביאו דכתיב "מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו", ודרשינן חטא שאין מכיר בו אלא ה' תטהרו על ידי יום זה (גמרא).
עתי שיהא מזומן: מאתמול ד"עתי" משמע שקבעו לו עת לבוא לעשות דבר זה.
עתי אף בשבת: ד"עתי" כמו "בעתו" דהיינו שיהיה בעתו ובזמנו שלא ידחה אפילו מפני השבת ובגמרא מבאר מה חלול שבת יש בשילוח דאצטריך לרבות דהיינו כגון שחלה השעיר ואצטריך לשאת אותו על כתפו בשבת ואפילו הכי שרי.
עתי אף בטומאה: היינו דנטמא האיש המוכן לזה מאתמול ואפילו הכי נכנס לעזרה לקבלו מיד כהן המוסרו לו שם.
( ט ) עליו הוא נושא וכו': "עליו" מלה יתירה היא ולזה אמר שבא לומר שעליו לבדו הוא כל עונות ואין שאר שעירים דהיינו שעיר הפנימי וכן שעיר החצון, הם אינם מועילים לו בעונותיו.
ועל מה שאר שעירים מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו: דהיינו שעיר הפנימי מכפר על מזידים ועל יש בה ידיעה בתחלה ולא בסוף הוא תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד, ועל אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף שעיר חטאת הנעשה בחוץ מכפר.
מזידים וכו': באמת לאו דוקא מזידים דהוא הדין כל הני דלקמיה בפרק הסמוך וכמו שכתבנו מקודם אלא משום דקאי על מיעוטא ד"עליו" דמבואר בהדיא בקרא דכתיב "ונשא השעיר עליו את כל עונותם", ו"עון" משמע מזיד ובא לומר דכעין זה מצינו בשאר שעירים גם כן דמכפר על המזיד והוא בטומאת מקדש וקדשיו.