סדר תנאים ואמוראים

ספר

סדר תנאים ואמוראים

המיוחס לתקופת הגאונים

הספר מובא בחלק ב' של ספר שם הגדולים להרב החיד"א

ראו גם ערך בויקיפדיה סדר תנאים ואמוראים

מתוך: שם הגדולים (קרענגיל)/חלק ב/סדר תנאים (עריכה)

סדר תנאים ואמוראים

אמר הצעיר חיד"א ס"ט, הנה התוס' והראשונים מביאים ראיה מסדר תנאים ואמוראים בכמה דוכתי, ומהם התוס' בשבועות דף מ"א והרא"ש שם בפסקיו (פ"ו סי' ט) ובתוספותיו, והתוס' בסנהדרין דף כ"ט, וע"א דף ל"ה, וחולין דף ע"ו. ובספר התרומה סי' קל"ה והגהות אשר"י פ"ק דחולין^[1] הזכירו סדר תנאים ואמוראים דברים המצודקים. ומדברי הר"ן בחידושיו לסנהדרין שם דף כ"ט שכתב וז"ל ובתוס' כתבו דמצאו כתוב בסדר תנאים ואמוראים וכו' ע"ש. נראה שלא היה בידו סדר תנאים ואמוראים והנם רחוקים^(א).

ואני הדל מצאתיו בספר קלף ישן נושן ולזכות הרבים הדברים עתיקי"ם כמות שהן, רק אחלקם ביעקב סעיפי"ם שנית"י והיו לאותו ראשי פרקים עדר עדר לבדו לתת ריוח בין הדבקים. והגם שמקומו מוזכ"ר בס' הכללים אשר ידי תכן בעזר משדי שוכן שחקים, שהויי מצוה לא משהינן אמרתי אעלה מדפ"ס ועולה אשר לו יקים בס"ד.^א*

תנאים

(א)    כל סתם משנה רבי מאיר, תוספתא רבי נחמיה, סתם ספרא ר' יהודה בר אלעאי, סתם ספרי ר' שמעון בן יוחאי^(ב), וכלהו אליבא דרבי עקיבא והם היו תלמידי רבי עקיבא ולאחר מותו נחלקו על דעתו^ב*.

(ב)    אמר בן עזאי כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום חוץ מן הקרח הזה ומנו עקיבא בן יוסף^(ג), ורבי יהושע בן קרחה היה בנו של רבי עקיבא הקרח.^ג*

(ג)    רבן גמליאל שהיה בימי ר' עקיבא הוא אבי אביו של רבינו הקדוש.

(ד)    כל "אחרים אומרים" הוא רבי מאיר^(ד) כשהיה אומר דבר משם רבו אלישע בן אבויה שנקרא "אחר" היו אומרים עליו "אחרים אומרים"^{ד* (ה)}.

(ה)    כל "יש אומרים" רבי נתן.^(ו)

(ו)    כל "רבי יהודה" סתם במשנה וברייתא שחולק עם רבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה ורבי אלעזר, הוא רבי יהודה ברבי אלעאי^(ז). כל "רבי שמעון" סתם הוא ר' שמעון בן יוחאי. כל "רבי אלעזר" שבמשנה וברייתא סתם הוא רבי אלעזר בן שמוע.

(ז)    כל רבי אליעזר במשנה וברייתא סתם הוא רבי אליעזר בן הורקנוס^(ח), כל "ר' יהושע" במשנה וברייתא סתם הוא רבי יהושע בן חנניה שהיה בימי קיסר.

(ח)    כל תקנה סתם היא תקנת עזרא.

(ט)    כל מקום ששנינו "בראשונה כך וכך" ואין שם שם חכם -- כן הלכה.

(י)    כל מקום ששנינו במשנתנו "במה דברים אמורים, אימתי בזמן, באמת" -- הלכה למשה מסיני.^(ט)

(יא)    כל סתם משנה הלכה, מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם, סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם, סתם במשנה ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם,^(י) מחלוקת במשנה וסתם בברייתא אין הלכה כסתם. הלכך כל מקום שחולקין שני חכמים בתוספתא בספרא ובספרי וסתם במתניתין כחד מנייהו הלכה כמאן דסתם מתניתין כוותיה. וכל מילתא דפליגי בה במתני' וסתמא בברייתא לית הלכתא כאותה ברייתא.^{(יא) (ש'צ סז) (ש'צ סח)}

(יב)    כל מקום ששנינו "חזרו בית הלל להורות כבית שמאי" -- הלכה כבית שמאי. אבל בכל שאר מקומות שחלוקים ב"ש וב"ה הלכה כב"ה חוץ מזו -- "בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואח"כ נוטלין לידים ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואח"כ מכבדין את הבית", שהלכה כבית שמאי. ולמי שמהפך אותם ושונה אותם -- אף בזו הלכה כבית הלל. ^{(ש'צ סט) (ש'צ ע)}

(יג)    כל עדות שהעידו בבחירתא דבר ברור הוא.

(יד)    כל מקום ששנים חלוקים ואחד מכריע -- הלכה כדברי המכריע, ומכריע לאו בהדייהו הוה אלא לבתר זמן ופליג לחד מנייהו.^(יב)

(טו)    רבי אליעזר ורבי יהושע -- הלכה כרבי יהושע, רבי אליעזר ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא^ה*, רבי טרפון ורבי עקיבא -- הלכה כר"ע, רבי ישמעאל ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא, רבי יוחנן בן נורי ורבי עקיבא -- הלכה כרבי עקיבא.

(טז)    כל מקום שנחלק רבי עקיבא עם יחיד הלכה כמותו שהלכה כרבי עקיבא מחבירו ולא מחביריו.^{(יג) (ש'צ עא)}

(יז)    רבי מאיר ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי, ^(יד)רבי יהודה ורבי יוסי -- הלכה כרבי יוסי, רבי שמעון ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי,^(טו) רבי נחמיה ורבי יוסי -- הלכה כר' יוסי. ^{(ש'צ עב)}

(יח)    רבי שמעון ורבי יהודה -- הלכה כר' יהודה, והלכה כרבי יהודה בעירובין אבל לא במחיצות^(טז), רבי יהודה ור' נחמיה -- הלכה כר' נחמיה. ^{(ש'צ עג)}

(יט)    רבי יהודה ור' אליעזר בן יעקב -- הלכה כרבי אליעזר בן יעקב, והלכה כרבי אליעזר בן יעקב בכל מקום דקיימא לן משנת ר' אליעזר בן יעקב קב ונקי.^(יז)

(כ)    ר' מאיר ור' שמעון -- הלכה כדברי המחמיר^ו*(יח), והלכה כרבי שמעון בכולי שבת ואפילו בדבר שאינו מתכוין, אבל במוקצה מחמת איסור דאורייתא אין הלכה כר' שמעון.

(כא)    רבי מאיר ורבן גמליאל -- הלכה כרבן גמליאל. הלכה כר"ש בן גמליאל^(יט). רבי ור' אלעזר בר' שמעון -- הלכה כרבי, רבי ורבי שמעון בן אלעזר -- הלכה כרבי, רבי ורבי ישמעאל בר' יוסי -- הלכה כרבי, ואם אמר ר' ישמעאל בר' יוסי משום אביו -- הלכה כמותו. ^{(ש'צ עד)}

(כב)    הלכה כרבי מחבירו אבל לא מחביריו. ובמקום אביו אין הלכה כמותו.^(כ)

(כג)    כל מקום שאמר רבי שמעון בן אלעזר בלא מחלוקת הלכה כמותו. והלכה כר' יהושע בן לוי בכל מקום.^ז*(כא)

(כד)    אף על פי שנתנו חכמים כלל לומר פלוני ופלוני הלכה כפלוני, היכא דאיכא אמוראי בתראי דקיימי כחד מינייהו הלכתא כוותיה.

(כה)    כל היכא דפליגי תרי תנאי או תרי אמוראי בהדי הדדי ולא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, אי איכא רבה בהדי תלמודא -- לית הלכתא כתלמידא במקום רבה^(כה) עד רבא , ומרבא ואילך הלכתא כבתראי.^(כג)

(כו)    תוספתא אינו אלא דבר קצוב ולא דבר מסויים, וכן תורת כהנים שהוא ספרא דבי רב, ולא מכילתא שהוא ספר ואלה שמות מן החדש הזה לכם עד סוף ספרא, ^ח*ולא ספרי שהוא ספר במדבר מן "וישלחו מן המחנה" עד סוף משנה תורה. ושמן של אלו מדרש ונקראים בל' התלמוד ברייתא. יש מהם שהם הלכה ויש מהם שאין הלכה. כיצד?

כל ברייתא שאין חולקין עליה בתלמוד הלכה כמותה כגון זו: אדם עומד בשדה ערום ומכסה עצמו בתבן ובקש ובכל דבר וקורא ק"ש אבל לא יתפלל עד שיתכסה עצמו. זו ודאי הלכה כמותה שהרי אין חולקין עליה בתלמוד ולא עוד אלא שיש לה סיוע מן התלמוד דאמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל (סוכה י, א) הישן בכילה ערום הרי זה מוציא ראשו חוץ לכילה וקורא ק"ש ואוקימנא בכילה שאינה גבוהה י' טפחים דכיון דפחותא מי' טפחים דמי כמאן דכריך בגוה ומכסי ושרי ליה למיקרי ק"ש וכל שכן בשדה שאין שם בגדים שיתכסה בתבן ובקש וכיוצא בהן ואל יתבטל ממלכות שמים.

וכל ברייתא שחולקים עליה בתלמוד אין הלכה כמותה דהא מתניתא דיוקא טפי מברייתא. ואשכחנא בכמה דוכתין דאין הלכה כמתניתא כי הא דאמר מתני' יחידאה היא או מתני' מני בית שמאי היא לאפוקי מבית הלל דעקרינן ליה מהלכתא, וכל שכן ברייתא דפליגי עלה בתלמודא כי ההיא דתניא העושה ציצית אומר זמן דלאו הלכתא היא דליכא לדמויי להא דאמרינן העושה לולב לעצמו מברך שהחיינו וכן תניא העושה סוכה לעצמו אומר שהחיינו דהא לא מברבינן שהחיינו אלא אמאי דאתי משתא לשתא דאמר רבה כי הוינא בי רב כהנא איבעיא לן מהו לומר זמן בראש השנה וביום הכפורים כיון דמזמן לזמן קא אתו אמרינן (עירובין דף מ' ועיין בסוכה דף מ"ו ע"א ובתוס'), והכי הוא מסקנא דמילתא דקאמרינן נמי בסוכה בסופה דשמעתא אתו לקמיה דרב יהודה אמר להו אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן דקרא משתא לשתא נמי קא אתיא וסוכה ולולב נמי קביע להו זמן הלכך בעי למימר שהחיינו, אבל ציצית דלא קביע ליה זמן לא בעי למימר שהחיינו ולאו הלכה היא ההיא ברייתא^(כה). הילכך ליכא למיקם עלה דברייתא ותוספתא וספרי וספרי כי אם על פי אמוראים שבתלמוד. ^{(ש'צ עה)}

חסל סדר המשנה. וזהו סדר התלמוד.

אמוראים

(כז)    כל רבי אלעזר סתם בתלמוד הוא ר"א בן פדת.^(כו)

(כח)    כל רב יהודה סתם הוא רב יהודה בר יחזקאל ^(כז) ורב הונא הוה בר זוגיה ושניהם תלמידי רב היו, ורב הונא הוה בר זוגיה דשמואל .

(כט)    כל מעשה בחסיד אחד -- או רבי יהודה בן בבא או ר' יהודה בר אלעאי.

(ל)    כל היכא דאיכא רב ספרא משום חד דבי רבי ומנו ר"ג -- בנו של רבי הוא.

(לא)    כל היכא דפליגי רב ורבי יוחנן -- הלכה כר' יוחנן ^(כח). רבי אלעזר ורבי יוחנן -- הלכה כר' יוחנן לבר מתלת דהלכה כר"א^(כט). שמואל ור' יוחנן -- הלכה כר' יוחנן. ^{(ש'צ עו) (ש'צ עז)}

(לב)    רבי שמעון בן לקיש ור' יוחנן -- הלכה כר' יוחנן לבר מתלת דהלכה כר' שמעון בן לקיש^(ל). חדא בריש החולץ גבי החולץ למעוברת והפילה, תניינא ביש נוחלין המחלק לנכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור, תליתאה ביש נוחלין הכותב כל נכסיו לבנו אחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שכתובים לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהם ברשות האב, בהני תלת הלכה כר' שמעון בן לקיש . ^{(ש'צ עח)}

(לג)    רב ושמואל -- הלכתא כרב באיסורי וכשמואל בדיני.^(לא)

(לד)    עולא רב ולוי אין הלכה כמותם בשבת בדיני מוקצה משום דס"ל כרבי יהודה, שמואל זעירי ור' יוחנן הלכה כמותם בדיני מוקצה משום דס"ל כר' שמעון.

(לה)    כל רב ורבי חנינא הלכה כרב^ט*. רב ורב הונא -- הלכה כרב^(לב). רב הונא ורב חסדא -- הלכה כרב הונא. רב הונא ורב נחמן -- הלכה כרב הונא באיסורי וכרב נחמן בדיני. רב נחמן ורב ששת -- הלכה כרב נחמן בדיני וכרב ששת באיסורי.^י*(לג)

(לו)    רבה ורב יוסף הלכתא כרבה לבר מתלת -- שדה ענין ומחצה -- דהלכתא כרב יוסף.^(לד)

(לז)    רב אחא ורבינא -- הלכתא כרבינא לבר מאומצא ביעי ומיזרקי, שלש הלכות הן בפרק גיד הנשה.^(לה)

(לח)    רב אשי ורב כהנא -- הלכה כרב כהנא^(לו). רב אשי ורבינא -- הלכה כרב אשי (עי' בסוף האות ד"ה והנה מצאתי וכו'). והלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמודא בר ממיפך שבועה ומכתב אודיתא^יא* דאמר מר בר רב אשי בדאורייתא נמי מהפכינן שבועתא ומכתב אודיתא כי ההוא דאכמין סהדי בכילתא.

(לט)    אביי ורבא -- הלכתא כרבא לבר משיתא דהלכתא כותיה דאביי וסימנך יע"ל קג"ם. ^{(לז) (ש'צ עט)}

(מ)    כל היכא דאיכא "השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד", וכן הלכה.

(מא)    כל קושיא שלא הוכרעה לא בראשונה ולא באחרונה, עשה כזו עשה עשה כזו עשה.

(מב)    כל שמעתתא דלא איפליגי בה הלכתא היא.

(מג)    כל "מהכא" שמעתתא היא, כגון "אלא מהכא" או "ותפשוט לה מהכא".

(מד)    כל "מהא" ברייתא היא.

(מה)    כל היכא דאיכא "תסתיים" כן הלכה וסיומא דמילתא היא ואין לה מה שתחזור בו.

(מו)    כל "אמר רחמנא" הלכה למשה מסיני היא.^יב*

(מז)    כל אפנויי יתרים הם במקרא ולא היה צריך לכתבו כמו איש פנוי שאין לו עסק ולא כתבו הכתוב אלא ללמוד מהם ואין להשיב תשובה של כלום כי פנוי הוא ללמוד ולא להשיב.

(מח)    כל "תיקו", דאיסורא לחומרא, דממונא לקולא.^(לט)

(מט)    כל היכא דאיכא תרי לישני בחד מילתא, בדאורייתא עבדינן לחומרא, בדרבנן עבדינן לקולא.^(מ)

(נ)    כל היכא דתשכח קמאי דפליגי ובתראי דפליגי נמי בההיא פלוגתא כגון אביי ורבא או בתראי אחריני -- הלכתא כבתראי.^(מא)

(נא)    כל היכא דאיכא רבנן קמאי ורבנן בתראי כגון תלמידים שלהם שהוסיפו על דברי הראשונים, הלכה כמותם.

(נב)    כל לאפוקי וא"כ לית הלכתא.^יג*

(נג)    כל "תיובתא" אין עושים כאותה תיובתא.

(נד)    כל מקום שנאמר "קשיא", דבר תלוי הוא.^(מב)

(נה)    כל היכא דאיכא "תיובתא דפלוני תיובתא", אין הלכה כאותו פלוני אלא כחבירו ותיובתא לשון שבירה.

(נו)    כל היכא דאיכא "הא לאו בפירוש אתמר אלא מכללא אתמר" מהלכה שהיא מפרק אחר או מאותו פרק או מענין אחר והלכה למעשה היא וזו הלכה למעשה. ע"ש ותמצא אותה שמביאים אותה ממקום אחר ותדע.

(נז)    כל היכא דאיכא "ולא שנינהו", כלומר והלא כבר נשאנו ונתננו בענין זה בפ' פלוני והשבנו תשובה בענין זה כבר.

(נח)    כל היכא דאיכא "ואנן אשנויי ניקום ונסמוך", כלומר הואיל ונשאנו ונתננו בענין זה בפ' פלוני והשבנו תשובה לחכמים באלה שנויי נסמוך עליהם.

(נט)    כל היכא דאיכא אדרבא תירוצה היא ומלתא אחריתי היא כלומר שמא כך הוא ושמא אינו כך ומפרשים אותו בסברא.

(ס)    וכל היכא דאיכא "כל הני למה לי צריכא" וחוזר ואומר "וצריכא", כלומר הני תרוייהו חדא אינון ושויין כחדא ואין ביניהם לא קשיא ולא פלוגתא ולא באו שתיהן אלא לפרש ולפסוק פלוגתא דחכמים שהפליגו למעלה. שאם היה אומר צריכא ולא היה אומר וצריכא לא היה יודע מה אותה פלוגתא או הלכה כמי והיתה ספיקא גדולה, ולכך כתבו שתיהן כדי שלא תוכל לטעות בהם כלל ולא תהיה לך בהם ספיקא כלל.

(סא)    וכל היכא דאיכא "הא תו למה לי", כלומר למה הוסיף ואמר והלא כבר אמרה פעם אחרת בפ' פלוני או בפ' זה, והואיל ואמרו שם מה היה צריך לומר כאן. ומשיב שאם לא היה חוזר ואומר אותה כאן היה לך ספיקא או טענה גדולה לטעון בה.

(סב)    וכל היכא דאיכא קושיא בתר קושיא ולא איפסקא הילכתא, חזי היכא מטי. במקום שיש באלו קושיות רבוי דברים הסתכל שם ועיין יפה, ומאותם רבוי דברים תלמד הקושיא הראשונה והשניה.

(סג)    וכל היכא דנסתפק לך הלכה ולא ידעת במאי קמשתעי ולא ידעת הלכתא כמאן ומאן אמרה, חוזר ומסתכל למשנה של אותה הלכה שהיא ספיקא לך וממנה תלמד.

(סד)    וכל היכא דאיכא "חסורי מחסרא והכי קתני" זה שכתוב אחר חסורי מחסרא אמרו חכמים חסר מן המשנה וכך היה ראוי במשנה לומר הואיל ולא אמרה אותה המשנה תקנו החכמים בגמרא.^{(מג) (ש'צ פ)}

(סה)    וכל היכא דאיכא "תנא" -- תוספתא היא שנוספה על המשנה ומה שחסר מן המשנה הוסיפו אותו חכמים בגמרא מן הברייתא תוספתא זו שהיא תוס' על המשנה לפיכך אינה כתובה בלשון "תנו רבנן" אלא בלשון "תנא" אף על פי שכל תנו רבנן תוספתא היא.

(סו)    וכל ברייתא שאינה בלשון "תנו רבנן" אלא בלשון "תניא", ממנה אתה למד שהיא בתורת כהנים.^יד*

(סז)    וכל היכא דאיכא "ואמר מר" -- תשובה היא מאותה ברייתא שהיא תוספתא ותוספתא תנו רבנן היא.

(סח)    וכל היכא דאיכא "אמר מר", ראה לאותה הלכה הכתובה למעלה ותדע טעמא ועוד טעם אחר.

(סט)    וכל היכא דאיכא "פשיטא לא צריכא" -- בא להוסיף קולא על קולא.

(ע)    וכל היכא דאיכא "מאי בינייהו", אם חכם אחד הוא אומר מה יש בין טעם פלוני חכם לטעם שלו, ואם שני חכמים הם אומר מה יש דבר יותר בין טעם פלוני חכם לטעם פלוני חכם.

(עא)    וכל היכא דאיכא "איבעיא להו", אותם חכמים שהפליגו באותה הלכה אותו פסק הוצרך להם והם שאלו זה את זה לעצמם.^(מד)

(עב)    וכל היכא דאיכא "קמיפלגי", חכם בישיבה היה.

(עג)    וכל היכא דאיכא "תיתי לי", לשון קללה הוא.

(עד)    וכל היכא דאיכא "אידכר שמיה", שמתא הוא דשתמיה.

(עה)    וכל היכא דאיכא "מי בדלת", מעשות מלאכה קאמר.

(עו)    וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני ומטו בה משמיה דפלוני", חלוקים היו בדבר לאמר בשם אותו חכם.

(עז)    וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני א"ר פלוני", רבו היה.^טו*

(עח)    וכל היכא דאיכא "א"ר פלוני משום רבי פלוני", לא רבו היה.

(עט)    וכל היכא דאיכא "מתיב", קשיא היא. "איתיבי", יחיד ליחיד. "מיתיבי", רבים ליחיד.

(פ)    וכל היכא דאיכא "והא אתמר, והא תנן, והא תניא, ורמינהו", קשיא ולפרוכי קא אתיא.

(פא)    וכל "איריא" קשיא היא.

(פב)    וכל הויה קשיא היא כגון "והוינן בה" או "והוי בה ר' פלוני".

(פג)    וכל היכא שבכל תנויי שלא תמצא בה אביי או רבא או אמוראי אחריני, שמע מינה רב אשי ורבינא תקנום.

(פד)    ופעמים שתמצא בקושיא אביי ורבא ורב פפא ורבינא , לפי שכולם ראו זה את זה ובדור אחד היו.

(פה)    כל "רבי" מארץ ישראל וכל "רב" ו"מר" מבבל.

(פו)    ר' יוחנן ורשב"ל היו תחלת אמוראים בארץ ישראל.

(פז)    רב ושמואל בבבל, רבי יוחנן ורשב"ל נהגו שררה בארץ ישראל ורב ושמואל נהגו שררה בנהרדעא ובדור אחר היו, ואחריהם רב הונא ורב חסדא , ואחריהם ר"נ ורב ששת , ואחריהם רבה ורב יוסף , ואחריהם אביי ורבא ^(מה), ואחריהם רב פפא ורב כהנא , ואחריהם רב אשי ורבינא .

(פח)    רבי יוחנן חי ת' שנים^טז*(מו), רב חי ש' שנה^יז*, רבן יוחנן בן זכאי^(מז) ורבי עקיבא והלל הזקן חיו כל אחד מהם מאה ועשרים שנה.

(פט)    רבי ור' נתן סוף משנה, ^(מח)רב אשי ורבינא סוף הוראה.

(צ)    רב גדא ורב סימונא סוף סברא^יח*(מט), רבי יונתן סוף מעשה.^יט*

נשלם סדר תנאים ואמוראים

הערות חיד"א

הערה א*: ואגב רהטאי אדברה נא שנים שלשה גרגירים ואני אמרתי בחפזי ידענא בנפשאי דאיכא כמה מילי שחל עליהם חובת באו"ר נפישי סתר"י עילואי עד יצא כנגה הרואה אומר ברקאי, ואולם איכו השתא לא אישתלאי. אלא דלאו כל כמינאי כחיש חילאי אגב טרדאי מגו דאתקצאי הא גופאי מגואי ומבראי. דזמנין דחשאי מבניתא דרישאי עד טופרא דכרעאי. לא מצינא למיקם ולא צילא דעתאי. ותקיל"א לי כוליה תלמודאי בתווני דלבאי. ברם חזו ואתאי הא בדבר"א מילי קטנ"י אגב רהטאי ודיני דאקראי גמירי דלא עבד כסל"א. לך ה' הוחלתי לך קראי לך תנאי רפאני ה' והאר עיני בתורתך ר"ב נהוראי כי"ר.

הערה ב*: סתם משנה ר' מאיר, סתם ברייתא רבי נחמיה, סתם ספרא רבי יהודה, סתם ספרי ר' שמעון בר יוחאי, וכולהו תלמידי דרבי עקיבא הם איפליגו אליבא דרבי עקיבא ואת ר"ע לא ראוי, למה כי לא היו עמו בדורו אלא פליגי בדבריו על דעתו, עד כאן לשון ספר הקנה דף פ"ג ע"ב. וזה מורה שהוא תוספת שהוסיפו ואיזה תלמיד כתב כן. כי ביבמות דף ס"ב ע"ב מבואר שהיו תלמידיו ממש ואחר שמתו כ"ד אלף היה העולם שמם עד ששנאה להם כמבואר שם. ובסנהדרין ריש דף פ"ו אמרו התם תוספתא ר' נחמיה, ובסדר תו"א הענין והלשון מתוקן. ובבבלי וירושלמי בכמה דוכתי מוכח הכי שלמדו התנאים הז' עם רבי עקיבא ואין להאריך. ואיזה כותב כתב בספר הקנה בכ"י זה בגליון והדפיסוהו כמו שאירע כן כמה פעמים וכמ"ש אני הדל בכמה דוכתי בס"ד.

הערה ג*: והיינו כמ"ש רש"י בבכורות דף נ"ח ופרק קמא דשבועות ורשב"ם פ' ערבי פסחים דף קי"ב. והנה התוס' שם הקשו על זה קושיות חזקות והסכימו דתרי ר' יהושע הווי וקרחה שם אדם. וקשה דאמאי העלימו עין דבסדר תו"א שהוא מהגאונים ז"ל כתוב כדברי רש"י ורשב"ם ועליה סמכי ודאי. ואם הם ז"ל הקושיות דחקום יקשו גם על הגאונים בסדר תו"א וידחו דבריו ע"ד שעשו בשבועות דף מ"א ושאר דוכתי, הן אמת דשם נעזרו מר"ח שגם הוא מסוג הגאונים דדבריו דברי קבלה כמ"ש התוס' והרא"ש בכמה דוכתי, ועיין במעד"מ סוף שבועות הדיינין. וכבר כתבתי בעניותי בפתח עינים בפסחים דף קי"ב דרוח ה' דבר בם ברבותינו בעלי התוס' וכוונו אל האמת דרבי יהושע בן קרחה ורבי יהושע בנו של רבי עקיבא תרי הוו אשר העד העיד בנו רבינו האר"י זצ"ל עי"ש.

הערה ד*: ק"ק דהתוס' בסוטה דף י"ב כתבו ואמר רבי שראה בקונטרס צרפת שמועות שקיבל מאלישע קבעום בשם אחרים וכו' ואמאי לא כתבו דהם דברי הגאונים בסדר תו"א, ומה שהקשו התוס' שם על זה ישבתי אני הדל בפתח עינים על בתרא דף צ"ג.

הערה ה*: נעלם זה מהרב יבין שמועה דף מ"ו כלל קי"ב ודף פ"ו כלל רל"ב שהקשה על ס' כריתות דכתב כן ולא ידע שהם דברי הגאונים בסדר תו"א, וגם הוא תלמוד ערוך בברכות דף ל"ו ר' עקיבא במקום ר' אליעזר עבדינן כוותיה וכמ"ש בעניותי במקום אחר, איברא דלשון סדר תו"א מתוקן יותר מלשון ספר כריתות.

הערה ו*: כ"כ ספר כריתות והביאו הליכות עולם ומרן דחאו והרב יבין שמועה תירץ, ולא זכרו דהם דברי הגאונים בסדר תנאים ואמוראים.

הערה ז*: הביאוהו התוס' בע"א דף ל"ה, וק"ק דלפי הנראה דסדר תו"א מסודר מהגאונים כדאמרן הרי כתבו הרשב"א בתשו' סי' שס"ד והריטב"א בחידושיו לעירובין פ' מי שהוציאוהו על דף מ"ז ע"ב דהגאונים סברי דריב"ל ר' יוחנן הלכה כר' יוחנן ובסדר תו"א כתוב דהלכה כריב"ל בכל מקום, גם ק"ק דהרשב"א והריטב"א והרא"ש בנדרים דף מ"ה והרב הנמקי שם לא הזכירו סדר תנו"א וכן שאר ראשונים שעמדו בזה.

ודע דמהכא משמע דריב"ל הוא מכלל התנאים שהרי הובא בדר התנאים והיינו כמ"ש הרמב"ם, וק"ק על רש"י דכתב דאמורא הוא, ואני בעניי במקום אחר (עיין בס' יוסף אומץ סי' ט"ו) כתבתי להשוות דעת רש"י להרמב"ם ואכמ"ל.

הערה ח*: נראה דצ"ל עד סוף ספר שמות כמו שהיא בידינו המכילתא, וק"ק דהרמב"ם כתב בהקדמתו וז"ל ורבי ישמעאל פירש מ"ואלה שמות" עד סוף התורה והוא הנקרא מכילתא וכן רבי עקיבא חיבר מכילתין, עכ"ל. הרי דהרמב"ם הי"ל מכילתא דרבי ישמעאל שהיא זו שבידינו עד סוף התורה וכן הסמ"ג לאוין קצ"ד כתב תניא במכילתא ובדין ההוא כתב והרב מגדל עז דהכי תני במכילתא וספרי עי"ש, והרב דינא דחיי שם כתב דהוא ט"ס בסמ"ג מ"ש במכילתא וצ"ל בספרי, ובספר חשק שלמה ח"מ סימן ח' עמ"ש מרן בבית יוסף משם סמ"ג ראיתיה במכילתא כתב דטעות סופר הוא וצ"ל ספרי ומטי בה משם הרב דינא דחיי ע"ש, וזה העלם דבר דהם ז"ל הי"ל מכילתא עד סוף התורה, וכן בדין זה הרב מגדל עוז כתב דהכי תני במכילתא וספרי, ועל מרן ק"ק דהוצרך לומר שכתב סמ"ג דאיתיה במכילתא הן אמת דידע מרן דהם ז"ל הי"ל מכילתא ואינה בידינו, אבל היל"ל דאיתיה בספרי.

ואולם הא קשיא דבסדר תו"א שהוא מגאונים כתוב דמכילתא היא עד סוף ספר שמות, והרי הרמב"ם ודעמיה היה להם מכילתא עד סוף התורה, ואולי מ"ש עד סוף ספרא פירושו עד סוף התורה, ולכל הדברות לא ידעתי מ"ש הרמב"ם דר' עקיבא חיבר מכילתין, ומעולם לא ראיתי ולא שמעתי שיש מכילתא דר' עקיבא.

הערה ט*: כ"כ הרמב"ן והרשב"א בחי' גיטין דרב שמואל בן חפני משם ספר מתיבות כתב דהלכה כרב, והרמב"ן והרשב"א כתבו דר"ח פליג כמו שהבאתי דבריהם אני הדל בקונטרס יעיר אזן מערכת חי"ת אות ל"א, ואין גם אחד שיאמר דכ"כ בסדר תנאים ואמוראים.

הערה י*: הרא"ש בעירובין פ"ג סי' ג' הביא זה מתשובת הגאונים, והגהות אשר"י פ"ק דחולין סי' י"ו מייתי לה מסדר תנאים ואמוראים ועמ"ש אני הדל ביעיר אזן מערכת ח' אות ז'.

הערה יא*: התוס' פליג עלה בשבועות דף מ"א ושאר דוכתי ע"ש.

הערה יב*: עמ"ש הרמב"ן בהשגותיו לספר המצות שרש ראשון דאמרה תורה רחמנא אמר זמנין דרבנן ועיין להרב חוות יאיר סי' קצ"ב.

הערה יג*: עמ"ש אני הדל ביעיר אזן מערכת למ"ד אות ד'.

הערה יד*: כדמדומה דבנוסחאות התלמוד שלפנינו המצא ימצא הפך מזה.

