משנה בכורות ד ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ד · משנה ג | >>
השוחט הבכור ומראה את מומו, רבי יהודה מתיר.
רבי מאיר אומר, הואיל והוא נשחט שלא על פי מומחהט, אסור.
משנה מנוקדת
הַשּׁוֹחֵט הַבְּכוֹר וּמַרְאֶה אֶת מוּמוֹ,
- רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר.
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה,
- אָסוּר:
- הוֹאִיל וְהוּא נִשְׁחַט שֶׁלֹּא עַל פִּי מֻמְחֶה,
נוסח הרמב"ם
השוחט את הבכור, ומראה את מומו -
- רבי יהודה - מתיר.
- רבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה - אסור.
פירוש הרמב"ם
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
רבי יהודה מתיר - במומין שבעין מודה רבי יהודה דאסור, מפני שהן משתנים לאחר מיתה שמפני צער מיתה העין משתנה ואע"ג דהשתא מתחזי מום קבוע אי הוי חזי ליה מחיים הוי מתחזי עובר, ולא שרי אלא במומין שבגוף שאינן משתנים. ורבי מאיר סבר גזרינן ח מומין שבגוף שאינן משתנים אטו מומין שבעין שהן משתנים. והלכה כרבי מאיר:
פירוש תוספות יום טוב
ומראה את מומו. לאחר שחיטה ונמצא קבוע. רש"י:
רבי מאיר אומר הואיל והוא נשחט כו'. פירש הר"ב סבר גזרינן כו'. ולא משום קנס ששחטו שלא על פי מומחה. דהא ל"ק הואיל ושחטו. אלא קתני הואיל ונשחט משמע אפי' שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא. הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל. והיינו טעמא דפסק הר"ב והרמב"ם כר"מ אע"ג דקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י. דהל' כר"מ בגזרותיו כמ"ש הר"ב רפ"ה דכתובות:
מומחה. פי' הר"ב במתני' דלקמן. והשם נגזר מן ומחה על [כתף] ים (במדבר ל"ד) שהוא לשון מיושר. כמ"ש הר"ב במשנה ה' פ"ה דעירובין:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ח) (על הברטנורא) ולא משום קנס. דהא לא קתני הואיל ושחטו, אלא הואיל ונשחט, משמע אפילו שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא. הרמב"ן. ועתוי"ט:
(ט) (על המשנה) מומחה. פירש הר"ב במתניתין דלקמן, והשם נגזר מן ומחה על ים, שהוא לשון מיושר:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
השוחט את הבכור: פ' אין צדין (ביצה ד' כ"ז) וביד פ"ג דהלכות בכורות סי' ד':
ר' יהודה מתיר: לא שרי ר' יהודה אלא במומין שבגוף שאינם משתנים ואמר רב נחמן ב"ר יצחק מתני' נמי דייקא דבמומין שבגוף פליגי דקתני ר"מ אומר הואיל ונשחט וכו' דלא משכח ר"מ שום ריעותא אלא קנסא דשחטו שלא על פי מומחה ואי בדוקים שבעין פליגי הוה ליה למיתני ר"מ אוסר הואיל ומשתנים אלא ודאי ליכא ריעותא דבמומי הגוף פליגי וקנסא קניס גזרה משום דוקים:
הואיל ונשחט: גרסינן. והלכה כר"מ דהא חשיב גזרה וקיימא לן הלכה כר"מ בגזרותיו וקנסא דקאמר בגמרא לאו דוקא וכן דעת הרא"ש בשם הרמב"ן ז"ל והביא ראיה מדקתני הואיל ונשחט ולא קתני הואיל ושחטו משמע אפילו שחטו אחר ובהא לא שייך קנסא אלא גזרה עכ"ל ז"ל בבית יוסף יורה דעה סי' ש"י:
תפארת ישראל
יכין
השוחט הבכור ומראה את מומו: אחר שחיטה:
רבי מאיר אומר הואיל והוא נשחט שלא על פי מומחה אסור: במומין שבעין כ"ע מודו. דאסור. דהעין משתנה בצער מיתה. ומשתנה גם המום עמו. להכי אמרינן שהיה מום עובר ומתחזה השתא כמום קבוע. ורק במומי הגוף קמפלגי. דלר"י שרי. מדאין משתנין. ולר"מ גזרינן מומי הגוף אטו מומי עין. וקיי"ל כר"מ. מיהו בזה"ז דליכא מומחין שנסמכו מב"ד סמוכין בא"י. הבכור נשחט על פי ג' שהם קצת בני תורה. אבל רק במומין שנכרין לכל [כלקמן פ"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת