ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת שבת/פרק שני

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה א

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יד עמוד ב] מתני’: במה מדליקין ובמה אין מדליקין? אין מדליקין ^ב_אלא בלכש לא בחוסן ולא בכלך לא בפתילת האידן ולא בפתילת המדבר ולא בירוקה שעל פני המים. ^ב_בלא בזפת ולא בשעוה לא בשמן קיק ולא בשמן שרפה לא באליה ולא בחלב. נחום המדי אומר מדליקין בחלב מבושל. וחכמים אומרים, אחד מבושל ואחד שאינו מבושל אין מדליקין בו:

גמ’: לא בלכש. רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° אמר לוגשא _{סיב הנמצא בין הגזע לקליפה בעץ ארז.} רבי אחא רב אחא° אמר בשם רבי אלייא רבי אלייא°, דדינון. אמרין, היא הדא היא הדא: ולא בחוסן. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° בשם רבי פנחס רבי פינחס°. פשתן שלא ננערה _{שלא סורקה מהקשין.} כמה דאת אמר (ישעיהו א', ל"א) והיה החסון לנעורת: ולא בכלך. אנבון _{פסולת משי} הבא מקיסריי. אמר °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. חיזרתי על כל מפרשי ימים ואמרו לי כולכא שמו: ולא בפתילת האידן. עורניתא _{סיב בין הגזע לקליפה בעץ ערבה:} ולא בפתילת המדבר. כשמועה _כשמו עשב ארוך שגדל במדבר : ולא בירוקה שעל פני המים. כיתן דמוי: ולא בזפת ולא בשעוה. עד כאן לפתילות, מיכן ואילך לשמנים. ולמה נאסרו כל אלה? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מפני שהאור נמשך לאחוריו, והוא שוכח ומוציא את הפתילה לתקנה. ועוד שצריך שיוצת האור ברובו וכאן לא הוצת האור ברוב הדלק. שהשמן לא נמשך אחר הפתילה. רבי זעירא רבי זעירא° בעי, מעתה פתילה צריכה הצתה ברוב הדלק _{החלק בולט?} אתו שמואל שמואל (אמורא)° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. פתילה ^ב_גצריכה הצתה ברוב הדלק. התיבין חברייא, והא קירה _שעוה הא לא הוצאת האור ברוב הדלק _{שבכל פעם נמס מעט.} התיב רבי אבא בר ממל רבי אבא בר ממל°. והא ששיתא _חלב הרי לא הוצאת האור ברוב הדלק. אמר רבי שמי רבי שמי°. לא כן אמר רבי זעירא רבי זעירא° דרב יהודה רב יהודה° אמר בשם רב רב (אמורא)° ארבע מדורות די שיאחז האור בכל שהן. מדורות הגפת, מדורות הזבל, מדורות החלב, מדורות גלעינים. רואים שיש דברים שדי שתאחז האש במקצתו, ויש שצריך שתאחז בכולו. ועוד ראיה שעיקר הטעם משום שלא הוצת האור ברובן, מן הדא, דרבי תחליפא רבי תחליפא° שאל לרב חסדא רב חסדא°. ולא כן אלפן רבי, שבת שחלה להיות בחנוכה, אסור לראות מטבע לאור החנוכה. ואף על פי כן אסור להדליק בפתילות ושמנים שאסור להדליק בהם בשבת. וכיוון שאסור להשתמש לאורה, הרי אינו שכיח שיוציא את הפתילה. אז למה אסרו את הפתילות והשמנים הללו בחנוכה? הוי לית טעמא דא אלא משום

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ב_א מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף א':

2 ב_ב מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ח', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף ג':

3 ב_ג מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף ח', סמ"ג לאוין סה:

-----------------------------------דף טו

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_טו.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד א] דכיוון שהשמן לא נמשך בפתילה, הרי זה כלא הוצת האור ברוב הדלק: ולא בשמן קיק. מאי שמן קיק? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי לייא רבי אלעאי (אמורא)°, קיסוסא _{שמן כתנה.} רבי יונה רבי יונה° ורבי זעירא רבי זעירא° אמרו בשם רב יהודה רב יהודה°, עוף הוא ושמו קיק. כדתני °רבי ישמעאל רבי ישמעאל (ויקרא שמיני יא יח) ואת הקאת זה קיק: ולא בשמן שריפה _{שמן תרומה טמאה} אמר רב חסדא רב חסדא°. זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים, והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן, ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד. ובגבולים כדי שיצת האור ברובן. דמכיוון שכהנים זרזים, לא חוששים שמא יטו. ולמה בשמן שריפה גזרנו על הכהנים? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. בשבת כתיב (שמות יתרו כ י) לא תעשה כל מלאכה. וכיוון שהאחיז את האור , נעשית היא מאיליה. וחכמים גזרו בגבולין, וכיוון שהכהנים זריזים לא גזרו עליהם. ברם הכא, ^ב_דהתורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביום טוב. אסור שיהיו נשרפים ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת. מה חמית לומר כן? דכתיב (שמות בא יב י) לא תותירו ממנו עד בוקר, והנותר ממנו עד בוקר באש תשרפו. אחר שני בקרים. אחד בוקרו של ט"ו שעושה נותר . ואחד בוקרו של ט"ז שבו ישרוף שאין שורפים בבקר ט"ו שהוא יום טוב. אם משום שאסור לשרוף קדשים ביום טוב, שישרוף בערב במוצאי יום טוב? תלמוד לומר (ויקרא צו ז יז) והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. ביום אתה שורף ואי אתה שורף בלילה. מהו להצית את האור במדורת חמץ בערב שבת בי"ד שחל בשבת? מאן דיליף לביעור חמץ בשרפה מנותר, אסור. _{דאף כאן גזרה שמא מתוך שהוא מצווה לשורפו, יבא לחתות בגחלים.} ומאן דלא יליף לה מנותר, מותר. רב אחא רב אחא° אמר בשם רב חסדא רב חסדא°. מהא דתני אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ולא תנין אין מדליקין בשמן שרפה בערב יום טוב. זאת אומרת, שמותר להצית את האור במדורת קדשים, והיא דליקה והולכת בשבת. והא תנינן ולא בשמן שרפה? גזרה מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת. אי גמרינן מקדשים, מעתה אין מדליקין בשמן שריפה בלילה כשם ^ב_השאין שורפין את הקדשים בלילה? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ירדו לה בשיטת °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. כמה ד°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אמר אף שתינוק בזמנו אינו נימול אלא ביום. תינוק שעבר זמנו, נימול בין ביום בין בלילה. כך נותר בזמנו אינו נשרף אלא ביום. עבר זמנה נשרפת בין ביום בין בלילה. מילא בנותר שייך לדבר על עבר זמנו. ומי אית לך שמן שרפה שעבר זמנה? אמר רבי יודה בר פזי רבי יהודה בן פזי° , מכיון שניטמאה, כמי שעבר זמנה. תני רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°, מניין ^ב_ולכל הנימולים שלא יהו נימולים אלא ביום? תלמוד לומר (ויקרא תזריע יב ג) וביום השמיני ימול. אמר לו רבי יוחנן רבי יוחנן° ויש ראיה מזו? אולי בזמנה מצוותה ביום, אבל לא בזמנה יכול אף בלילה כמו שלמדנו. ^ב_זכל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן ביום, חוץ מנידה ויולדת שאינה טובלת אלא בלילה. נידה שעבר זמנה, טובלת בין ביום בין בלילה. דרשה רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° לצוראי, נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טו עמוד ב] תמן אמרין אפילו עבר זמנה אינה טובלת אלא ביום. ^ב_חמפני חמותה ומפני כלתה שלא יודעות שעברה זמנה, ויגידו שטבלה בזמנה ביום. אשה אחת משל רבותינו ראו אותה טובלת כדרכה ביום. מכאן שמותר לטבול ביום. אין מכאן ראיה, שיתכן שכבר טבלה בזמן לנדתה. וכאן טובלת טבילה נוספת לאכול בטהרות. נידה שנאנסה וטבלה כגון שנפלה מן הגשר. אמר שמי שמי° בשם רב רב (אמורא)° ^ב_טטהורה לביתה, ^ב_יוטמאה לטהרות. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמר בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. טמאה בין לביתה בין לטהרות. ומאי טעמא? דכתיב גבי מצורע (ויקרא תזריע יג נח) וצוה הכהן וכבסו וכ"ו, וכתיב וכובס שנית וטהר. מה הראשונה לדעת, אף השנייה לדעת. ומנין שהראשונה לדעת? דכתיב (ויקרא תזריע יג נד) וצוה הכהן וכבסו. לדעת. רב נחמן רב נחמן° אמר בשם רבי מנא רבי מנא°, נידה שעבר זמנה טובלת בין ביום בין בלילה, דמצוה להקדים כדי לזרז במצות. ואף אם יש חשש מפני כלתה וחמותה. וכן חמיין רבנן מקדמין לעיבורה _{שהיו מתאספים לעיבור החדש.} אף שיהיו כמה אנשים שיחשבו שהם כבר קדשו את החדש יום קדם. בת ישראל שבאת להדליק מכהנת ^ב_יאטובלת את הפתילה בשמן שריפה ומדלקת. אמר רבי הונא רב הונא° בשם רבי ינאי רבי ינאי°. מה שהתירו שתהה ישראלית מדלקת בשמן תרומה. שעת משלחת זאבים היתה ומפני הסכנה שלא תלך בחושך התירו. ולא עמד בית דין וביטל. תמן תנינן. שדה שנטייבה בזמן הזה בשביעית, תזרע בשמינית. דאף שלא התירו חכמים אלא בזמן שהיו חייבין ליתן מס למלך. ועכשיו שנתבטל הגזירה ראוי שיחזור לאיסורו, מכל מקום כמה דתימר הכא לא עמד בית דין וביטל. אף תמן לא עמד בית דין וביטל. בקרו של כהן שהיה עובד אצל ישראל. וכן כליו של כהן שהיה נארג אצל ישראל. ^ב_יבהרי זה מדליק על גביו שמן שריפה ואינו חושש שהכהן נהנה בעקיפין. ^ב_יגישראל וכהן שהיו שותפין בחנות. ממלא הוא ישראל את הנר שמן שריפה ועולה בו לעלייה, ויורד בו לחנות לעשות צרכיו של כהן, אבל לא צרכיו של ישראל. כהן שבא אצל ישראל לעשות עמו חשבון, והדליק על גביו שמן שריפה. אף על פי שעמד הכהן והלך לו, ^ב_ידאין מחייבין אותו לכבותו עד שיכבה מאליו. רבי חנניה בר עכברי רבי חנניה בר עכברי°, הוה אזל ומיעבד עבידתיה גבי רבי חייא ציפורייא רבי חייא ציפורייא° _{שהיה כהן}. מי אזיל מיזיל ליה, הוה מלי ליה רבי חייא ציפורייא רבי חייא ציפורייא° בוצינא שמן שריפה. ולא כן סברינן מימר שלא התירו אלא לעשות צרכיו של כהן, אבל לא צרכיו של ישראל?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

4 ב_ד מיי' פ ג' מהל' יום טוב הלכה ח':

5 ב_ה מיי' פ י"ט מהל' פסולי המוקדשין הלכה ד':

6 ב_ו מיי' פ"א מהל' מילה הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ב סעיף א':

7 ב_ז מיי' פ ד' מהל' איסורי ביאה הלכה ו', מיי' פ א' מהל' מקוואות הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ז סעיף ג':

[ע"ב]

8 ב_ח מיי' פ ד' מהל' איסורי ביאה הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ז סעיף ג':

9 ב_ט מיי' פ א' מהל' מקוואות הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' קצ"ח סעיף מ"ח:

10 ב_י מיי' פ א' מהל' מקוואות הלכה ח':

11 ב_יא מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה י"ז:

12 ב_יב מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה י"ח:

13 ב_יג מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה ט"ז:

14 ב_יד מיי' פ י"א מהל' תרומות הלכה י"ז:

-----------------------------------דף טז

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_טז.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד א] אמרין דאי לא הוה עבד כן, לא הוה אתי. לכן גם הכהן נהנה בעקיפין. סברין מימר כי מטא לביתיה מטפי ליה. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. לא חייב לכבות. דעל ידי כן הוה שחר. ועל ידי כן הוה קרץ. _{שבזכות האור יכול היה להתארגן לשון מקדם, ולקום מקדם לעבוד אצל הכהן}. אדא שמשא שאל לרבי אמי רבי אמי° _{שהיה כהן} מאחר ומותר להדליק בערב שבת שמן שרפה אם הוסיף מעט שמן חולין. אם אנא צבע טובל פתילתא מן חולין. ואני מוסיף שמן תרומה האם מותר אמר לו בטיל הוא על גב פתילות. רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי° הורה לאילין דבר נחמיה כן. אדא שמשא דרבי אמי רבי אמי° נסב פתילא _{שנשאר בה שמן שרפה לצרכיו.} רבי לייא רבי אלעאי (אמורא)° לא נסיב פתילא. ולא מודי רבי לייא רבי אלעאי (אמורא)° לרב אמי רבי אמי°? חשש הוא משום גזל שמא אחרים יקחו בלא רשות הכהן. ואף בלא מן הדין חששא היה אוסר. שסבר שאם יקח שמן שרפה שמא שמשא בביתיה דישראל, בזבזא _יזלזל בהקדישא. גמליאל זוגא שאל לרבי אסי רבי אסי°, נשאר לו מעט שמן שרפה בנר . מהו להוסיף לתוכו שמן חולין ומדליק בערב שבת? אמר לו. לא תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, אלא אין מחייבין אותו למצותו. אבל אם נשאר בנר שמן גלוי אסור . אמר רבי אבהו רבי אבהו°. שנה לי רבי יונתן בן עכמאי רבי יונתן בן עכמאי°. בת כהן שהיתה עומדת ערב שבת שאינו יום טוב עם חשיכה, ובידה נר ובתוכו שמן שריפה, הרי זו מוספת לתוכו שמן חול כל שהוא ומדלקת. אמר לו רבי זעירא רבי זעירא° ומה הוה טיביה? אמר לו אדם גדול היה ובקי במשנתינו היה. ופירשה רבי חייא דכפר תחמין רבי חייא דכפר תחמין° קומי °רבי רבי יהודה הנשיא, ומניתיה חכים: ולא בחלב. אמר רב ברונא רב ברונא°. ^ב_טוחלב, מטיף לתוכו שמן כל שהוא ומדליק. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי. מה אנן קיימין? אם במחוי _מהותך, אפילו לא נתן לתוכו שמן מותר, שהרי נמשך מעצמו. ותני שמואל שמואל (אמורא)°. כל שמתיכין אותו ואינו קרוש, מחוי הוא ומדליק בו. ואם בשאינו מחוי, אפילו נתן לתוכו שמן אסור. אתו רב חנניה רב חנניה° ורב ברונה רב ברונה° ואמרו בשם רב רב (אמורא)° חלב מהותך וקירבי דגים מדליקין בהן אף בלא שנתן בהם שמן. רבי חייא בר אשי רב חייא בר אשי° עני _איחר מייתיה קומי רב רב (אמורא)° אמר ליה, אין הויתא? אמר ליה, בעיי משח דזית להדלקה. אמר ליה ולא הוי לך קירבי דגים? אית תניי תני מדליקין בנפט. אית תניי תני אין מדליקין בנפט. אמר רב חסדא רב חסדא°. מה דאמר מדליקין, בההן אוכמא. ומה דאמר אין מדליקין, ^ב_טזבההן חיורא דהוא סכנה.

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ב

מתני’: אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב. ^ב_יז°רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף טז עמוד ב] אין מדליקין בעטרן מפני כבוד השבת. וחכמים ^ב_יחמתירין בכל השמנים. בשמן שומשמין, בשמן אגוזים, בשמן צנונות, בשמן דגים, בשמן פקועות, בעטרן ובנפט. °רבי טרפון רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד:

גמ’: אין מדלקין בשמן שרפה ביום טוב. הא בכל אילין קדמאי מדליקין ביום טוב אף שפסולים להדלקה לשבת, מלבד שמן שרפה לפי שאין שורפים קדשים ביום טוב. °רבי ישמעאל רבי ישמעאל אומר אין מדליקין בעיטרן מפני כבוד השבת. מה בין עיטרן מה בין קירבי דגים? קירבי דגים כל זמן שהן דולקין אין ריחן רע. כבו ריחן רע. עיטרן, בין כבה בין דלק ריחו רע. תנן מפני כבוד השבת. שלא תאמר שכל האיסור מפני שאינו יכול לברך לידו הואיל וריחו רע. ומותר להדליק אלא שטעון הרחק ארבע אמות. לפום כן צריך מימר אין מדליקין בו כלל מפני כבוד השבת: וחכמים מתירין בכל השמנים. °רבי טרפון רבי טרפון אומר אין מדליקין אלא בשמן זית בלבד. עמד לו °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר. אם כן מה יעשו אנשי בבל שאין להן אלא שמן שומשמין? מה יעשו אנשי מדי שאין להם אלא שמן אגוזים בלבד? מה יעשו אנשי אלכסנדריאה שאין להן אלא שמן צנונות? מה יעשו אנשי קפודקיא שאין להן לא כך ולא כך אלא נפט? אלא ^ב_יטאין לך לאסור אלא מה שאסרו ראשונים בלבד. תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. ^ב_כאין מדליקין בצורי מפני שהוא שרף, ואינו נמשך אחר הפתילה

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ג

מתני’: ^ב_כאכל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן. וכל היוצא מן העץ ^ב_כבאין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. פתילת הבגד שקיפלה ולא היבהבה, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, טמאה ואין מדליקין בה. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, טהורה ומדליקין בה:

גמ’: תנן, כל היוצא מן העץ אין מדליקין אלא פשתן. אמר רבי שמעון בר רב יצחק רבי שמעון בר רב יצחק°. כתיב (שמות תצוה כז כ) להעלות נר תמיד. שתהא שלהבת עולה מאליה. שיערו חכמים שאין לך עושה שלהבת שעולה מאליה אלא פשתן בלבד. תני °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר, ^ב_כגכל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש. ומסככין בו חוץ מן הפשתן. אבל אם היה בו שלושה טפחים, אף בשאר מינים מקבל טומאה ואין מסככים בהם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. עשו את היוצא מן העץ חוץ מפשתן. כבדי פשתן עבים, שאינם מקבלים טומאה בשלוש אצבעות. דתנינן. ^ב_כדהעבים והרכים אין בהם משום שלש על שלש. תנן, וכל היוצא מן העץ אין מטמא טומאת אוהלים אלא פשתן. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מן המשכן למדו שרק אהל העשוי פשתן נקרא אהל. דכתיב (שמות תרומה כו א) את המשכן תעשה עשר יריעות שש משזר וכתיב ואת פארי המגבעות שש. וכתיב (יחזקאל מ"ד, י"ח) פארי פשתים יהיו על ראשם. את למד שש משש. ושש מפארי. ופארי מפארי. פשיטה שאהל מעור בהמה טהורה מקבל טומאה. שהרי היה אהל מועד מכוסה יריעות אילים מאדמים. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל מהו לעשות אוהל מעור בהמה טמאה? האם נקרא אהל ומקבל טומאה או לא? והכתיב (שמות ויקהל לו יט) ועורות תחשים?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

15 ב_טו מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף ה':

16 ב_טז מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י':

17 ב_יז מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף ג', סמ"ג לאוין סה:

[ע"ב]

18 ב_יח מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף ו':

19 ב_יט מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י"א, טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף ו':

20 ב_כ מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף ג':

21 ב_כא מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ה', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ד סעיף א':

22 ב_כב מיי' פ ה' מהל' טומאת מת הלכה י"ב:

23 ב_כג מיי' פ כ"ב מהל' כלים הלכה א':

24 ב_כד מיי' פ כ"ב מהל' כלים הלכה ב':

-----------------------------------דף יז

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_יז.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד א] פליגי ביה °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי נחמיה רבי נחמיה ורבנן אי מן טמא הוא או טהור . °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי אומר טמא היה ושמו טיינין _תכלת דעל שם צבעו נקרא. ו°רבי נחמיה רבי נחמיה אמר, גלקטינין נקרא. ורבנן אמרין, מין חיה טהורה וגדילה במדבר. ותיי כיי דאמר רבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי°, ורבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, שאמר בשם °רבי מאיר רבי מאיר . כמין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר. כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה. רבי אבון רבי אבין° אמר, קרש היה שמה. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, וחדא קרן הוה לה. דכתיב (תהלים ס"ט, ל"ב) ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס. מקרן _{בלשון יחיד} כתב רחמנא. תמן תנינן. ^ב_כהכל הפחות מג' על ג' טפחים עד שלוש אצבעות, שהתקינו לפוק בו את המרחץ ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים. בין מן המוכן בין שאין מן המוכן טמא דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה אומר, בין מן המוכן בין שאינו מן המוכן טהור. °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר. מן המוכן טמא, ושאינו מן המוכן טהור. מה בין המוכן מה בין שאינו מן המוכן? בין שהצניעה בתוך הבית, בין שהשליכו לאשפה. והתנן ג’ על ג’ אצבעות שהשליכה לאשפה, אינה מקבלת טמאה. חזר ונטלה, מקבלת טמאה. חוץ משל ארגמן ושל זהורית. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, אף מטלית חדשה כיוצא בהן. ולית בר נש אמר אף, אלא עד די מודי על קדמייתא. משמע ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה שמטלית ישנה שזרקה לאשפה טהורה. אלא בין שהכינה לטלאי, בין שלא הכינה לטלאי. הדא _{המשנה שלנו} ילפא מן ההיא דתנינן תמן, וההיא דתנינן תמן, ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא. כמו ששם אומר °רבי עקיבא רבי עקיבא אם לא הכינה לטלאי טהורה. אבל אם הכינה לטלאי, אפילו התקינה לפוק בו את המרחץ. ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים. אינה בטלה מדין בגד וטמאה היא. אף כאן. מה שאמר °רבי עקיבא רבי עקיבא שקיפול מבטל מדין בגד. זה דווקא בלא הכינה לטלאי. אבל הכינה לטלאי, קיפול אינו מבטלה מדין בגד, ומקבלת טומאה. וההיא דתנינן תמן, ילפא מן הדא. כמו שבמשנה אומר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס פתילת הבגד שקפלה ולא הבהבה. משמע שאם הבהבה, גם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה שבטלה. אף במשנה שם. דווקא אם יחדה לפוק בו את המרחץ, ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים, לא בטלה מדין בגד. אבל אם כבר השתמש בה לפוק בו את המרחץ. ולנער בו את הקדירה, ולקנח בו את הריחים, בטלה. תנן, °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. טמאה היא ואין מדליקין בה. אפילו היא טמאה, מה טעמיה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאין מדליקין בה? דכשהיא נשרפת, פוחתת מכשיעור והיא טהורה. ונעשה כמטהר כלים בשבת. ואמאי ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מכיוון שקיפלה לא טהרה? שכן שמשים אומנים רוצים בקיפולה. ולא מבעוד יום הוא מדליק, ומה בכך שהיא נעשת טהורה? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. מפני יום טוב שחל להיות בערב שבת. ולא מאיליה היא נשרפת ונעשת טהורה? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°, תיפתר שהיו בה שלש על שלש מצומצמות _{שאם ההדלקה היא נטהרת.} רבי אחא רב אחא° ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמרו בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי נזירא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יז עמוד ב] ^ב_כועשאה מזור לפצע. כיוון שנמאסה, אפילו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מודה שבטלה מתורת כלי והיא טהורה. שרייה בשמן לא כמי שעשאה מזור ולמה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס מטמא בפתילה? תנן התם, °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר מן המוכן טמא ושאינו מן המוכן טהור . רבי זעירא רבי זעירא° רבי ינאי רבי ינאי° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. נראין דברים שתהא הלכה כ°רבי עקיבא רבי עקיבא. שהוא אומר מעין שניהן. ואינה כן, אלא כ°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שמקל מכולם. שזה מקולי שלש על שלש. _{שכיוון שרק עניים משתמשים בהם, הקלו בהם חכמים.} תנן, °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, טהורה היא ומדליקים בה. לא סוף דבר טהורה, אלא אפילו אם היא טמאה מדליקים בה. במאי פליגי? בגין רב רב (אמורא)° דרב רב (אמורא)° אמר, ^ב_כזמסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים. ובערב שבת שחל ביום טוב עסקינן. ולדעת כולם מדליקים בכלים ואין מדליקים בכלים שנשברו ביום טוב משום נולד. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס סבר, שקיפול אינו מבטל. וכאשר מדליק מעט, נעשה שבר כלי. וכשממשיך להדליק, הרי מדליק בשברי כלים ביום טוב. ו°רבי עקיבא רבי עקיבא סובר. שכשקיפלה מערב יום טוב כבר נעשת שבר כלי, ויכול להדליק ביום טוב

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_כחלא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת, אפילו היא של חרס. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר. אם חיברה היוצר מתחילה מותר. ^ב_כטלא ימלא אדם את הקערה שמן ויתננה בצד הנר. ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר:

גמ’: תנן, לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וימלאנה שמן ויתננה על פי הנר בשביל שתהא מנטפת. למה לרבנן אסור משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה _{ונראה כמבעיר בשבת,} או שמא ישכח ויערה ויסתפק ממנו? מה נפיק מן ביניהן? ההן זקוקה _נוד קשור _{מעל הנר שנוטף שמן} ,אין תימר משום שלא הותחל בכל טיפה, הרי לא הותחל בכל טיפה וטיפה. אין תימר שמא ישכח ויערה, הרי אינה שוכח ומערה: תנן, אם חיברה היוצר מתחילה מותר. שנייה היא שכולה אחד. והוי כהתחיל בכל טיפה וטיפה. וגם אין חשש שמא יסתפק ממנו. ולאו דווקא חיברה יוצר, דתני, אפילו ^ב_לאם חברה בעל הבית בסיד או בגיפסוס. יאות _{שהמחלוקת היא האם התחיל בכל טיפה וטיפה או לא.} ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה. כדתנן, מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות. ירדו שנים וטבלו זה אחר זה, הראשון טהור והשני טמא. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר אם היו רגליו של ראשון נוגעות במים, אף השני טהור . ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, משקה טופח חיבור אף כאן כיוון שהשמן נוטף, כאילו התחיל בכל השמן. תני. פתילה אחת בשני כוסות, בשתי קערות, בשני תמחויין אסור. °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי מתיר. רבי חנניא רבי חנניא° אמר בשם רבי פינחס רבי פינחס°, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי כדעתיה. ד°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, טופח חיבור והשמן שבפתילה מחבר את כולם להיות אחד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

25 ב_כה מיי' פ כ"ב מהל' כלים הלכה כ"ב:

[ע"ב]

26 ב_כו מיי' פ כ"ב מהל' כלים הלכה י"א:

27 ב_כז מיי' פ ב' מהל' יום טוב הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' תק"א סעיף ו', סמ"ג לאוין ע, סמ"ג לאוין עא , סמ"ג לאוין עב , סמ"ג לאוין עג , סמ"ג לאוין עד , סמ"ג לאוין עה  :

28 ב_כח מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' רס"ה סעיף א':

29 ב_כט מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' רס"ה סעיף ב':

30 ב_ל מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה י"ב, טור ושו"ע או"ח סי' רס"ה סעיף א':

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ה

-----------------------------------דף יח

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_יח.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד א] מתני’: ^ב_לאהמכבה את הנר מפני שהוא מתירא מפני עובד כוכבים ומזלות, מפני ליסטים, מפני רוח רעה, או בשביל החולה שישן, פטור. כחס על הנר, כחס על השמן, כחס על הפתילה, חייב. ^ב_לב °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה. מפני שהוא עושה פחם:

גמ’: אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° . מפני עובד כוכבים ומזלות של סכנה. מפני ליסטים של סכנה. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בעי, אי מפני ליסטים של סכנה, ניתני מותר? רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°, באמת צריך לגרוס מותר. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא פוטר בכולן, חוץ מן הפתילה. מפני שהוא עושה פחם. והרי זה וזה מלאכה שאינה צריכה לגופה היא. מה בין המכבה את הפתילה כדי להציל מה שבנר _פתילה מה בין המכבה את הפתילה כדי להציל מה שבזית _{השמן שבכלי.} רבנן דקיסרין אמרו בשם רבי שילא דינוה רבי שילא דינוה°. לא דומה המכבה את הפתילה כדי להציל את הפתילה. שמציל את הפתילה על ידי מעשה בגופה. למציל את השמן על ידי שמכבה את הפתילה. שמציל את השמן על ידי מעשה חוץ מגופו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שניהן אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר, עד שיהא לו צורך בגופה של מלאכה בכיבוי הפתילה. כן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר עד שיהא לו צורך בגופו של דבר _מלאכה. מה אית לך צורך בגופו של כיבוי בפתילה.? רבנן דקיסרין ו רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°, שכן שמשי אומנין מחרכין ליה כדי שיהיה נדלק בנקל כשיצטרכו. מנין שמחרכים פירושו מהבהבים באור? כמה דתימר (דניאל ג', כ"ז) ושיער רישיהון לא התחרך. מהו מחרכון לון? מפספין _{מהבהבים} לון. תמן תנינן. כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר ומן העושה חבורה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, והוא שיהיה צריך לדם, והוא שיהיה צריך לאפר בר קפרא בר קפרא° אמר, אפילו אינו צריך לדם, אפילו אינו צריך לאפר. מתניתין פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° דתנן, ^ב_לגשורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב. ^ב_לדוהוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור דכיוון שמתחיב בנפשו, קים ליה בדרבא מיניה. והא הוא דומיא דשורו. מה שורו שהדליק את הגדיש בשבת חייב, בשהדליק שלא לצורך _{דאיזה צורך יכול להיות לשור.} אף הכא הוא שהדליק את הגדיש בשבת פטור אפילו שלא לצורך משום דקים ליה בדרבא מיני. משמע שמצד הדין היה צריך להיות חייב אפילו שלא לצורך. וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן°. מה שאמר רבי יוחנן רבי יוחנן° שכדי להתחייב בחובל ומבעיר צריך שיהיה צריך לדם או לאפר, זה כדי להתחייב קרבן בשוגג. אבל במזיד, מודה רבי יוחנן רבי יוחנן° שחייב מיתה אפילו ללא כל צורך. והתני, כל המתחייב בנפשו במזיד, בשוגג מביא חטאת. ואם לרבי יוחנן רבי יוחנן° חובל ומבעיר שלא לצורך במזיד חייב מיתה. איך יתכן שבשוגג יהיה פטור מקרבן? אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל רבי חנניה בריה דרבי הילל°. לרבי יוחנן רבי יוחנן°, בן לצורך בין שלא צורך פטור מתשלומים. דמאחר שלצורך במזיד היה מתחייב בנפשו. אפילו שלא לצורך פטור מן התשלומין. מן הדא דתנן כתיב (ויקרא אמור כד כא) מכה בהמה ישלמנה, ומכה אדם יומת. ^ב_להמה מכה בהמה לא חלקתה בה בין שוגג למזיד לחייבו ממון. ^ב_לואף מכה אדם, לא תחלוק בו בין שוגג בין מזיד לפטור ממון. וקשיא על דבר קפרא בר קפרא° דתנן, כתיב, לא תבערו אש. הבערה בכלל היתה, ולמה יצאת? להקיש אליה, ולומר לך. מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה. אף כל שהוא אב מלאכה, חייבין עליה בפני עצמה. הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה. בכולהן אינו חייב עד שיהיה לצורך. והיא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יח עמוד ב] אפילו שלא לצורך? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. אין יסבור בר קפרא בר קפרא° כרבי יוחנן רבי יוחנן° דאמר הבערה למדה על כל המלאכות שבתורה, יאות אתה מקשה. אבל באמת בר קפרא בר קפרא° כ°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע סובר שהבערה לימדה על עצמה שהיא בלאו. ולית ל°רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע חילוק מלאכות? אית ליה. כדאשכח תני דאמר בשם °רבי אלעזר רבי אלעזר בן שמוע, כתיב ועשה מאחת מהנה. אחת שהיא הנה, לחייב על כל אחת ואחת _{שמחלל שבת אחת וחייב ל"ט חטאות.} ניחא הבערה כדאמרינן, שיהיה חייב אף שלא לצורך. אבל חבורה, איך יתכן שיהיה חייב אף שלא לצורך. והרי שחיטה שהוא האב שלה, אינו חייב אלא לצורך. והיא חייבת אף שלא לצורך? אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. איתפלגון רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ורבי יוחנן רבי יוחנן°. חד אמר שחיטה עיקר וחבורה תולדה. וחורנה מחליף, ובר קפרא בר קפרא° סבר כוותיה. הבעיר וכיבה בנפיחה אחת ^ב_לזחייב שתים. אמר רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי רבי אבדימי אחוי דרבי יוסי°. מזה שחיב לענין שבת על נפיחה, הדא אמרה שנפיחה נחשבת כאילו עשה בידים, ולכן אם נפח בכלים ושיברן משלם נזק שלם. החותה _הפך גחלים מתחת הקדירה בשבת, חייב אחת. משום שכיבה את העליונות, אבל משום שהבעיר את התחתונות אינו חייב. דהבערה ללאו יצאת. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אמר בשם °רבי אלעזר בי רבי צדוק רבי אלעזר ברבי צדוק, ^ב_לחחייב שתים. אחת שכיבה את העליונות, ואחת שהבעיר את התחתונות. דהבערה לחלק יצאת. החותה גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור. על ההבערה פטור, דהבערה ללאו יצאת. ועל הכיבוי פטור, דהוה מלאכה שאינה צריכה לגופה, דאינו צריך לפחמים. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° אמר, במחלוקת. מאן דאמר הכא פטור, כמאן דאמר התם אינו חייב אלא אחת על הכיבוי. וכאן כיוון שאינו צריך לפחמים פטור. ברם כמאן דאמר חייב שתים. הכא חייב אחת על ההבערה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. למאן דאמר הבערה לחלק יצאת, לית כאן חייב שתים. אלא מעלין עליו כאילו חייב שתים. נפקא מינא לקברו בין רשעים. אמר רבי יודן רבי יודן°. אפילו למאן דאמר הבערה לחלק יצאת, פטור תמן בחותה על מנת להתחמם. דאינו רוצה שיבערו, ואינו רוצה שיכבו. ברם הכא בחותה תחת הקדרה, רוצה הוא שיבערו ורוצה הוא שיכבו. הבעיר ובישל _{כגון מניח שומן על הגחלים שהאש בוערת והשומן מתבשל.} אית תניי תני חייב שתים. אית תניי תני חייב אחת. מאן דאמר חייב שתים, אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל. ומאן דאמר אחת.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

31 ב_לא מיי' פ א' מהל' שבת הלכה ז', מיי' פ י"ב מהל' שבת הלכה ב', טור ושו"ע או"ח סי' רע"ח, סמ"ג לאוין ע, סמ"ג לאוין עא , סמ"ג לאוין עב , סמ"ג לאוין עג , סמ"ג לאוין עד , סמ"ג לאוין עה  :

32 ב_לב מיי' פ י"ב מהל' שבת הלכה י"ז, מיי' פ ח' מהל' שבת הלכה ז', מיי' פ י' מהל' שבת הלכה י', מיי' פ י"ב מהל' שבת הלכה א', מיי' פ"ד מהל' חובל ומזיק הלכה ח', סמ"ג לאוין סה, סמ"ג עשין ע:

33 ב_לג מיי' פ ז' מהל' נזקי ממון הלכה ג', טור ושו"ע חו"מ סי' ת"ה סעיף ב':

34 ב_לד מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ב', מיי' פ"ו מהל' חובל ומזיק הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ח סעיף א', סמ"ג עשין ע:

35 ב_לה מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה ב', מיי' פ"ו מהל' חובל ומזיק הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' שע"ח סעיף א', סמ"ג עשין ע:

36 ב_לו מיי' פ"ד מהל' חובל ומזיק הלכה ה', מיי' פ א' מהל' נערה בתולה יג), מיי' פ ג' מהל' גניבה הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' תכ"ג סעיף ד', סמ"ג עשין ע:

[ע"ב]

37 ב_לז מיי' פ א' מהל' שבת הלכה י"א:

38 ב_לח מיי' פ ז' מהל' שגגות הלכה י"ב:

-----------------------------------דף יט

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_יט.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד א] היידא היא? °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר משום מבעיר שהבערה עשה בידים והבישול נעשה ממילא. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר משום מבשל, שזה עיקר כוונתו. וקשיא על ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא _{למאן דאמר הבערה לחלק יצאת.} הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה, ואינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל? ^ב_לטזר ששימש במקדש בשבת, ובעל מום ששימש בקרבן ציבור בטומאה. רבי חייא רובא רבי חייא רבה° אמר חייב שתים. משום שבת ומשום טומאה, אף שלכהן כשר מותר לעבוד בטמאה שהותרה בציבור. בר קפרא בר קפרא° אמר אחת. מתיב בר קפרא בר קפרא° לרבי חייא רובא רבי חייא רבה° . עבודה בשבת שהכהן מותר בה, זר חייב עליה? הוא מותיב לה, והוא מתייב ליה. והרי קמיצה. עד שלא נקמצה אסורה לזה ולזה. משנקמצה, אסורה לזרים ומותרת לכהנים. אף שבת, הייתה אסורה לכולם, כשהותרה במקדש, רק לכהנים הותרה. אמר לו, שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב י) וכל זר לא יאכל קדש. והרי מליקה. עד שלא נמלקה, אסורה לזה ולזה. משנמלקה אסורה לזרים ומותרת לכהנים. אמר לו, שנייא היא דכתיב (ויקרא אמור כב י) וכל זר לא יאכל קדש. הרי טבל. עד שלא נתקן, אסור לזה ולזה. משניתקן, אסור לזרים ומותר לכהנים. אמר לו, שנייא היא דכתיב וכל זר לא יאכל קדש. אמרין, נצא לחוץ ונלמד. נפקון ושמעון. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר חייב שתים, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר אחת. מאן דאמר אחת, משום זרות. ומאן דאמר שתים, אחת משום זרות. חורנייתה למה? אי משום שחיטה בשבת. והרי שחיטה בזר כשירה. אלא משום הילוך זריקה וקבלה, אינם אלא שבות. הוי לית טעמא אלא משום איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלין על גבי המזבח כל הלילה. על דעתיה ד°רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי, דו אמר הבעיר ובישל חייב משום מבשל ומשום מבעיר, ניחא. שכאן חייב משום מבעיר שהאברים נשרפים. על דעתיה ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, דו אמר רק משום מבשל. מה בישול יש כאן, הרי אינו רוצה בבשר? מכיון שהוא רוצה באיכולן, כמבשל הוא

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יט עמוד ב] מתני’: על שלש עבירות נשים מיתות בשעת לידתן. על שאינן זהירות בנדה בחלה ^ב_מובהדלקת הנר:

גמ’: אית תניי תני ילדות. אית תניי תני יולדות. מאן דאמר ילדות, כדתני בשם °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. בעון הנדרים הבנים מתים. ומה טעמא? (ירמיהו ב', ל') לשוא הכיתי את בניכם. על עסקי שוא. שנדרתם ולא קיימתם. ומאן דאמר יולדות, מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת סכנה. רבי פנחס רבי פינחס° ורבי ירמיה רבי ירמיה° אמרו בשם רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. כתיב (במדבר פינחס כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים. בסדר האורים, אין כתיב כאן. אלא במשפט האורים. אלא מלמד בשעה שישראל יוצאין למלחמה שהיא שעת סכנה, בית דין של מעלה יושבין עליהן אם לנצוח אם להינצח. אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°. כתיב (דברים כי תצא כג י) כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע. הא אם אינו יוצא אינו צריך ליה שמירה? אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר רבי אחאי בר יעקב רבי אחאי בר יעקב°. כתיב (בראשית מקץ מב לח) וקרהו אסון בדרך. הא בבית לא? אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי ביסנא רבי ביסנא° אמר בשם רבי לייא רבי אלעאי (אמורא)°. כתיב (ישעיהו ל"ז, ג') יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה. הא יום אחר לא? אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רבי אייבי בר נגרי רבי אייבי בר נגרי° אמר כתיב (תהלים ק"ט, ז') בהשפטו יצא רשע. יצא צדיק אין כתיב כאן, אלא בהשפטו יצא רשע. _{וכי אין מקרים שיוצא צדיק?} אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. אמר רבי אבא בר כינא רבי אבא בר כינא°, נסר שהוא מתוח מגג לגג אפילו רחב כמה, אסור להלך עליו. למה אף אם רחב דיו אסור אלא מיכן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה. רב רב (אמורא)° אמר, היושב בבית מרועע עושה מלאך המות דניסטיס _נושה שלו. דכתיב (תהלים נ"ה, ט"ז) ישי מות עלימו. כמה דתימר (דברים כי תצא כד י) כי תשה ברעך משאת מאומה. אמר רבי לוי רבי לוי°. בג' מקומות השטן מצוי לקטרג. המהלך בדרך בעצמו _יחידי. והישן בבית אפל לעצמו. והמפרש בים הגדול. אמר רבי יצחק בר מריון רבי יצחק בר מריון°. אילולי דכתיב (ישעיהו מ"ג, ט"ז) כה אמר ה' הנותן בים דרך. כיון שהיה אדם יורד לתוכו היה מת. ורבנן אמרין הנותן בים דרך. מן העצרת ועד החג. ובמים עזים נתיבה, מן החג ועד חנוכה. מכאן ואילך אין אפילו שביל, ואסור לירד לים. אמר רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין רבי יוסה בריה דרבי תנחום דכפר אגין°. עובדא הוה באסיא _רופא אחד, בעי מיפרוש מן חגא ועד חנוכתה. חמתיה חדא מטרונה. אמר לו, כדון מפרשין? איתחמי ליה אבוי את הפסוק (קהלת ו', ג') וגם קבורה לא היתה לו. ולא שמע לא לדין ולא לדין, ואזיל בימא וכן הות ליה. רבי כהן אחוי דרבי חייה בר אבא רבי כהן אחוי דרבי חייה בר אבא° הוה פריש. אתא בעי מיפרוש מן חגא לחנוכתה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

39 ב_לט מיי' פ ט' מהל' ביאת המקדש הלכה י"ב:

[ע"ב]

40 ב_מ מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' רס"ג סעיף ג':

-----------------------------------דף כ

ירושלמי_מאיר_מסכת_שבת_דף_כ.ogg

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד א] אמר לאחוי, צלי עלי. אמר לו, אין דצלייתי עלך. אלא אין חמיתינון לצבור מצליין למטרא, לא תרחץ על צלותי  לא תסמוך על תפילתי, שתפילתם חזקה יותר, אלא משעה דאת קטר לולבך _בסוכות קטור רגלך ואל תפליג: תנן, על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. בנידה. אדם הראשון דמו של עולם. דכתיב (בראשית בראשית ב ו) ואד יעלה מן הארץ והשקה וכ"ו ויצר אלקים את האדם, וגרמה לו חוה מיתה, לפיכך מסרו מצות נדה לאשה. ובחלה. אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה. דכתיב (בראשית בראשית ב ז) וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה. ותייא כיי דאמר רבי יוסי בר קצרתה רבי יוסי בר קצרתה°. כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים, היא מגבהת חלתה. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות חלה לאשה. ובהדלקת הנר. אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר (משלי כ', כ"ז) נר אלהים נשמת אדם. וגרמה לו חוה מיתה. לפיכך מסרו מצות הנר לאשה. תני °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. ג' דיבקי מיתה הן. ושלשתן נמסרו לאשה. ואלו הן, מצות נדה. ומצות חלה. ומצות הדלקה

ירושלמי שבת, פרק ב, הלכה ז

מתני’: ג' דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה. עישרתן עירבתן ^ב_מאהדליקו את הנר. ספק חשיכה ספק אינו חשיכה, אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ^ב_מבואין מדליקין את הנרות. אבל ^ב_מגמעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין:

גמ’: תני °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. הלכות הקודש וחטאות והכשרות, הן הן גופי הלכות. ושלשתן נמסרו לעמי הארץ. הלכות הקודש דתנינן. נאמנין על טהרת יין ושמן לקדש, ואינם נאמנים על התרומה. ^ב_מדואם אמר הפרשתי בתוכה רביעית קודש נאמן. חטאות דתנינן. ^ב_מההכל נאמנין על חטאת אפר פרה אדומה דכתיב והיתה לעדת בני ישראל למשמרת. הכל נאמנים על שמירתו. הכשירות, דתנינן. ^ב_מוועל כולן עם הארץ נאמנין לומר טהורין הן שלא הוכשרו. תנן, עישרתן עירבתן הדליקו את הנר . לא צורכא דא. אלא היה צריך לשנות את החמור תחילה, הדליקו את הנר עישרתן ועירבתן. ולמה נקט עישרתן ועירבתן הדליקו את הנר אמר רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא°. מתוך שהם רואים שאתה מחמיר עליהם בקלה, אף הם מחמירים על עצמם בחמורה. אמר רב חגיי רב חגיי°, רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° הוה מפקיד גו בייתיה, עירבתן הדליקו את הנר. ולמה לא אמר עישרתן? דכל מה דהוה אכיל מן שוקא הוה אכיל. וכבר היה הכל מעושר שהיה קונה מחברים. ספק חשיכה ספק אינה חשיכה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף כ עמוד ב] מעשה ב°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שהיה גוסס ערב שבת עם חשיכה. ונכנס °הורקנוס הורקנוס בנו לחלוץ את תפיליו וגער בו אביו. יצא לו והיה צועק ואמר, אוי לי שנטרפה דעתו של אבא. אמר לו דעתך הוא שנטרפה דעתי לא נטרפה. שהינחת מצות הנר שהיא שבות וחייבין עליה כרת. ובאתה לחלוץ תפילין שאינן אלא רשות ואינן אלא מצוה. כיון שראו תלמידיו שהשיבם דבר של חכמה. נכנסו אצלו והיו שואלין אותו והיה אומר להן על הטמא טמא ועל הטהור טהור. ובאחרונה אמר טהור. ונסתלקה נשמתו. אמרין ניכר רבי שהוא טהור. אמר רבי מנא רבי מנא° ועד כדון לא היה ניכר? נכנס °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה וחלץ את תפיליו, והיה מגפפו ומנשקו ובוכה. ואומר, רבי רבי הותר הנדר. רבי רכב ישראל ופרשיו: תנן, אין מטבילין את הכלים. מתניתין בכלים גדולים, אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° ^ב_מזממלא הוא אדם בכלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו. תני נפל דליו לתוך הבור. נפלו כליו לתוך הבור. מערים עליהן ומטבילן. תרין אמורין. חד אמר בכלים שנטמאו באב הטומאה. וחורנה אמר ^ב_מחבכלים שניטמאו בוולד הטומאה. מתיב מאן דאמר בוולד הטומאה למאן דאמר באב טומאה. מילא נטמא בולד, אין צריך הערב שמש, ויכול להשתמש בהם בשבת אחר הטבילה. אבל נטמא באב הטומאה, הרי טעון הערב שמש ואינו יכול להשתמש באותה שבת, ונמצא מכין משבת לחול. אמר לו. ברוצה לשתמש בהן חולין בטהרה. שטבול יום הוא כשני ואינו מטמא חולין . רבי ירמיה רבי ירמיה° ורבי זעירא רבי זעירא° אמרו בשם רבי חייא בר אשי רב חייא בר אשי°. אשה פיקחה שרוצה לרבץ ביתה. מדיחה כוס כאן קערה כאן תמחוי כאן, ונמצאת מרבצת את ביתה בשבת: תנן, אבל מעשרין את הדמאי. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי אבהו רבי אבהו°, וחזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמרה בשם רבי יודה בן פזי רבי יהודה בן פזי°. למה נקרא דמאי? דמאי דמתקן. דמאי דלא תקן: תנן, ומערבין וטומנין את החמין. אמר רבי חייא בר אשי רב חייא בר אשי°. הדא דתימר ^ב_מטבעירובי חצירות, שגם עיקרן מדרבנן. אבל ^ב_נבעירובי תחומין, דבר תורה הן ואין מערבין משחשכה.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

41 ב_מא מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ג', טור ושו"ע או"ח סי' ר"ס סעיף ב':

42 ב_מב מיי' פ ה' מהל' שבת הלכה ד', מיי' פ ד' מהל' שבת הלכה ד', טור ושו"ע או"ח סי' רס"א סעיף א':

43 ב_מג מיי' פ כ"ד מהל' שבת הלכה י', טור ושו"ע או"ח סי' רס"א סעיף א':

44 ב_מד מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ד':

45 ב_מה מיי' פ י"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה א', מיי' פי"ג מהל' פרה אדומה הלכה י"ב:

46 ב_מו מיי' פ ט"ז מהל' טומאת אוכלין הלכה ג':

[ע"ב]

47 ב_מז מיי' פ ד' מהל' יום טוב הלכה י"ז, מיי' פ ד' מהל' יום טוב הלכה י"ח:

48 ב_מח מיי' פ ד' מהל' יום טוב הלכה י"ז, מיי' פ ד' מהל' יום טוב הלכה י"ח:

49 ב_מט מיי' פ א' מהל' עירובין הלכה כ"א, טור ושו"ע או"ח סי' רס"א סעיף א', טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ג סעיף ב', סמ"ג עשין א:

50 ב_נ מיי' פ ו' מהל' עירובין הלכה י"ג, טור ושו"ע או"ח סי' שצ"ג סעיף ב', טור ושו"ע או"ח סי' תט"ו סעיף ב':

הדרן עלך פרק במה מדליקין