הערה טו*: כ"כ הרבה מן הראשונים הביאם הרב יד מלאכי כלל ע"ד, ושם כתב דעל הרוב הוא כן ואינו כלל גמור והביא כמה ראיות על זה ע"ש.

הערה טז*: ספר התרומה סימן קל"ה כתב דבסדר אמוראים ר' יוחנן חי יותר מש' שנה, אפשר דכך היתה גירסתו.

הערה יז*: כ"כ הרמב"ם הביאו שיטה מקובצת כתובות פרק האשה שנפלו דף פ"ח ע"ב, ועיין יעיר אזן מערכת האל"ף אות מ"ד.

הערה יח*: וכ"כ ספר כריתות והוא מסדר תו"א רק דשם כתוב רב סמא ורב גדא.

הערה יט*: כ"כ ספר כריתות וראיתי בגליון שכתב הרב מהר"ר דוד קורינאלדו ז"ל וזה לשונו: צ"ע ושמא ר"ל סוף אנשי מעשה אלא דאם כן קשה דבסוף סוטה תלי הא ברבי חנינה בן דוסא, עכ"ל. ואפשר דלגבי מעשה התנאים תני פ"ק (צ"ל פרק בתרא) דסוטה דמר' חנינא בן דוסא בטלו אנשי מעשה, והא חזינן דאחר כך בתנאים היו כמה אנשי מעשה וגם באמוראים, ויתכן דלגבי תנאים ראשונים קאמר דמר' חנינא בן דוסא בטלו, וזה ר' יונתן נראה דהיה מרבנן סבוראי או סמוך להם, ושינה ואמר סוף מעשה ולא אמר על דרך שאמרו גבי רבי חנינא בן דוסא להבדיל בין קדש לקדש דלגבי אמוראי ורבנן סבוראי היה סוף אנשי מעשה, וגם לישנא דסוף משנה סוף הוראה וכו' נקט.

אמר הצעיר חיד"א ס"ט. נראה ברור כי זה סדר תנאים ואמוראים הוא מהגאונים שהם קבלו מהאמוראים והזכירו רב גדא ורב סימונא שהיו סוף סברא דהיינו סוף רבנן סבוראי. וכן נראה קצת מהתוס' והרא"ש בשבועות דף מ"א דהזכירו בה"ג וסדר תנאים ואמוראים ור"ח, עין רואה דבין בה"ג ור"ח כתבו סדר תנאים ואמוראים לומר שהוא מהגאונים, דיאן ראיה ממ"ש במקום אחר דלא הקפידו על זה, וכיון שהוא קבלת הגאונים לזה מייתו מיניה הראשונים ראיה לדבריהם.

ובסדר זה תנוח דעתנו דכמה מילי שאומרים הראשונים רש"י והרמב"ם וכיוצא בפשיטות, בסדר זה נמצאו ומשם חפרו אוכל.

וראיתי בספר כריתות שער ימות עולם שכתב הרבה דברים מסדר זה בסתם כאילו הם דברי עצמו והנה הנם בסדר זה, אך כתב בספר כריתות בפתיחת השער וז"ל ולפי כחי אחרי ההתבוננות בדברי גאוננו הקדמונים אכתוב בלשון קצרה וכו', עכ"ל. ועל זה סמך לכתוב כמה דברים מסדר זה של הגאונים בסתם, אמנם ראיתי לרבינו שמואל הנגיד במבוא התלמוד שכתב בסתם איזה דברים מסדר זה.

אחרי כן נזכרתי דבספר הקנה יש כללים הן אמת חפשת"י בתוכו"ת ומצאתי בספר הקנה שנדפס מקרוב דף פ"ג שכמעט שם יש כל סדר התנאים ואמוראים הלזה, אלא שיש כמה שינויים יתיר חסר חליף, ומשום הכי אמרתי להביא ^(נ)[בדפוס] סדר תו"א שמצאתי בקלף ישן כ"י והמעיין יראה כי יש הפרש בין זה לזה הרבה.

ודע כי בספר הקנה אשר הדפיסו יש טעויות, ובכללים אלו הן כל יקר ראתה עיני בס' הקנה כ"י שבידי וראיתי טעיות ושינויים הרבה.

איברא דמחבר ספר הקנה כותב שהיה בשנת ד' אלפים כמ"ש בספר הקנה של טעמי המצות וספר קנה בינה על ק"ש, ואם כן היה בזמן רב תחלת האמוראים וסוף התנאים, ואיך יתכן לכתוב על אביי ורבא ורבנן סבוראי, האמת שיש מי שכתוב שמחבר ס' הפליאה היה ר"ג קרא. אמנם בספרים אלו כותב שהוא קנה בן אביגדור וכו' כלומר שכל זה אינו מגוף הספר אלא תוספת מבחוץ. אינו מתישב.

והנה מצאתי להרא"ש בפסקיו פ"ק דקידושין אות י"ו שכתב וז"ל: ובסדר תנאים ואמוראים כ"י רבינו יוסף טוב עלם כתוב רבינא ורב אשי הלכה כרבינא, עכ"ל. הא למדת דסדר תנאים ואמוראים קדים טובא ורבינו יוסף טוב עלם שהיה קרוב לזמן הרי"ף העתיקו ונמצא כתוב מכתב ידו, ונראין הדברים שהגאונים כתבוהו מקבלתם מהאמוראים ורבנן סבוראי. והנה בהא דרבינא ורב אשי בסדר הנזכר הכתוב על קלף ישן כתוב הלכה כרב אשי כמש"ל וכ"כ בספר כריתות. אכן בספר הקנה כתוב הלכה כרבינא כנסחת רבינו יוסף טוב עלם.

לקוטי מנחם

גם אנא בריה קל"ה כמות שהוא אתי ואייתי מתניתא בידי משנה שאינה צריכא קל"ה לימוד מדב"ר משרכת דרבי' סירכא נקיט ואזיל ונקיטנא בשפולא דגלימא מהני לקוטי בתר לקוטי פשוטי דספר"א בתר עניא אזלי עניות"א פתיתי לחם עוני שעונין עליו דברים, זה עני קר"א חדת"א קרא חדא ופתר תרי מגו תלתא ממהדור"י מלי אמרתי ויהי מה ארוצה, לכתוב בנחיצה, ואבא היום אל העיו"ן החוצה, ספר"א נהיר, נו"ן פנים טהור.

הערה (א): ובספר תולדות יצחק עה"ת והמצות לר"י די לאטיש הראשון הביא גם כן סדר תו"א הלז.

הערה (ב): וכן אמרו סתם סדר עולם ר' יוסי וערשב"ם בבא בתרא קכ"ד ע"ב וברש"י נדה מ"ו ע"א, וסתם מכלתא ר' ישמעאל וסתם מדות ר' אליעזר בן יעקב הוא, ועי' יומא ט"ז וירושלמי שם פ"ב ה"ב וברמב"ם בהקדמתו.

הערה (ג): ע' רשב"ם בבא בתרא קנ"ח ע"ב ובתוס' שם קי"ג ע"ב.

הערה (ד): ע' הוריות דף י"ג ע"ב והי' גם תלמידו של ר' ישמעאל וראב"י (ע"ס בית ועד לחכמים) ולא ר"מ שמו אלא נהוראי שמו והיה חתנו דר' חנינא בן תרדיון, ועי' עירובין י"ג ומ"ש הר"ח בכונת הש"ס שם וע' מעשה רוקח סוטה דף ס"א ע"ז י"ח ותוספתא דכלים פ"א דב"מ וגם הי' חתנו של זרוד חולין דף ו ע"ב, וזיוותאי הי' חתנו דר' מאיר וכן איתא ביוחסין ע"ש, והרי מ"ש חתנו דר"מ משום דר"מ (שבת קנג, א) אי' בקה"ר בשם זיוותאי משום ר"מ ע"פ בכל עת יהיו בגדיך לבנים עי"ש, ולפי זה מ"ש בעל סה"ד באות ז' שם ע"ד היוחסין הנ"ל חפשתי ולא מצאתי צ"ע.

הערה (ה): ובזה א"ל הטעם במ"ש התוס' שבת ט' ע"א ד"ה גזרה דאף על פי דהלכה כר' מאיר בגזרותיו אפילו נגד רבים ועכ"ז גבי אסקופה גבוה יו"ד ורחב ד' הלכה ר' שמעון עירובין צ"א עי"ש משום דדין אסקופה נשנו שם (ד"ו) בשם אחרים ובברכות ט' ע"ב כ' ד"ה אחרים וכו' אף על פי דאחרים הוא ר' מאיר עם כל זה י"ל דתנא סתמא שלא נודע שמו נזכר לפעמים גם כן בשם אחרים וע"כ מצינו דעת ר' מאיר ודעת אחרים במק"א ע"ש ולפי זה לק"מ קושי' בעל בית שאול סוף בכורות מהוריות י"ג ע"ש וקצת קשה על היפ"ת שמות רבה פ"א שכ"כ מעצמו (ושמעתי מכאדמו"ר הה"ג מוהרש"ם בשם אביו הגאון בעשו"ת חת"ס זצ"ל לאחר נאחז בסבך כאן נרמז אחר בתורה).

הערה (ו): והוא התנא ר' נתן הבבלי חבירו של רבי והיה סוף המשנה (בבא בתרא קלא, א) (נדה יג, א).

הערה (ז): ועב"ר פכ"ו.

הערה (ח): ובזמן הבית הי' כמ"ש בירושלמי סוטה (פ"ג ה"ד) ראב"ה כהן הווי וריב"ח לוי ומשורר היה (ערכין יא, א) ובספר בית ועד לחכמים אי תרי ריב"ח הווי עי"ש.

הערה (ט): ר"ל כאלו הוי הלל"מ הרע"ב תרומות ריש פ"ב ובשבת צ"ב ע"א ובבא מציעא ס' ע"א, דהרי מצינו באמת אמרו גם במידי דרבנן ומ"ש המח' בספרו יעיר אוזן דאולי י"ל הלל"מ כך הי' כשיגזרו חכמים כך וכך לא יגזרו על כך ע"ש צע"ג ממו"ק (דף ג:) מדמקשין שם על תוספת שביעית וכי דידהו הוא הלל"מ הוא ע"ש וע"ל סמ"ו כל אמר רחמנא הלל"מ ובספר דברים נחמדים (לבעל בני יששכר) סוף חי' עי"ש.

הערה (י): עיין תוס' יו"ט זבחים פי"א מ"ז ובספר שאילת יעב"ץ נסתפק אי אמרינן הלכה כסתם משנה היכא שאינו מפורש ורק מכללא אתמר עי"ש.

הערה (יא): עיין תוס' שבת ע' ד"ה נודע וכו' ושו"ת הרשב"א סי' תר"ח ושו"ת מהרי"ק שרש קס"ה דכלל זה ל"א רק בדברים הנוהגים בזה"ז ולפי זה י"ל קצת קושי' תוס' רע"ק מנחות פרק ט' משנה ה' עי"ש, ועוד אמרו דאף על פי היכא דפליג יחיד נגד ת"ק דהלכה כת"ק מכל מקום אי מצינו עוד תנא דס"ל כן אזי נידן אף סתימת ת"ק כיחיד לגבי רבים. ועיין רמב"ם הל' סנהדרין פ"ח (פ"ח מהל' סנהדרין) בכסף משנה שם ותיו"ט סנהדרין פ"א מ"ד עי"ש.

הערה (יב): ע' משנה למלך פ"ט מהל' ברכות ופרק א' מהל' בית הבחירה ה"א עי"ש.

הערה (יג): ואף על פי כן מצינו במק"א דהרמב"ם פוסק כר"ע אפילו נגד חביריו כמו בפרק ז' מה' מלכים (פ"ז מהל' מלכים) דפוסק כר' עקיבא לענין מי האיש הירא וגו' ואל"ק שלא להוציא הקרא מפשוטו וכדאי' במשנה סוטה מי האיש הירא רע"א דברים כמשמע עי"ש, וצ"ק על הגאון בעל תורת חסד דחשיב שם איזה מקומות היוצאין מן הכלל הזה ול"ה גם כן הא דרמב"ם הנ"ל עי' תוס' יומא דף ד' ופסחים קט"ז ע"ב ועיין תיו"ט סוף פרק קמא דשביעית. וי"ל בזה לשון התיו"ט ריש פרק ב' דנגעים ד"ה וחכ"א(?) עי"ש, וגם ישבתי שם בד"א עי"ש. ובקרבן נתנאל בריש פרק אין צדין כ' דאף דר' עקיבא חולק איזה פעמים עם חביריו ובכ"פ רק יחיד בר פלוגתי' עם כל זה הלכה כמותו וכ' עוד שם דאף בסתם נידון כחביריו עי"ש ובלח"מ פרק ח' מה"ת לענין הכבשים אין מעכבין את הלחם וכו' ובמ"מ פרק ט' מהל' אישות ושו"ת חוט השני סט"ז בשם מהרי"ק עי"ש ובסה"ד כתב כן רק בשם שדה יהושע וצע"ק של"ה מקומות הנ"ל.

הערה (יד): זולת במקום דהלכה כר"מ בגזרותיו ואפילו נגד רבים כנ"ל (משא"כ בקנסותיו ועיין מ"ש הרע"ב ותיו"ט בכורות פ"ד משנה ג' וצ"ע, ועי' בני יששכר שם) ועיין מ"ש יד מלאכי ח"א קע"ג ובמח"כ נעלם מעין הבדולח כמעט רגע מ"ש הריטב"א בסוכה פרק א' בסוגיה דמסככין בנסרים עי"ש. ועיין תוס' עירובין צ"ו ע"א ד"ה דלמא וכו' וצ"ע ואפשר לחלק משום דהתם לא מפורש ר"ש ור"י להדיא ורק לפי הכלל דסתם מתניתין ר"מ וסתצם ספרא ר"י וכדאמרינן בנדה מ"ו ע"א דר"י תני לה ול"ס לי' ואף על גב דהוא מסתם לה סתומי עי"ש, ובב"ח יו"ד סי' ק"ח ותיו"ט סוף מס' תרומות ותוס' חדשים שם. ועוד דרגיל הרמב"ם לפסוק כדתניא כוותיה ואפילו כר' מאיר נגד ר' יהודה ולפי זה ל"ק כ"כ קושי' הראב"ד פ"א דערכין וע' גם כן בני יששכר על משניות שם ובנזיר ס"א ובס' בנין אריאל ח"ב בית תלמוד בסופו הניח בצ"ע קושי' חתנו על הפוסקים כר"י נגד ר"מ בגזרותיו מנדרים דף מ"א ע"ב בענין לא ירחוץ באמבטי דגזרי גדולה אטו קטנה וימות החמה אטו ימות הגשמים עי"ש ולפמ"ש י"ל קצת. והב"ח יו"ד סי' ר"א רוצה לחלק דהאי כללא דוקא היכא דפליגי אליבא דנפשייהו מה שאין כן היכא דפליגו אליבא דב"ש ובית הלל ועיין ש"ך שם סקצ"ג.

הערה (טו): ומ"ש הבית יוסף יו"ד קי"ט ד"ה החשוד וכו' דלהכה כר' שמעון לגבי ר"י צע"ג דהוא נגד כללא דש"ס עירובין מ"ו, והיד מלאכי תי' דש"ה דרבא ס"ל כותי' ואכתי צ"ע לשון הבית יוסף שכתב וידוע דהלכה כר' שמעון לגבי ר"י, וכן מ"ש הבית יוסף שם סוף סימן קפ"ט לענין זקנה גם כן לשון זה וידוע דהלכה כר' שמעון לגבי ר' יהודה. ואל"ק דר"ל רשב"ל לגבי רב יהודה ולא תנאי הוא. ועיין טו"ז שם סעיף קטן מ"ה דבודאי לזה נתכוין גם הבית יוסף שם וצע"ק על דל"ח להו כאן גם האי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י ואל"ק עפמ"ש בירושלמי פ"ג דתרומות (פ"ג) סתמא ר"מ ור"ש הלכה כר"ש, ר"ש ור"י הלכה כר' יהודה, ר' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי, ואם כן אם כבר השמיענו דר"מ ור"ש הלכה כר"י כל שכן דר"מ ור"י הלכה כר' יהודה, ואף לפי זה ל"ה למימר גם כן דר"מ ור"י הלכה כר' יוסי, וכן ר"ש ור"י הלכה כר' יוסי ועיין תוי"ט סוף תרומות עיין שם.

הערה (טז): וכעין זה אמרינן הלכה כדברי המקיל בעירובין דזה דוקא בעירובין ולא במחיצות, עי' ירושלמי עירובין פ"א ה"א ובבלי שם דף פ"א וצ"ה ע"ב ועיין מ"ש בזה באריכות בספרי הקטן תורת עירובין סי' ח' עי"ש.

הערה (יז): וכלל זה אמרי גם כן אפילו כנגד רבים וכדאיתא לענין מזונות אשה דרבנן כ"כ במ"מ עי"ש, ואי אמרינן כלל זה אפילו בברייתא עיין במל"מ פ"ב מהל' בה"ב ובשו"ת חכם צבי יו"ד ומנחת חינוך מצוה תצ"ב וברמב"ם פי"ב מהל' עכו"ם (פי"ב מהל' עכו"ם) וצע"ק, ועיי' שו"ת באר מים חיים בק' גירסא דינקותא ד"ט וכנה"ג תי"מ רצ"ב בהג"ה ב"י עי"ש והכסף משנה הל' ביה"ב פ"ב הי"ח דכללא זו לא אמרינן נגד רשב"י דהוא מארי דתלמודא עי"ש.

הערה (יח): ובעירובין דף מ"ו איבעיא דלא אפשיטא הוא וע"כ הלכה כהמחמיר ועיין נו"ב יו"ד נ"ו מ"ש על זה ועיין מ"א סימן רי"ח סק"ג ומה שהארכתי שם ועי' כ"מ בריש פ"ב מהל' טומאת צרעת ע"ש וזה נעלם מהג' בעל באר יעקב יו"ד סי' קמ"ה עי"ש.

הערה (יט): ובב"ח או"ח סי' תל"ג כתב דבברייתא לא אמרינן הלכה כר' שמעון בן גמליאל עי"ש, ובספר תורת חסד כללי ש"ס בזה עי"ש וצ"ע דל"ה כאן האי כללא דכ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ויש להביא מזה קצת ראיה למ"ש התיו"ט פ"ח דעירובין מ"ז דהאי כללא לאו בדוקא הוא ע"ש, וב"ב פ"ה מ"י (משנה, בבא בתרא ה, י), ועפמ"ש הרא"ש פ"? דבבא קמא סי' ה' לשיטת הרי"ף שם ועיין תוס' חדשים רפ"ג דע"ז, ולפי זה צע"ק ע"ד התיו"ט ערכין ריש פ"ו ועיין בית יוסף חו"מ סי' רל"א עי"ש, ותוס' כתובות ס"א ע"ב כ' דתרי רשב"ג הוו עי"ש, ובהג"ה הג' מוהר"י ברלין למבוא התלמוד ע"ש וכן תרי רשב"א הוו כמ"ש תוס' מנחות ל"א ע"ב.

הערה (כ): וה"ה אם בר פלוגתיה הי' מדור הקודם לו וכדמשמע ממ"ש הכסף משנה הל' איסורי ביאה פ"ד הי"ט לענין פלוגתא דרבי ור"י בקנחה עצמה בעד שאינו בדוק לה דפסק הרמב"ם כרבי והקשה הכסף משנה דר"י לאו חבירו היה רק מדור הקודם, ותירץ על פי מ"ש ז"ל דאלו הי' ר"י קיים היה כפוף לפני רבי עי"ש, ואמנם נגד שאר חכמים ל"א הלכה כרבי מחבירו כשהיו מדור מקודם.

הערה (כא): ותרי ריב"ל הוו והוא ריב"ל בן שלום (עיין מדרש רבה בהעלתך פרשה ט"ו) ובזה א"ל מ"ש בב"ר (בראשית רבה צב, ב) זבדי בן לוי וריב"ל ור"י בן פטרון אמרין אלין קריא כד דמכין ח"א על זאת יתפלל וגו' וחד אמר תערוך לפני שלחן וגו' וחד אמר כי טוב יום בחצריך וגו', ולכאורה צ"ע לפי משז"ל דריב"ל נכנס חי לגן עדן (ועיין תוי"ט סוף עקצין) ועיין יפ"ת ב"ר פרשה ס"ב.

הערה (כב): וכתב הר"ן ריש פ"ק דסוכה דכ"ז דוקא כשנחלק עליו בחייו מה שאין כן כשנחלק עליו לאחר מיתה אדרבה הלכה כבתראי אפילו לפני אביי ורבא עי"ש. ובנמ"י ריש פרק כיצד הרגל בשם הרא"ה ובספר יבין שמועה כת' דל"ד בחייו אלא רק כשנחלק עליו פנים בפנים כי"ש. וב"ח יו"ד סימן ל"ב כתב בשם הרשב"א דאף על פי דאין הלכה כתלמיד במקום רבי משא"כ במקום רבו דרבי' כמו ר' ינאי רבו דר"י דהוא רבו דר"ל הלכה כר"ל אף נגד ר"י.

הערה (כג): אפילו נגד רבים ועי' רמב"ם פ"ג הי"ג מהל' אישות ובכסף משנה שם ופרק י"ב הלכה ג' מהל' פסולי המוקדשין ופרק ב' הלכה ח' מה' נדרים וצע"ק.

הערה (כד): ועיין מ"ש הרא"ש בהלק"ט הל' חלה סי' ג' עי"ש.

הערה (כה): ואולם לפי מ"ש הבית יוסף או"ח סימן כ"ב בשם בה"ע י"ל ברייתא זו גם כן עד"ז עי"ש. ולפי זה יהיה ברייתא זו מהלכה וע"ש בטו"ז ומגן אברהם. ולפי מ"ש המגן אברהם סימן רכ"ג סק"ה דעל ספרים חדשים לא יאמר שהחיינו דמצות לאו להנות ניתנו עי"ש מתי' היטב על דלא הזכיר התוספתא תפלין ועיין יו"ד סי' רס"ה בש"ך סקי"ז ואולי הדין כן גם במנורה של חנוכה אף של כסף וזהב.

הערה (כו): וכהן ווי וכדאיתא במועד קטן כ"ח.

הערה (כז): ומ"ש בשבת קנ"א א"ר יהודה אר"י ברי' דרב יהודה צע"ק מי הראשון ומי האחרון.

הערה (כח): זולת היכא דיש סיוע מש"ס כרב (כסף משנה פרק ח' מהל' מלכים) ובפרט היכא דסייע לי' תנא או אמורא דיוצא מן הכלל הזה ומיושב בזה גם פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' דעות ה"ז) דפסק בתוכחה עד הכאה כרב נגד ר"י משום דאיתא כן גם בזוהר הקדוש פר' נח, וכמ"ש המחבר בשו"ת חיים שאל (ח"ב מ"ג) עי"ש. ולפי זה ל"ק מה דהקשה עליו בהמ"ס עמק הלכה (בסכמתו לס' טעמי המצות להר"ם הבבלי עם פי' בארות המים) וז"ל: לא הבנתי דבריו דהא כללא בש"ס דהלכה כר"י לגבי רב ומה מועיל בזה הזוה"ק אחרי דאין למדין הלכה ממדרש ואגדה וכן מדרש דרשב"י היכא דסותר לש"ס דילן, עי"ש. ובשו"ת הרמ"ע סנ"ז ולהנ"ל יתשיב אחרי דיש סיוע ממדרש דרשב"י דס"ל כרב וממילא נסתר מחמתו כלל הזה כל עיקר, ובפרט דמצינו כזאת גם בתנחומא וברבה פר' צו ומדרש איכה, וגם לא יצדק כ"כ תפסיתו על הגאון בעל יד מלאכי על דלא הזכיר בערך רב ור"י מפסקי הרמב"ם הנ"ל די"ל משום דמיושבים דבריו בפשיטות עי' מראה מקום של הגה"מ בהל' דעות שם וכן הכסף משנה לקח בידו לישבו גם כן עד"ז וכמ"ש היד מלאכי שם בענין רב ושמואל עי"ש וכן הוא להדיא בטו"ז או"ח סוף סימן רנ"ב לשיטת הרי"ף דפסק שם כאביי דגזרי' גזרה לגזרה אף נגד רבא משום דגם ר"י כוותי' ס"ל עי"ש (ובהג"ה ש"ץ סוף הספר).

הערה (כט): ובשו"ת חו"י סי' צ"א ושו"ת ב"א סי' כ"ז מסתפקים היכא דמסייען לי' כללא דיחיד ורבים או סתם משנה אם הוא יוצא מן הכלל והלכה כר"א עי"ש.

הערה (ל): ודוקא בבבלי ולא בירושלמי, ועיין נו"ב אה"ע סימן נ"ט ומש"ל סי"ח עי"ש, וכתב עוד שם סי"ט בשם י"מ דכלל הזה הוא דוקא בב"ב לבד ע"ש וצ"ע דלא מצינו כן בשום מקום זולת גבי רבה ור"י דהלכה כרבה בר מג' עיין תוס' בבא בתרא קי"ד ע"ב ועוד דהא החולץ למעוברת אינו בב"ב וא"ל דבריו עפמ"ש היד מלאכי אות ר' גבי ר"ל ור"י בשם הריטב"א והמל"מ עי"ש, ובכסף משנה פרק י"ח הי"ג מהל' פסהמ"ק כתב דבמקום תניא כוותיה ל"ש כלל זה ע"ש וי"ל בזה קושי' תוס' סנהדרין ט"ו ע"ב ד"ה תני' כוותי' דר"ל וכו' ע"ש ובפרט לפמש"ל בשם הנו"ב.

הערה (לא): ובשו"ת חו"י סימן צ"ד מסתפק בדבר הנוגע לממונא ולאיסורא הלכה כמאן וכן בסה"ד הניח הדבר בצ"ע ע"ש ואל"ק עפמ"ש הרא"ש (ב"ק ל"ז (פ"ד סימן ד')) לענין פלוגתא דרב ושמואל בשור נגח אי צריך שתשלש בדילוג וכן בנדה לענין ווסת הדילוג שכ' דעיקר הפלוגתא בווסתות הוא הלכתא כרב באיסורא והכ"נ בממונא, וכן דעתי נוטה דמאיזה טעם עשו חכמי הגמרא כללא דא בודאי ידעו דרב היה מדקדק בהוראת או"ה ביותר וכן שמואל בדיני ודברי הרא"ש אלו נכונים בטעמן, וע"כ צע"ק ע"ד הה"מ שכתב דטעם הרמב"ם שפסק בשניהם כשמואל כיון דבנדה מסיק הגמרא תניא כוותיה דשמואל ע"ש, (פ"ח מהל' איסורי ביאה ה"ו) וא"ל עפמ"ש היד מלאכי באם מצינו מחלוקת תנאים גם כן באותו ענין לא קיי"ל כהך כללא ע"ש ויש להביא קצת ראיה משבת (דף קמו.) לענין גובתא דפסקי' כשמואל ((פכ"ג מהל' שבת) ובאו"ח סימן שי"ד) וכן כאן בווסתות מצינו גם כן פלוגתא דתנאי וע"כ פסק הרמב"ם כשמואל, ועיין רא"ש נדה פרק האשה רבה במע"מ ול"ח שם ועיין רש"י חולין צ"ה ע"ב ומעיו"ט ריש פרק תפלת השחר עי"ש וצע"ק על הגאונים הנ"ל של"ה דברי הרא"ש והה"מ הנ"ל, והיכא דפליגי רב ושמואל ולוי הלכתא כלוי ואפילו באיסורא (וע"ל סי' כ"ח) ועיין כסף משנה הל' תענית פ"ה הט"ו ובית יוסף או"ח סי' תקס"ח.

הערה (לב): עיין תוס' חולין (חולין יג, ב) דתרי ר"ה הווי.

הערה (לג): איתא בשבועות (דף מא:) דר' נחמן אמר אנא ורב ששת דתנינא הלכתא ספרא ספרי ותוספתא וכולי גמרא ע"ש וצע"ק שנראה קצת כיהורא ולא ראיתי מי שהתעורר בזה.

הערה (לד): והיכא דיש עוד אמורא דלא ס"ל כרבה הלכה כר"י, עיין טו"ז או"ח שכ"ג סק"ה ועיין ספר מלא הרועים סוף ערך רבה ור"י ולפמ"ע הריצב"א עירובין מ' ד"ה אדעתא דהלכתא כר"ש דסיני הוה אם כן יקשה דהרי גם ר' יוסף סיני הוה כדאיתא סוף ברכות. ואל"ק עפמ"ש תוס' (בבא קמא נו, ב) דהא דהלכתא כרבה דוקא בב"ב הוא עי"ש, ובתוס' גיטין דף ע"ד ע"ב ד"ה רבה ובמלחמות פי"ט דמס' שבת. ומצאתי כדברי בהג"ה הגאון מוהרז"ו באסקוויץ לעירובין עי"ש.

הערה (לה): וז"ל הגמרא שם דף צ"ג בכה"ת כולה רבינא לקולא ור"א לחומרא והלכה כרבינא לקולא בר מהני ג' דר' אחא לקולא והלכתא כוותי' לקולא, עי"ש. ולכאורה דלפי זה יותר הול"ל ר"א ורבינא הלכתא כמאן דמיקל ואולי אגב אורחא קמ"ל דלא לטעות ולהפוך הגירסא, ואולם מן הכלל הזה יצא מ"ש בסוטה כ"ה ע"א וע"ז כ"ז ל"ג וע"ה ע"ב, ועי' גם כן פסים ריש פרק כיצד צולין.

הערה (לו): ועיין תוס' מנחות ק"ב ע"ב וקידושין מ' ע"ב וחולין קל"ב דתרי רב כהנא הוו ואחד ל"ה כהן ומתלמידי דרב הוה עי"ש, וכן מצינו דתרי רב אשי הוו וא' ר"א הקדמון (וע' הג"ה הגרי"ב למבוא התלמוד).

הערה (לז): ונ"ל דכלל זה הוא רק היכא דפליגי אביי ורבא להדיא מה שאין כן דאתמר רק מכללא ולמדתי כן מדברי הטו"ז או"ח סי' רנ"ב עי"ש.
ומ"ש העו"ש סוף סימן ש"מ דע' של יע"ל קג"ם הוא עימור דאין עימור רק בגידולי קרקע (שבת עג, א) צ"ע מב"ק ע"ג, דאיתא שם להדיא דע' הוא עד זומם עי"ש, ודוקא אביי ורבא הלכה כרבא אמנם נגד רבה הלכה כאביי דהוא בתרא. מ"מ פ"ח מה' שבת (וע' הג"ה ש"ץ סוף הספר).

הערה (לח): וא"ל עפמש"ל ס"י דכל באמת אמרו הלל"מ הוא ועכ"ז מצינו אותו אף במידי דעקרו דרבנן ור"ל דהוא כעין הלל"מ בלי חולק או כמ"ש המח' בספרו יעיר אוזן דהלל"מ כך הי' כשיגזרו חכמים לא יגזרו רק כך עי"ש. ויש להבינו עפמשז"ל דאף מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמרה למשה מסיני (ירושלמי מגילה, ד) ועד"ז נוכל לומר גם כאן ומכ"ש על דבר קבלה כמו על פסוקי נ"ך אמרי' עלי' אמר רחמנא (ראש השנה לד, א) ועי' עוד מזה בחי' הרד"ם על ספר המצות להרמב"ם שורש א'.

הערה (לט): ואולם באיסור דרבנן אזלי' לקולא (ע' יד מלאכי) וראה זה מצאתי דגם באיסור דרבנן מצינו לחומרא לשי' הרי"ף ורמב"ם באיבעי' דלא אפשיטא לענין ישראל ועכו"ם שקבלו שדה בשותפות סתם, לענין שבת ע"ז כ"ב וש"ע רמ"ה בב"י שם ואולי חומרא דשבת שאני.

הערה (מ): וכן בדיני ממונות הלך אחר המיקל (ר"ן פ"ב דר"ה) וג' מחלוקת וד' חי' בדבר, שיטת בה"ג הרי"ף והרמב"ם כלישנא דמחמיר בתרי לישנא דתנאי ואמרואי, שיטת הריב"א דלעולם הלכה כלישנא קמא שהוא כרבים דאיכא דאמרי המה דברי מיעוט, שיטת הרי"ץ בן גיאת דהלכה כלישנא בתרא דאחרון אחרון חביב. והרא"ש מחלק בדבר דזה דוקא באיכא דאמרי דבש"ס מה שאין כן באיכא דמתני לה ארישא וכו' דאורחא למימר רישא תחלה ובזה מדחי לי' שי' הרי"ץ בן גיאת בר"ה פ"ב דפסק כלישנא בתרא דר"י אליבא דר"נ עי"ש, וכעת זכינו לספר מאה שערים לריצב"ג ומצאתי שהרגיש בעצמו בזה, ומסיים שם דעכ"ז מידי ספיקא לא נפקא הי רישא והי סיפא ויש להעמיד עצמנו על קבלתינו דזה הוא האחרונה וכן הלכה ע"ש. ולכאורה דברי הרא"ש הנ"ל סותרין זה את זה במ"ש ר"פ כל הבשר גבי חמי האור עי"ש ובפרק קמא דע"ז סי' ב' ותוס' שם ושבועות מ"א ד"ה מאן וכו' ע"ש.

הערה (מא): עיין תוי"ט עדיות פ"ב מ"ג ובתוספת שבת ש"מ סקי"ח.

הערה (מב): והג"מ דוד פארדו ז"ל חי' ע"ז ס' למנצח לדוד כולל לתרץ ולישב כל מקום דמסיים לי' בקשי' בכולא דתלמודא (נדפס בש"ס וויען שנת כת"ר) ועמ"ש הרשב"ם ב"ב נ"ב ע"ב משמיה דר"ח והגאונים דהיכא דעלתה בקשי' לא בטלו דברי אותו אמורא אלא דלא אשתכח פירוקא בההוא שעתא ותליא וקיימא כ"כ רש"י סנהדרין דף ע"ב וקי"ב והרא"ש ברכות דף כ"ו בשם רה"ג כתב דהא דעומד הש"ס בקשיא לאו משום דמשבשתא הוא רק משום דטעמא מסתבר מעצמו הוא לרוב פשיטותא ל"צ לפרשו ע"ש ובתלמודי דרבינו יונה ברכות כ"ט.

הערה (מג): ובקיצור כללי המשנה (במבוא התלמוד ברכות בסופו) כתב דוקא להוסיף אמרינן חסורי מחסרא אבל לא להחליף דבר ולהפכו עי"ש. וצע"ק מסנהדרין (דף יב:) דאיתא התם אין מעברין את השנה רי"א מעברין ומסקי' חסורא מחסרא והכי קתני אין מעברין ואם עברוה מעוברת רי"א אינה מעוברת עי"ש, וא"כ איך מהפכין דבר"י מהיפך להיפך ואין לחלק בין משנה לברייתא (ועיין תוי"ט ומע"מ פ"ג דנדרים משנה ט"ו) (ועי' הג"ה ש"ץ סוף הספר).

הערה (מד): ואולם לשון בעון קמיה דאיתא במדרש מצינו גם בעכו"ם ששאל מא' החכמים (בר"ר, יד) וכל היכא דאיבעי ולא אפשיטא הוא וסיים ודלמא לעולם אימא לך קושטא דמלתא הוא מדסיים בדרך דלמא עיין בית יוסף או"ח סי' רנ"ז.

הערה (מה): ובסה"ד הקשה על רש"י ראש השנה י"ח מברכות מ"ח, ועיין שו"ת בית אפרים סי' נ"א מה שתירץ על נכון ע"פ גי' בה"ג עי"ש.

הערה (מו): ובסה"ת ה' א"י כתב שהיה חי אחר רב אשי עי"ש, ובשו"ת בית אפרים או"ח סי' כ"ז הקשה מפ' הפועלים דמשמע שנפטר סמוך לפטירת ר"ל ובראש השנה דף כ' כ' שלח ליה ר"י נשיאה לר"א הוו ידעין שכל ימיו של ר"י היה מלמדנו וכו' של"ה עוד בחיים עי"ש, ומש"ל בסי' ל"ח סקל"ו בהג"ה מנחם ציון דתרי ר"א הווי.

הערה (מז): בתוס' שבת דף נ"ד כ' דנהג נשיאותו ב' שנים אחר החורבן עי"ש, ולא כמ"ש בספר הכריתות מ' שנה עי"ש, וה"ן כל חדש מ"ש הגאון המקובל בספר מעשה רוקח במס' סוטה דשמו העצמי היה בן זכאי וב' שמות היו לו יוחנן ובן זכאי עי"ש, וצע"ק מסנהדרין דף מ"א דאמרינן כדהוה למד לפני רבי קרי לי' בן זכאי על שם אביו.

הערה (מח): והיה חבירו של רבי ונקרא ר' נתן הבבלי (בבא בתרא קלא, א).

הערה (מט): וצע"ק על הגאון בעל בית ועד לחכמים על אשר לא זכר כלל את רב סימונא עי"ש.

הערה (נ): ובספר מצרף לכסף כתב דסדר תנאים ואמוראים הוא לרב יוסף טוב עלם עי"ש. ובמ"ש המחבר אח"ז בסופו. ^[2]

שארית ציון

הערה (ש'צ סז): סי' י"א. הלכה כסתם וכו' . ועיין תוס' רבי עקיבא איגר מנחות פ"ט מ"ה, וכבר הקדימו בקושיא זו בספר חזון נחום והגאון יד מלאכי מישבו בטטו"ד בטוב טעם ודעת(?) מערכת מ' סי' תל"ג עי"ש. ואל"ק ואפשר ליישב קושיא עוד דהא עיקר טעם היא דהלכה כסתם מדסתמיה רבי ודאי דעתו כדי שיהיה נראה כרבים והלכה כרבים, מה שאין כן כאן ל"ש כל זה אחרי דבלאו הכי סתם משנה. ועי"ל עפמש"ש בהגה' מ"ץ סי"א בשם מהרי"ם עי"ש.

הערה (ש'צ סח): שם מחלוקת ואח"כ סתם הלכה כסתם כו' וא"ל ואפשר לומר(?) דוקא כשכבר הפסיק בענין אחר, מה שאין כן כשעדיין אנו עסוקין באותו ענין. ובזה י"ל יש ליישב/לתרץ קצת קושי' הבנ"י במשניות טהרות ריש פרק ט' משנה א' (משנה, טהרות ט, א) במה שכתב שם הרע"ב דהלכה כר"ג שחכמים אומרים כדבריו ע"ש, ול"א הטעם משום דהו"ל מחלוקת ואח"כ סתם עי"ש. וכן לא קשיא קושיית הבני יששכר במסכת מכשירין פ"ב מ"ה (משנה, מכשירין ב, ה) על הרמב"ם שפסק כתנא קמא שם במרחץ דמותר רק ברוב עכו"ם כת"ק אף דרבינו הקדוש מסתים לה סתימא כר"י במשנה הסמוכה לה, עי"ש.

הערה (ש'צ סט): סי' י"ב. בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל. אמרי רבנן בטעמא משום דבית הלל ענוים היו עי"ש. והבאתי סמוכין לזה אחרי דמצינו בש"ס הרבה פעמים חזרו ב"ה להורות כב"ש מה שאין כן בבית שמאי לא מצינו כזה בשום מקום ע"ש.

ואגב ארחא אמרתי להעתיק כאן מ"ש לפרש המשנה פ"א דעדיות (מ"ו) (משנה, עדיות א, ו) אר"י אם כן למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין לבטלן כו', דאין לו פירוש לכאורה דהרי כבר אמר שם מתחלה (במ"ה) דמזכירין דברי היחיד בין המרובין שאם יראה בית דין את דברי היחיד ויסמוך עליו וכו' עי"ש. ואך ר"י בא לפרש למה מזכירין דברי היחיד במקום שגם היחיד בעצמו חזר מדבריו הראשונים והודה לבר פלוגתיה ואז אין לך לבטלה גדולה מזו, וכדמצינו שם בסמוך אלו דבירם שחזרו בית הלל להורות כבית שמאי וכו' ועל זה אמר שאם יאמר האדם כך אני מקובל יאמר לו כדברי איש פלוני שמעת והיינו קודם חזרתו ודו"ק.

הערה (ש'צ ע): שם. איתא בשם האר"י ז"ל דלעתיד יהיו מורין הלכה כבית שמאי עי"ש. ולכאורה קשה על זה ממה שאמרו ז"ל בביצה (ביצה ה, ב) ר"א ור"ש אף מתקנת ריב"ז ואילך ביצה אסורה מאי טעמא מהרה יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו ביצה ביו"ט שני, עי"ש. ולהנ"ל צ"ע דהא לעתיד ביצה לגמרי מותרת אף ביו"ט ראשון כמ"ש בריש פרקין ביצה שנולדה ביו"ט בית שמאי אומרים תאכל וכו'. ואולי קאי אסוף ביאתם, כשיהי' הכל על מכונם שכן מצינו בתפלת שמונה עשרה קודם הכל בנין ירושלים והשראת השכינה ואח"כ את צמח דוד עבדך כו'.

הערה (ש'צ עא): סי' ט"ז. הלכה כרבי עקיבא מחבירו. הגאון המקובל בספר משכיל לדוד (פרדו) פרשת בא החליט דס"ל לרש"י דריה"ג יוצא מכלל זה והלכה כמותו אף נגד רבי עקיבא משום דמקדים ליה בכ"מ, ובודאי קשיש מיניה. והראה מקום לספר שער יוסף להגאון המחבר ז"ל עי"ש. ואפשר לישב בזה גם קושיית התיו"ט על הרמב"ם דפסק כבן ננס נגד רבי עקיבא בסוף פרק ח' דגיטין (משנה, גיטין ח) עי"ש משום דקשיש מיניה ומקדים ליה גם כן בכ"מ. ודברי תוס' חדשים שם צע"ק דעדיין קשה על ר' אמי גופא דלא פסק כר"ע עי"ש.

ובהגה הגאון מוהר"י ברלין על הרמב"ם פרק ט' מהלכות קרבן פסח דין ז' (פ"ט מהל' קרבן פסח ה"ז) קמתמה ע"ד לחם משנה שם במ"ש דהלכה כר"ע מחבירו עי"ש, והלא בסנהדרין ס"ח ופסחים ס"ט איתא דרבי עקיבא היה תלמידו של ר"א ודאמרי' הלכה כר"ע מחבירו אבל לא מרבו עי"ש. וצ"ע דהרי כללא הוא דר"א ור"ע הלכה כר"ע, וכן מפורש להדיא בסדר תנאים ואמוראים להגאונים סט"ו, וגם מצינו במסכת ברכות ל"ו דהלכתא כר"ע נגד ר"א אע"פ שהיה רבו והדבר צריך תלמוד.

הערה (ש'צ עב): סי' י"ז. ר' מאיר ור' יוסי וכו'. ועיין לקוטי מנחם שם סי' ט"ו וז"ל תשובת הגאונים בשם ר' צמח בר פלטוי דסתם מתניתין ר"מ, ור"מ ור"י הלכה כר"י. ועיין תיו"ט דפרה (משנה, פרה ט, ה) דהקשה על זה וכן בבני יששכר שם, ואפשר לישב קושיא דהאי כללא דר"מ ור"י הלכה כר"י - תלוי בכללא אחריתא דסתם ר"י הוא ר"י בר אלעי ובמקום דאין הלכה כר"י אולי יוצא מכלל זה.

הערה (ש'צ עג): סי' י"ח. ר' שמעון ור"י הלכה כר"י. ובית יוסף יו"ד סימן קי"ט וקפ"ט כתב דר"י ור"ש הלכה כר"ש עי"ש. והקשה עליו היד מלאכי דהוא נגד כללא דש"ס עירובין מ"ו עי"ש. ואפשר ליישב קושיא על פי מ"ש בספר בן יוחאי לחלק בין ר' שמעון סתם ובין ר' שמעון בן יוחאי עי"ש.

הערה (ש'צ עד): סי' כ"א. רבי ורשב"ג, ועיין שם ליקוטי מנחם לענין כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ובאהלות פי"ח מ"ט (משנה, אהלות יח, ט) כתב הרע"ב דאין הלכה כרשב"ג והקשה התיו"ט שם דהוא נגד הכלל זה ותי' עפמ"ש מהרי"ק דהאי כללא ל"א בנגעים ואהלות עי"ש. ואפשר ליישב קשיא על פי מ"ש שם במשנה הקודמת ובית הלל אומרים כל מקום שחזיר וחולדה וכו' עי"ש, משמע דוקא חזיר וחולדה מה שאין כן שאר חיות שיורי משיירי וכדאיתא פסחים ד"ט וכ"א עי"ש ובודאי הלכה כבית הלל.

הערה (ש'צ עה): סי' כ"ו. תוספתא וכ"מ שחולקים עלי' בתלמוד אין הלכה כמותה וכו' עי"ש. ואשכחנא גם כן דאף במקום שאין חולקים עליו בפירוש ורק נשאר הדבר בתיקו גם כן אין הלכה כמותה ומקום דגמרא דידן לא פשטי' מינה (ועיין ר"ן ר"פ יוה"כ).

הערה (ש'צ עו): סי' ל"א. רב ור"י הלכה כר"י. ועיין לקוטי מנחם שם ס"ק ל"א לענין פסק הרמב"ם (פ"ו מהל' דעות) דפסק בתוכחה עד הכאה כרב עי"ש, וא"ל עוד משום דגם שמואל פליג על ר"י בזה. דרב אמר הכאה, ושמואל עד קללה, ור"י עד נזיפה. ורב ושמואל הלכתא כרב באיסורא.

הערה (ש'צ עז): סי' ל"א. רב ור"י הלכה כר"י. והאחרונים נסתפקו ברב ושמואל לגבי ר"י כמאן, ובשו"ת הרשב"א סי' תש"ז כתב להדיא דהלכה כר"י עי"ש. ואמנם אין נראה כן ממ"ש התוס' (בכורות כא, א) ד"ה ר"י וכו', וכן כתובות דף ע"א, והרא"ש בפרק הלוקח בהמה עי"ש. ושל"ה כ' כן אף בשם הרשב"א וצ"ע. ויש להביא ראיה לדבריהם מרמב"ם הלכות דעות (פ"ו מהל' דעות ה"ד) דלפי זה לא יקשה קושיית הסמ"ג והובא בכסף משנה שם וכן נראה מדברי הכסף משנה פרק ח' מהלכות מלכים הלכה ג' וכמ"ש בשו"ת חיים שאל ח"ב סמ"ג להגאון המחבר ז"ל, וגם מסייע ליה לשון הזוה"ק פרשת נח דבתוכחה הוא עד הכאה וכרב, וגם ל"ק מה שהקשה בהמ"ס עמק הלכה בהסכמתו לספר טעמי המצות להר"ם הבבלי (נדפס מחדש עם פירוש בארות המים) על זה, והלא אין מלמדין הלכה מזוהר מדרש ואגדה כשהוא נגד הש"ס, וכן כאן דרב ור"י הלכה כר"י. ולענ"ד אין זה נגד הש"ס ורק גלוי מלתא בעלמא ראיתי כאן דגם רשב"י בשיטתיה דרב קאי וכן הוא בתנחומא ומ"ר פרשת צו וממילא כללא אין כאן וסתירה אין כאן. וגם ל"ק על הגאון בעל יד מלאכי דל"ח שם בערך רב ור"י גם המקומות הנ"ל וכן יוצא מהכלל הזה אי פליגי בפלוגתא דתנאי, ועכ"מ שם ובבית יוסף או"ח סי' רי"ד ופני יהושע ברכות דף ד' ע"ב. וא"ל עפ"י הגי' שנכתב שם בצדו בגמרא דף כ"ז ע"ב וביומא פ"ז ע"ב עי"ש. ודו"ק.

הערה (ש'צ עח): סי' ל"ב. ר' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן וכו'. לקוטי מנחם שם הבאתי בשם הכסף משנה פרק י"ח מהל' פסולי המוקדשין דס"ל להרמב"ם דבמקום תניא כוותיה יוצא מן הכלל הזה עי"ש. וא"ל דוקא בתניא כוותיה, מה שאין כן כשאמרו רבא מסייע ליה לר"ל (ב"מ מח, א). ולפי זה צ"ל גם כן דפסקי' כר' יוחנן לגבי ריש לקיש אף במקום דרבא מסייע ליה, ולפי זה לא קשיא כל כך קושיית הכסף משנה על הרמב"ם (הלכה כ"ד). ועיין בזה באריכות בספר היקר פנים יפות עה"ת פרשת צו (ז' כ') על הפסוק והנפש אשר תאכל בשר וטמאתו עליו, עי"ש. ואולי יש לחלק דש"ה דל"ס כן להדיא ורק מכללא שמעינן לה מדאמר רבה קרא ומתניתא מסייע ליה לר"ל או כשאמרו מסתברא כמאן דאמר מחלוקת בזו כך מחלוקת בזו (זבחים מו, א) וכמש"ל בכללא דאביי ורבא עי"ש בסי' ל"ט. וצע"ק על הגאון בעל פנ"י שם מש"ס (יבמות ל"ו) דרבא פסק כר' יוחנן בר מתלת עי"ש. ועיין תוס' (ב"מ מח, א) ד"ח נתנה וכו' וע"ז דע"א ובכורות י"ג ד"ה ר"א וכו' וי"ל קצת בדוחק.

הערה (ש'צ עט): סי' ל"ט. אביי ורבא הלכתא כרבא וכו' . והנה איתא בפוסקים דדוקא בדינין הנוהגין וכמ"ש הבית שמואל אה"ע סי' וי"ו סקט"ז וכן נראה מהרמב"ם. ועיין ספר פנים יפות פרשת בחקותי על הפסוק לא יחליפנו וכו' ע"ש באריכות ועיין תיו"ט כלים פ"ג מ"ב עי"ש.

הערה (ש'צ פ): סי' ס"ד. חסורי מחסרא. והנה בענין לא זו אף זו כתבו התוס' ריש פרק האיש מקדש דבב' תי' ל"ש לומר לזא"ז לא זו אף זו עי"ש. וכן ל"ש במשנה שלימה וכמ"ש התוס' (יבמות ל, א) ד"ה דחביבא עי"ש. ואולי גם בבבא כשהוא במשנה שלמה. וכן י"ל בזו ואצ"ל זו. ולפי זה לא קישא כל כך קושיית הק"נ (ר"ה פ"ג סי' ח') דהתם ל"ה כמשנה שלמה עי"ש. ועי' של"ה חלק תורה שבעל פה סי' ז' שגמגם בזה על שיטת הרמב"ן שם ולהנ"ל י"ל ג' חילוקים בדבר ב' תיבות ובבא מג' תבות ולמעלה וכן בבא שהוא כמשנה שלמה, וכן אולי במקום דדי בב' תיבות ורק משום ותבחר לשון ערומים מהדר להוסיף איזה תיבה דינו רק כב' תיבות לבד. וכן בבבא בפ"ע כשהי' יכול לכוללו בראשונה דינו רק כג' תיבות. ולפי זה אפילו לבעל ק"נ דחשבי' ליה התם כבבא שלמה בפני עצמה, עם כל זה היה יכול התנא לומר "שופר שנסדק ודבקו דיבק שברי' פסול", דאז ע"כ ל"ש לומר רק זואצל"ז אם כן גם עתה כשהוסיף התנא ב' פעמים "פסול" דכינו כזואצל"ז. ויש לי חבילות ראיות על זה. ועיין פתחא זעירא לס' המקנה קידושין ומ"ש אני בישוב דבריו בהקדמת ספרי הקטן "זכר לפסח" עי"ש.

ואגב ארחא אמרתי להעלות כאן מ"ש בענין זה לישב קושיית הגאון בעל בני יששכר (על משניות) ריש פרק ט' דערכין דאיתא שם "או הובירה" וז"ל ופריך בגמרא ל"ל נרה דאתי' במכ"ש מהובירה עי"ש. וכ' התוס' דמצי למימר לא זו אף זו קתני עי"ש. ומקשה מתוס' הנ"ל ריש פרק האיש מקדש והניח בצ"ע ע"ש. ולא זכיתי להבן דבריו דהא התם איכא ג' תיבות ולפמש"ל, אל"ק מה דק"ל אמ"ש (ברכות יג, ב) משיב מחמת מה מפני הכבוד השתא משאל שאיל אהדורי מיבעיא ומתרץ חסורא מחסרא ולכאורה יותר הול"ל דזו ואצ"ל זו קתני מלומר חסורי מחסרא ולהנ"ל לא קשיא מידי. ובסמ"ע ר"ס ע"ב כתב דהיכא דתני בין בין הו"ל כמו זו ואצ"ל זו עי"ש. ובספר חי' מהרצ"א הלכות חנוכה לבעל בני יששכר על זמנים ומועדים עי"ש.

הגהות ויקיעורכים

1. מלבד מסכת שבועות מצאתי עוד שני מקומות ברא"ש שמזכיר סדר תנאים ואמוראים, האחד במס' ביצה פ"ה והשני בחולין פ"ד -- ויקיעורך
2. בדפוס מתחת למילים "ובספר מצרף לכסף" מובא האותיות הבאות: ס' סי"ח, ולא מובן אהיכא קאי.... -- ויקיעורך