רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר עבודה · הלכות פסולי המוקדשין · פרק שנים עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

שתי הלחם ולחם הפנים ועומר התנופה שהוסיף במדתן או חסר כל שהוא פסולות:

הלכה ב[עריכה]

חלות תודה ורקיקי נזיר שחסרו עד שלא נזרק דם הזבח פסולין משנזרק דם הזבח כשירין:

הלכה ג[עריכה]

וכן שתי הלחם שחסרו עד שלא נזרק דמן של כבשים פסולין משנזרק דמן כשירים:

הלכה ד[עריכה]

וכן שני סדרים שחסרו עד שלא הוקטרו הבזיכין פסולין משהוקטרו כשירים:

הלכה ה[עריכה]

אבל הנסכים שחסרו בין משקרב הזבח בין עד שלא קרב כשרים ויביא נסכים אחרים למלאותן:

הלכה ו[עריכה]

נסכים שקדשו בכלי שרת ונפסל הזבח אם נפסל בשחיטה לא קדשו הנסכים ליקרב נפסל מקבלה ואילך קדשו הנסכים ליקרב שאין הנסכים מתקדשים ליקרב אלא בשחיטת הזבח ומה יעשה בהן אם היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה יקרבו עמו ואם לא היה שם זבח אחר זבוח באותה שעה נעשו כמי שנפסלו בלינה וישרפו במה דברים אמורים בקרבן צבור מפני שלב בית דין מתנה עליהן אבל בקרבן יחיד הרי אלו לא יקרבו עם זבח אחר ואע"פשהוא זבוח באותה שעה אלא מניחן עד שיפסלו בלינה וישרפו:

הלכה ז[עריכה]

וכל הזבחים שנזבחו שלא לשמן יקרבו נסכיהם:

הלכה ח[עריכה]

ולד תודה ותמורתה והמפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה אם הביאן לאחר שכפר בתודה ראשונה אינן טעונין לחם ואם עדיין לא כפר בה והרי היא וחליפתה או היא וולדה או היא ותמורתה עומדת הרי שניהן צריכין לחם במה דברים אמורים בנודר תודה אבל תודת נדבה חליפתה ותמורתה טעונין לחם וולדה אינו טעון לחם בין לפני כפרה בין לאחר כפרה:

הלכה ט[עריכה]

הפריש תודתו ואבדה והפריש אחרת תחתיה ואבדה והפריש אחרת תחתיה ונמצאו הראשונות והרי שלשתן עומדות נתכפר בראשונה שנייה אינה טעונה לחם שלישית טעונה לחם נתכפר בשלישית שנייה אינה טעונה לחם ראשונה טעונה לחם נתכפר באמצעית שתיהן אינן טעונות לחם:

הלכה י[עריכה]

המפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש מעות אחרות תחתיהן ולא הספיק ליקח בהן תודה עד שנמצאו מעות הראשונות יביא מאלו ומאלו תודה בלחמה והשאר יביא בהן תודה ואינה טעונה לחם אבל טעונה נסכים וכן המפריש תודתו ואבדה והפריש מעות תחתיה ואחר כך נמצאת יביא במעות תודה בלא לחם וכן המפריש מעות לתודתו ואבדו והפריש תודה תחתיהן ואח"כ נמצאו המעות יביא מן המעות תודה ולחמה וזו התודה האחרונה תקרב בלא לחם:

הלכה יא[עריכה]

האומר הרי זו תודה והרי זה לחמה אבד הלחם מביא לחם אחר אבדה התודה אינו מביא תודה אחרת מפני שהלחם בא בגלל התודה ואין התודה באה בגלל הלחם:

הלכה יב[עריכה]

הפריש מעות לתודתו ונותרו מביא בהן לחם הפריש ללחם והותיר אינו מביא בהן תודה:

הלכה יג[עריכה]

האומר הרי זו תודה ונתערבה בתמורתה ומתה אחת מהן ואין ידוע אי זו היא הרי זו הנשארת אין לה תקנה שאם יביא עמה לחם שמא התמורה היא ואם הביאה בלא לחם שמא התודה היא לפיכך לא תקרב זו לעולה אלא תרעה עד שיפול בה מום:

הלכה יד[עריכה]

תודה שנפרסה חלה מחלותיה כולן פסולות יצאת החלה או נטמאה שאר החלות כשירות נפרס לחמה או נטמא או יצא עד שלא נשחטה התודה מביא לחם אחר ושוחט ואם אחר שנשחט נפרס או נטמא או יצא הדם יזרק והבשר יאכל והלחם כולו פסול וידי נדרו לא יצא נזרק הדם ואחר כך נפרס מקצת הלחם או נטמא או יצא תורם מן השלם על הפרוס ומן הטהור על הטמא וממה שבפנים על שבחוץ:

הלכה טו[עריכה]

תודה שנשחטה על שמונים חלות לא קדשו ארבעים מתוך שמונים ואם אמר יקדשו ארבעים מתוך שמונים מושך ארבעים מתוך שמונים ומרים מהם אחת מכל קרבן והארבעים השניות יפדו ויצאו לחולין:

הלכה טז[עריכה]

השוחט את התודה והיה לחמה חוץ לחומת בית פגי לא קדש הלחם אבל אם היה חוץ לעזרה קדש הלחם אע"פ שאינו לפנים:

הלכה יז[עריכה]

שחטה עד שלא קרמו פני הלחם בתנור ואפילו קרמו כולן חוץ מאחת מהן לא קדש הלחם:

הלכה יח[עריכה]

שחטה ונפסלה בשחיטתה במחשבת זמן או במחשבת מקום קדש הלחם נמצאת בעלת מום או טריפה או ששחטה שלא לשמה לא קדש הלחם וכן הדין באיל נזיר עם הלחם שלו:

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.