משנה בכורות ד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ד · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

השוחט הבכור ומראה את מומו, רבי יהודה מתיר.

רבי מאיר אומר, הואיל והוא נשחט שלא על פי מומחהט, אסור.

נוסח הרמב"ם

השוחט את הבכור ומראה את מומו רבי יהודה מתיר רבי מאיר אומר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור.

פירוש הרמב"ם

השוחט הבכור ומראה את מומו ר' יהודה מתיר כו': הכל מודים שאם שחט על מום שנפל בעין שאינו *צריך להראותו למומחה אחר שחיטה לפי שאותו המום משתנה אחר שחיטה ואין מחלוקתן אלא במומין שבגוף ר"ל בשאר הגוף שאינן משתנים ר' יהודה אומר הואיל ואינן משתנין רואה אותו מומחה אחר שחיטה ור"מ אומר גזרינן מומין שבשאר הגוף אטו מומין שבעין והלכה כר"מ ודע שענין מומחה זכאי ר"ל שיהא האיש ההוא כבר עמד בנסיונות וקושיות ונמצא בחכמה גדול ומובהק ואם היה מקשה עליו והמנסה אותו ב"ד הוא נקרא מומחה ב"ד: ואם נתפרסמה חכמתו אצל המון בני אדם מעצמו לא שזיכו אותו ב"ד הוא הנקרא מומחה לרבים ואע"פ שזיכו אותו ב"ד אין מותר לו להתיר בכורות עד שיטול רשות מב"ד על כך ויאמרו לו שיתיר בכורות במומין בפירוש וכבר בארנו בתחלת סנהדרין שאינו נקרא ב"ד בשם מוחלט אלא סמוך בא"י בין שיהיה סמוך מפי סמוך או הסכימו בני ארץ ישראל למנות אותו ראש ישיבה לפי שבני א"י הם הנקראים קהל והקב"ה קרא אותן כל הקהל ואפי' היו עשרה אנשים ואין משגיחין לזולתן שבחוצה לארץ כמו שבארנו בהוריות ואינו מועיל רשות ראש גליות בהיתר בכורות בלבד רק צריך בזה רשות ראש ישיבה מארץ ישראל כמו שנתבאר בגמ' לפיכך כשתשמע מומחה בהיתר בכורות בלבד או ראיית מומו תדע שהוא מומחה שנטל רשות מב"ד לראות בכורות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

רבי יהודה מתיר - במומין שבעין מודה רבי יהודה דאסור, מפני שהן משתנים לאחר מיתה שמפני צער מיתה העין משתנה ואע"ג דהשתא מתחזי מום קבוע אי הוי חזי ליה מחיים הוי מתחזי עובר, ולא שרי אלא במומין שבגוף שאינן משתנים. ורבי מאיר סבר גזרינן ח מומין שבגוף שאינן משתנים אטו מומין שבעין שהן משתנים. והלכה כרבי מאיר:

פירוש תוספות יום טוב

ומראה את מומו. לאחר שחיטה ונמצא קבוע. רש"י:

רבי מאיר אומר הואיל והוא נשחט כו'. פירש הר"ב סבר גזרינן כו'. ולא משום קנס ששחטו שלא על פי מומחה. דהא ל"ק הואיל ושחטו. אלא קתני הואיל ונשחט משמע אפי' שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא. הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל. והיינו טעמא דפסק הר"ב והרמב"ם כר"מ אע"ג דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י. דהל' כר"מ בגזרותיו כמ"ש הר"ב רפ"ה דכתובות:

מומחה. פי' הר"ב במתני' דלקמן. והשם נגזר מן ומחה על [כתף] ים (במדבר ל"ד) שהוא לשון מיושר. כמ"ש הר"ב במשנה ה' פ"ה דעירובין:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ח) (על הברטנורא) ולא משום קנס. דהא לא קתני הואיל ושחטו, אלא הואיל ונשחט, משמע אפילו שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא. הרמב"ן. ועתוי"ט:

(ט) (על המשנה) מומחה. פירש הר"ב במתניתין דלקמן, והשם נגזר מן ומחה על ים, שהוא לשון מיושר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השוחט את הבכור:    פ' אין צדין (ביצה ד' כ"ז) וביד פ"ג דהלכות בכורות סי' ד':

ר' יהודה מתיר:    לא שרי ר' יהודה אלא במומין שבגוף שאינם משתנים ואמר רב נחמן ב"ר יצחק מתני' נמי דייקא דבמומין שבגוף פליגי דקתני ר"מ אומר הואיל ונשחט וכו' דלא משכח ר"מ שום ריעותא אלא קנסא דשחטו שלא על פי מומחה ואי בדוקים שבעין פליגי הוה ליה למיתני ר"מ אוסר הואיל ומשתנים אלא ודאי ליכא ריעותא דבמומי הגוף פליגי וקנסא קניס גזרה משום דוקים:

הואיל ונשחט:    גרסינן. והלכה כר"מ דהא חשיב גזרה וקיימא לן הלכה כר"מ בגזרותיו וקנסא דקאמר בגמרא לאו דוקא וכן דעת הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מדקתני הואיל ונשחט ולא קתני הואיל ושחטו משמע אפילו שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא אלא גזרה עכ"ל ז"ל בבית יוסף יורה דעה סי' ש"י:


פירושים נוספים